קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
מניין השטרות היא שיטה למניית שנים בלוח העברי שהייתה נפוצה בעולם היהודי עד המאה ה-9 למעט אצל יהדות מצרים שם נהגה השיטה עד המאה ה-16 ויהדות תימן שם נהגה השיטה עד המאה ה-20 (ובמידה מסוימת נוהגת עד ימינו). המניין נקרא על שם השטרות משום תיארוך השטרות על פיו. השנה הנוכחית תש"פ היא שנת 2,331 לשטרות.
שמות נוספים[]
במסורת היהודית ידוע מניין זה בשם "מניין למלכות יוון" או "למלכות יוונים". כינויים נוספים [אך בלתי נפוצים] הם "המניין לחתימת חזון", שאז פסקה ונחתמה נבואתם של אחרוני הנביאים חגי זכריה ומלאכי. היו שקראו למניין "המניין לממשלת החכמים" משום שאז התחילה תקופת התנאים וחכמי המשנה.
הערבים בימי הביניים קראו למניין השטרות בשם "המניין לבעל הקרניים". הם שיבשו את מוקדון ל"מקרון", כינו את אלכסנדר מוקדון בספר "הקוראן" "דו-אלקרנין" (בעל הקרניים), והיו מציירים אותו על מטבעות בדמות בעל-קרנים. ולפי אבו אל-פרג אל-איצפהאני (היסטוריון מימי הביניים של הספרות הערבית), כינוי זה ניתן לו מפני שהיו לו לנחלה שתי קרני השמש של מזרח ושל מערב.
סיבות לקביעת מניין השטרות[]
מניין השטרות נקבע כנראה בשנת ניצחונו של תלמי הראשון בקרב עזה, מה שאיפשר את שובו של סלאוקוס הראשון לבבל, על כן מניין השטרות נקרא גם "המניין הסלאוקי". שובו של סלואקוס לבבל נחשב על ידי הסלאוקים כתאריך יסוד הממלכה הסלאוקית. ישנם המזהים איזכור לייסוד מניין השטרות באחד הלוחות הארכאולוגיים הבבליים המתאר את מלחמות הדיאדוכים. ישנם אשר ציינו לגבי תאריך למניין השטרות, שהוא נספר למלכות יון, מן הסתם בכוונם לאירוע זה, למשל בהגהות מיימוניות על הרמב"ם בהלכות גירושין פרק א'.
חז"ל מבארים בתלמוד הבבלי, מסכתעבודה זרה י'א' שמניין השטרות מיוחס לשנת כיבושו של אלכסנדר מוקדון את האימפריה הפרסית בשנת 3450 לבריאת העולם (312 לפנה"ס). וכך כתב גם הרמב"ם[1] שמנין השטרות הוא "למלכות אלכסנדרוס מקדון". אולם, לטענת ההיסטוריונים אלכסנדר מוקדון מת כ - 12 שנים לפני התאריך המקובל לתחילת מניין השטרות.
גם הערבים ייחסו את מניין השטרות לאלכסנדר. כמו כן, היו שקשרו את תחילת מניין השטרות למותו של אלכסנדר מוקדון או הגעתו לירושלים.
תחילת הספירה[]
מניין השטרות מתחיל אצל הסוריים והיהודים בשנת ג' ת"נ (3450) למניין בריאת העולם על פי הלוח העברי, שהוא ספטמבר 312 לפנה"ס - לפי הלוח הכללי הנוהג כעת. (אופן התיארוך בלוח הכללי השתנה לאורך השנים). ההבדל בין המניין לבריאת העולם הנהוג בימינו לבין מניין שטרות, בשיטות בהן תחילת השנה מוגדרת כתחילת תשרי, הוא 3449[2]. אצל הבבלייםתבנית:הבהרה התחיל מניין זה מניסן של 311 לפנה"ס. הבדל זה גרם בעבר לשגיאות תרגום התאריך ממניין השטרות לשיטות תיארוך אחרות.[3].
הסימן שנתנו לתחילת מניין שטרות על פי מניין יצירה הוא (על פי מגילת אסתר, פרק א, פסוק ה) "גנת ביתן המלך" (האות ג' מצביעה על 3,000 והאותיות נ' ת' - 450); "המלך" - רמז לאלכסנדר מוקדון, שעל שמו נקרא מניין שטרות.
הרב אברהם קורמן טען שמניין השטרות מתחיל בשנת ג'תמ"ח (למניין שנים שלמות לאדם הראשון), כי שנה זו היא "בדיוק אלף שנה לאחר יציאת מצרים".[4]
בספר "אלמגסט" של תלמי נמצא עוד תאריך שהשתמש בו התוכן היפרכוס "אחרי מיתת אלכסנדר", תאריך זה נמצא לפעמים גם אצל התוכנים הערבים, ואחרים מכנים אותו - "תאריך פיליפוס", תאריך זה התחיל בשנת 323 לפנה"ס. לכן יש (רבי עזריה מן האדומים במאור עיניים פכ"ג) שעירבו את מניין השטרות עם תאריך פיליפוס, וסברו להקדים את התחלת מניין השטרות ל-323.
השימוש במניין השטרות[]
מניין השטרות שימש לציון התאריך בכתובות, בגיטין, שטרות, קולופונים שבסוף ספרים ולשאר עניינים, לפחות עד המאה ה-13 בקרב היהודים. לעיתים היו מציינים במקביל גם את התאריך לבריאת העולם או את התאריך לחורבן הבית.
ספר מכבים ב עושה שימוש במניין זה באגרת ליהודי מצרים המופיעה בשני פרקיו הראשונים של הספר (חשמונאים ב פרק א 9).
מניין השטרות שימש רבות בתשובות הגאונים ובאגרת רב שרירא גאון.
הרמב"ם משתמש במניין השטרות במספר מקומות במשנה תורה. למשל בפרק י' הלכות שמיטה ויובל כותב הרמב"ם: "ולפי חשבון זה, שנה זו שהיא שנת אלף ומאה ושבע לחורבן (1107), שהיא שנת שבע ושמונים ואלף וארבע מאות למניין שטרות (1487), שהיא שנת שש ושלושים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה (4936), היא שנת שמיטה, והיא שנת אחת ועשרים מן היובל."
בפרק יא מהלכות קידוש החודש כותב הרמב"ם: "לפיכך עשינו העיקר שממנו מתחילין לעולם לחשבון זה, מתחילת ליל חמישי שיומו יום שלישי לחודש ניסן משנה זו, שהיא שנת שבע עשרה ממחזור ר"ס, שהיא שנת שמונה ושלושים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה, שהיא שנת תשע ושמונים וארבע מאות ואלף לשטרות, שהיא שנת תשע ומאה ואלף לחורבן בית שני. וזו השנה היא שאנו קוראים אותה, שנת העיקר בחשבון זה."
על תשע מצבות בבית קברות יהודי מן המאות הי"ג-הי"ד, ליד הכפר ארגיס שבדרום ארמניה, נמצאו על ידי צוות מחקר של מכון יד בן צבי כתובות בעברית ובארמית עם תאריכים לפי מניין השטרות, המקבילים לשנים מ-1266 עד 1346[5].
רבי יעקב ספיר ביקר בתימן בשנת 1864, וכתב כך על יהודי תימן: "רובם אינם יודעים מניין שנות העולם שאנו מונים רק הרבנים והסופרים"[6]. הרב יצחק רצאבי חיזק את השימוש במניין השטרות גם בישראל, ולצורך כך התקין נוסח כתובה המציינת את מניין השטרות.
ראו גם[]
קישורים חיצוניים[]
הערות שוליים[]
- ↑ משנה תורה הלכות גירושין פרק א הלכה כז
- ↑ הסופר הערבי אבו אל-פרג כתב: "12 שנה אחר מיתת אלכסנדר מלך סילוקוס המכונה ניקטור על בבל, עיראק כולה ועל כורוסאן עד הודו. מראשית ממלכתו יחל התאריך הנושא עליו שם אלכסנדר, ואשר הסוריים והיהודים מונים לו את שנותיהם"
- ↑ כך מוכיח חיים יחיאל בורנשטיין במאמרו ב"התקופה" ט' עמוד 282
- ↑ הרב אברהם קורמן, מניין השטרות, בתוך "תכלת אברהם"
- ↑ דוד עמית ומיכאל סטון, "בית קברות יהודי מימי הביניים בארגיס שבדרום ארמניה", פעמים 98-99, סתיו-חורף תשס"ד, עמ' 67-119
- ↑ אבן ספיר ח"א דף סב ע"ב