מאחז הגיבורים הוקם ליד קרית ארבע במקום בו נערך קרב הגיבורים. הוא פונה פעמיים אחדות אך הנוער של קרית ארבע ממשיך בניסיונות ההתיישבות במקום.
קרב הגיבורים[]
ליל שבת קודש פרשת ויצא, תשס"ג. אחרוני המתפללים על קברי אבות במערת המכפלה פנו לבתיהם לסעודת ליל שבת. גם החיילים הממונים על אבטחת המתפללים והתושבים החלו להתפזר, בסיימם את המשימה. סיור אחרון של חיילי הנח"ל עמד לצאת, וג'יפ של משמר הגבול שחנה על ציר המתפללים המקשר בין חברון לקרית ארבע, חיכה להוראה לחזור לבסיסו. ההוראה כמעט ניתנה, כשלפתע נורו יריות לכיוון החיילים שעמדו בשער הדרומי של קרית ארבע. לאחר חילופי אש, שהוחזרה על ידי החיילים וחברי כיתת הכוננות, הוכרע המחבל ומת, אולם שני מחבלים נוספים בחולייתו החלו לירות לעבר הג'יפ של מג"ב שעמד בסמטה ליד ציר המתפללים, ועל חיילי הנח"ל שזה עתה סיימו את הסיור. הג'יפ, שהיה ממוגן ירי, מנע מהכדורים לחדור מהדפנות, וכך הצליחו החיילים לצאת מהג'יפ ולהיחלץ תחת האש. בינתיים הגיעו למקום מח"ט חברון אלוף משנה דרור ויינברג הי"ד, ואליהו ליבמן, קצין הביטחון של חברון, שלשמע היריות נטש את שולחן השבת ומיהר עם רכב הביטחון לציר. אליהו הספיק להחליף כמה מילים עם דרור, כשג'יפ של מג"ב נכנס לסמטה לאתר את המחבלים. כשהג'יפ הגיע לקצה הסמטה, נפתחה לכיוונו אש מסיבית, ויושביו, קצין המבצעים של כח מג"ב ונהגו, נהרגו מיד. שני חיילים שחשו לעזרה נהרגו גם הם.
בשלב זה נכנס דרור לסמטה, וכשהגיע למרכזה, נפגע מירי המחבלים. הוא הספיק לצעוק "נפגעתי", ונפל. בעזרת ג'יפ המג"ב שעימו החל הקרב, פינה קשר המח"ט את דרור תחת אש, והתברר שהוא כבר אינו בין החיים. בחלוף זמן נוסף נפצעו חיילי הנח"ל שנותרו במקום והמשיכו לנהל את הקרב. קב"ט קרית ארבע, יצחק בואניש הי"ד, החליט להיכנס ולחלץ את הפצועים. הכח של בואניש, שהורכב מג'יפ המג"ב וכיתת הכוננות, נכנס לסמטה כשהג'יפ בראש ואחריו הלוחמים. בקצה הסמטה, הבחין אחד מהם בדמות מימינו והספיק לצעוק "מחבל מימין", בטרם נפתחה האש מטווח קצר וכל הלוחמים נפגעו. לאחר ששמע את הירי והרימונים, היה אליהו בטוח שאלה כוחותינו שמחזירים אש, והוא נכנס עם רכבו לסמטה בכדי לחבור לכח. כשהגיע למרכז הסמטה וראה את כל החיילים מוטלים על הרצפה, חוורו פניו. הוא המשיך בסריקה כשלפתע ראה מולו את שליחו של מלאך המוות, המחבל, עומד מולו בבגדים שחורים, מכוון אליו בנחת את נשקו ויורה... המיגון של הרכב נתן לו כמה דקות, והוא דיווח בקשר: "מחבל יורה עלי מטווח אפס, ברוך השם לא נפגעתי, צריך לארגן כוחות חילוץ". בינתיים הצליחו חיילי הנח"ל הפצועים לצאת החוצה ולדווח מה קורה בסמטה. סגנו של אליהו החליט להיכנס ולעזור למפקדו, וכך יצאו מהסמטה כשהם מחפים האחד על השני. אליהו מחליט לא לוותר, ולאחר שארגן כח שהורכב מחיילים וחברי כיתות הכוננות, הוא חוזר לסמטה בג'יפ המנוקב ומנופץ השמשות, על מנת לחלץ את הפצועים וההרוגים.
בניסים גדולים ובמסירות נפש בלתי רגילה חולצו לבסוף גופות ההרוגים, והחיילים שנפצעו הועברו לקבלת טיפול רפואי. אחרי שהשטח נוקה נכנסו לסמטה שני נגמ"שים ובמשך כמעט שלוש שעות ניהלו אש מול המחבלים עד שהצליחו לחסלם.
הקמת המאחז[]
דם יהודי רב נשפך באותו ליל שבת. שנים עשר הרוגים ושמונה עשר פצועים, ביניהם לוחמי מג"ב, נח"ל, וחברי כיתות הכוננות. דם אזרחים שמסרו את נפשם נמהל בדם החיילים. "אולי זוהי סגולתה של חברון", אומר אליהו ליבמן, "שמחברת את העם מקצה לקצה". דרך התגובה ההולמת הייתה ברורה לנוער חברון, ולא עבר חודש ובמקום הוקם מאחז הגיבורים, לעילוי נשמתם של הגיבורים שמסרו את נפשם במקום. אולם מאז ועד עתה עמד המאחז בכשלושים ניסיונות פינוי של הצבא וחזר לקרקע. כיום הוא ניצב על תילו, ומתקיימים בו שיעורי תורה ומנינים. המקום מתוחזק על ידי 'נוער למען ארץ ישראל', ופתוח לכל מבקר ולכל מי שמעוניין לקחת חלק ולעזור.