מחנה הפליטים בעתלית

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

המפה נטענת... {"type":"HYBRID","minzoom":false,"maxzoom":false,"types":["ROADMAP","SATELLITE","HYBRID","TERRAIN"],"mappingservice":"googlemaps3","width":"300px","height":"300px","centre":{"text":"","title":"","link":"","lat":32.712543,"lon":34.949141,"icon":""},"title":"","label":"","icon":"","lines":[],"polygons":[],"circles":[],"rectangles":[],"copycoords":false,"static":false,"visitedicon":"","wmsoverlay":false,"zoom":15,"layers":[],"controls":["pan","zoom","streetview","type"],"zoomstyle":"DEFAULT","typestyle":"DEFAULT","autoinfowindows":false,"resizable":false,"kmlrezoom":false,"poi":true,"cluster":false,"clustergridsize":60,"clustermaxzoom":20,"clusterzoomonclick":true,"clusteraveragecenter":true,"clusterminsize":2,"imageoverlays":[],"kml":[],"gkml":[],"searchmarkers":"","fullscreen":false,"scrollwheelzoom":false,"locations":[]}	המפה נטענת... {"type":"ROADMAP","minzoom":false,"maxzoom":false,"types":["ROADMAP","SATELLITE","HYBRID","TERRAIN"],"mappingservice":"googlemaps3","width":"300px","height":"300px","centre":{"text":"","title":"","link":"","lat":32.712543,"lon":34.949141,"icon":""},"title":"","label":"","icon":"","lines":[],"polygons":[],"circles":[],"rectangles":[],"copycoords":false,"static":false,"visitedicon":"","wmsoverlay":false,"zoom":8,"layers":[],"controls":["pan","zoom","streetview","type"],"zoomstyle":"DEFAULT","typestyle":"DEFAULT","autoinfowindows":false,"resizable":false,"kmlrezoom":false,"poi":true,"cluster":false,"clustergridsize":60,"clustermaxzoom":20,"clusterzoomonclick":true,"clusteraveragecenter":true,"clusterminsize":2,"imageoverlays":[],"kml":[],"gkml":[],"searchmarkers":"","fullscreen":false,"scrollwheelzoom":false,"locations":[]}
מבט מקרוב	מבט מעל

מחנה_המעפילים_בעתלית_סיור_בשנת_2003 — מחנה המעפילים בעתלית סיור בשנת 2003

מחנה המעפילים בעתלית בשנת 2003 - סיור של אלו שהמחנה היה ביתם הראשון בארץ ישראל בשנים 1943-1945

מאגר_המידע_הלאומי_לתולדות_ההעפלה_על_שם_מוקה_לימון.wmv — מאגר המידע הלאומי לתולדות ההעפלה על שם מוקה לימון.wmv

מאגר המידע הלאומי לתולדות ההעפלה על שם מוקה לימון - ראו מטה דוגמא לרישום במאגר.wmv

Atlit camp 1945 — 15 ביולי 1945, ילדים ניצולי שואה יורדים מן הרכבת במחנה עתלית - צילם:KLUGER ZOLTAN המקור: אוצר הצילומים הלאומי

Atlitmuseum — הכניסה למחנה כיום צילם:israluv

Atlit tower — מגדל שמירה משוחזר צילם:Almog

מחנה המעצר בעתלית או מחנה המעפילים בעתלית שימש למעצר מעפילים , למעצר פעילים במחתרות וכן מחנה קליטה ומיון לעולים שהגיעו באופן רישמי.

את המחנה הקימו שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1938 בסמוך למושבה עתלית. בהקמתו הוא יועד למעצר [שבוי מלחמה איטלקים, אך עד מהרה הוסב למעצר מעפילים. בין השנים נעצרו בו למעלה מ-40,000 מעפילים.^[1]

מבנה המחנה[]

במחנה נבנו כ-100 צריפי עץ ו-86 מהם שימשו למגורי מעפילים. תפוסתו המקסימלית המוערכת היא כ-3,000 איש, בעת שהצריפים התמלאו התגוררו גם באוהלים צבאיים בחלקו הצפוני של המחנה. המחנה היה מחולק למחנה לגברים ולמחנה לנשים. במחנה היו צריפי מרפאה, מטבחים וחדרי אוכל. המעפילים שהו בו תקופות שונות- בין שבועיים ל-23 חודשים כשהממוצע הוא כ-8 חודשים. לאחר המעצר קיבלו המשתחררים "סרטיפיקטים" (אישורי עלייה) על חשבון מכסת האישורים הכללית.

בזמן כליאתם קיבלו המעפילים תנאי מחיה סבירים ויחס סביר מצד השלטונות המנדטוריים- קורת גג, ארוחות סדירות וחופש תנועה סביר בתוך גבולות המחנה. ברב התקופות ניתן למשך שעה ביממה אפשרות לפגישה בין הגברים והנשים.

במחנה שהו גם עולים לגאליים לתקופות של עשרה ימים עד שבועיים לצורך מניעת העברת מחלות (איזולציה) וכן לזמן שהיה דרוש למציאת אתר קליטה על-ידי המוסדות הלאומיים.

הקליטה במחנה כללה רישום, הפרדה בין הגברים מחד והנשים והילדים מאידך וחיטוי ב-DDT.

פריצת מחנה עתלית[]

בליל ה-10 באוקטובר 1945 פרץ למחנה כוח מהגדוד הראשון של הפלמ"ח, כחלק מתנועת המרי העברי ושחרר את כל 208 המעפילים שהיו עצורים בו באותה העת.

משנת 1946 החלו הבריטים לגרש את המעפילים שנתפסו למחנות שהוקמו בקפריסין. לאחר "השבת השחורה" שימש המחנה גם לכליאת עצורי המחתרות.

בסביבות תחילת 1947 הגיעה הסוכנות היהודית להסדר עם הבריטים על פיו יורשו חלק מהשוהים במחנות המעצר בקפריסין להגיע לארץ ישראל על בסיס הסרטיפיקטים של החודש או רבעון הבא ובלבד שהם ישהו במחנה מעצר בפיקוח בריטי עד הגיע תורם לקבל סרטיפיקט. בהתאם לכך, במהלך שנת 1947 הגיעו לישראל מדי חודש 750 עולים ששהו בממוצע במשך שלושה חודשים במחנה המעצר בעתלית. הסוכנות היהודית הייתה אחראית לניהול הפנימי של המחנה כמחנה עולים ושירותי בריאות נתנו על ידי ארגון הדסה^[2]. בסוף 1947 שהו במחנה 1400 עולים^[3].

שימוש במחנה לאחר קום המדינה[]

לאחר קום מדינת ישראל, בסוף מאי 1948 שוחררו מהמחנה 97 אסירים ועצירים יהודים ונותרו בו רק 12 אסירים שחיכו גם הם לשחרור^[4].

לאחר קום המדינה התרחב היקף קליטת העולים של המחנה. בשנת 1950 הוא שימש כמחנה עולים לעולי תימן ובנוסף כמעברה ל-1200 משפחות. עם התגברות העלייה מעיראק פונו המשפחות מהמעברה והמחנה הוסב למחנה קליטה ומיון של עולים שכונה "שער עלייה ב'"^[5]. המחנה נפגע מספר פעמים מפגעי מזג האוייר. באפריל 1951 ניתך על המחנה שבר ענן שהביא ל-110 מ"מ גשם תוך שעה והציף את המחנה^[6]. בדצמבר 1951 נפגע המחנה מגשמים, הגישה אליו נותקה כמו גם אספקת החשמל והמים^[7].

לאחר מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים שימש כמחנה לשבויים מצרים. בשנות ה-70ננטש האתר והוזנח. בשנת 1987 הכריז הנשיא חיים הרצוג על המקום כאתר לאומי למורשת ההעפלה והעלייה.

מוזיאון ההעפלה[]

כיום פועל במקום מוזיאון על שם משה סנה, המנציח את ההעפלה. במקום מספר צריפי עץ ששוחזרו וצריף החיטוי ששרד, מוקפים בגדר תיל, ובתוכם תצוגה המציגה את תנאי החיים במחנה, מספר מוצגים כשיריוניות בריטיות ומגדלי שמירה. באחד הצריפים מאגר מידע ממוחשב הכולל פרטים רבים על ההעפלה ושמות המעפילים. וכן חזיון אור-קולי.

במקום גם אנדרטה לנספים במהלך ההעפלה. בשנת 2006 עלתה תוכנית להרחיב את המוזיאון ולהוסיף לו תצוגה נוספת.

אל האתר נגררה ספינה לטבית ישנה בשם "גלינה", הדומה לספינות המעפילים שהגיעו למחנה לפני קום המדינה. ביוני 2010 נחנך בספינה מוזיאון לתולדות ההעפלה, ומרכז מבקרים.^[8]