משפט התורה - לפי הגדרתו של דר' איתמר ורהפטיג, מרצה למשפט עברי, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן וראש צוות מחקר במכון משפטי ארץ עפרה הוא קבלת המשפט התורני כמכלול. לעומת זאת המונח משפט עברי כפי שהוא מכונה ברשות השופטת של מדינת ישראל הוא רק מקור השראה. לדעתו , נעשה בו שימוש ערב הקמת המדינה במובן קליטת אלמנטים מסויימים מהתחום המשפטי ההלכתי במשפט הישראלי בהתאם לרוח התקופה. [1]
הבהרתו של אהרון ברק[]
הכנסת, הרשות המחוקקת של מדינת ישראל חקקנ בשנת 1980 את חוק יסודות המשפט. חוק זה היה יכול לייצור קשר בין "משפט התורה" לבין מערכת המשפט במדינת ישראל. לפיו, יש להכריע במשפט, כאשר אין לכך ביטוי בחוק הקיים, לפי "עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". עד אז הזיקה למשפט האנגלי.
המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט לשעבר, ירא שמים, מנחם אלון, ייצג גישה, שלפיה יש להזדקק ל"משפט העברי" כמקור השראה ראשי בכל מקרה. כמו כן הוא פירש את המושג "מורשת ישראל" כמושג רחב, הכולל לא רק את המקורות היהודיים שהפכו לערכים אוניברסאליים, אלא את כל ההלכה, ההגות והיצירה היהודית שנוצרו במהלך הדורות.
לעומתו, סבר נשיא בית המשפט העליון השופט אהרון ברק, כי רק במקרה שלא נתמלאה בדרך של היקש משפטי, יש לפנות למורשת ישראל כדי למלא את החסר, וגם אז, עקרונותיה של מורשת ישראל לא צריכים להוות עקרונות יחידים. על-פי תפיסתו, המושג "מורשת ישראל" הוא מושג לאומי, שאין להגבילו רק למקורות העתיקים או הדתיים, אלא גם למקורות בני זמננו ולמקורות חילוניים[2]
דברי יעקב נאמן[]
פרופ' יעקב נאמן, שר המשפטים, אמר בכנס לדברי צמרת פרנט מעיתון "כלכליסט ביום 8 בדצמבר 2009 : שר המשפטים יעקב נאמן: יש לדון בישראל לפי דין תורה - בפתיח לכתבה נאמר:
שר המשפטים, יעקב נאמן, קרא אמש (ב') בכנס דיני ממונות שנפתח בירושלים, כי משפט התורה צריך להיות המשפט המחייב במדינת ישראל. "יש להחזיר עטרה ליושנה, להפוך את משפט התורה למחייב במדינת ישראל, זו באמת הדרך הראויה להנחיל לנו את משפט התורה – צעד אחר צעד", אמר נאמן.
בהמשך הוא הבהיר את דבריו:"מלשכת שר המשפטים נמסר בתגובה: "בהמשך לפרסומים בגל"צ בנוגע להתבטאותו של שר המשפטים בכנס רבנים אמש, שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן מבהיר כי אין בדבריו אלה משום קריאה להחליף את חוקי המדינה בחוקי ההלכה, לא במישרין ולא בעקיפין. השר דיבר באופן כללי ורחב על השבת עטרת המשפט העברי ליושנה ועל חשיבות המשפט העברי בחיי המדינה"
הכתבת הסבירה כי עיקר הדיון היה בהקשר לדיני ממונות:"
בכינוס המשפט העברי, שנפרס על פני שלושה ימים, משתתפים רבנים ראשיים בעבר ובהווה, חברים במועצת הרבנות הראשית, רבני ערים, דיינים המכהנים בבתי הדין הרבניים, שרי ממשלה (בעיקר חרדים ובהם סגן ראש הממשלה אלי ישי, אך גם ישראל כץ ודניאל הרשקוביץ) וח"כים (בעיקר חרדים, אך גם איתן כבל). עניינו העיקרי של הכינוס הוא העדפת התדיינות בבתי דין פרטיים הפועלים על פי התורה במקום פנייה לבתי המשפט (בהגדרה ההלכתית "ערכאות"), שאסורים על פי ההלכה.
בישראל פועלים כמה בתי דין לממונות מכוח בוררות ולאחרונה אף התאגדו לפורום משותף הקורא לציבור הדתי והחילוני להתדיין בפניו מטעמים אידיאולוגיים ומסיבות אחרות, כמו ביורוקרטיה וסחבת בבתי המשפט הרשמיים, בדומה להליכי הגישור.
דעת הרב ישראל רוזן[]
בעלון שבת בשבתו לשבת פרשת ויגש הוא הסביר את עמדתו : האם משפט התורה רלבנטי?
ומכאן לאתגר 'משפט התורה', ובשמו המפורש הזה. שר המשפטים הפריח ב'כנס השנתי למשפט התורה', שנערך זה מכבר בירושלים, את אמונתו שראוי כי הוא ישרור כחוקת המדינה. למי שלא מתמצא צריך להסביר כי כוונתו למשפט האזרחי בדיני ממונות שבין אדם לחברו, בהתאם למסגרת הכנס שבו הושמעו הדברים.
והנה עמדתי; עזה אמונתי כי תיתכן תקומה ל'משפט התורה' בדיני ממונות אך ורק עם הנושא יובל ע"י רבנים שייזמו מעין תקנות ציבור מפליגות, או פרשנויות הלכתיות מרחיקות לכת, המקרבות את 'משפט התורה' למשפט ה'זר' המקובל בציבור. הכוונה לסוגיות עקרוניות כמו יכולת לחייב במשפט התורה גם על נזק עקיף ('גרמא'), חיוב הוצאות משפט, הצמדות ערך ועוד. וכבר היו תקנות-קהל בתחום זה, בלחץ השלטון המנדטורי, כמו ייסוד בית דין גדול לערעורים, שנמצאה הדרך להכשרתו ההלכ-משפטית.
ניתן לשאוב השראה מתחומים אחרים בהם נערכו 'התאמות פנים-הלכתיות' המאפשרות קיום התורה גם בעידן העכשווי. מודלים מוצלחים מצויים למשל בשדה 'הרפואה וההלכה'. תחום זה רווי התחשבויות אנושיות וחברתיות רבות שנמצא להן בסיס הלכ-רפואי, המאפשרות השתלות, הפריות, טיפולי פוריות, הנדסה גנטית ועוד, בהתאם למקובל בשדה ההתפתחות המקצועית. כיוצא בזה בתחום החקלאות וההלכה, שגם הוא משופע בהיתרים חדשניים בסוגיות חליבה בשבת, שמיטה, הפרשת תרומות ומעשרות כוללנית ועוד. אוסיף בענווה הראויה גם את השדה הטכנולוגי שבו אני עודר כראש מכון 'צומת'. כולו (כמעט) חידושים הלכ-טכניים מהפכניים למדי, ההכרחיים כדי לאפשר פעילות שבתית סבירה בשירותים ציבוריים וממלכתיים לרוב.
גם בתחום כלכלה והלכה נרשמו התאמות הלכ-כלכליות בשאלות של ריבית, זכויות יוצרים, יחסי עבודה ושכנים ועוד. אם רוצים 'לשווק' את משפט-התורה צריך להכריז בפומבי על תקנות קהל ועל הסדרים אשר בלעדיהם האתגר ידשדש.
עד אז, אין לחשוש שחזונו של שר המשפטים יתממש במהרה.
בין משפט התורה לדין האזרחי[]
באותו גליון דן גם הרב רא"ם הכהן בשאלה: מה ההבדל בין הכנסת עקרונות מהמשפט העברי למשפט האזרחי ובין משפט התורה?
תשובה: אע"פ שהשאלה זוקקת דיון רחב, אעלה בקצרה את היסודות. ההבדל בין בי"ד של תורה ובין בי"ד אזרחי הינו מהותי, ואינו מתמצה רק בהבדל שבין חוקי התורה לחוקים האזרחים. בבי"ד של תורה תפקיד הדיינים הוא לגלות במשפט את רצון ה'. כך עולה ממספר מקורות הלומדים את המקור לשלושה דיינים מהפסוקים המתייחסים לשופט בכינוי "אלהים", דבר המלמד על שותפות האל בפסק הדין.
הרמב"ן בפירושו לתורה (ריש פרשת משפטים) הוסיף מקורות ופיתח את הרעיון של שותפות הא-ל במשפט: "כי האלקים הוא השופט... בשעה שהדיין יושב ודן באמת כביכול מניח הקב"ה שמי השמים ומשרה שכינתו בצדו, שנאמר 'כי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט'".
לאור תפיסה זו ניתן להבין את התוספתא (סנהדרין פ"א) הקובעת את חובת הדיינים והעדים להיות מודעים לאופי האלוקי של הדין: "יהו הדיינין יודעין את מי הם דנין, ולפני מי הן דנין, ומי הוא דן עמהם. ויהיו העדים יודעים את מי הם מעידין ולפני מי הן מעידין ועם מי הם מעידין ומי הוא עד עמהם". בירושלמי (ריש סנהדרין, בתרגום) הרחיב רבי עקיבא את חובת המודעות גם לבעלי הדין: "רבי עקיבה כשהיה אדם רוצה לדון לפניו היה אומר לו דעו לפני מי אתם עומדים, לפני מי שאמר והיה העולם שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה', ולא לפני עקיבה בן יוסף".
מכאן לבעית הדיון בפני בי"ד אחר. בבבלי (גיטין פח,ב) רבי טרפון דורש את פתיחת פרשת משפטים כאיסור להתדיין שלא בפני בי"ד של תורה: "היה ר"ט אומר: אע"פ שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם, שנאמר: 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם', לפניהם ולא לפני גויים. דבר אחר: לפניהם ולא לפני הדיוטות". בניגוד לטענה רווחת האיסור איננו קשור לע"ז (כתיקון הצנזורה שגרסה עכו"ם) אלא בהעדפת משפט שהקב"ה אינו "ניצב בו". כך למדנו גם במדרש תנחומא (ריש פרשת משפטים). וכך פסק הרמב"ם (סנהדרין פכ"ו) שאסור לפנות ל בי"ד שאינו של תורה: "כל הדן בדייני גויים ובערכאות שלהן אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבנו". לאור כל הנ"ל ברור שקיים הבדל מהותי בין משפט התורה לבין המשפט האזרחי, אפילו אם הוא מכיל מרכיבים מהמשפט העברי.
אמנם ברור שבמציאות שלנו יש מקום למשפט האזרחי, שהרי חברה זקוקה למערכת שיפוטית ובחברה בה לא כל הציבור מקבל עול מלכות שמים חייבים שיהיה משפט המושתת על כח החברה ויסודות הדמוקרטיה. לכן בוודאי שאסור להשליט את משפט התורה בכוח. ברם, ברור ששאיפתו של כל יהודי מאמין היא שעם ישראל יחזור כולו (כולל המכונים דתיים) בתשובה, ורצונם הדמוקרטי יהיה לקיים מערכת משפט שבה "ה' ניצב בעדת א-ל". רק כך יתקיים משפט התורה כרצונו הברור של העם. במצב עתידי כזה, כשם שהמשפט האזרחי אינו נוגד את הדמוקרטיה כך, באופן מהותי, משפט התורה אינו נוגד את הדמוקרטיה.
כל יהודי מתפלל שלש פעמים ביום בתפילת עמידה תפילה המיוסדת על נבואת הנביא ישעיהו (א,כו): "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".
ראו גם[]
הערות שוליים[]
קישורים חיצוניים[]
- אודות מכון משפטי ארץ - מכון משפטי ארץ, עפרה בית מדרש גבוה להלכה ומשפט