Family Wiki
Advertisement

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
בניגוד לאדולף היטלר, לא החל מוסוליני את דרכו הפוליטית כאנטישמי. יהודים היו בין מייסדי המפלגה הפשיסטית, ובין המשתתפים במצעד על רומא, ופילגשו של מוסוליני במשך שנים רבות, מרגריטה צרפתי הייתה יהודיה, כמו גם המהפכנית הקומוניסטית אנג'ליקה באלאבנוב שהייתה בעלת השפעה על מוסוליני בתחילת דרכו, ומוסוליני אף התבטא כי בלעדיה היה נותר מורה כפרי.

עם עלייתו לשלטון היו שהביעו חששות מפני השלטון החדש, ועל מנת להרגיע את היהודים, קיבל מוסוליני לראיון את רבה של רומא, אנג'לו סצ'רדוטי, בנובמבר 1923. עד לשנות ה-30, התאפיינה גישתו של מוסוליני אל היהודים במשפט "בעיית היהודים אינה קיימת באיטליה" [1].

למעשה, במשך כל שנות ה-20 לא היו יהודי איטליה קורבן לרדיפות, והיחס אליהם היה כאל כל אזרח. מוסוליני הכריז בפומבי כי הוא מתנגד לאנטישמיות ולגזענות, ואף התקין חוקים ותקנות לטובת היהודים, כגון הקמת "איחוד הקהילות היהודיות" בשנת 1931, שהעניק תמיכה ממלכתית רשמית לגופים יהודיים שעד אז פעלו באופן פרטי. מוסוליני אפשר פעולתם של גופים ציונים באיטליה, ובשנת 1924 התקיים בליבורנו כנס ההקמה של ארגון ציוני איטליה. מוסוליני אף נפגש פעמיים לשיחה עם נשיא ההסתדרות הציונית, חיים ויצמן.

יחסם של היהודים למוסוליני לא היה שלילי, והיו שראו בו אף דוגמה ומופת. אב"א אחימאיר לא נרתע מלכנות את עצמו "פשיסטן", ולהצהיר על תמיכתו במוסוליני ובתורתו. בתקופה זו היו שראו באיטליה מקור לסיוע במאבק נגד המנדט הבריטי. תנועת בית"ר הקימה בית ספר להכשרה ימית בצ'יוויטווקיה, וכמה מקברניטי הצי הישראלי, ואישים נוספים מחוגי הימין (כצבי קוליץ) קיבלו את הכשרתם בבית ספר זה. אין ספק שמוסוליני ראה בברכה חיזורים מסוג זה, שכן ראה את ארץ ישראל כחלק מקיסרותו העתידית, וניסה לערער את שלטונם של הבריטים שם, כשם שניסה לערערו במקומות אחרים.

עם התקרבותו של מוסוליני להיטלר, בשנת 1933, השתנה היחס ליהודים לרעה. החלו מסעות תעמולה אנטישמיים בעיתונות. ב-1938 קיבלה המועצה הפשיסטית העליונה את חוקי הגזע, וסימנה בכך כי מוסוליני יישר קו עם מדיניותו האנטישמית של היטלר. כל עוד שמר מוסוליני על שלטונו העצמאי, לא גורשו יהודי איטליה להשמדה למזרח, אך משאיבד את עצמאותו, והפך לשליט ממשלת הבובות של הרפובליקה של סאלו, החלה רדיפת יהודים ומשלוחם להשמדה במזרח. ברדיפה זו השתתפו אנשי הרפובליקה של סאלו, פקידים, שוטרים, אנשי ממשל ואנשי "הבריגדות השחורות", ובהם עיתונאי אנטישמי ידוע בשם ג'ובאני פרציוזי שאותו מינה מוסוליני כ"אחראי על הגזע" ברפובליקה. בסך הכול נספו בשואת יהודי איטליה 7,900 נפשות. אחריותו האישית של מוסוליני לשיתוף הפעולה והסיוע בהשמדת היהודים היא רבה.

את אחריותו של מוסוליני לטבח היהודים מסכם הסופר דניס מקסמית במילים אלו [2] :

"הדוצ'ה הסכים עם פרציוזי ועם היטלר שיש לגרש את כל היהודים מאירופה וחזר על הוראתו התמוהה שעל האיטלקים להיות לגזע טהור נקי מזיהום ומכלאיים. הייתה מידה של ציניות בגישה זו, מכיוון שעדיין היה מלגלג על מי שדיברו על טהרת הגזע כעל דבר בר ביצוע. הייתה גם אכזריות רבה בגזענותו, שהרי עתה כבר ידעו הפשיסטים שהיהודים בגרמניה, לרבות נשים וילדים היו מושמדים בשיטתיות. רבים מהפקידים הכפופים לו הגיבו על ידיעות אלו בתדהמה וברחמים, אבל מוסוליני, אף כי היה רחום הרבה מהיטלר ולעתים הפגין את מורת רוחו מהמתרחש, פחד יותר מדי מבעל בריתו מכדי למנוע שילוחם של אלפי יהודים למוות בגרמניה; אכן, לפעמים אף הורה להסגירם"

איטליה, שהתייצבה ב-1940 לצידה של גרמניה הנאצית, תקפה מן האוויר את תושבי העיר תל אביב ב-9 בספטמבר 1940 כחלק ממלחמת העולם השנייה. הפצצת חיל האוויר האיטלקי על תל אביב גרמה לכ-130 הרוגים.

הערות שוליים[]

  1. האנציקלופדיה של השואה, הוצאת יד ושם וספריית פועלים, הערך "מוסוליני, בניטו", כרך ג' עמ' 679
  2. דניס מקסמית, מוסוליני, הוצאת עם עובד, 1984, עמ' 384
Advertisement