"הים כמו חכמה - שוחים או טובעים" - הים התיכון - מבט מחוף אשקלון. צילם:מרחי ארונוב ויקישיתוף
הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב שמעון בן שעיה בכולל למבוגרים "משכן בנימין" ליד ישיבת קדומים - האחריות לתוכן הרשימה היא כולה על התלמיד שערך אותה.
נושא הפרק לפי תרגום קאפח הוא: "הסיבות המונעות פתיחת הלמודים בענייני האלוהות" - להעיר (והמונעות מלהעיר) על מה שצריך להעיר עליו ולהגיש את זה להמון חמש סיבות.
מיכאל שורץ הגדיר נושא הפרק כך:"הסיבות האוסרות לפתוח את ההוראה במטפיסיקה, להצביע על מה שראוי להצביע עליו ולהציג זאת בפני ההמון, הן חמש."
הוא לא מבאר למה הכוונה ב"מטפיסיקה" ונסתפק בהגדרה המקובלת: במתן הסברים אודות טבעם של המציאות, הקיום והעולם. פירושו של קאפח במקרה זה ממצה יותר: הכוונה רק לעניני האמונה.
מסקנה מפרק קודם[]
בפרק הקודם הודגש, שלא כל מה שנשמע מחכמים הוא אמיתי. מה עוד, שהעיסוק באמונה: קבלה, חסידות ושאר מרכיבי "מחשבת ישראל" אינו קל, כפי שהובאר, " בשל חולשת הניזון בהם מכדי לעקלם כדי שתושג בהם תועלת" - חומר הלימוד אינו קל להבנה עבור האדם הרגיל.
הפרשן קאפח, הוסיף גם שתרומת החכמים להבנת הנושא היא בעייתית, שכן," למרבית הצער כאלה הם הרבה "חכמים", בפרט אם מונה לאיזה תפקיד ע"י קבוצת חש"ו (חרש, שוטה וקטן) נדמה לו שהוא חכם מופלא ורב רבנן באמת" (הערה מספר 5 לפרק הקודם)
ועתה נפנה אל חמשת הסיבות המקשות על לימוד "ענייני האלוהות"
1 . קושי הדבר כשלעצמו ועדינותו ועמקו[]
הנושא קשה ללימוד, והמסקנה, עדיף להתחיל בחומר הקל. במה התבטא הקושי, על הובאו שתי אימרות:
- "רָחוֹק, מַה-שֶּׁהָיָה; וְעָמֹק עָמֹק, מִי יִמְצָאֶנּוּ". (קהלת ז', כ"ד) - במדרש פרשת חוקת [י"ט, ג'] נאמר "אמר שלמה: על כל התורה כולה עמדתי ועל פרשה זו של פרה הייתי דורשה וחוקרה והיא רחוקה ממני."
- "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה" (איוב כ"ח, י"ב) והבאור אומר:
- על-פי הפשט, הפסוק נאמר כשאלה - "והחכמה - מאין תימצא?", כלומר קשה מאד למצוא את החכמה.
- אבל חז"ל דרשו אותו בלי סימן שאלה: " "והחכמה - מאין תימצא!" ""," כלומר: החכמה נמצאת רק מה'אין', מההתבטלות העצמית: אדם יכול למצוא חכמה אמיתית רק אם הוא מבטל את הגאווה והעצמיות שלו ומתייחס לעצמו כ'אין'.
בין שחיה בים לבין לימוד החכמה[]
קיים דמיון בין "החוכמה" לבין "ים": בים מי שיודע לשחות מוציא פנינים מקרקע הים, ומי שאינו יודע לשחות טובע. לכן יעסוק בשחייה רק מי שהתאמן ללמוד אותה.
וכך אמרו חז"ל:"א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מאי דכתיב :" אַשְׁרֵיכֶם, זֹרְעֵי עַל-כָּל-מָיִם; מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל-הַשּׁוֹר, וְהַחֲמוֹר (ישעיהו ל"ב,כ'). כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים שנאמר אשריכם זורעי ואין זריעה אלא צדקה שנאמר:"זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי-חֶסֶד, נִירוּ לָכֶם נִיר (הושע י',י"ב)) ואין מים אלא תורה שנאמר:"הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (ישעיהו נ"ה, א') לפי מסכת בבא קמא, י"ז,א'.
והסיבה השניה, קוצר דעת כל בני אדם בראשיתם[]
בהוולדו, אין האדם בעל חכמה, על שלב בריאתו, נאמר בספר איוב:" ועיר פרא אדם יִוָּלד (איוב י"א, י"ב). אבל יש לו פוטנציאל אבל גם הוא לא בהכרח, יצא מן הכח אל הפועל, יש מקרים שאין הדבר כן, והרמב"ם הסביר:, אם בשל מניעוֹת ואם בשל מיעוט תרגוּל במה שיוציא זאת מן הכוח אל הפעל". איוב הבהיר את הדבר וקובע: לא רבים יחכמו (איוב ל"ב, ט'), ואמרו ז"ל: ראיתי בני עליה והם מועטים (תלמוד בבלי, סוכה מ"ה, ב).
יש גורמים המסיחים את דעתו ואין האדם יכול לממש את היכולות שלו. במקרה כזה, גם לא יצליח להבין את עקרונות האמונה.
הסיבה השלישית היא אורך ההכנות[]
הסקרנות היא בטבע האדם. אבל, אם להשגתה דרוש מאמץ רב "הוא מואס בהכנות או דוחה אותן. והרמב"ם הציג דוגמא:
כל אדם, ויהיה זה הטיפש שבאנשים, כאשר תעורר אותו כמו שמעירים את הישן, ותאמר לו: "האין אתה משתוקק עכשיו לדעת מה מספר הרקיעים האלה, ומה צורתם, ומה יש בהם, ומה הם המלאכים, וכיצד נברא העולם כולו ומה מטרתו על-פי סידור חלקיו אלה עם אלה, ומה הנפש וכיצד היא נוצרת בגוף, והאם נפש האדם עוזבת (את הגוף), ואם היא עוזבת, כיצד ובמה ואל מה", וכיוצא באלה מושׂאי חקירה, הוא בלי ספק יאמר לך "כן".
אבל אם תגיד לו שיקח שבוע ללמוד זאת הוא יוותר על רצונו.
לכן חשוב לימוד הרקע "מכאן נובעת בהכרח החובה ללמוד לקח מן הנמצאים כולם כפי שהם כדי שניקח מכל תחום ותחום הנחות-יסוד אמיתיות וודאיות אשר תועלנה לנו בחקירותינו המטפיסיות. מה רבות הנחות-היסוד שניתן להסיקן מטבע המספרים ומסגולות התבניות ההנדסיות.
מכאן שבהכרח אין מנוס למבקש את השלמות האנושית, ולכן נשתדל שלא נעקם את המציאות כפי רצוננו כדי שלא תהא בה סתירה לדעותנו הקדומות. תחילה נתאמן במקצוע ההיגיון, אחר-כך במתמטיקה - לפי הסדר - אחרי-כן במדעי הטבע, ולאחר זאת במטפיסיקה. אנו מוצאים רבים אשר דעתם נעצרת באחת החוכמות האלה. גם אם אין דעתם נרתעת, יש שהמוות קוטע את חייהם כשהם באחת החוכמות-המכינות. וכך קורה שלעיתים, בני-האדם ימותו מבלי לדעת אם יש אלוה לעולם או אין אלוה לעולם,כמו ששלמה המלך הסביר שהצורך בהכנות הוא הכרחי ושאין להגיע אל החוכמה האמיתית אלא לאחר התאמנות. הוא אמר: אם קהה הברזל, והוא לא פָנים קִלְקַל, וַחֲיָלים יְגַבֵּר, וְיִתְרוֹן הכשֵיר חָכמה (קהלת י', 10), ואמר: שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך (משלי י"ט, 20).
שלמה המלך הפליג במשלי בתיאור מצביהם של העצלנים ואי-יכולתם. כל זאת משל לאי-היכולת ללמוד את החוכמות. הוא אמר לגבי תשוקתו של המשתוקק להשׂיג מטרות ואינו משתדל להשׂיג את ההכנות המובילות אל המטרות האלה, אלא הוא משתוקק בלבד, לאמור: תַאֲוַת עצל תמיתנו כי מֵאֲנוּ ידיו לעשֹות. כל היום הִתאוָה תאוָה וצדיק יִתֵּן ולא יחשֹוֹך (משלי כ"א, 25-26).
ומסכם, רוב החכמים, וכוונתי למפורסמים בחוכמה, סובלים מן המחלה הזאת, כלומר, בקשת מטרות, ודיבור על אודותן, מבלי לעיין בלימודי-ההכנה שלהם. ביניהם יש כאלה שהבורות או בקשת השלטון הביאה אותם לגנות את לימודי-ההכנה האלה אשר אין ביכולתם להשׂיגם או שהם נרפים מלבקשם, והם מבקשים להציג הכנות אלה כמזיקות או בלתי-מועילות. אך כאשר מתבוננים, האמת גלויה וברורה