מדוע הכניסה לארץ עברה דרך הבית של רחב?

מדוע הכניסה לארץ עברה דרך הבית של רחב? מאת הרב אלקנה שרלו - שיעור במסגרת ימי עיון בתנ"ך תשע"ח

ימי עיון בתנ"ך תשע"ח - מדוע הכניסה לארץ עברה דרך הבית של רחב? - הרב אלקנה שרלו-0

הסיפור על מרגלי יהושע בבית רחב נמצא ממש בתחילת ספר יהושע. הסיבה לכך לכאורה ברורה – שכן הסיפור הוא חלק מההכנות של יהושע למעבר הירדן וכיבוש יריחו. בשיעור נחשוף סיבות נוספות למיקום הסיפור בראש ספר יהושע, סיבות שמעוררות מחשבה על האופי שבה הנבואה ראתה לנכון לשרטט את דרכי הכניסה לארץ. מדוע באמת הכניסה לארץ עברה דרך הבית של מאשר רחב ?

מדוע הסיפור על רחב הזונה, פותח את ספר יהושע - בשעות היום:"אשה זונה" - תירגם יהונתן: פונדקיתא, מוכרת מיני מזונות. ובערב, כנראה עוסקת במקצוע העתיק. וכך רד"ק ביאר: זונה. כמשמעה או מוכרת מזון כמו שתרגם יונתן פונדקיתא והוא בשקל טובה והאמת דעת יונתן זונה ממש כי כן דרכו במקומות לתרגם זונה פונדקית וכן שתים נשים זונות פונדקן ואף על פי שתרגם מקצתן נפקת ברא ודעתו לפי שהזונה כפונדקיתא שמפקרת עצמה לכל:

מסגרת הסיפור (רחב)

המרצה מציג את תמצית הסיפור, להלן, ושואל מדוע היה צורך לכלול באירוע את סיפורה של רחב. שהרי גם ללא איזכורה נקבל את הפרטים הנחוצים להמשך הסיפור, שהוא כיבוש ארץ ישראל בידי יהושע. "יהושע כמו יהושע" מציין הרב, עושה הכל בתכליתיות, מדוע היה צורך להוסיף את סיפור איכסון המרגלים אצל רחב. נראה את הסיפור , ללא איזכור רחב, יש לו קיום עצמאי:

	וישלח יהושע־בן־נון מן־השטים שנים־אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את־הארץ ואת־יריחו וילכו(ויבאו בית־אשה זונה ושמה רחב וישכבו־שמה) - א' וַיָּשֻׁ֜בוּ שְׁנֵ֤י הָֽאֲנָשִׁים֙ וַיֵּרְד֣וּ מֵֽהָהָ֔ר וַיַּעַבְרוּ֙ וַיָּבֹ֔אוּ אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נ֑וּן וַיְסַ֨פְּרוּ־ל֔וֹ אֵ֥ת כָּל־הַמֹּצְא֖וֹת אוֹתָֽם׃ וַיֹּאמְרוּ֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ כִּֽי־נָתַ֧ן יְהוָ֛ה בְּיָדֵ֖נוּ אֶת־כָּל־הָאָ֑רֶץ וְגַם־נָמֹ֛גוּ כָּל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפָּנֵֽינוּ׃ (ס)(כ"ג - כ"ד)

כבר בתיאור התמציתי של מעשי המרגלים אפשר להבחין בתיקון חטא המרגלים - כך למעשה היה צריך להתבצע.

אסוציאציות מהסיפור של רחב

בקטע העוסק ברחב (פסוקים ב' עד כ"א) אין אפילו איזכור לקיומו של יהושע בן-נון - זה סיפור בפני עצמו.(13:00) נסקור את הסיפור:

• יש מעט דמיון לביקור המלאכים אצל לוט. "וַיִּשְׁלַח֙ מֶ֣לֶךְ יְרִיח֔וֹ אֶל־רָחָ֖ב לֵאמֹ֑ר ה֠וֹצִיאִי הָאֲנָשִׁ֨ים הַבָּאִ֤ים אֵלַ֙יִךְ֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ לְבֵיתֵ֔ךְ כִּ֛י לַחְפֹּ֥ר אֶת־כָּל־הָאָ֖רֶץ בָּֽאוּ׃" (ב)
• עוד סיפור "משה בתיבה" - ותצפנהו". רחב היא תיאומה של "בת פרעה" - ותקח האשה את־שני האנשים ותצפנו ותאמר כן באו אלי האנשים ולא ידעתי מאין המה (ג) תִּצְפְּנוֹ יֵשׁ מִקְרָאוֹת מְדַבְּרִים עַל הָרַבִּים כְּיָחִיד, לְפִי שֶׁמִּיהֲרָה בְּהַטְמָנָתָם וּבְמָקוֹם צַר, כְּאִילּוּ הָיָה יְחִידִי, וּמִדְרַשׁ אַגָּדַת תַּנְחוּמָא יֵשׁ (שלח א): פִּנְחָס וְכָלֵב הָיוּ, וּפִנְחָס עָמַד לִפְנֵיהֶם וְלֹא רָאוּהוּ לְפִי שֶׁהָיָה כְּמַלְאָךְ. דָּבָר אַחֵר: וַתִּצְפְּנוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְדוּגְמָתוֹ מָצִינוּ (משלי כז ט): שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב, וְלֹא אָמַר יְשַׂמְּחוּ לֵב.* מה עניין "פשתי העץ" - אולי הכינה כבר מסתור לקראת העתיד - משחקת גם נגד מלך יריחו
• וכאן בא האיזכור כמו ב"שירת הים" - כִּ֣י שָׁמַ֗עְנוּ אֵ֠ת אֲשֶׁר־הוֹבִ֨ישׁ יְהוָ֜ה אֶת־מֵ֤י יַם־סוּף֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם בְּצֵאתְכֶ֖ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֡ם לִשְׁנֵי֩ מַלְכֵ֨י הָאֱמֹרִ֜י אֲשֶׁ֨ר בְּעֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ לְסִיחֹ֣ן וּלְע֔וֹג אֲשֶׁ֥ר הֶחֱרַמְתֶּ֖ם אוֹתָֽם׃* "ועתה" היא מבקשת להציל "חצי יריחו" -זו הסיבה שהיא עשתה הכל.
• מהיכן "החבל" - יכול להיות כמו בפשתים, שהיא הכינה את עצמה להימלטות.
• לקראת הסוף היא מחלקת הוראות:"וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הָהָ֣רָה לֵּ֔כוּ פֶּֽן־יִפְגְּע֥וּ בָכֶ֖ם הָרֹדְפִ֑ים וְנַחְבֵּתֶ֨ם שָׁ֜מָּה שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים עַ֚ד שׁ֣וֹב הָרֹֽדְפִ֔ים וְאַחַ֖ר תֵּלְכ֥וּ לְדַרְכְּכֶֽם׃"
• "חוט השני" - החוט האדום, מזכיר את יציאת מצרים. רד"ק פירש:"השני. רצה לומר, צבוע בצבע אדום, כמו (שמות כה ד) ותולעת שני:
• "חסד ואמת" - מקיף את כל המעשה. מצודת דוד פירש:"עצמם:חסד ואמת. היות את עשית עמנו חסד אבל צפית לתשלום גמול, אבל אנו נעשה עמך חסד של אמת מבלי תקות תשלום גמול:"

וסוף הסיפור:"וַיֹּאמְרוּ֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ כִּֽי־נָתַ֧ן יְהוָ֛ה בְּיָדֵ֖נוּ אֶת־כָּל־הָאָ֑רֶץ וְגַם־נָמֹ֛גוּ כָּל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפָּנֵֽינוּ׃

ועכשיו לשאלה: מדוע נכתב הסיפור

והנה ההסברים המוצעים, למה נכלל סיפורה של רחב, יש שלושה תמרורים (29:00)

• התמרור הדתי - הקב"ה הוא מוביל את העניין. התפקוד הצבאי אולי נפגם. אבל החשיבות היא בסיכום:"וַיֹּאמְרוּ֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ כִּֽי־נָתַ֧ן ה' בְּיָדֵ֖נוּ אֶת־כָּל־הָאָ֑רֶץ וְגַם־נָמֹ֛גוּ כָּל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ מִפָּנֵֽינוּ". הרעיון עובר גם בהמשך ספר יהושע: לפני כיבוש יריחו יש "ברית מילה", בעת הכיבוש "הריעו" - כי נתן הקב"ה את העיר והיא תהיה חרם. הכשלון בעי הוא כשלון דתי. בשני הנאומים האחרונים נכלל המוטיב הזה (פרקים כ"ג, כ"ד)
  • יִּקְרָ֤א יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל לִזְקֵנָיו֙ וּלְרָאשָׁ֔יו וּלְשֹׁפְטָ֖יו וּלְשֹֽׁטְרָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אֲנִ֣י זָקַ֔נְתִּי בָּ֖אתִי בַּיָּמִֽים׃ וְאַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם לְכָל־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם לָכֶֽם׃ (כ"ג, ג')
  • וגם בתהילים:"לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי-קֹרַח מַשְׂכִּיל.ב אֱלֹהִים, בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ-- אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ-לָנוּ:פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם, בִּימֵי קֶדֶם.

ג אַתָּה, יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ-- וַתִּטָּעֵם;תָּרַע לְאֻמִּים, וַתְּשַׁלְּחֵם.ד כִּי לֹא בְחַרְבָּם, יָרְשׁוּ אָרֶץ, וּזְרוֹעָם, לֹא-הוֹשִׁיעָה-לָּמוֹ:כִּי-יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ, וְאוֹר פָּנֶיךָ-- כִּי רְצִיתָם אַתָּה-הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים; צַוֵּה, יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב. ו בְּךָ, צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ; בְּשִׁמְךָ, נָבוּס קָמֵינוּ.ז כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח; וְחַרְבִּי, לֹא תוֹשִׁיעֵנִי.ח כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ, מִצָּרֵינוּ; וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ.ט בֵּאלֹהִים, הִלַּלְנוּ כָל-הַיּוֹם; וְשִׁמְךָ, לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה.(מ"ד). אחרי שהחומה נפלה, גם היה צריך את החרבות
סיכום ההכרה הדתית ולא רק החלק המעשי

• התמרור המוסרי "חסד ואמת" - איך המרגלים מבטים דבר שהוא נגד הציווי להשמיד את שבעת העמים. על כך דן מאמרו של הרב ליכטנשטיין. הספר כולו כולל הרבה "שפיכות דם", לא תחיה כל הנשמה. יש להמודד עם הרוע. בכל זאת יש תמרור: יש אישה כנענית, זונה (זה לא מוסרי של אימא תרזה"). היא עשתה "תרגיל". יש מערכת יחסים של "לא טבח" - ללא הבחנה טובחים את כולם. יש תמרור מוסרי. יש שבועה והמרגלים יעמדו בזה. יש הכרת הטוב וזה יעמוד מול ציווי התורה. בחוברת "מוסר מלחמה וכיבוש" של הרב ליכטנשטיין , וכאן נידונה המוסריות

	אנשי הביקורת הנם פשטנים בשני מובניה של המילה . הם מכירים רק יהושע אחד : יהושע העושה שמות בעמי כנען וצבאותיו , המוביל ומשמש מצביא בשדות קטל , התולה מלכים ומשליך גוויותיהם על פתח שער העיר . בעיני שלומי אמוני ישראל מצטייר , על פי מסורת חז ל , גם יהושע שני . יהושע המסדר את ספסלי בית המדרש ( במדבר רבה פרשה כא טו , ( הלן בעיצומו של מצור על העי בעומקה של הלכה ( מגילה ג ע א , ( השולח טרם יציאה למלחמת כיבוש הארץ כתבי שלום , שמובטח בהם שלום לכל הרוצה להתפנות או להשלים ( ירושלמי שביעית פ " ו ה " א , לו ע ג , ( המתגה זכייה ונחלה בארץ בכך "שיהו מרעין בחורשין ומלקטין עצים בשדותיהם ... ונפנין לאחורי הגדר , ואפילו בשדה מלאה כרכום . וסוף המאמראת התיאור של יהושע על ידי הקב"ה בעצמו כ איש אשר רוח בו" ( במדבר כ " ז , יח , ( יש לפרש , לא רק כאיש בעל אומץ , איש ביצוע המסוגל לתפקד כמנהיג : "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם" ( שם , יז , ( כפי שמסביר אבן-עזרא , אלא על פי נבואת ישעיהו , כאיש אשר בו "רוח ה / רוח חכמה ובינה , רוח עצה וגבורה , רוח דעת ויראת ה' ( ישעיהו י " א , ב . ( אותו יהושע , השואף ללון בעומקה של הלכה , להבין ולהשכיל , לשמור , לעשות ולקיים את התורה , מתמודד גם עם הצרכים העולים מהנסיבות ההיסטוריות , ומהצורך להיכנס לארץ ולכבוש אותה . עמידה על אופיו של יהושע המקשר בשרשרת המסורה בין משה רבנו לבין הזקנים , חשובה כשלעצמה , אך כאן , כשאנו עומדים מול שאלות ערכיות , יש לה חשיבות רבה אף יותר . עלינו להבין תוך ראייה מושלמת ומעמיקה את המתח האימננטי שבין "החרם תחרימם " ( דברים כ , ' יז ) מצד אחד , לבין "וכתתו תרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות , לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" ( ישעיהו ב , ' ד , ( מן הצד השני ; בין הכורח להתמודד עם הרע ולעתים אף לבערו , לבין השאיפה לתיקון עולם בדרכי שלום . השקפתנו צריכה לכלול מגמה להגשמת חזון ישעיהו , שהרמב " מ סיים בו את משנה תורה כולו ואת הלכות מלכים ומלחמותיהם בפרט , ומאידך , גם את דברי הרמב " מ בהלכות מלכים ( פ"ו ה"ד , ( בהם נאמרים דברים קשים ונוקבים ביותר לגבי ניהול מלחמה .

נעבור עכשיו לפרק ו
וְֽאֶת־רָחָ֣ב הַ֠זּוֹנָה וְאֶת־בֵּ֨ית אָבִ֤יהָ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ֙ הֶחֱיָ֣ה יְהוֹשֻׁ֔עַ וַתֵּ֙שֶׁב֙ בְּקֶ֣רֶב יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י הֶחְבִּ֙יאָה֙ אֶת־הַמַּלְאָכִ֔ים אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יְהוֹשֻׁ֖עַ לְרַגֵּ֥ל אֶת־יְרִיחֽוֹ׃ המרגים הם מלאכים
וְלִשְׁנַ֨יִם הָאֲנָשִׁ֜ים הַֽמְרַגְּלִ֤ים אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ אָמַ֣ר יְהוֹשֻׁ֔עַ בֹּ֖אוּ בֵּית־הָאִשָּׁ֣ה הַזּוֹנָ֑ה וְהוֹצִ֨יאוּ מִשָּׁ֤ם אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּעְתֶּ֖ם לָֽהּ׃ (תוציאו את "הזונה" אשר נשבעו לה - הוציאו את חצי יריחו
וְלִשְׁנַ֨יִם הָאֲנָשִׁ֜ים הַֽמְרַגְּלִ֤ים אֶת־הָאָ֙רֶץ֙ אָמַ֣ר יְהוֹשֻׁ֔עַ בֹּ֖אוּ בֵּית־הָאִשָּׁ֣ה הַזּוֹנָ֑ה וְהוֹצִ֨יאוּ מִשָּׁ֤ם אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּעְתֶּ֖ם לָֽהּ׃ נשארה בקרב ישראל ורד"ק הוסיף:"החיה יהושע. שצוה לשמור לה השבועה שנשבעו לה המלאכים כמו שאמר רק רחב הזונה וגו', ויש לפרש עוד החיה שנתן להם מחיה ממון או נחלה במה שיחיו וזהו שאמר ותשב בקרב ישראל וזהו הפירוש הנכון ויש בו דרש כי יהושע לקח רחב לאשה וזהו החיה כי כיון שראו שיהושע לקח רחב לאשה נדבקו בבית אביה מגדולי ישראל ואף על פי שכתוב בשבעה אומות לא תתחתן בם אמרו כי רחב ובית אביה נכרים היו בארץ ולא היו משבעה גוים ויש מי שאומר כי כשנכנסו מרגלים ששלח יהושע ביריחו נתגיירה ועדיין לא נכנסו ישראל לארץ וכל זה למי שאמר כי כתיב לא תתחתן בם בגיותן כתיב:
הכל אנטיתיזה למה שקורה בספר יהושע - דווקא "הזנות" המבאת חוסר נאמנות, בא כאן לידי ביטוי הפוך !!!
נעבור ליחזקאל, פרק ט"ז אֶעֱבֹ֨ר עָלַ֜יִךְ וָאֶרְאֵ֗ךְ וְהִנֵּ֤ה עִתֵּךְ֙ עֵ֣ת דֹּדִ֔ים וָאֶפְרֹ֤שׂ כְּנָפִי֙ עָלַ֔יִךְ וָאֲכַסֶּ֖ה עֶרְוָתֵ֑ךְ וָאֶשָּׁ֣בַֽע לָ֠ךְ וָאָב֨וֹא בִבְרִ֜ית אֹתָ֗ךְ נְאֻ֛ם אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה וַתִּ֥הְיִי לִֽי׃...וַיְהִי־בָ֨ךְ הֵ֤פֶךְ מִן־הַנָּשִׁים֙ בְּתַזְנוּתַ֔יִךְ וְאַחֲרַ֖יִךְ לֹ֣א זוּנָּ֑ה וּבְתִתֵּ֣ךְ אֶתְנָ֗ן וְאֶתְנַ֛ן לֹ֥א נִתַּן־לָ֖ךְ וַתְּהִ֥י לְהֶֽפֶךְ׃ לָכֵ֣ן זוֹנָ֔ה שִׁמְעִ֖י דְּבַר־יְהוָֽה׃ (פ),,, ואז משתנה היחס של הקב"ה לעם ישראל. הבוגדנות. דווקא רחב הזונה תלמד אותנו נחזור למאמרו של הרב ליכטנשטיין

	הכמיהה ליום בו "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה ' כמים לים מכסים , " כתובה אמנם בישעיהו ( י " א , ט , ( אך היא מצויה גם ביהושע . תהיה זו שגיאה היסטורית ומחשבתית לחשוב כאילו ההומניזם , שאנחנו דוגלים בו , מחייב התנערות מוחלטת מדרכים ומאמצעים , שבנסיבות מסוימות נדרשים להם כדי להתמודד עם הרע . ראייה אמתית ומעמיקה מכירה ברב-גוניות של האתגרים העומדים בפנינו , בפני האדם , בפני האומה ובפני הפרט , ובצורך למצוא את האיזון האופטימלי בנסיבות ההיסטוריות הספציפיות שבהן נמצאים האדם והדור

• התמרור: האמונה - לאן אנו רוצים להגיע- "הזונה הכנענית " אומרת נִּשְׁמַע֙ וַיִּמַּ֣ס לְבָבֵ֔נוּ וְלֹא־קָ֨מָה ע֥וֹד ר֛וּחַ בְּאִ֖ישׁ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם ה֤וּא אֱלֹהִים֙ בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּֽחַת׃. הפרק הזה בתחילת עולם הנבואה - ספר נביאים. "סנונית" - מייד בתחילת הסיפר היא מספרת את תחילת הנבואה. לשמוע את המשפט הזה מפי הזונה הכנענית זה משהו מיוחד. הוא הביא סיפור של הרב לאו, אשר שמע עולה חדשה מרוסיה מספרת את סיפור הצלתו מאושוויץ - זה מרגש כאשר אישה כזאת מספר את הסיפור. עוד המחשה, אם המורה לספורט מתפלל מנחה זה משהו מיוחד - זה לא כמו שהר"ם מתפלל.
  

דברים כאלה נאמרים בראש ספרי הנבביאים. דוגמאות נוספות: רות המואבית :"עמך עמי .., זרש ונסיים בדברי הרב ליכטנטיין

	ההסתמכות על הכוחנות היא אמנם חלק מן האקלים החינוכי , שבתוכו אנחנו קיימים ופועלים , למגינת לבי . דומני , שיש מקום לחשבון נפש , אודות האיזון האידאלי הנדרש בין שני פנים אלו : בין ההבנה שהשימוש בכוח בנסיבות מוצדקות צריך אמנם להתבצע , לבין הבנה אמתית ומעמיקה לגבי טיבו , אופיו ונסיבותיו . חוששני , שדרך זאת , הקשה ביותר מבחינה חינוכית , ננטשה על ידי רבים , שהלכו לדרך קלה של הפעלת כוח והצדקת השימוש בו , וראייתה כדרך המתאימה וההולמת לפתרון כל בעיה . דרך זו מפוקפקת לא רק מבחינה מוסרית , אלא מפוקפקת ביותר בהיותה דרך קצרה שהיא ארוכה , בראייה לאומית והיסטורית . (חסר הקטע האחרון !!!