הנה תיאור כללי של המסכת כמו שהובאו ה"מאורות"
מסכת שבת היא הראשונה בסדר מועד, ולא בכדי. שבת קודש שכיחה יותר מכל החגים
והמועדים, והיא החמורה בהם. איסורי שבת ענשם סקילה ואילו איסורי יום הכיפורים עונשם
'כרת', ואיסורי יתר המועדים הם איסורי 'לא תעשה'. זאת ועוד, אין אח ורע למספר ההלכות
והדינים שבמסכת שבת. מחמת כל הטעמים הללו היא מוקמה בראש סדר מועד.
עיקרה של המסכת הגדולה שלפנינו נסוב על פרטי האיסורים בשבת קודש, מדאורייתא ומדרבנן,
ותוך כדי כך, כדרכה של תורה, הסוגיות עוסקות בנושאים רבים הנוגעים לכל התורה כולה.
הפרק הראשון במסכת דן באיסור הוצאה מרשות לרשות. תוך כדי הדיון הגמרא עוברת לדון בגדרי ארבע רשויות שנאמרו בשבת, ולאחר מכן המשניות דנות בהרחקות שונות שיש לנהוג מחשש להכשלות באיסורים או לשכחה של מצווה, וכגון, האיסור לחייט לצאת סמוך לשבת כשמחט נעוצה בבגדו, שמא יוציאנה בשבת לרשות הרבים. בהמשך הפרק הגמרא מפרטת את "י"ח דבר" שחז"ל גזרו כאשר רבו תלמידי בית שמאי על תלמידי בית הלל. רוב תקנות אלו שייכות לסדר טהרות. הפרק מסתיים בפירוט המלאכות האסורות בערב שבת מחשש שימשיכו לעשותן בשבת, ובפירוט המלאכות המותרות.
הפרק השני עוסק במצוות הדלקת נר בשבת, ואגב כך הגמרא מלבנת את פרטי הדינים של מצוות הדלקת נר חנוכה, ותוך כדי כך מובאות סוגיות נוספות בהלכה ובאגדה. לקראת הסיום פרק זה עוסק בהגדרת בין השמשות, ובדינים המיוחדים לבין השמשות.
פרק שלישי והפרק שלאחריו, מיוחדים להכנות לשבת, ולאופנים שבהם מותר להשהות מאכלים על האש או להטמינם בערב שבת. מתוך הדברים הגמרא דנה ביסודות איסור "בישול" בשבת, ובמספר גדרים של איסור "מוקצה".
פרק חמישי נסוב על מצוות "שביתת בהמתו", שכל דבר הנחשב 'משא' אסור לבהמה לצאת עמו בשבת לרשות הרבים. פרק זה עוסק גם בעניינים שונים, כגון, חובת מחאה ועוד.
משניותיו של הפרק השישי, "במה אשה", מפרטות את החפצים שהמוציאם בשבת עובר על איסור תורה, ואת התכשיטים אשר נאסרו מדרבנן, מחשש שבעל התכשיט יורידו, יאחזו בידיו וייצא עמו לרשות הרבים. פרק זה מאגד בתוכו גם סוגיות אחדות מענייני סדר טהרות.
הפרק השביעי, "כלל גדול", מונה את שלושים ותשע המלאכות האסורות בשבת, ואת הכללים אשר על פיהם נקבע מתי העושה מלאכה בשוגג חייב קרבן חטאת, והגמרא עוסקת בשאלה, באלו אופנים מחלל שבת מתחייב שני קרבנות חטאת ויותר. בשלהי פרק זה מוזכרים שיעוריהם של החפצים האסורים בהוצאה לרשות הרבים , כך גם בפרק השמיני.
דף מ"ה[]
תלמוד ירושלמי שבת ז׳:ב׳:ט
דף מה עמוד א[]
דף יומי תלמוד ירושלמי מסכת שבת דף מה
שבת ז'ב.ויקי
אוֹ חִלֻּף. דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה מְלַמֵּד. וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֶׂה אֵינוֹ מְלַמֵּד. דָּמַר רִבִּי יִרְמְיָה. הַבְעָרָה לְצוֹרֶךְ יָצָאת. לְלַמֵּד עַל בַּתֵּי דִינִים שֶׁלֹּא יְהוּ דָנִין בַּשַּׁבָּת. וּמַה טַעֲמָא. נֶאֱמַר כָּאן בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְהָי֙וּ אֵ֧לֶּה לְחַֻקּ֥ת מִשְׁפָּ֖ט לְדֹרֹֽתֵיכֶ֑ם בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם: מַה מוֹשְׁבֹתֵיכֶם שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּבָתֵּי דִינִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַף מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בְּבָתֵּי דִינִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדּוּמָא. מִכֵּיוָן דְּתֵימַר. לְצוֹרֶךְ יָצָאת. כְּמִי שֶׁיָּצָאת שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. וְדָבָר שֶׁיָּצָא שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ מְלַמֵּד. הָדָא אָֽמְרָה. דָּבָר אֶחָד שֶׁיָּצָא לְצוֹרֶךְ אֵינוֹ חוֹלֵק. וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ חוֹלֵק. שְׁנֵי דְבָרִים שֶׁיָּֽצְאוּ מִן הַכְּלָל מָהוּ שֶׁיַּחֲלוֹקוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מְנַיִין הַמַּעֲלֶה מִבְּשַׂר חַטָּאת וּמִבְּשַׂר אָשָׁם וּמִבְּשַׂר קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים וּמִבְּשַׂר קֳדָשִׁים קַלִּים וּמוֹתָר הָעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים וּשְׁיֵרֵי מְנָחוֹת וּמִן הַשְּׂאוֹר וּמִן הַדְּבַשׁ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. תַּלְמוּד לוֹמַר כִּ֤י כָל־שְׂאוֹר וְכָל־דְּבַ֔שׁ לֹֽא־תַקְטִ֧ירוּ מִמֶּ֛נּוּ אִשֶּׁ֖ה לַֽיי. הָא כָּל־שֶׁיֵּשׁ מִמֶּנּוּ לָאִישִּׁים הֲרֵי הוּא בְּבַל תַקְטִּירוּ.
רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. וְיֵצְאוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וִילַמְּדוּ עַל הַקֳּדָשִׁים לַכֶּבֶשׁ. אָמַר לֵיהּ. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הַמִּזְבֵּחַ. אֵין לִי אֶלָּא הַמִּזְבֵּחַ. וּמְנַיִין לְרַבּוֹת אֶת הַכֶּבֶשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְאֶל־הַמִּזְבֵּ֥חַ לֹא־יַֽעֲל֖וּ. יָכוֹל לָעֲבוֹדָה וְשֶׁלֹּא לָעֲבוֹדָה. תַּלְמוּד לוֹמַר לְרֵ֥יחַ נִיחוֹחַ: לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא לָעֲבוֹדָה. אָמַר לֵיהּ. אוֹתָם מִיעוּט. אֵילּוּ חַייָבִין עֲלֵיהֶן לַכֶּבֶשׁ. וְאֵין שְׁאַר כָּל־הַקֳּדָשִׁים חַייָבִין עֲלֵיהֶן לַכֶּבֶשׁ. מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב אוֹתָם. הַא אֵינוֹ כָתוּב אוֹתָם מְלַמְּדִין.
הָדָא אָֽמְרָה. שְׁנֵי דְבָרִים שֶׁיָּֽצְאוּ מִן הַכְּלָל אֵינָם חוֹלְקִין. אַמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל. לַחֲלוֹק אֵינָן חוֹלְקִין. הָא לְלַמֵּד מְלַמְּדִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. וְיֵצְאוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וִילַמְּדוּ עַל כָּל־הַקֳּדָשִׁים לַכֶּבֶשׁ. אָמַר לֵיהּ. אוֹתָם מִיעוּט. אֵילּוּ חַייָבִין עֲלֵיהֶן לַכֶּבֶשׁ. וְאֵין שְׁאַר כָּל־הַקֳּדָשִׁים חַייָבִין עֲלֵיהֶן לַכֶּבֶשׁ. הָדָא אָֽמְרָה. דָּבָר אֶחָד שֶׁיָּצָא מִן הַכְּלָל לְצוֹרֶךְ אֵינוֹ חוֹלֵק. וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ חוֹלֵק. וּשְׁנֵי דְבָרִים שֶׁיָּֽצְאוּ מִן הַכְּלָל אֵינָן חוֹלְקִין. וּכְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל חוֹלְקִין. דְּאָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה.
דף מה עמוד ב[]
לא אמר כן אלא ר"א שאל לר' יוחנן ויצאו שתי הלחם וילמדו על כל הקדשים לכבש. א"ל אותם מיעוט אלו חייבין עליהן לכבש. ואין שאר כל הקדשים חייבין עליהן לכבש. הדא אמר דבר אחד שיצא מן הכלל לצורך אינו חולק ושלא לצורך חולק. ושני דברים שיצאו מן הכלל אינן חולקין וכרבי ישמעאל חולקין דאמר רבי בון בר חייא דברי רבי ישמעאל ב' דברים שיצאו מן הכלל חולקין דתני רבי ישמעאל (ויקרא יט) לא תנחשו ולא תעוננו והלא הניחוש והעינון בכלל היו ויצאו מן הכלל לחילוק כלל בהיכרת ופרט בהיכרת. מילתיה דר"י אמרה כלל ופרט הוא. דמר רבי אבהו בשם ר"י (ויקרא יח) כי כל אשר יעשה מן התועבות האלה ונכרת. אותו בכלל היתה ויצאה מן הכלל לחילוק על הכלל. התיב ר"א והכתיב (ויקרא כ) ערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה. א"ל לצורך יצאת לידון בערייה. א"ל והכתיב (ויקרא כ) ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגילה את ערותה את מקורה הערה. א"ל לצורך יצאת לידון בה את המערה כגומר. שלא תאמר הואיל ואין חייבין עליה משום טומאה לא נעשה בו את המערה כגומר. לפום כן צריך מימר חייב על כל אחת ואחת. אמר ליה והכתיב (ויקרא כ) ואיש אשר ישכב את דודתו ערות דודו גילה. אמר ליה לצורך יצאה לידון בערירי. הכתיב (ויקרא כ) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא. אמר ליה לצורך יצאה לידון בערירי. דמר רבי יודן כל ההן דכתיב (ויקרא כ) ערירים יהיו הויין בלא בנים. (ויקרא כ) ערירים ימותו קוברין את בניהן. אמר רבי יוסה
דף מו עמוד א[]
דודתו לצורך יצאת למעט את אשת אחיו מאמו. נאמר כאן דודתו ונאמר להלן (ויקרא כה) או דודו או בן דודו יגאלנו. מה דודו שנאמר להלן באחי אביו מאביו הכתוב מדבר אף דודתו שנא' להלן באחות אביו מאביו הכתוב מדבר. אף את אשת אחיו למידה מדודתו. מה דודתו שנאמר להלן באחות אביו מאביו הכתוב מדבר אף אשת אחיו שנאמר כאן באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל דתני רבי ישמעאל נאמר כאן אשת אחיו. ונאמר להלן איש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא. מה נדה יש לה היתר לאחר איסורה אף אשת אחיו מאביו יש לה היתר לאחר איסורה. יצאת אשת אחיו מאמו שאין לה היתר לאחר איסורה. הא רבי ישמעאל מקשי לה מנן תיתי ליה. רבי אבהו ר"א בשם רבי הושעיא שני לאוין וכרת אחת לאוין חולקין כריתות. מה טעמא (שמות ל) על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו. וכתיב (שמות ל) איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו הרי יש כאן שני לאוין וכרת אחת לאוין חולקין כריתות מה עביד לה ר' יוחנן באנשים הכתוב מדבר. ובאת אחותו ללמד על כל הנשים. ולית לר"א כן אית ליה לא תקרבו אחד האיש וא' האשה. ומה עבד לה רבי יוחנן פתר לה ואינו מחוור. ועוד מן הדא שמואל בר אבא בעא קומי רבי זעירא ויצאו שלמים ויחלוקו לאוין על כל הקדשים לטומאה. א"ל לצורך יצאו למעט את קדשי בדק הבית ומעילה שלא יהו חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא ולא מתניתא היא קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה לחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא מה שאין כן בקדשי בדק הבית. א"ל מכיון שאין מצטרפין חולקין. אמר רבי חנינא וכיני ויחלוקו ולא יצטרפו.
דף מו עמוד ב עמוד 92[]
כלל בעשה ופרט בלא תעשה. מילתיה דרבי אלעזר אמר כלל ופרט הוא. דאמר רבי אלעזר לוקין על החרישה בשביעית. רבי יוחנן אמר אין לוקין על החרישה בשביעית. ומה טעמא דרבי אלעזר (ויקרא כה) ושבתה הארץ שבת לה' כלל. שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור פרט. הזרע והזמיר אף הן בכלל היו. ולמה יצאו להקיש אליהן לומר לך מה הזרע והזמיר מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן. אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן. מה עבד לה רבי יוחנן שני דברים הן ושני דברים שיצאו מן הכלל אינן חולקין. ולית לרבי אלעזר חולקין אית ליה לחלוק אינן חולקין. הא ללמד מלמדין. ולית לרבי יוחנן מלמדין שנייא היא שכלל בעשה ופרט בלא תעשה ואין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה. אמר רבי אלעזר ועשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה. על דעתיה דרבי יוחנן ניחא מותר לחפור בה בורות שיחין ומערות. על דעתיה דר' אלעזר מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות. כשם שאין מלמדין לענין איסור כן לענין היתר לא ילמדו. א"ר בא קרטיגנאה טעמא דרבי יוחנן (ויקרא כה) שש שנים תזרע ולא בשביעית. שש שנים תזמור כרמך ולא בשביעית כלל. לא תעשה שהוא בא מכח עשה הוא עובר בעשה. ר' יוסה אומר אפילו עשה אין בו. רבי ירמיה אומר עובר בעשה. וליידא מילה כתיב (ויקרא כה) ושבתה הארץ שבת לה' לענין לא תעשה שבו. יכול יהו לוקין על התוספת. ר' יוחנן פתר מתניתא יכול יהו לוקין על ידי חרישה בשביעית ר"א פתר לה מתניתא יכול יהו לוקין על איסור שני פרקים הראשונים.
דף מז עמוד א[]
אית תניי תני שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך. ואית תניי תני שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. מאן דמר שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך מסייע לרבי יוחנן. ומאן דמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור מסייע לרבי אלעזר. מתניתא פליגא לר' אלעזר השמר בלא תעשה. פן בלא תעשה. וכתיב (דברים יב) שם תעלה עולותיך ושם תעשה. שם תעלה זו העלייה. ושם תעשה זו שחיטה וזריקה. מה העלייה שהיא בעשה הרי הוא בלא תעשה. אף שחיטה וזריקה שהן בעשה יהו בלא תעשה. בגין דכתיב שם תעלה ושם תעשה. הא אילולא הוה כתיב שם תעלה ושם תעשה אין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה. מה עבד לה רבי יוחנן שלא תאמר כמה דתימר גבי שבת חפר חרץ נעץ אינו חייב אלא אחת. ודכוותה שחט זרק והעלה אינו חייב אלא אחת לפום כן צריך מימר חייב על כל אחת ואחת. כל הן דתנינן אבות יש להן תולדות. תמן תנינן ארבע אבות נזיקין. השור זה הקרן נגיחה ודחיפה אב. תני רבי חייה נשך רבץ בעט תולדות לקרן. תמן תנינן אבות הטומאה השרץ. ושכבת זרע. תולדות השרץ אי זהו. רבי יודה בשם רבי נחום מדפות. מהו מדפות מגעות. אב הטומאה מטמא את הכל. וולד הטומאה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין וכלי חרש. אוכלין ומשקין וכלי אינן נעשין אב הטומאה לטמא זיבה. והכא תנינן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. חרישה אב. תני רבי חייה חפר חרץ נעץ תולדות להחרישה. כל אבות מלאכות מן המשכן למדו. מה חרישה היתה במשכן שהיו חורשין ליטע סממנין. כמה יחרוש ויהא חייב רבי מתניה אמר כדי ליטע כרישה. רבי אחא בר רב כדי ליטע זכרותה של חיטין. תמן תנינן זרע קישואין שנים חייב. זרע דילועים שנים זרע פול מצרי שנים. תני
דף מז עמוד ב[]
חטים מדיות שתים. ר' שמואל בשם ר' זעירא חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זרעוני גינה שאינן נאכלין. לכל דבר שהוא להניית קרקע חייב משום חורש. החופר החורץ הנועץ המדייר המעדר המזבל המכבד המרבץ המפעפע גושים. המברה בחרשים. המצית את האור בחישת קנים ובאגד תמרים וכרבי זעירא אמת המים שהיא מכשרת צדדיה לזריעה. המסקל. הבונה מדריגות. הממלא את הנקעים שתחת הזיתים. והעושה עוגיות לגפנים. וכל דבר שהוא להניית קרקע חייב משום חורש. רבי חייה בשם רבי יוחנן המבשל נבילה ביום טוב אינו לוקה. שהותר מכלל בישול בי"ט. רבי שמעון בן לקיש אמר לוקה. שלא הותר מכלל בישול אלא לאכילה בלבד. התיב ר' בא בר ממל על דרבי יוחנן מעתה החורש ביום טוב אינו לוקה. שהותר מכלל חרישה בי"ט. רבי יוסי בשם רבי אילא לא הותרה חרישה כדרכה. רבי שמי אמר קומי רבי יסה רבי אחא בשם רבי אילא דרבי שמעון היא דרבי שמעון אמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר. קם ר' יוסה רבי אחא א"ל את אמרת דא מילתא. ולא כן א"ר יוחנן דברי ר' מאיר עשרים וארבע דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל וזה חד מהם. נימר כ"ג.
9רק תשיעי[]
רובו של הפרק התשיעי אינו עוסק בענייני השבת כלל, אלא בהלכות ובדינים שנדרשו ב'אסמכתא' מן הפסוקים. בין סוגיות פרק זה נמנית סוגיית "מתן תורה" המפורסמת, ובסוף הפרק שבה הגמרא לעסוק בשיעורי הוצאה.
גם הפרק העשירי עוסק בדיני הוצאה, תוך כדי התמקדות בצורת ההוצאה ובאופן שבו היא אסורה מן התורה. בפרק זה למדים את המושג היסודי "כלאחר יד", ועל "מלאכה שאינה צריכה לגופה". פרטים נוספים באיסור הוצאה מרשות לרשות מוזכרים גם בפרק אחד עשרה, כמו גם העברת חפץ ארבע אמות ברשות הרבים, דינים מיוחדים שנלמדו ממלאכת הלוויים במשכן, וכן גדרי הרשויות.בעזרת ה', כאשר נחצה את מסכת שבת, נסקור את פרקי המחצית השנייה של מסכתנו.
לימוד מסכת שבת בסעודת שבת: מעניין לציין מנהג נפוץ בקהילות ישראל, ללמוד מידי שבת את משניות מסכת שבת, שמונה פרקים בכל סעודה, ובסידורים מסויימים מסכת שבת נדפסה סמוך לזמירות שבת.
נחתום בדבריו של רבינו ה"חפץ חיים" זצ"ל ל"משנה ברורה" חלק ג': "וכבר העיד בנו הגאון בעל'אורים ותומים' [-רבי יהונתן אייבשיץ] בספרו 'יערות דבש, כי אי אפשר כלל במציאות שינצל מאיסור שבת, אם לא ילמד כל הדינים על בוריים היטב היטב".
שמות פרקי המסכת[]
(לפי ויקיפדיה העברית)
- יציאות השבת - דיני הוצאה מרשות לרשות, דיני ערב שבת ,18 גזרות שגזרו בעלית חנניה בן חזקיה.
- במה מדליקין - דיני השמנים והפתילות הכשרים להדלקת נרות שבת, דיני חנוכה ודיני ערב שבת בין השמשות.
- כירה - דיני בישול בשבת ודיני מוקצה.
- במה טומנין - דיני הטמנה.
- במה בהמה - דיני הכלים שבהמה יוצאת ולא יוצאת בהם לרשות הרבים.
- במה אשה - דיני תכשיטים ואביזרים שונים, שאשה ואיש יוצאים ולא יוצאים בהם לרשות הרבים.
- כלל גדול - דיני חיוב חטאות על חילול שבת בשוגג, ל"ט מלאכות שבת ודיני הוצאה מרשות לרשות.
- המוציא יין - דיני שיעורים בהוצאה מרשות לרשות.
- אמר רבי עקיבא - סדרת משניות הפותחות ב'מניין' בנושאים שונים, מתן תורה ודיני הוצאה מרשות לרשות.
- המצניע - דיני הוצאה מרשות לרשות, מלאכות שונות של טיפוח הגוף ודיני תלישה.
- הזורק - דיני זריקה והושטה מרשות לרשות.
- הבונה - דיני הבונה, מלאכות חקלאיות שונות ודיני הכותב.
- האורג - דיני האורג והצד.
- שמנה שרצים - דיני החובל, הכנת ואכילת מאכלים שונים בשבת, דיני רפואה בשבת.
- ואלו קשרים - דיני הקושר והמתיר, וקיפול הבגדים.
- כל כתבי - דיני שריפה בשבת, שבות ואמירה לנכרי,
- כל הכלים - דיני טלטול כלים בשבת.
- מפנין - דיני טלטול חומרים, הנעת בעלי חיים וילדים, ילוד בהמות ונשים.
- רבי אליעזר דמילה - דיני מילה בשבת ובכלל.
- תולין - דיני סינון, השריה, טיפול בקש ושימוש במכבש.
- נוטל - דיני טלטול שונים, פינוי פסולת ו
- חבית - דיני מלאכת דישה, מלאכת בונה, מלאכת ליבון ועוד דינים נוספים.
- שואל - דיני מסחר והעסקה בשבת, דיני טיפול במת בשבת.
- מי שהחשיך - דינים שונים.