פרק עוסק בהבחנה בין תמונה לבין תבנית. הרמב"ם כתב בפתיח שלתמונה ותבנית אין משמעות אחת (בלשון העברית). לאחר הסבר קל של המונחים הוא המחיש את המשמעות במובאות מן המקרא:
תבנית[]
זה שם עצם הנובע מהפועל "בנה", דהיינו המבנה של דבר ותכונותיו, כמו: הריבוע, המעגל והמשולש. ובמקרא נמצא כתוב:
- על המשכן וכליו נאמר: "כְּכֹל, אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו; וְכֵן, תַּעֲשׂוּ.
- וכל המנורה נאמר:"וּרְאֵה, וַעֲשֵׂה: בְּתַבְנִיתָם--אֲשֶׁר-אַתָּה מָרְאֶה, בָּהָר".[2]
- ולהבדיל, על עבודת אלילים:"תַּבְנִית, כָּל-בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ; תַּבְנִית כָּל-צִפּוֹר כָּנָף, אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם" [3]
היות ומדובר ב"תבניות" אין הכתוב מיחס אותן לאלוקים.
תמונה[]
כאן הרמב"ם הבחין בין שלוש אפשרויות:
- תמונה שאינה נקלטת על-ידי החושים כמו שנאמר:"...וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל..."[4]. ועל איזה תמונה הכתוב התכוון:"כִּי לֹא רְאִיתֶם, כָּל-תְּמוּנָה"" [5] - בעצם לא ראיתם כלום.
- על הצורה שנשארה בדמיון לאחר שנעלמה מן העין - כמו שנאמר:"בִּשְׂעִפִּים מחזיונות לילה [בנפֹל תרדמה על אנשים] ...יַעֲמֹד, וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ-- תְּמוּנָה, לְנֶגֶד עֵינָי; דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע."[6] - והוא: דמיון לנגד עיני בשינה.
- יראה תמונה אמיתית שנאמר על משה רבינו בעת שהוצא עליו דיבה במדבר סיני על-ידי מרים הנביאה:"פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת ה', יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה" [7]. רק במקרה זה תושג "אמיתת האל"
המקור: (כולל ההערות) תרגום מיכאל שורץ בהוצאת אוניברסיטת תל אביב