Family Wiki
Advertisement

(הערך נכתב בעקבות שיעורו של בנימין קוסובסקי בכולל למבוגרים "משכן בנימין" ליד ישיבת קדומים)

מלחמת-עמלק-11

כרזה של משרד החינוך ליום הזיכרון והגבורה:"זכור את אשר עשה לך עמלק... לא תשכח"המקור

מצוות מחיית זכר עמלק בוצעה חלקית בימי שמואל הנביא ושאול המלך, כאשר הושמד רובו של העם העמלקי. עובדת הופעתו של המן האגגי בימי מרדכי ואסתר העיד כי העם לא הושמד במלואו.

אך עיקר המצווה נותר לזכור ולא לשכוח את העמלק או הנוהגים כמותו - עד עצם היום הזה. דווקא הוכחנו בשיעור ש, היות ומטרת המצווה היא לעורר את המלחמה בעמלק – והרי נשים לא נושאות נשק ונלחמות - יוצא כי נשים פטורות ממצוות זכירת מעשה עמלק. יחד עם זאת, לדעת פוסקים, גם עליהן גם חלה חובת הזכירה, ולכן יבואו לשמוע את פרשת זכור בבית הכנסת.

בעת-החדשה עלתה השאלה האם התנהגות של עם, הדומה לזה של העמלק, מחייבת התיחסות דומה. מקובל היום שראוי לזכור את מעשי האומות שנהגו כן. אם כי מסיבות מעשיות יש נסיון להתעלם מכך כמו במקרה של קבלת שילומים מגרמניה שהיה בעל חשיבות עליונה בימיה הראשונים של מדינת ישראל.

הגדרת המצווה[]

הרמב"ם הגדיר את מצוות מחיית זער העמלק בספר השופטים שבמשנה תורה:
מצות עשה להחרים שבעה עממין, שנאמר "החרם תחרימם" [1]; וכל שבא לידו אחד מהן, ולא הרגו--הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תחייה, כל נשמה" [2]. וכבר אבדו, ואבד זכרם.

וכן מצות עשה לאבד זרע עמלק, שנאמר "תמחה את זכר עמלק" [3]; ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו--שנאמר "זכור, את אשר עשה לך עמלק" [4]. מפי השמועה למדו, "זכור" בפה; "לא, תשכח" [5] בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו [6].

הרמב"ם הבחין בשתי מצוות: לאבד את זכר עמלק ולזכור את מעשיו, תוך הדגשה לא לשכוח.

השמדת העמלק[]

הרמב"ם פירט:"ואם לא השלימו (העמים נגדם עם ישראל יצא למלחמה) , או שהשלימו ולא קיבלו שבע מצוות--עושין עימהם מלחמה. ... במה דברים אמורים, במלחמת הרשות, שהיא עם שאר האומות. אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו, אין מניחין מהם נשמה: שנאמר "כן תעשה לכל הערים . . . רק, מערי העמים . . . לא תחייה, כל נשמה" [7], וכן הוא אומר בעמלק "תמחה את זכר עמלק" [8]. (שם, פרק ו')

ואכן כך צווה לנהוג שמואל הנביא לשאול המלך :"עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת-עֲמָלֵק, וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר.[9]

רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך בפירושו "כסף משנה" ל"הלכות מלכים", מבאר את דברי הרמב"ם :"אבל ז' עממין ועמלק וכ"ו" וכתב הראב"ד [10]: זה שיבוש (בדברי הרמב"ם) אלא שיכול לומר ז' עממין ועמלק אף ע"פ שהשלימו ורצו לקבל עליהם מס ומלכות הורגין אותם. אלא שאפשר לטעון בעד רבינו ולומר שבכלל השלימו קבלת שבע מצוות שאם קבלו עליהם שבע מצוות הרי יצאו מכלל שבעת עממין ומכלל עמלק והרי הם כבני נח הכשרים.

הראב"ד סובר שאין שולחים שלום לעמלק ויש מצווה להרגם בכל מקרה. הרמב"ם לעומתו סובר שגם את עמלק יש מצווה לקבל אם מסכימים לשלום, כמובן בתנאים של התורה שיהיו למס ויקבלו שבע מצוות. ההסבר של הכס"מ הוא לרמב"ם, שאם קבלו שבע מצוות בני נח אין העמלקים נחשבים עוד לעמלקים.

הצאצא של עשיו חייב השמדה ?[]

בני ישראל נצטוו על יחס מיוחד לאדום:"לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא" [11] לפי האמור בספר בראשית עמלק נמנה על "המשפחה המורחבת" של עשיו:"וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ, לֶאֱלִיפַז בֶּן-עֵשָׂו, וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז, אֶת-עֲמָלֵק;"[12] . הרמב"ן תירץ באמרו ש"זרע" עשיו כולל רק את בני הגבירות ולא בן פילגש - הוא גם לא נוטל חלק בירושה, כמו שעשה אביו אברהם אבינו.

סיכם הרמב"ן:"אבל בן הפלגש אינו בכלל בני עשיו ולא עימם בארצם (ארץ אדום אלא מתגוררים במדבר מדיין) ונצטוינו בו להיפך לתעב אותו ולמחות את שמו".

האם אבד זכר העמלק[]

במשנה, מסכת ידיים הובא המקרה הבא: גר עמוני בשם יהודה הגיע לבית המדרש ושאל את החכמים: "מה אני לבוא בקהל". אמר לו רבן גמליאל: "אסור אתה"; אמר לו רבי יהושוע: "מותר אתה". נחלקו החכמים. המשנה המשיכה בתיאור הדיון.

אמר לו רבן גמליאל, הכתוב אומר "לא יבוא עמוני ומואבי, בקהל ה': גם דור עשירי" [13]. אמר לו רבי יהושוע, וכי עמונים ומואבים במקומן הן עומדין; והלוא כבר עלה סנחריב מלך אשור ובילבל את כל האומות, שנאמר "ואסיר גבולות עמים, ועתודותיהם שושתי, ואוריד כאביר, יושבים" [14].

אמר לו רבן גמליאל, הכתוב אומר "ואחרי כן, אשיב את שבות בני עמון" [15]; כבר חזרו. אמר לו רבי יהושוע, הכתוב אומר "ושבתי את שבות עמי ישראל" [16]; ועדיין לא שבו. והתירוהו לבוא בקהל.

הרמב"ם הכליל זאת על האומות וכתב : שעלה סנחריב מלך אשור, בילבל כל האומות ועירבם זה בזה והגלה אותם ממקומם. ואלו המצריים שבארץ מצריים עתה, אנשים אחרים הם; וכן האדומיים שבשדה אדום. והואיל ונתערבו ארבע אומות האסורים בכל אומות העולם שהן מותרים, הותר הכול--שכל הפורש מהן להתגייר, חזקתו שפירש מן הרוב. לפיכך כשיתגייר הגר בזמן הזה בכל מקום--בין אדומי, בין מצרי, בין עמוני, בין מואבי, בין כושי, בין שאר האומות--אחד הזכרים ואחד הנקבות, מותרין לבוא בקהל מיד. [17]

השאלה היא האם עמלק נחשבים לצאצאי אדום ? וכאשר איבד סנחריב את אדום, אם גם עמלק אבדו. הרמב"ן לעיל סבר כי העמלק אינם חלק מאדום.

מתי יש למחות את העמלק[]

לכאורה, המועד מוגדר בצורה ברורה במסכת סנהדרין:"רבי יהודה אומר ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה"[18]. התלמוד דן בסדר הקדימויות: האם קודם לבחור מלך, להקים את בית המקדש ורק אחר-כך למחות את זכר העמלק. מספר דברים אנו למדים כי תנאי קודם:"וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל-אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב, וִישַׁבְתֶּם-בֶּטַח" [19], מכאן התלמוד למד כי יש "להכרית זרעו של עמלק תחילה".

ב"הגהות מיימוניות" [20] הובא כי המצווה נוהגת עד ימות המשיח, לאחר כיבוש הארץ כאשר תחזור המלכות לישראל.

הרדב"ז כתב כי בימי שמואל הנביא ושאול המלך "היוא תיובתיה" (הייתה התשובה), כלומר מוצתה מצוות מחיית זכר העמלק. ובספרי אמרו :"זכור שתהא שונה בפיך" - דהיינו, בהווה, המצווה היא בזכירה ולא בעשיית מעשה.

רבי יצחק אברבנאל פירש כי אחרי אחרי הריגת עמלק על-ידי שאול המלך, נמחה שמו. ובספרי נאמר כי מעתה:"זכור בפה ואל תשכח בלב". וכאשר תהיה מפוזר בגולה, לא תוכל למחות את זכר העמלק שהזכרון הוא בפועל ובמעשה. אבל לא תשכח רוצה לומר אע"פ שלא יהי בך כח לקיים המצווה במעשה לא תשכת מפיך ענינו של עמלק [21]

הרב יוסף רוזין (המכונה הגאון הרוגוצ'ובר) שהיה נצר למשפחת חסידי חב"ד, כתב שכאשר האומות "התבלבלו" אין להבחין בין עמונים ומואבים - לא ניתן לדעת מאיזה עם כל פרט ופרט. לא כן "עם ישראל" ולהבדיל "עמלק" שנקראו "ראשית גויים" - כמו בהמה גם עמלק הוא מין - ואם יבוא עמלקי ניתן יהיה לזהותו ויהיה חייב בדין.

האם הנשים חייבות במחיית זכר העמלק[]

מחבר ספר החינוך כתב שמצוות הזכירה היא אמצעי למצוות המלחמה בעמלק. ועל כן נשים פטורות. מצד הדין הן פטורות.

הרב עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת כתב שאכן במלחמת מצווה יוצאים "אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" - ובכל זאת אף במלחמת מצווה אין הנשים נכנסות בכלי זין לשדה הקרב. לשם המחשה הוא הביא את מעשיה של יעל שלא הרגה את סיסרא בלי זין אלה ביתד. הכוונה שנשים יעזרו לאנשי הצבא "לאפות, לבשל, ולספק מים ומזון ומלבושים לאנשי המלחמה".

הוא ממשיך שהיות ומדובר היו במצווה "לא לשכוח" - השווה הכתבו אישה לאיש בכל מצות לא תעשה. לאחר דיון נוסף הוא סיכם כי ראוי שהנשים יבואו לבית הכנסת לשמוע את פרשת זכור.

הרב סולוביצ'ק ב"קול דודי"[]

האפשרות האחרת לזיהוי העמלקים הם בדבריו של הרב סולובייצ'יק. הרב סולובייצ'יק ב"קול דודי דופק" כותב את הדברים הבאים:

יש לתמוה מדוע לא נשתמש בכללו של ר' יהושע ש"בא סנחריב ובלבל את כל האומות" גם ביחס לעמלק? (הוא מצטט רק ארבי אומות אחרות) התשובה על שאלה זו היא פשוטה מאד: הכתוב מעיד, כי עמלק עדיין קיים בעולם. צא וראה מה אמרה תורה: "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", אם כן אי אפשר לעמלק להמחות מן העולם עד ביאת המשיח, כך אמרו חז"ל: "אין הכסא שלם ואין השם שלם עד שיימחה זרעו של עמלק". אבל - היכן הוא ? התשובה שמעתי מפי אבא מרי זצ"ל, כי כל אומה המתנכלת לכלות את כנסת ישראל הופכת על פי ההלכה, עמלק.

אבא מרי הוסיף: בנוגע לעמלק נצטוינו בשתי מצוות:

  1. חובת מחיית זכרו, המוטלת על כל יחיד בנוגע לבן עמלק...
  2. בהתכוננות מלחמתית של הצבור נגד עמלק כעם...

ביחס לאומה אחרת העומדת עלינו לכלותינו, מצווים אנו להלחם בה בשעה שהיא מתכוננת נגדנו, ומלחמתנו נגדה היא מלחמת מצווה... אבל חיוב מחיית יחידים... נאמר רק ביחס לגזע עמלק. אמנם דברי הרמב"ם מוסבים גם כלפי החיוב של מחיית יחידים שאינו חל לגבי אומה אחרת, המזימה כליון לישראל, מכל מקום כיוון שחובת מלחמה בעמלק משתייכת אליה לא השתמש במטבע "וכבר אבד זכרו". ישנה חלות עמלק גם עכשיו, לאחר שהאומות נתבלבלו.

במילים אחרות, הרב סולובייצ'יק מבחין בין מלחמה כנגד "גזע עמלק" לבין מלחמה כנגד עם שקיבל על עצמו את "מורשת עמלק". על שניהם חל החיוב של מחיית זכר עמלק, אך הראשון - לדעתו - "כבר אבד זכרו" והשני יהיה אתנו עד ביאת המשיח, עד השלמת כסא ה' בעולם.

על כספי השילומים מגרמניה[]

ישנם שטענו שדברי הרב סולובייצ'יק נאמרו רק בדרך הדרש, אך הרב סולובייצ'יק היה עקבי בדבריו ובטענה זאת דרש שמדינת ישראל תמנע מנטילת כספי השילומים מגרמניה, שלדידו היוו את העם העמלקי . אך הדברים טעונים ביאור: אם אנחנו יודעים היום שהגרמנים הם העמלקים החדשים, מדוע איננו מכריזים שיש מצווה למחות את העם הגרמני מעל פני האדמה?
בנוסף, אמנם הרב סולובייצ'יק כותב ש"אי אפשר לעמלק להמחות מן העולם עד ביאת המשיח", אך לכאורה אם יהיה מצב שאין אומה שמתנכלת לכלות את כנסת ישראל, איך נסביר זאת - שבהכרח הגיעו ימות המשיח? האם צריך להבין את מצוות התורה כך שהתורה מבטיחה שעד ביאת המשיח תמיד תהיה אומה שחורטת על דגלה את כליון עם ישראל?

אני חושב שהדרך היחידה שאפשר להבין את דברי הרב סולובייצ'יק הם בתוספת דברי הרמב"ם: שכיום לאחר שסנחריב בלבל את האומות ואכן איננו יכולים לזהות איש מגזע עמלק, ונשאר לנו רק הפן של המצווה שאומה החורטת על דגלה את השמדת עם ישראל מקבלת את התוית "עמלק", אז עלינו להשלים את התמונה בכך שברגע שהם משלימים עם קיומו של עם ישראל הם כבר לא עמלקים.

באם בעתיד אומה כזאת תכיר בקיומנו, אז בודאי שאנחנו נצטרך לצאת למלחמה (שאף אחד לא הבטיח לנו שהוא לא יהיה עכוב מדם), כדי שנוכל לעמוד על זכות קיומנו. בינתיים אני מציע לכולנו שנתפלל חזק מאד שלא נצטרך להגיע למצב הזה.

דברי רש"ר הירש[]

קיימות דעות המסבירות את מצוות מחיית זכרו של עמלק כמצווה מעין אלגורית. כך דברי רש"ר הירש (המצוטטים לרוב בחוגים "נאורים"): לא עמלק, אלא זכרו ותהילתו של עמלק - הוא הגורם רעה לעתידה המוסרי של האנושות. כל זמן שספרי הזכרונות של האנושות יקשרו כתרי תהילה לראשם של גיבורי החרב; כל עוד שחונקיו ורוצחיו של אושר האדם לא ירדו לטמיון הנשייה - יביטו דורות הבנים בהערצה אל אותם גדולי בעלי הזרוע, וזכרם יעורר את הרצון להידמות להם במעשי אלימות ותהילה. וכך גם דברי הג"ר אליהו אליעזר דסלר [22]: עיקר מצוות מחיית עמלק בזמן הזה הוא מחיית תורת עמלק מלבנו. [דבריו נכתבו/נאמרו בשנת תש"ב!!! קשה להאמין!]

ההתעלמות שלי מגיעה מהבנה שברור שהתורה לא התכוונה לדברי רש"ר הירש, אלא למצווה אמיתית שלא יהיו עמלקים בעולם.

המקור:רב צעיר

הערות שוליים[]

  1. דברים, כ',י"ז
  2. דברים, כ',ט"ז
  3. דברים, כ"ה,י"ט
  4. דברים, כ"ה,י"ז
  5. דברים, כ"ה,י"ט
  6. הלכות מלכים ומלחמות פרק ה', ד'-ה'
  7. דברים, כ',ט"ו-ט"ז
  8. דברים, כ"ה,י"ט
  9. ספר שמואל א', ט"ו, ג'
  10. רבי אברהם בן דוד מפּוֹשְקְיֶרָה - המאה ה-12 - צרפת מפרשני הרמב"ם
  11. ספר דברים, כ"ג,ח'
  12. ספר בראשית ל"ו, י"ב
  13. דברים, כ"ג,ד'
  14. ישעיהו, י',י"ג
  15. ירמיהו מ"ט,ו'
  16. ירמיהו ל',ג'; עמוס, ט',י"ד
  17. משנה תורה, ספר הקדושה, הלכות איסורי ביאה, י"ב, כ"ה
  18. כ',ב'
  19. י"ב,י'
  20. לר' מאיר ב"ר יקותיאל הכהן תלמיד מהר"ם מרוטנבורג, הביא פסקי האשכנזים על סדר הרמב"ם
  21. ספר דברים , כ"ח
  22. מכתב מאליהו ח"ה עמ' 332,

[[קטגוריה:תרי

Advertisement