משה חיים קאפסוטו

מקור השם קאפסוטו הוא מהעיירה קאפסה במפרץ גאבז בטוניס.מוצאם ממגורשי ספרד. משה חיים קאפסוטו היה מומחה לאבנים טובות, ונסע בעולם בשרותו של הדוכס . נסע לא"י בשיירה של יהודים שומרי מצוות דרך קהיר ואלכסנדריה. מתאר את טרדות הדרך והקשיים שפקדו את השיירה .

יומן מסע לארץ הקודש שנת התצד משה חיים קאפסוטו

זה שמו של ספר המסעות. יומן מסע לארץ הקודש שנת התצ"ד 1734 מאת משה חיים קאפסוטו 100 עמודים ועמודי תקציר באנגלית משה חיים קאפסוטו איש פירנצה שבאיטליה מתוך כתב יד איטלקי שלא פורסם תרגום של יוסף רופא בצירוף תצלום כתב היד ערכו מלכה קאסוטו זלצמן ודוד קאסוטו. יצא לאור על ידי קדם , בשנת 1983.

בתאוריו התמציתיים ניתן למצוא תאורים על אורחות החיים של יהודים ולא יהודים וכן של דמויות ספציפיות בהן נתקל. המשפחה פרסמה רק את הקטעים הקשורים למסעו לא"י. לוקח עימו למסעותיו את בנו הקטן (בן 3-4) יעקב אפרים ואת עוזרו יצחק מנוח גאליקו, מתוך כוונה להשאיר את הילד בחברון.

קפסוטו מתאר חי וצומח באופן הומריסטי. לעומת זאת תאוריו בעברית-תמציתיים. מ"ח קפסוטו מתאר בכתביו את ביהכ"נ "עזרא הסופר" בקהיר (בו התגלתה הגניזה הקהירית).מתאר ביכ"נ ללא תקרה. יתכן והיה מקורה קודם לכן, והתקרה קרסה. (התקרות במצרים עשויות מבוץ וענפי תמרים, ולכן לא החזיקו מעמד לאורך ימים ושנים). קפסוטו מתאר בית כנסת עם שתי תיבות (בימות) , שאחת מהן עתיקה ומתפוררת. מתאר את גני הירק סביב בית הכנסת ואת המהמורות ש"יש אומרים" שמרו שם את התבואה בימי יוסף. כאשר מציין קאפסוטו "יש אומרים" מלמד הדבר על הספקות שהעלה קפסוטו בנדון. ספקות אלו שבים ומועלים על ידיו בנוגע לסברה שאליהו התפלל בבית הכנסת. קאפסוטו מתאר את מערת המכפלה בחברון באופן תמציצי בעברית. בגרסה האיטלקית הוא מפרט יותר:

מנורה דולקת ברחבות השונות של מערת המכפלה: אברהם-שרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. "ויש אומרים" גם קברי אדם וחוה.

לא רצה לספר סיפורי בדים.

מקום מגוריו בירושלים היה בכנסיית המושיע ולא בשכונה היהודית. מתאר איך הגישו לו בכל בוקר כוס שוקולד מהביל. כנראה לא הקפיד קלה כבחמורה. קפסוטו מתאר את ארבעת בתי הכנסת הספרדיים: מתחם של בית כנסת מכוסה (ריב"ז) ותלמוד תורה מכוסה, ושתי חצרות לא מקורות.(כנראה ביהכ"נ האיסטנבולי וביהכ"נ האמצעי).רק אזור התיבה ואזור ארון הקודש היו מקורים. ע"פ תקנת עומר אסור היה ליהודים לתקן בתי כנסת ולהקים בתי כנסת חדשים. אסור היה לקרות חצרות פתוחות. הקירוי נעשה לאחר מרד הפלחים ועזרת היהודים לאברהים פאשה, שכאות תודה התיר להם לקרות את בית הכנסת. מתאר שבכל אחד מבתי הכנסת התפללו במניין 3 תפילות.לא מזכיר את שריפת בית הכנסת החורבה. מודה לאשתו רחל כפיצוי על שלקח את הילד עימו בלי לבקש את רשותה. מזכיר את אבן השיה,גבעת שאול,קברי הסנהדרין, קבר שמעון הצדיק,חצר המטרה,קבר חולדה, קבא זכריה, יד אבשלום

המקור:פרופ' דוד קאסוטו: חילופי נוסחאות בתיאור אתרים מקודשים בין עברית לאיטלקית אצל מ"ח קאפסוטו (1734): תקציר יום העיון שהתקיים בשיתוף עם יד בן צבי והאגודה לאמנות יהודית ביום ג' 21.7.09 ביד בן צבי

בעיית המבנה של בתי הכנסת הספרדיים בעיר העתיקה

דוד קאסוטו במאמרו בקתדרה 24 מקור יהודי-איטלקי מן המאה הי"ח ובעיית המבנה של בתי-הכנסת הספרדיים בעיר העתיקה בירושלים עסק בשאלה כיצד נבנו בתי הכנסת אלו בתקופה שהיהודים לא הורשו לבנות בתי כנסת בירושלים.

והנה הוא מצא בספר הזכרונות של אחד מאבותיו משה חיים קאפסוטו - הנוסע לארץ-ישראל - 1733-1735 כי יהודי ירושלים מצאו דרך לעקוף את האיסור

	על-פי מקורות אלה ברור אפוא שלפחות לחלק מארבעת בתי-הכנסת היו חצרות פתוחות לשמים , לפחות בראשיתם , וייתכן שלא היה זה בגלל סיבות אקלימיות, או מחוסר באמצעים , אלא על-מנת לעקוף את מצוות השלטונות. חצרות אלו קורו בתקרות-עץ ארעיות, דולפות ונוטות לנפול , ורק ההיכל והתיבה היו מוגנים כראוי . בבית-הכנסת האמצעי עוד ניתן לראות את כרכוב החומה , שעליו נשענו קרשי הכיסוי בימות החורף , ואת קירר הקבע להיכל בכיוון מזרח , ואולי גם את הבימה במערב . כך ברור גם מדוע השלטונות לא הירשו לתקן את הגג , שהרי הגג כולו נעשה בצורה ארעית והשימוש בחלל שנוצר כבית-כנסת נמשך במשך הדורות כאילו במחתרת ובאופן בלתי-חוקי מבחינה רשמית

דהיינו בתי הכנסת נבנו ללא תקרות.

המאמר הוא הדגים זאת בעזרת תמונות מבתי הכנסת.