מיניאטורות היסטוריות

מיניאטורות היסטוריות (Historical Miniatures ) מאת אבגוסט סטרינדברג (August Strindberg), בתרגום העברי, יצא לאור בשנת תש"ו בהוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב.

נושאי המיניאטורות הם: שיעבוד מצרים, המסיבה באתונה, פלאכוס ומארון, ליאונטופוליס, השה לעולה, חיה רעה, הכופר, אטילה, העניו, ישמעאל, איגרת, מלכות האלף, פטר הנזיר, לאוקואון, שבט מוסר, אנגליה בימים ההם, בילא הורה, פטר הגדול, שבע השנים הטובות, ימות הדין, אחרית דבר מאת:גוסטאב לנדאואר הספר ניתרגם ע"י יעקב קופליביץ

"המשתה של אטילה" ציור משנת 1870 של הצייר ההונגרי מור ד'ן. אטילה יושב במרכז ולשמאלו בנו הצעיר אלק, וברקע נראות נשותיו שהבולטת בהן היא הבכירה קרקה. ההיסטוריון הרומאי פריסקוס יושב מימין ומחזיק בספר עליו כתוב ביוונית "היסטוריה".

מההקדמה באנגלית

מקסימיליאן הארדן, המבקר הידוע, כותב בצוקונפט (7 ספטמבר 1907) של מיניאטורות ההיסטורית: "ספר מעניין מאוד, כפי שניתן לצפות, לזה של סטרינדברג. ואני נועז מספיק כדי לומר ספר שצריכה וחייב להיות מוצלח עם הציבור. הסופר אינו עוסק כאן בשוודיה, ולא עם ההיסטוריה של טבע. פילוסוף ומשורר כאן מתאר את החזיונות שמחקר של תולדות האנושות קרא לפני העין הפנימית שלו. יוליאנוס הכופר ופטר הנזיר מופיע על הבמה, יחד עם אטילה ולותר, אלקיביאדס וEginhard. אנו רואים את האימפריות של הפרעונים והצארים, אתונו של סוקרטס ו'שמח אנגליה "של הנרי השמיני. יש עשרים פרקים קצרים, וכל אחד מהם הוא בחיים. כל כך חזק הוא הסגל של הסופר של חזון, שזה מחייב את האמונה בתיאורים שלו מדינות וגברים. " "השאלה אם חוגים התרבותיים אלה באמת היו כפי שתוארו, לא עולה בדעתנו. מעולם לא סופר המדהים לראות אחיזה מקיפה יותר. מאז ימי הווידוי של ליצן, סטרינדברג הפך סופר של משמעות בעולם." [הערה:.. אוסף אחד מהמאמרים של מקסימיליאן הארדן מתפרסם על ידי ה"ה בלקווד, ועוד על ידי מר Eveleigh נאש]

• המקור: גוטנברג

מבחר פרקי הסדרה

שעבוד מצרים

משה בתיבה - תחריט של גוסטב דורא

עמרם, בעלה של יוכבד, בנו של קהל הוא הגיבור של הפרק. הוא חרט אומן בשן ועץ ועובד בבית פרעה. הוא בדרך לעבודה, פוגש את בני עמו ונושאי היחה הם: החשש מגאות הנילוס והאם עם ישראל בדרך לגאולה.בבית פרעה הוא פגש את ראובן, אשר החליף את שמו לפתור. הוא מקבל שם הסבר על החישובים, לפיהן מבוססים הפירמידות ובהביטו לתקרה הוא למד על גרמי השמים.

עמרם חזר לביתו והנה נולד בן זכר, משה. בבית פרעה הועלה החשש מפני העברים ומלך מצרים ציווה על השמדת הזכרים. יוכבד ומרים בגן פרעה, יחד עם משה הקטן. הוא מונח בתיבה, נשלח ליאור, בת פרעה נוטלת אותו ויוכבד הופיע והציגה עצמה בתור מנקת.

פלאכוס ומארון

רצח קיסר, ציור של Vincenzo Camuccini משנת 1798.

הם היו שני תלמידים, היו ביוון העתיקה, בימים האחרונים לשלטון יוליוס קיסר. הם הגיען מרומא ללמוד דקדוק, רטוריקה ופילוסופיה. הם יושבים בפונדק וסוקרים את חכמת יוון ואת שאיפת השלטון של קיסר ברומא. והנה הגיע הידיעה כי יוליוס קיסר נרצח. ורוצחו, ברוטוס, בדרך ליוון, ונפל חלל בקרב. במערכה היה גם המשורר וירגליוס, אשר ברח ממנה.

כאשר באה הנצרות, וירגיליוס נמנה עם נביאי ושירתו נחשבה לספר חזון.

ליאונטופוליס

שיירה של יהודים במדבר. הם ברחו מארץ ישראל למצרים. היו בדרך למקדש חוניו, ריכוז יהודי במצרים. רומאי שעבר שם לתומו ושאל על סיבת הבריחה. הסתבר כי הורדוס ציווה על הריגת הילדים, מחשש כי ביניהם יתגלה המשיח. הרומאי לועג להם, הקיסר אבגוסטוס הו המושל בעולם. יוסף העברי פונה לאשתו מרים: "הס  ! הילד ישן".

בקטע הבא הוא עוסק ב"שה לעולה" - הוא הצלוב. עוד קטע עוסק ב"חיה רעה", כינוי שהנוצרים נתנו לקיסרים: קליגולה, קלודיוס ונירון.

הכופר

הכתובת מימי הקיסר - ויקישיתוף

יוליאנוס הכופר (332-363) נחל נצחון על שבטי הגרמנים, ובפרק זה אנו פוגשים בו בעיר פאריז, כאשר הוא מצא דמיון בינה לבין רומי.

הוא חזר מן הנצרות לעבודת אלילים. מחבר הפרק סבר :"יוליאנוס הפך להיות שנאו של ישו,אם כי לא ידע בעצמו בשל מה". הקיסר היה אמון על המסורות הפילוסופיות היווניות ואלו לא היו סתירה לדת החדשה.

הוא היה לשליט על הממלכה הגדולה והעצומה, שהשתרעה מגדות הים השחור עד האוקיאנוס האטלנטי.

הוא ניסה להקים את בית המקדש. אך רעידת אדמה גרמה לכך שהבניה תפסק.

אטילה

"המשתה של אטילה" ציור משנת 1870 של הצייר ההונגרי מור ד'ן. אטילה יושב במרכז ולשמאלו בנו הצעיר אלק, וברקע נראות נשותיו שהבולטת בהן היא הבכירה קרקה. ההיסטוריון הרומאי פריסקוס יושב מימין ומחזיק בספר עליו כתוב ביוונית "היסטוריה".

התיאור שניתן לו "פרא אדם הדומה לאומצת בשר". האירוע התואר היה בשנת 453, כאשר ערך משתה לרגל אחת החתונות שלו. הוא בא מהגרמנים, עם חדש. ההונים, שהחל לשלוט באירופה. עליהם נאמר שנולדו במדבר מזיווגם של שדים ומכשפות". אטילה ראה את תפקידו כ"מטה זעם בידי אלוקים" ובתור שכזה מחריב את כל הערים".

האירוע המרכזי המתואר היה נסיבות מותו. אליו הגיעו שני שרים חשובים. לפתע הם מגלים כי הם בסכנת שריפה. בינתיים מתחילה הסעודה וגם משתתפיה חשים כי סכנה דומה עומדת לחול עליהם. במהלך משתה חתונה של אטילה עם אשתו האחרונה, הידועה רק בשם אילדיקו היא דקרה אותו במחט. זאת, לאחר שנודע לה שהוא עומד לעלות את בית הנשים באש ולקחת לו אישה נוספת. וכך התבשר העולם על מותו.

העניו

המדרגות בבזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו לפי המסורת הובאו מירושלים במאה ה-4, עליהם צעד הצלוב

גרגוריוס הראשון (540-604) נחשב למייסד האפיפיורות של ימי הביניים. המחבר מכנה את רומא בימיו כעיר עזובה, סרה למרות ביזנטיון, נשלטת מרוונה והברברים מצפון פושטים עליה.

באותה תקופה החלו לשקם כנסיות, כמו זו של סנט פטר. האפיפיור עצנו שכן בבזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו. הוא שכן בתא אחד וממנו חלש על ממלכתו.

חשיבותה של הכנסיה היה סקלה סנטה היינו, "המדרגות הקדושות", הן גרם המדרגות בוויה דולורוזה שבירושלים, דרכן עלה ישו מהרחוב אל הפרטוריום, כדי להשפט בפני פונטיוס פילטוס, ומהן הורד בסיום משפטו. על פי המסורת הנוצרית הועברו המדרגות לרומא בשנת 326 על ידי פלאוויה יוליה הלנה, אמו של הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס, ומוקמו לבסוף ברובע לטראנו.

בימיו מי הטיבר עלו על גדותם ושטפו את העיר. כאשר נסוגו השאירו זוהמה בעיר ופרצו בה מחלות.

אמנם הוא חלש מהרי סקוטיה עד עמודי הרקולס, כמו יוליוס קיסר, אבל לגיונות לא היו לו והייתה זו מלכות ישו שקיומה אך זה החל.

ישמעאל

מקום קרב גואדאלטה היום

מהמזרח, הופיע גורם חדש בעולם התרבותי, האיסלם. השבט החדש, "בן אברהם אשר ילדה פילגשו", תוך 100 שנה כבש את המזרח התיכון והגיע לשערי אירופה: הנצרות עמדה בסכנה. אנו בספרד, והסקירה עוברת לתיאור יהדות ספרד. ליהודים יש סימפטיה יותר לאיסלם מאשר לנצרות, אשר בעבר חייבו אותם להמיר את דתם. הסופר מציין כי מחמד קבל את ההשפעות הראשונות מידידו היהודי ברקא.

שיתוף הפעולה בין היהודים לבין האיסלם בא לידי ביטוי בשנת 771, כאשר הערבים שבאו מאפריקה נחצו בחוף ימה של ספרד [קרב גואדאלטה]. כך קנה לו האיסלם דריסת רגל עד שנת 1492.

ואשר ליהודים:, היהודים שסייעו למאורים נבכל כוחם וברוב הצלחה, דרור קורא להם מיד, ובכל עיר ועיר בספרד נתמנה נציב יהודי לשלטון"

מלכות האלף

המילניום הראשון

בשנת 998 היתה רומא לקיסרות גרמנית. אוטו-השלישי, קיסר גרמניה בלה רוב ימיו בארמון בגבעת אוונטין ברומא ובקש להפוך אותה לעיר בירתו. נבחר אפיפיור חדש סילווסטר השני, יליד גרמניה.

ואז התבשרו על הופעת אותות מבשרות רעות: "יום הדין קרוב וקץ העולם הממשמש ובא".הרי נאמר: "מי שיזכה לתחיית המתים הראשונה, הוא ימלוך עם ישו אלף שנים".

שנת 999 קרבה והעולם הנוצרי היה שרוי בחרדת מוות: חדלה הפעילות המסחרית, בעלי קניין העבירו אותו במתנה לזולתם, הכנסיות היו פתוחות יומם ולילה ולבשו רק בגדי חג, הרי אין צורך בהם יותר.

הגיע ראש השנה הנוצרי. לא ידוע אם תבוא רעידת אדמה או מבול. הכל יצאו מפתח בתיהם ונשאו עיניהם לשמים.שערי הכלא נפתחו, האסירים התקבלו כקדושים. הכל מלא "אהבת הבריות ורחמנות". רומא כולה התכוננה לקראת המוות. כאשר הסתיים המיליניום פרץ ההמון בשמחה.

פטר הנזיר

מצור ירושלים בשנת 1099 על ידי הצלבנים, תיאור מכתב יד מימי הביניים

פטר הנזיר נכנס ביולי 1099 לירושלים בראש מחנה נוסעי הצלב. הוא מונה לנציב על ירושלים. ממלכתו לא נמשכה זמן רב המוסלמים שבו ותפסו אותה (עד ליום חיבור הספר 1905). הערכת המחבר כל התנהגותם הייתה כמו של מסעי הויקינגים (מוצאו מסקנדיביה).

הוא מתא את בואר של מסעי הצלב לטבריה בערב פסח. הם מגיעים לבית של יהודי העורך את ליל הסדר. אחרי הטפת מוסר, הנזיר מעלה באש את ביתו של המשפחה היהודית על תושביה.

הפרק מתחיל בתיאור ביקורו של הנזיר בארץ הקודש. כאשר שלטו בארץ ישראל הסלג'וקים, אשר רדפו את הנוצרים והיהודים והרסו את מקומות כינוסם. אין הוא זוכה לקבלת פנים מתושבי המקום. בכל מקום שהוא הגיע הוא גורש בחרפה. הוא נודד ממקום למקום, רעב ואינו זוכה בקורת גג. הוא הגיע לירושלים, נדרש לשלם בכניסה ובכל זאת אינו זוכה לבקרה. כאשר הוא הצליח הוא נוכח בשממונה. הוא חוזר לאירופה ושם הוא משכנע את ראשי הכנסייה לצאת למסעי הצלב. ואכן הוא צעד בראשם לירושלים.

לאוקואון

ראו ערך מורחב':לאוקואון

גילוי הפסל של הדמות המיתולוגית היוונית ברומא של ימי הרנסנס, המחישה את את חידוש העניין במאה ה-16 בתרבויות הקלסיות העתיקות.

שבט מוסר

מבוך מהסוג שהוא נפל בפח של רופאו - Boulogne-sur-mer_-_Labyrinthe

\

לואי האחד עשר היה מלך צרפת (1423-1483) לחם לחם נגד האצילים הפיאודלים של צרפת בערמומיות ובתחבולות הסחה והיה קתולי אדוק.

הפרק מתאר את מעשיו של רופאו של המלך "מוסמך לכל המדעים" העוסק במבנה שניתן לו ב"אלכימיה" - אומנות יצירת הזהב מכל חומר. המלך סבל ממחלות ועתה מתוכנן "סם חיים" להצילו. אנו מסיירים בגן של הרופא ובו מבוך ומגלים בו מלכודות, באחת מהן גם המלך נפל, היה זה בשנה האחרונה לחייו. הוא הובל למעבדה ושם הוא מתוודי על מעשיו הלא- מוסריים בימי חייו.

אנגליה בימים ההם - merry old england

מצודת לונדון

אוליבר קרומוול ( 1599- 1658) היה מצביא ומדינאי אנגלי. עמד בראש צבאות הפרלמנט במלחמת האזרחים האנגלית, אשר תוצאתה הייתה הדחת המלך צ'ארלס הראשון, עריפת ראשו והכרזה על "הרפובליקה הבריטית". גם הוא הוצא להורג בפומבי, כנראה לאחר שנפטר ממחלה.

בפרק זה מתואר שייט באוניית משוטים על נהר התמזה, קרומוול יחד עם החשמן מתכננים את מהלך ההיסטוריה. בפרק הוצג גם ההוגי דעות תומאס מור שהיה גם שר האוצר. אנו מסיירים במצודת לונדון או הטאוור הטירה מלכותית השוכנת על הגדה הצפונית של נהר התמזה במרכז לונדון

בפרק הובא הסיכום הבא: היה זה מסובך ועגום, אך מזה יצא אנגליה החדשה, בת חורין, עצמאית ואדירה.

בילא הורה (ההר הלבן)

הקרב על ההר הלבן

הקרב על ההר הלבן היה קרב הראשון במלחמת שלושים השנים. הוא התרחש ב-8 בנובמבר 1620, שבו צבא של 30,000 Bohemians ושכירי חרב של Christian of Anhalt הובסו על ידי 27,000 אנשים צבאות משולבים של Ferdinand II, Holy Roman Emperor under Charles Bonaventure de Longueval, Count of Bucquoy and the German Catholic League under Johann Tserclaes. בבילה ההורה ("הר לבן"), ליד פראג (כיום חלק מהעיר). הקרב סימן את סוף התקופה הבוהמית של מלחמת שלושים השנים ובנחישות השפיע על גורלם של צ'כיה לשנים הבאות 300.

הסצינה המתוארת בפרק היא של סיור צבאי העולה לאזור בוהמה, באזור חרב עם תושבים מזי-רעב, הניזונים מבשר אדם, אשר חלקו הוצא מבתי קברות. הצבא הגיע ליעדו, "ההר הלבן", מוכן לתקוף את העיר פראג המבוצרת. הצד האחורי של העיר נכבש אך לא כן שאר החלקים. בין המגינים על העיר היו יהודי פראג, אשר זכו בכך לדגל לאות כבוד, המתנוסס בבית הכנסת.

המלחמה לא הסתיימה כי בינתיים הוכרז "שלום ווסטפליה". שוודיה קבלה מזומנים וחבלי ארץ. גרמניה פוצלה לשלוש מאות מדינות זעירות. גרמניה הצפונית נחלצה מעולה של רומא, הייתה לפרוסיה ובהמשך לרייך הגרמני, שנטל את כתר הקיסרות מוורסייל הצרפתית.

פטר הגדול

מונומנט פיוטר הגדול ליד קתדרלת איסק הקדוש בסנקט פטרבורג - ויקישיתוף

פטר הגדול (1672 - 1725) היה שליט רוסיה משנת 1682 ועד ליום מותו. תקופת שלטונו של פיוטר עמדה בסימן התפשטותה הטריטוריאלית של רוסיה לכיוון מערב והפיכתה למעצמה אירופית מהדרג הראשון. כיום נחשב לאבי רוסיה המודרנית.

נפגש בפטר הגדול הנמצא בכפר במפרץ הפיני ושולח 50 אגרות. נשא עיניו למפרץ וצפה בעירו פטרסבורג ובצי שלו. בשנת 1724 הכתיר פיוטר את אשתו השנייה, יקטרינה, בתואר "קיסרית", אף על פי שהמשיך להחזיק בפועל בשלטון. כל בניו הזכרים של פיוטר מתו - בנו הבכור, אלכסיי, עונה והוצא להורג בפקודתו של אביו משנת 1718 כיוון שהתנגד למדיניותו הרשמית של פיוטר.

בשנת 1725 הושלמה בנייתו של הפטרהוף (בהולנדית: "חצרו של פיוטר"), הארמון הצופה על סנקט פטרבורג. היה זה משכן מפואר, שנודע בתור "ורסאי הרוסי" (על שם הארמון הצרפתי הגדול).

שבע השנים הטובות

גיבור הפרק הזה הוא ווֹלטֶר (1694 - 1778), פילוסוף וסופר צרפתי. היה היה אחד מאנשי הרוח הבולטים של עידן האורות, או "הנאורות", והאמין שהספרות היא הדרך להובלת השינוי החברתי. כתביו הציניים, הסאטיריים והפילוסופים הציגו את סלידתו מהנצרות, מחוסר הסובלנות ומהרודנות.

הוא חי לאחר "מלחמת שבע השנים" (1754-1763) בתקופה הקרויה "שבע השנים הטובות" שבאו לאחר "הרעות".

המורשת שהותיר הייתה שירים, מחזות, מאמרים בנושא היסטוריה, ספרים, סיפורים קצרים ועוד. הוא התכתב עם כל מי שנחשב באירופה של אותם ימים - תכתובתו כוללת כ-3000 מכתבים.

ימות הדין

ההשתלטות על הבסטיליה ב-14 ביולי 1789, ציור מאת ז'אן-פייר-לואי-לורן הואל

הפרק האחרון בספר עסק במהפכה הצרפתית. הסצינה המתוארת היא בחדרי שומרי שומרי הפעמון בכנסיית נוטר-דם בפאריס. בחדרו הייתה ספריה ואוסף מרשים של ציורים מימי המהפכה. מהם, ניתן היה ללמוד את מהלך המהפכה. הוא סקר את שלבי המהפכה בעזרת הציורים וכך הומחש התהליך אשר הביא ל"יום הדין".

יחד עם חברו, השומר מהמגדל השני הם החליפו חוויות מימי המהפכה. וכך הגיעו גם לשלטון נפוליאון. והם ממתינים לשיבת "תור הזהב". המהפכה נגמרה וכך הוא סיכם:

הצער מצמיח את כח הסבל;

כוח הסבל מקנה לנו את הניסיון;

הניסיו מצמיח את התקוה;

ונושאי התקווה לא יבושו ולא ייכלמו לעד !

אחרית דבר מאת המחבר