Family Wiki
Advertisement
ד''ר_דורון_בן_עמי,_מנהל_החפירה_באתר_החקרא_והממצאים_-_צילום_Eyecon,_רשות_העתיקות,_אוליבייה_פיטוסי

ד''ר דורון בן עמי, מנהל החפירה באתר החקרא והממצאים - צילום Eyecon, רשות העתיקות, אוליבייה פיטוסי

מתוך כתבה בעיתון הארץ
במקורות ההיסטוריים נמצאו כמה רמזים לגבי מיקומה של המצודה, שנהרסה בידי שמעון החשמונאי במאה השנייה לפני הספירה, אולם עד היום לא נמצאו שרידים של המצודה. אולם בחודשים האחרונים נחשפו בחפירה בחניון גבעתי שבסילוואן-עיר דוד שרידים של מערך ביצורים, כלי נשק, חרסים ומטבעות מהתקופה הלניסטית. על סמך אלו מציעים חוקרי רשות העתיקות פתרון מבוסס למדי לחידת המצודה האבודה של ירושלים.

התגלית בעיר דוד[]

האתר בעיר דוד - רשות העתיקות - צילום: אסף פרץ

באתר רשות העתיקות נאמר - תגלית מרתקת שנחשפה לאחרונה בחפירות הארכיאולוגיות שמנהלת רשות העתיקות בחניון גבעתי בעיר דוד, בגן לאומי סובב חומות ירושלים, הביאה, ככל הנראה, לפתרון אחת החידות הגדולות בארכיאולוגיה של ירושלים: שאלת מקומה של החקרא היוונית (הסלאוקית) - המבצר הנודע שהקים אנטיוכוס הרביעי במטרה לשלוט על העיר ולפקח על הפעילות במקדש, ואשר הוכנע לבסוף ע"י החשמונאים.

חפירות חניון גבעתי שבגן הלאומי עיר דוד נמשכות כבר עשור. עמותת אלע"ד, המתפעלת את הגן הלאומי, מממנת את החפירות הענפות במתחם. החפירה מגלה ממצאים רבים ממגוון תקופות בירושלים, והיא פתוחה לציבור הרחב, שמוזמן להגיע ולהתרשם מקרוב מעבודות החפירה שבמקום.

לסיום הכתבה - הארכיאולוגים החדשים מעידים על הקמתה של מצודה מבוצרת כהלכה, שנבנתה על מצוק הסלע הגבוה, שולטת על מדרונותיה התלולים של גבעת עיר דוד. מצודה זו, חלשה מקרוב על כל דרכי הגישה אל המקדש, וניתקה אותו מחלקיה הדרומיים של העיר. המטבעות הרבים, מימי המלכים אנטיוכוס הרביעי ועד ימי אנטיוכוס השביעי, והמספר הרב של קנקני יין שיובאו מהמערב לירושלים והתגלו באתר, מספקים עדות לזמנה של המצודה, וכן לזהות הנוכרית של יושביה".


מהויקיפדיה העברית[]

מפת היסטורית של ירושלים, החקרא (למטה מימין) מזוהה עם עיר דוד

מצודת החקראיוונית - Aκρα, אקרא) - הייתה מצודה בירושלים שנבנתה על ידי אנטיוכוס אפיפנס בתקופת השלטון הסלאוקי בארץ ישראל. המצודה נותרה מעוז של הסלווקים ותומכיהם המתייונים במהלך מרד החשמונאים, עד שחרבה בידי שמעון החשמונאי.

היסטוריה[]

מקור השם "חקרא" במילה היוונית "אַקְרָא" שפירושה מצודהארמית: "חקרא"). מצודת החקרא נבנתה בירושלים על ידי אנטיוכוס אפיפנס בסמוך לשנת 169 לפנה"ס, במקום גבוה השולט על בית המקדש ועל סביבתו. המצודה שימשה את אנטיוכוס להצבת חיל מצב סלאוקי בירושלים ולשליטה במקדש.

"והוא התנפל על העיר פתאום...שרף אותה באש ויהרוס את בתיה ואת החומות אשר מסביב לה...אחרי-כן הקיפו את עיר דוד בחומה גדולה וחזקה ובמגדלים בצורים ותהי להם למצודה, הושיבו בה עם חוטא, אנשים רשעים, והם התחזקו בה, צברו נשק ומזון, הניחו שם את השלל אשר לקחו מירושלים ויהיו למכשול גדול, למארב לבית המקדש ולשטן רע לישראל תמיד. הם שפכו דם נקי מסביב למקדש ויטמאוהו. יושבי ירושלים אולצו לנוס מפניהם ואחרי אשר עזבוה בניה נהפכה למושב נכרים...מקדשה היה שמם כמדבר".
ספר חשמונאים א, פרק א, פסוקים ל-לט.

גם לאחר ניצחונותיו של יהודה המכבי במרד החשמונאים, וטיהורו של בית המקדש, נותרה החקרא בידי הסלאוקים ותומכיהם היהודים המתייוונים: "והאנשים אשר בחקרה היו סוגרים על ישראל סביב למקדש ומבקשים רעות על הכל, ויהיו מסעד לגויים". יהודה צר על החקרא בשנת 164 לפנה"ס וכמה מהנצורים הלכו אל המלך אנטיוכוס החמישי וביקשו את עזרתו: "אנשים מבני עמנו שמו מצור על החקרה... והנה עתה הם שתים על החקרה בירושלים ללכדה...ואם לא תמהר לקדם אותם, יעשו גדולות מאלה ולא תוכל לעצור אותם".[1] אנטיוכוס החמישי יצא עם צבאו וצר על בית צור ויהודה נאלץ לסגת על מנת לצאת לעזרתה. בעיר נוצר מעין "מאזן אימה" בו שלטו היהודים באזור הר הבית, בעוד שהסלאוקים ותומכיהם שלטו במצודת החקרא, וכל צד משתמש בשטח שבשליטתו על מנת לפגוע בצד השני.

בשנת 153 לפנה"ס ניסה יונתן החשמונאי לצור על החקרא, זאת לאחר שבמסעות כיבושיו שחרר את הארץ מן הסלאוקים והמתייוונים, ושרידיהם של המתייוונים התבצרו בחקרא ועמם חיל מצב סלאוקי. יונתן נכשל בכך, והחקרא (וכן הביצורים בבית צור) המשיכה להיות מעוזם האחרון של המתייוונים.

אחיו של יונתן ויורשו, שמעון החשמונאי הצליח לכבוש את החקרא ביום כ"ג באייר שנת 141 לפנה"ס. נפילת החקרא סימנה את סופו של השלטון הסלאוקי בארץ, ואת סופם של המתייוונים. יום כ"ג באייר נקבע כיום חג. כיבוש החקרא מוזכר בספרי המכבים, וכן במגילת תענית. על הר ציון נקבעו לוחות נחושת ובהם מוזכרים כיבושי שמעון ובמיוחד כיבוש החקרא. מגילת תענית מתארת את כיבוש החקרא:

"בעשרים ושלושה באייר יצאו בני חקרא מירושלים", והסכוליון למגילה מפרש: "שהיו מצרים לבני ירושלים, ולא היו ישראל יכולים לצאת ולבוא מפניהם ביום, אלא בלילה, ומשגברה בית חשמונאי הגלו אותם משם. ואותו היום שעקרום עשאוהו יום טוב."

לאחר כיבוש המצודה הרס שמעון את מגדליה ואת ביצוריה, והותיר את החצרות הפנימיים ואת החומות, וזאת על מנת לקיים את הכתוב בישעיהו, "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית-ה' בראש ההרים ונישא מגבעות", אשר פורש על ידי שמעון פשוטו כמשמעו כי חל איסור דתי לבנות בסמוך לבית המקדש בניין הגבוה ממנו.

מאיר בן דב טוען

שמעון... "אמנם יכול היה לשמר את המצודה בידו ולנצלה לצרכיו בתחומי בירתו, אבל הוא בחר בדרך ההרס והחריבה עד היסוד, מפני שחש בחולשת השלטון הסורי-יווני באותו זמן. בעתיד, זאת ידע, עלולים הסורים-יוונים להתגבר על חולשותיהם ולתבוע בעלות על המצודה, ובמקרה כזה לא יהיה מנוס מלהחזירה להם. כדי למנוע אפשרות זו הרס את המצודה כליל".
– מאיר בן דב, "חפירות הר הבית, בצל הכתלים ולאור התגליות, כתר, 1982", עמ' 65

ועוד הוא מציין בשם יוסף בן מתתיהו שפעולת ההרס ארכה שלוש שנים עד שהמבנה פורק לחלוטין והגיעו לסלע היסוד כך שבימיו לא נותר ממנה שריד.

יש האומרים כי על בסיס החקרא הוקמה "מצודת הבירה" אשר בימי המלך הורדוס נבנתה מחדש כ"מצודת אנטוניה", ויש השוללים סברה זו בטענה שלפי התיאורים בתקופה בה נבנתה החקרה כבר הייתה קיימת בחלק הצפוני מצודת הבירה התלמית ובניית מצודה נוספת בשם החקרה הייתה אם כן במקום אחר.

זיהוי מקום החקרא[]

בריכה שנחשפה בחפירות מזר

מיקומה של החקרא לא התפרש במקורות, אולם ברור שהיא הייתה סמוכה מאוד לבית המקדש. ההנחה המקובלת במחקר היא שהחקרא הייתה ממוקמת מדרום לבית המקדש, אך יש החולקים על כך, וכן רבו הדעות באשר למיקומה המדויק:

  • מאיר בן דב הציע לזהות את מיקום החקרא בסמוך למקווה מימי בית שני שהתגלה בחפירות העופל[2].
  • על פי יורם צפריר, יש לזהות את מיקום החקרא בחלקו הדרומי של מתחם הר הבית של ימינו, כאשר חלק מהכותל המזרחי הינו חומת החקרא.
  • על פי ה. גבע ויהושע עציון, החקרא היא "מצודת הבירה" ההיסטורית של ירושלים, אשר נבנתה מחדש בימי הורדוס ונקראה מצודת האנטוניה. האנטוניה הייתה ממוקמת מצפון-מערב להר הבית.
  • היו ששיערו שאת מבנה החקרא ניתן למצוא בעיר דוד, כפשטם המילולי של דברי יוסף בן מתתיהו וכן כתרגום הארמי לפסוקים בשמואל ב' פרק ה' פסוק ז' במקרא: "וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד" - בתרגום: "ואחד דוד ית חקרא דציון היא קרתא דדוד" וכן פסוק ט' במקרא: "וישב דוד במצודה ויקרא לה עיר דוד", ובתרגום: "ויתיב דוד בחקרא ויקרא לה קרתא דדוד".
  • מיכאל אבי יונה וקתלין קניון הציעו שני אתרים שונים בגבעה המערבית (הרובע היהודי והארמני של ימינו).
  • גבריאל ברקאי הציע לזהות את מיקום החקרא במקום הידוע כ"קברי בית דוד" בעיר דוד
  • טוביה שגיב, המזהה את מיקום בית המקדש בחלק הדרומי של הר הבית, טוען שמצודת החקרא הייתה במקום בו נמצא היום כיפת הסלע.

ב3 בנובמבר 2015 (כ"א בחשון ה'תשע"ו,), פרסמה רשות העתיקות כי לדעתה על פי הממצאים שנמצאו באתר מקום המצודה היה בחניון גבעתי אשר בעיר דוד, ירושלים. הממצאים שתומכים בהשערה הם: חומת ביצור, מקטע מגדל גדול, שרידי חלקלקה, עשרות מטבעות המתוארכים לתקופה בה המצודה התקיימה, ראשי חצים מברונזה ואבני קלע מעופרת המאפיינים את הצבא הסלווקי, 200 ידיות של אמפורות עם חותמות מרודוס.[3]

ראו גם[]

  • הבירה התלמית

לקריאה נוספת[]

  • מיכאל אבי יונה, הארכאולוגיה והטופוגראפיה של ירושלים בימי הבית השני ספר ירושלים, תל אביב תשט"ז.

קישורים חיצוניים[]

  • Shotwell, The Problem of the Syrian Akra, BASOR 176 (1964), pp. 10-19

הערות שוליים[]

  1. ספר חשמונאים א, פרק ו, פסוקים יח-כז.
  2. מאיר בן דב, חפירות הר הבית, בצל הכתלים ולאור התגליות, כתר, 1982, עמוד 68
  3. ‏ניר חסון, ‏אחרי מאה שנות חיפושים בירושלים, נמצאה המצודה האבודה מימי החשמונאים, ‏3 בנובמבר 2015‏
Advertisement