Family Wiki
Advertisement

מייל יומי לנושאים: יהדות, ארץ ישראל, התפוצות ועוד... מס. 17 ליום שישי כ"ה בטבת תשע"ה

שלח את עמי[]

נאחקת בני ישראל.png

בארה של מרים[]

(נבקר בבאר במסגרת [הכנס השישי לשימור מורשת הרמב"ם - תשע"ה שנפתח בטבריה

"בארה של מרים" על שפת הכנרת . באר מרים לפני כ-100 שנים [צילום ארכיון: רשות העתיקות]

מתוך שיקופית שהוקרנה בהרצאתו של יוסי סטפנסקי מרשות העתיקות בנושא :"הישוב היהודי בצפת ובטבריה העדות הארכיאולוגית " בכנס ראש פינה הרביעי הישוב היהודית בגליל במאה ה-16 : צפת תקופת הזוהר - ג' באב תשע"ג

בארה של מרים ליווה את בני ישראל במסעם במדבר סיני. האגדה מספרת כי בארה של מרים נבע עם בני ישראל לארץ ישראל והיא שקועה בים כנרת.

במקרא מסופר על באר מיוחדת שהוקדשה לה שירה במדבר:"וּמִשָּׁם בְּאֵרָה - הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמשֶׁה, אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם".כאמור:
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת: עֲלִי בְאֵר - עֱנוּ לָהּ.
בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם, בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה.
וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת.
וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.
(במדבר כ"א, ט"ז-כ')


מדרש רבה לשיר השירים מייחס למרים הנביאה את מקור המים לבני ישראל במדבר סיני וכך נאמר במדרש:

ר' יוסי אומר: שלשה פרנסין טובים עמדו לישראל ואלו הן: משה, ואהרן, ומרים.
ובזכותן נתנו להם שלוש מתנות טובות: הבאר, המן, וענני כבוד.

המן בזכות משה, הבאר בזכות מרים, בזכות אהרן ענני הכבוד.
מתה מרים ופסקה הבאר והיו אומרין: לא מקום זרע ותאנה וחזרה. בזכות משה ואהרן. מת אהרן נסתלקו ענני הכבוד, הדא הוא דכתיב (במדבר כ') ויראו כל העדה כי גוע אהרן, אל תקרי ויראו אלא וייראו, וחזרו שניהם בזכות משה. מת משה נסתלקו שלושתן ושוב לא חזרו. בשנת 2008 פורסם כי על שפת ים כנרת נחשף אתר אשר לפי המסורת אמור להיות "בארה של מרים". יוסף עידן‏‏[1] כתב: מקום הבאר, המיוחסת למרים אחות משה רבינו, היה על-פי המסורת הגלילית, כפי שקבע האר"י הקדוש - הנחשב גדול הרבנים שקבע את מקומות קברי הצדיקים וגם את מקומה של הבאר - הוא לא אחר מחופה של טבריה, על החוף ממש - בקטע שעדיין קיים וניתן לבקר בו.

"בני הרוח" - ביקור ניצולי השואה ברודוס[]

An entrance to the Kahal Shalom Synagogue in the medieval city of Rhodes, Greece - Uploaded by Wknight94

תוכנית של הטלוויזיה האיטלקית - RAI 2 - "מעיין החיים" על התרבות היהודית (התמונות נאות - השפה איטלקית)

בחזרה לרודוס, אי ורדים: כמעט חמישה אנשים, משפחות שלמות מכל רחבי העולם נמצא לגילוי השורשים ואמרו לי מקומות על ידי אבות והסבים לפגוש צאצאים אחרים של "הקהילה יהודית כי 70 לפני שנים הושמדו באכזריות מנאצי הגירוש

נוכחותם של יהודים ברודוס נזכרה לראשונה אגב המצור העות'מאני ב-1480. (אם כי יש איזכור גם אצל יוסף בן-מתיתיהו). אך רוב היהודים הגיעו לעיר לאחר גירוש ספרד ב-1492, חלקם דרך סלוניקי, וייסדו במקום קהילה יהודית ספרדית. השלטון העות'מאני היטיב עם היהודים ואיפשר להם להמשיך ולהתגורר בין חומות העיר, דבר שנאסר על הנוצרים. ברובע היהודי ("ג'ודריה" - La Juderia) פעלו שישה בתי כנסת וכן ישיבות, והיהודים עסקו בכל המלאכות, ובכלל זה מסחר] רפואה] ייצור כלי נשק, אריגה ועוד. בית הקברות היהודי שכן ברובע היהודי, אך בשנות ה-30 של המאה ה-20 ייסדו האיטלקים בית קברות יהודי חדש מחוץ לחומות העיר העתיקה

לאחר הנהגת חוקי הגזע באיטליה ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כ-4,000 מ-6,000 יהודי רודוס עזבו אותה. כשהגרמנים כבשו את האי, הם ריכזו 1,673 מיהודי הקהילה בכיכר המרטירים שברובע היהודי ב-24 ביולי1944, ושלחו אותם באוניות לאתונה ומשם לאושוויץ. בודדים שרדו את הגירוש ורק 151 מהמגורשים שרדו את השואה. (מהויקיפדיה העברית)

הוותיקן והילדים ניצולי השואה[]

(ליום הזכרון לאחי הקטן, עמנואלה בן יצחק מרדכי, שנספה בשנות השואה ממחלה)

שאלת הוותיקן והילדים ניצולי השואה היא אחת הבעיות הראשונות, אשר ניצבו בפני העם היהודי לאחר מלחמת העולם השנייה. פתרון חלקי הושג לבעייה, כאשר בשנת 1947, לאחר מאמצים רבים של יהדות העולם, נאמר לרב הראשי לארץ ישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, כי הוותיקן ינחה את מאמיניו, בני הדת הנוצרית, להשיב את הילדים ממוצא יהודי, אשר ברשותם, לחיק היהדות. הוותיקן לא נתן על כך הצהרה מפורשת, בין השאר בשל העובדה שהיה ברור לו שהמטרה המוצהרת הייתה להביא את הילדים לארץ ישראל, תכנית שהייתה מנוגדת לאינטרסים של הוותיקן באזור. עוד קודם לכם, גם במהלך השנים 1945 ו-1946 נמסרו ילדים יהודים שהיו בידי קתולים לארגונים יהודיים ללא קושי. אריה קובוביצקי, לימים אריה ל. קובובי - יושב ראש "רשות יד ושם" הגיע למסקנה, שלהנהגה היהודית לא היו חילוקי-דעות עם ההייררכיה הקתולית בשאלת הילידים ניצולי השואה.

גורלם של הילדים ניצולי השואה היה בעייתי במיוחד. בתום המלחמה הם נותרו ללא בני משפחה קרובים, ושוטטו בחבורות בערי אירופה. בינהם היו נערים ונערות שנמסרו לחסות המנזרים הקתוליים. לעומת זאת, הילדים הקטנים נמסרו למשפחות נוצריות, המוכרות להוריהם, בתקוה לקבל אותם חזרה לביתם, בתום המלחמה.

מאמר שפורסם בראשית 2007 מאפשר הצצה אל מאחר הקלעים לתהליך בו הושבו ילדים יהודים רבים לחיק היהדות .[1] ההיסטוריון האיטלקי אלברטו מלוני (Melloni), מצטט בגיליון מן ה-28 בדצמבר 2004, של היומון קוריירה דלה סרה (Corriere della Sera), מסמך שנכתב ב-23 באוקטובר 1946, ובו נמסר לכאורה על כוונת הוותיקן להחזיק באותם ילדים יהודים אשר הוריהם או מוסדות יהודיים מבקשים להשיבם אליהם. אלו הילדים שהגיעו לחסות הדת הנוצרית במהלך "מלחמת העולם השנייה". רשויות הכנסייה צרפתיות החליטו להמשיך ולהחזיק ברשותם את הילדים היהודים אשר הוטבלו לנצרות . [2]האומדן המספרי של הילדים העקורים עמד על עשרות אלפים. אומדן כולל יותר היה בידי גרהרט ריגנר (Riegner), נציג הקונגרס היהודי העולמי בז'נבה. הוא העריך, כי היו בין 200,000 עד 300,000 ילדים יהודים שניצלו באירופה, מתוכם 75,000 יתומים - "ילדים נטושים, ילדים ללא הורים, ילדים שרובם עדיין במחנות העקורים בגרמניה" - המחנות בהם גרו ניצולי השואה לאחר שחרורם ועוד מספר לא ידוע מהם נוצרים: במנזרים ובמשפחות.

בפריז חגגה הצביעות - אליקים העצני[]

בפריז שלאחר מעשי הטבח חגגה הצביעות. משה פייגלין צודק בהערתו נגד השימוש לרעה בביטוי "מלחמה בטרור". וכי הטרור הוא האויב? הלא הטרור הוא רק האמצעי שהאויב משתמש בו. כשאויב יורה עליך ברובה, תכריז מלחמה על הרובה? אלא, הואיל וזה אינו 'פוליטיקלי קורקט' לזהות את האסלאם הקיצוני כאויב, וחמור מזה – לומר את האמת כולה, שאותה קיצונות רצחנית תמיד וללא יוצא מן הכלל צומחת בערוגות האסלאם, בורחים אל הטרור. גם נתניהו נתפס לשטות הזאת, בהתבטאו אחרי תום המצעד :" צעדתי בשורה אחת עם מנהיגי העולם כדי להתאחד נגד הטרור".

צביעות מסוג אחר התגלתה מסביב לדבר האחרון, אולי, שעוד היה בקונסנסוס בין המפלגות הציוניות, הלא היא העלייה לארץ ישראל. עלייה והתיישבות הן עמודי התווך הציוניים שעליהם הושתתה המדינה. את עמוד ההתיישבות ערער השמאל, אביו מולידו, שבגלגולו הקודם קרא לעצמו 'א"י העובדת'. בצד הזה של הקו הירוק הוא איבד תנופה וחיוניות ולצד השני קרא 'התנחלות' והחרים אותו. את החלוצים שהמשיכו שם את דרכו הוא רודף ואת מפעלם הכביר, שתוך שנתיים, שלוש יגיע לחצי מיליון יהודים, הוא מנסה להחריב. ועכשיו הגיע תורו של עמוד התווך השני - העלייה. את הטון הצורמני הראשון שמעתי היכן, אם לא בגלי צה"ל, שם הציגה המראיינת השמאלנית התורנית שאלות לעולה חדשה מצרפת, שלתומה אמרה כי אין עתיד ליהודים בצרפת ואין להם מקום אחר ללכת אליו, זולת ארץ ישראל. ומה שמעו אוזניי בתגובה? את צבא ההגנה לישראל, באמצעות תחנת הרדיו שלו, חולק על העולה מצרפת ותוהה, למה לא להשקיע מאמצים לעשות את צרפת למקום בטוח ליהודים – עם המסקנה המתבקשת, שלא מוכרחים לעלות לארץ! התפתח וויכוח הזוי: העולה הטרייה ייצגה את הציונות ובעלת התכנית בגל"צ – את הפוסט-ציונות. אך זו היתה רק ההקדמה. את מכת המחץ נתן לא אחר מאשר נתן שרנסקי, יושב ראש הסוכנות היהודית, הגוף האמור לייצג ולבצע את המעשה הציוני, ובראש וראשונה את העלייה. והנה, שרנסקי מכריז עכשיו, בצרפת, כשדם הקורבנות הטריים של הגולה הארורה טרם יבש, שלא צריך להגזים וכי עלייה חפוזה עלולה להרוס קהילות שלמות בצרפת, וחבל. אנחנו כבר התרגלנו לדו-הקיום של מדינה יהודית ליד גולה יהודית כעובדת חיים בלתי נמנעת, רעה שמוכרחים להשלים עמה. אולם ראיית המצב הזה כעיקרון חיובי היא נסיגה מהנחת היסוד של שלילת הגולה ללא תנאי, וזו כבר פגיעה אנושה בציונות, לפחות כפי שאנו מכירים אותה מאז השואה ולקחיה.

הערות שוליים[]

  1. ברשימתו על בארה של מרים באתר "מחלקה ראשונה"‏
Advertisement