Family Wiki
Advertisement
P920057

מגילת איכה מקומראן במוזיאון ארצות המקרא. צילום: המוזיאון

מגילת_איכה קישור לויקיפדיה


מבוא למגילה מאת הרב עדין שטיינזלץ[]

הקש להורדת הפירוש החדש של הרב עדין שטיינזלץ למגילת איכה. הרב מסב את תשומת הלב שירמיהו הנביא מקונן על חורבן ירושלים, על חורבן העם אך אינו מזכיר את חורבן בית המקדש

מגילת הקינות איכה נכתבה, לפי המסורת, בידי ירמיהו הנביא. אין סיפור רצוף או סדר אירועים; מובאות בה קינות על מפלת ישראל, ההרג, הרעב, הגלות, הצרות והזוועות. אמנם מקובל לראות בה מגילה העוסקת בחורבן הבית, אך אין הדבר חד–משמעי. להפך, תמוה שמקינה על מפלת הממלכה כולה ועל היציאה הגדולה לגלות ייעדר אזכור מפורט ומפורש של חורבן המקדש. משום כך יש מקום לשער שאת הקינות הללו, על כל פנים את רובן הגדול, קוננו עוד קודם חורבן הבית. סימוכין לכך אפשר למצוא בפסוק שבו מתואר מה שאירע בעקבות מות המלך יאשיהו:

Cquote2 ויקונן ירמיהו על יאשיהו ויאמרו כל השרים והשרות בקינותיהם על יאשיהו עד היום ויתנום לחק על ישראל והנם כתובים על הקינות (ברי הימים ב לה כה) Cquote1

מכאן ששנים רבות לפני החורבן נערך קובץ קינות שבו עַ ל הַ ּקִ ינֹות. הופיעו קינותיו של ירמיהו על הריגת יאשיהו. נראה שאותו קובץ הוא הוא מגילת איכה. את מפלת יאשיהו הולמת במיוחד הקינה השלישית

במגילת איכה - המתייחדת באורכה ובמבנה שלה. עם מותו של המלך יאשיהו נחתמה תקופה. זאת הבינו לפחות מרחיקי הראות בני אותו הדור, אף על פי שביהודה עוד מלכו בפועל שלושה בנים של יאשיהו ואף נכדו. אחרי מות המלך יאשיהו נכבשה ירושלים פעמיים - בידי המצרים, שהגלו ממנה את מלך יהודה - ובידי הבבלים, שלאחר מצור ממושך שוב שעבדו את המלך. הניסיונות החוזרים למרוד בבבלים לא עלו יפה. על כן ייתכן שמפלת ישראל בימי יאשיהו כבר נתפסה כתחילת סופה של הממלכה. הקינות שלפנינו אינן מציירות חורבן מוחלט וסופי של העם, ובצד האבל מופיעה בהן גם תקווה לנחמה רחוקה, ועם זאת עצמת המפלה אינה מוטלת בספק, והמקונן אינו מצפה שבעתיד הקרוב תהיה לממלכה תקומה של ממש. הוא גם אינו משליך את יהבו על סיוע חיצוני ממצרים או מבבל. משום כך ירדו הקינות אל הכתב, ושירתן הפכה לחוק בישראל.

רוב הקינות בנויות לפי סדר אלפביתי, בשינוי קל. גם הפרק האחרון - שאינו בסדר זה - שומר על המתכונת של עשרים ושניים פסוקים. תבנית הכתיבה המסודרת מעידה על כך שאין כאן התפרצויות כאב ספונטניות, ושמא חלף זמן מאז המאורע. צורתן אולי מלמדת גם שנכתבו מתוך מודעות לכך שייקראו דרך קבע. אף מי שמצוי בעיצומו של אבל ובכי, ומתקשה למצוא את המלים המתאימות לביטוי כאבו, צרותיו וייסוריו, יוכל למצוא בקובץ ביטוי לרגשותיו.

"בשלו ילדיהן...[]

יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְׁלוּ יַלְדֵיהֶן. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הִנִּיחוּ אוֹתִי לִפְשֹׁט יָדִי בְּעוֹלָמִי, כֵּיצַד, הָיְתָה לְאַחַת מֵהֶן כִּכָּר אַחַת וְהָיָה בָהּ כְּדֵי שֶׁתֹּאכַלְנָה הִיא וּבַעֲלָהּ יוֹם אֶחָד, וְכֵיוָן שֶׁמֵּת בְּנָהּ שֶׁל שְׁכֶנְתָּהּ, הָיְתָה נוֹטֶלֶת אוֹתוֹ הַכִּכָּר וּמְנַחֶמָה אוֹתָהּ בָּהּ, וְהֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ בִּשְׁלוּ יַלְדֵיהֶן לְמִצְווֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְׁלוּ יַלְדֵיהֶן, וְכָל כָּךְ לָמָּה בִּשְׁבִיל שֶׁהָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ. (איכה רבתי ד' י"ג)

Advertisement