נווה צדק

ערך זה נכתב במקורו על-ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית

נווה צדק היא השכונה היהודית השנייה של יפו]. השכונה נוסדה ב-1887, ולימים נחשבה לאחת משכונותיה הראשונות של תל אביב.

היסטוריה

השכונה נוסדה בשנת 1887, 22 שנה לפני ייסוד תל אביב, על ידי משפחות יהודיות שרצו לגור מחוץ ליפו הצפופה. שמה בא מדברי ירמיהו הנביא:

	כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹד יֹאמְרוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו, בְּשׁוּבִי אֶת-שְׁבוּתָם: יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה-צֶדֶק, הַר הַקֹּדֶשׁ.
– פרק ל"א, כ"ב

עזרת ישראל

היוזמה להקמת השכונה באה מחברת "עזרת ישראל" מיפו אשר הוקמה במטרה לפעול לטובת הציבור. החברה נוסדה על ידי אלעזר רוקח אחיו של שמעון רוקח. המפעל הראשון של החברה היה הקמת בית חולים שער ציון לעניי העיר ולפועלים שבמושבות שבאו לביקור אצל הרופאים בעיר.

פייבל כהנוב שהיה מזכיר החברה כותב כי באחת האסיפות של מנהלי עזרת ישראל הוחלט לבנות שכונה יהודית מיוחדת על גבול יפו. הם קנו מגרש בין הפרדסים בדרך לירושלים, חילקו אותו לחלקים, מכרו אותו לתושבי יפו וקראו לשכונה בשם נוה שלום. כאשר ניגשו לבנייה הגיעו למסקנה כי על מנת להגיע לבאר מים יידרש מהם סכום כסף שאינו ברשותם.

אהרן שלוש שהיו לו קרקעות על גבול יפו הציע להם לקנות ממנו מגרש לבניית השכונה החדשה. ההנחה של שלוש הייתה שאם יתחילו לבנות שכונה על אדמתו, יגדל היישוב היהודי מחוץ ליפו ויעלה ערך אדמותיו. לפי כך הוא הסכים למכור למנהלי "עזרת ישראל" אדמה במחיר זול מאוד - עשרים אלף אמה באלפים וחמש מאות פרנק בערך. וגם את ה"תשלום הפעוט" הסכים לדחות לשנה . אך היה לו תנאי אחד, במשך השנה יש להתחיל בבניה. הצעת שלוש התקבלה. השטח חןלק ל-48 חלקות, שלוש מאות אמה החלק, מלבד השטח שהוקצב לרחובות . לשכונה החדשה קראו "נוה צדק" .

תקנות השכונה

מייסדי השכונה תיקנו תקנות, אשר לפיהן תבנה שכונה החדשה. בהקדמה לתקנות נאמר:

• מספר העולים הבאים ליפו , הולך וגדל, ושכר הדירה עולה ומגיע לסכון שקשה לעמוד בו.

• רבים מהבאים לגור ביפו אינם בעלי אמצעים ולכן הם גרים בצפיפות רבה .

• הצורך באויר צח לצרכי בריאות.

• ההחלטה להקמת השכונה באה בעקבות הניסיון החיובי להקמת שכונות מחוץ לחומה בירושלים.

• הניסיון בירושלים, לפיו מאות משפחות יכלו לרכוש בתשלומים בית בשכונות החדשות.

בניית שכונות נוספות

עם הזמן נבנו שכונות נוספות מסביב לנווה צדק, וביניהן "נווה שלום" (נוסדה ב-1890 על ידי זרח ברנט והתאחדה תוך זמן קצר עם נווה צדק), "מחנה יהודה" (1896) ו"מחנה יוסף" (1904). "מחנה יהודה" ו"מחנה יוסף" נוסדו על ידי עולים מתימן, וכעבור שנים התאחדו לשכונה אחת בשם שכונת שבזי, כשם הרחוב המפריד בינה לבין שכונת נווה צדק.

מהויקיפדיה העברית

בתחילת המאה ה-20 שיגשגה השכונה והתגוררו בה סופרים ואנשי רוח רבים ובהם: הרב אברהם יצחק הכהן קוק (רב העיר יפו ומושבות יהודה בין השנים 1904-1914), הסופר ש"י עגנון שלימים זכה בפרס נובל לספרות (התגורר בשכונה בשנים 1909-1912), המורה ש. בן-ציון, הסופרת דבורה בארון, המוציא-לאור יוסף אהרונוביץ, הסופר יוסף חיים ברנר, הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ', המשורר דוד שמעוני והצייר נחום גוטמן (מהילדים הראשונים בשכונה, בנו של ש. בן-ציון). בשכונה נבנה גם ראינוע עדן, הראינוע הראשון בארץ ישראל, שהחל לפעול בשנת 1914.

בימי מלחמת העצמאות הייתה נווה צדק חזית העימות בין יהודי תל אביב וערביי יפו, וחלק ממבניה אף שימשו את חברי האצ"ל כבסיסי פעולה. במהלך המלחמה חלק מבתי השכונה בה ניזוקו. עם העלייה הגדולה של שנות החמישים שוכנו רבים מהעולים בבתי השכונה, אך השכונה נותרה מוזנחת משום שנתפשה מלכתחילה כפתרון דיור זמני ותו לא. בשנות השישים של המאה ה-20 הייתה נווה צדק לשכונה ענייה ומוזנחת, וכשגובשה תוכנית מתאר לעיר תל אביב הוצע להרוס את רובה ולבנות על חורבותיה שורה של רבי קומות בין חוף הים למרכז העסקים הראשי במגדל שלום ובשדרות רוטשילד. התוכנית לא יצאה מן הכוח אל הפועל בזכות הכתרת בתים רבים בשכונה בתואר "מיועדים לשימור" - אך בשל אותה תוכנית נלכדה נווה צדק בין רבי הקומות שליד הים (בית הטקסטיל, מלון דן פנורמה ומלון דייוויד אינטרקונטיננטל) לבין גורדי השחקים באזור תל אביב הקטנה (מגדל שלום, מגדל נווה צדק ומגדל בנק דיסקונט).

בסוף שנות השמונים של המאה ה-20, בעקבות מודעות גוברת לחשיבות שימור מבנים ואתרים היסטוריים, גובשה תוכנית לשימור השכונה. האתר הבולט ביותר בשכונה שעבר תהליך שיחזור ושימור הוא מרכז סוזן דלל - בעבר בית הספר לבנים של חברת כל ישראל חברים ובית הספר לבנות של תנועת חיבת ציון, ובהווה מתחם תרבות, בילוי ופנאי שכולל רחבה גדולה לאירועי חוצות, אולם חזרות ומופעים של להקת המחול בת-שבע ומסעדות. אתרים נוספים ששוקמו בשכונה הם "בית הסופרים" (בעבר מקום מגוריהם של אנשי רוח חשובים - יוסף חיים ברנר, דבורה בארון ויוסף אהרונוביץ - וכיום מוזיאון נחום גוטמן) ו"בית רוקח" (בעבר מקום מגוריו של שמעון רוקח, אחד ממייסדי השכונה, וכיום מוזיאון לתולדות השכונה וגלריה לפיסול).