ד"ר דותן גורן סקר את תולדות הנוכחות היהודית בהר הבית בתקופה שקדמה להקמת המדינה. שומרי המסורת ראו בכך פגיעה בקדושת הר הבית ונמנעו מעלייה. לעומת זאת, היו שראו בכך אטרקציה תיירותית וכן עלו להר הבית. במשך רוב התקופה ניתנה רשות לעלות להר הבית, לרוב תמורת שתלום מיוחד.
יש לציין כי כניסתו של הברון רוטשילד זכתה לגינוי. עם זאת הוא טען שהוא לא הגיע ממש להר הבית.
בנימין זאב הרצל לא נכנס להר הבית וצפה בו מבית הכנסת תפארת ישראל.
אתר מקובל לצפייה על הר הבית הייתה המרפסת מסביב לגג של בית הכנסת החורבה. שם גם נהגו להתפלל ביום הכיפורים תפילת נעילה.
היו הצעות להקים יישוב יהודי באתר מוזיאון רוקפלר ולאחר מכן באתר האוניברסיטה העברית בהר הצופים במטרה לצפות ממקומות אלו להר הבית.
העדה החרדית וכן הרב קוק התנגדו לעלייה להר-הבית.
בסופו של דבר נשאר רק הכותל המערבי לרשות היהודי והר הבית הפכה להיות לסמל לאומי. מאז מאורעות תרפ"ט לא ניתנה יותר רשות כניסה להר הבית, גם לא תמורת תשלום מיוחד.