מתוך הכתבה של מאת עופר אדרת, ציריך לדינו | הלידה מחדש של שפת מגורשי ספרד - "לדינו כבר אינה מדוברת ביומיום, אך חווה תחייה - במחקר, בשירה, בספרות - ובעיקר בגעגועים, עליהם שרה יסמין לוי שמשחזרת את שפת אביה ואמה".
לדינו, שנקראת גם ספניולית או ספרדית-יהודית, היא שפתם של היהודים שגורשו מספרד ב-1492. לצד חפציהם האישיים, לקחו עמם המגורשים גם את הזיכרונות, את השירים ואת שפתם - הספרדית של המאה ה-15. המרחק הגיאוגרפי והתרבותי מהמולדת מנע מהמגורשים ומצאצאיהם להתעדכן בשינויי השפה, וכך הם שימרו את אוצר המלים והדקדוק של הספרדית הישנה, בשעה שבספרד כבר דיברו ספרדית מודרנית. מפגש עם דובר לדינו במאה ה-21 הוא לפיכך חוויה מיוחדת במינה, שניתן להקבילה לפגישה עם דוברי עברית מתקופת המשנה.
מגורשי ספרד, שהצטרפו לקהילות היהודיות באימפריה העותמאנית, הנחילו להן את הלדינו ותוך מאה שנה היא נהפכה לשפה השלטת בקרב היהודים סביב הים התיכון, תוך שינויים קלים בין האזורים. בשואה הושמדו רוב הקהילות היהודיות שבהן דיברו לדינו - סלוניקי, רודוס, סרביה ובוסניה. אלה ששרדו עלו ברובם לישראל, אך כאן לחצו עליהם לדבר עברית, והלדינו הלכה ונשכחה. בשנים האחרונות, עם זאת, ניכרת תחייה של השפה.
אוצר המילים[]
בלדינו יש מאות מלים שמקורן בספרדית, אך נעלמו זה כבר מהשפה המקורית, לצד מלים משפות שונות שספגה מהמקומות בהם דיברו היהודים לדינו - עברית, ערבית, טורקית, יוונית, צרפתית ואיטלקית. עד המאה ה-20 נכתבה הלדינו באותיות עבריות (כמו יידיש) או בכתב רש"י, אך כיום היא נכתבת באותיות לטיניות.
כשמבקשים מסרנו לתת דוגמאות למלים מלדינו שעשו דרכן לעברית, היא פותחת במונולוג ארוך שקשה לקטוע. רשימה חלקית: פוסטמה, קלבסה, פלאברה, דמיקולו, סוליקו, קומבינה, ספונג'ה, פסוליה וכמובן - חמינדוס ובורקס.
הופעה[]
את המשיכה ללדינו ספגה יסמין לוי בבית. אביה, שמת כשהיתה בת שנה, היה המוסיקולוג והפייטן יצחק לוי, שהקדיש את חייו לליקוט מאות שירי לדינו. "הבאתי את השירים האלה מהמטבח של אמא. זו לא שירה שנועדה להיות על הבמות, אלא כזאת שנשמרה בלב ובנשמה", היא אומרת. "הנשים שרו שירי חול במטבח - על אהוב שעזב, למשל - והגברים שרו חזנות ופיוטים בבתי הכנסת. כך זה עבר מדור לדור, כמו תורה שבעל פה".
להופעות הראשונות באו רק מעט אנשים. "באחת הפעמים התקשרו אלי ממרכז סוזן דלאל ביפו ואמרו לי ?יש רק 30 איש באולם של 180 מקומות - תזמיני את כל מי שאת יכולה, כדי שלא יהיה ביזיון'", נזכרת לוי. אלא שבעודה מנגבת את הדמעות, בחדר השירותים, היא הבחינה באשה כבת 80, אחת מהבודדים שבאו להופעה. "היא הסתרקה, התבשמה ועשתה הכל כדי להיות יפה במופע שלי, אז החלטתי שאני נותנת לה את כל הנשמה", אומרת לוי.
כעבור שמונה שנים וארבעה אלבומים, האלבום האחרון של לוי, "סנטיר", נכנס לרשימה המכובדת "מאה האלבומים הטובים ביותר" לשנת 2009, שפירסם העיתון הבריטי "טיימס". רוב השירים של יסמין לוי עצובים. "אני לא יכולה לשיר על השמש ועל הפרחים, זה לא מי שאני", היא מסבירה. "אני שרה על עצב, על אהבה ועל ייאוש. ככה אני מביעה את עצמי, זה מי שאני. יש מי שנוגע בך דרך שמחה ויש מי שנוגע באמצעות העצב. אני מהסוג השני", הוסיפה