Family Wiki
Advertisement
Mdrp3-strip

הלוגו של מדרשת ראש פינה


כנס ראש פנה הרביעי לתולדות היישוב היהודי בגליל, נערך על-ידי המכללה האקדמית כנרת, הקתדרה ע"ש דוד בורנבלום לחקר ארץ-ישראל והמדרשה למורשת ישראל בראש פנה, בנושא:
היישוב היהודי בגליל במאה ה-16: צפת תקופת הזוהר
בימים רביעי וחמישי, ג'- ד' באב תשע"ג (10 -11 ביולי 2013)

תמונות מראש פנה[]

  • ראו תמונות נוספות מגלריית צילומים עתיקים מהרחוב הראשי בראש פנה - אב תשע"ג:לקט צילומים
  • קיראו כאן את סיפורה שח ראש פנה:ראש פנה
Rosh-pinna-4-header
Luria orginal signture

שטר קניין - כתב יד של האר"י (אונ. קיימברידג 232 III, כולל חתימת ידו

מושב ראשון[]

הרצאת פתיחה: פרופ' יוסף הקר[]

תולדות_היישוב_היהודי_בגליל_במאה_ה-16

תולדות היישוב היהודי בגליל במאה ה-16

תולדות היישוב היהודי בגליל במאה ה-16 מאת פרופ' יוסף הקר

במאות ה-14 וה-15 גורשו היהודים מדרום אירופה - צרפת, יהדות אשכנז - בעקבות "המגפה השחורה", מחצי האי-האיברי - ביחוד מארצות קטלוניה וארגון. השקט ממנו נהנו באירופה מאות בשנים הסתיים וזה היה כבר לפני גירוש ספרד. רבי יצחק אברבנאל מציין כי כבר משנת רכ"ד (30 שנה לפני גירוש ספרד) החלו הצרות במרחבי מלכות ספרד. הוא מתאר את מצב האנוסים, הוא רואה בזה תהליך משיחי שכן, יש תהליך בו היהודים נעים מהחלק המערבי של הים התיכון למזרח. רוב העם היהודי עובר משלטון נוצרי לשליטה מוסלמית - חצי האי-הבלקני והאימפריה העות'מאני -השינוי הוא גם מנטלי. מכן הדגש למה שהתרחש במאה ה-16.

תופעה מעניינת התרחשה - נוסח התפילה היה לאחד - אפילו הקבוצות של יהודי ספרד ופורטוגל התאחדו למניין אחד - ולו מהסיבה שלא נתנו לבנות בתי כנסת. (בצפת העלימו עין ומכאן שפע בתי הכנסת בעיר). דווקא אי-מרכזיותה של צפת (אין מקומות קדושים, אין נוצרים) תרם לפיתוח הריכוז היהודי בצפת - הגיעו בה ל-12 מספר הכוללים) . לקראת סוף המאה ה-16 נוצר רוב יהודי. זו תוצאה של היותה בפריפריה. בתקופה זו השלטון העות'מאני היה סובלני בתחום המיסים. מכאן העדיפות הגדולה של צפת על ירושלים במאה ה-16. כך הגיע סדר הגודל של התושבים ל-8,000 נפש - וזה שיא בארץ ישראל.

היה גם עוד גורם "ההצלחה". לצפת הייתה פריחה, מאז 1525 יש צמיחה, גידול אוכלוסייה תמידי, הייתה פרנסה וזה גרם למשיכת יהודים לעיר. עם זאת לעומת קהילת סולוניקי וקוסטנטינופול יחסית צפת הייתה עדיין קהילה קטנה.

קהילת צפת לא יכלה להתקיים רק מתרומות ולכן נזקקה לפיתוח תעשייה זעירה - במקרה זה של צמר.

סיבות גיאוגרפיות ותרבותיות לעלייתה של צפת[]

בין_מיסטיקה_לנוף_כיצד_הפכה_צפת_לאחת_מערי_הקודש_במאה_ה-16

בין מיסטיקה לנוף כיצד הפכה צפת לאחת מערי הקודש במאה ה-16

בין מיסטיקה לנוף כיצד הפכה צפת לאחת מערי הקודש במאה ה-16

ד"ר יאיר פז הציג במבוא להרצאה את הסיבה לעליית מעמדה של צפת במאה ה-16 ותלה זאת בשני אירועים:

  • גירוש ספרד בשנת 1492
  • כיבוש ארץ ישראל על-ידי העות'מאנים בשנת 1516.

בעקבות האירועים החלה נדידה של יהודים לאורך ארצות הים-התיכון, מהמערב למזרח, וחלקם הגיע לארץ ישראל, וברובם לעיר צפת. מספר היהודים בעיר הגיע, לפי ההערכות לאלפים אחדים, אולי אפילו 8,000, בעוד שאוכלוסיית ירושלים מנתה 2,000 נפש.

אחד ממאפייני העלייה היה, הגעתם של עשרות ואולי אלפים של תלמידי חכמים ומקובלים, בינהם בדור הראשון : רבי יוסף קארו, רבי משה קורדוברו, רבי שלמה אלקבץ ובדור השני : רבי יצחק לוריא בן שלמה - האר"י הקדוש, רבי חיים ויטאל ומקובלים חשובים נוספים.

עמם הגיעו מאגן הים התיכון ומחצי האי האיברי אלפי תלמידים וחסידים, בהם אנוסים לשעבר.

עולה השאלה מדוע ציבור המקובלים וחסידיהם בחר להגיע דווקא לעיר קטנה ולא ידועה, באזור הררי מרוחק בגליל העליון, כך שהפכה להיות - תוך זמן קצר - לעיר הגדולה והמאוכלסת ביותר בארץ ישראל.

ועתה נפנה למקורות וננסה להשיב על שאלה : כיצד הפכה צפת לאחת מארבע ערי הקודש במאה ה-16 . המרצה הביא ציטטה מתלמוד הבבלי על הפסוק:"ואשיבה שופטיך כבראשונה" ואחר-כך "ציון במשפט תפדה" - רק לאחר השבת השופטים וחידוש מוסדות הסמיכה תתחיל הגאולה - והיכן ? ראשי התיבות "צבת" - בהטיה אשכנזית !!

הבאים לצפת (תלמידי חכמים מקובלים ואנוסים לשעבר) הגיעו מתוך צפיה משיחית עמוקה ותחושת "גאולה קרובה". אלו הביאו עימם את ספר הזוהר המצביע על מרכזיות "הגליל העליון" בתהליך הגאולה. להלן הציטוטין - לפי הזוהר ולפי הרמב"ם:

מכאן ניתן ללמוד על האקטיביזם של אנשי הצפת בכל הקשור לגאולה וכמובן, השלב הראשון היה חידוש הסמיכה. והנה מה שנכתב בויקיפדיה העברית נא לקרוא בהסתייגות !!!

הפרק הועתק ועובד מתוך ערך מהויקיפדיה העברית עקב חשיבות תוכנו
היוזמה הראשונה לחידוש הסנהדרין אחרי ביטולה הייתה בשנת רצ"ח (1538) הסנהדרין הייתה אמורה להסמך בראשות מהר"י בירב, רבה של צפת.

הסיבה המרכזית לרעיון חידוש הסנהדרין (כך נכתב בויקיפדיה העברית ) הייתה לאפשר כפרה לאנוסי גירוש ספרד על מנת להיפטר מעונש כרת, על ידי חיוב מלקות, זאת בעקבות חששם של רבים מהאנוסים שבגין מעשיהם שנעשו בעקבות אילוצם לחיות כגוים, הם התחייבו בעונש כרת.

תהליך הסמיכה - לצורך כך נסמך מהר"י בירב על ידי 25 מתלמידיו - רבני צפת, וזאת על פי דעתו של הרמב"ם כי ניתן לחדש את הסמיכה על ידי הסכמת כל חכמי ארץ ישראל (או רובם) למהלך כזה. דברי הרמב"ם נמצאים בפירוש המשניות לרמב"ם, במסכת סנהדרין - פ"א, מ"א ובמשנה תורה בהלכות סנהדרין: "שאם יסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם, הרי אלו סמוכים ויש להם רשות לדון דיני קנסות ולסמוך חכמים אחרים". ואכן רבנים רבים התכנסו וסמכו את מהר"י בירב.

הפולמוס - היוזמה עוררה התנגדות בעיקר מצד רבי לוי בן חביב, רבה של ירושלים. למרות ההתנגדות הספיק מהר"י בירב לסמוך ארבעה רבנים: רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, רבי משה מטראני, (המבי"ט), רבי משה קורדובירו - הרמ"ק, ורבי יוסף סאגיס - תלמידיו שהיו ראשי ישיבות בצפת. הפולמוס שהתקיים בין מהר"י בירב למהר"ל בן חביב, התייחס גם לצד העקרוני של חידושו של הרמב"ם בדבר אפשרות חידוש הסמיכה, לעומת החולקים עליו.

כיצד השפיע ביברס על כתיבת ה"שולחן ערוך" ועל המקובלים[]

כיצד_השפיע_ביברס_על_כתיבת_השולחן_הערוך

כיצד השפיע ביברס על כתיבת השולחן הערוך

כיצד השפיע ביברס על כתיבת השולחן הערוך

From islam to jews
Castel afad 3

המצודה - נחשבה במאה ה-14 כאחד מפלאי העולם !!!

ד"ר חגי עמיצור הרצה על :"כיצד השפיע ביברס על כתיבת "שולחן הערוך" ועל המקובלים", ולה נושא משנה: להשפעתן של מסורות - מדוע הגיעו המקובלים דווקא לצפת. להרצאה ניתנה גם כותרת אחרת:
בנואה ד'אליניאן (הבשוף הנוצרי), ביברס (המצביא המוסלמי) ורבי יוסף קארו (החכם היהודי): ההילכו יחדיו בלתי אם נועדו ?

צפת הייתה כפר אחד מיני רבים עד התקופה הצלבנית. במהלך המאה ה-12 הקימו בה הצלבנים מצודה קטנה יחסית. היא נכבשה ונהרסה פעמים אחדות. בשנת 1240 הוקמה בצפת מצודה צלבנית רחבת מימדים. הבנייה פוקחה ואורגנה אישית על-ידי הבישוף של מרסי, ראש מסדר הטמפלרים באותם הימים. היא נבנתה על בסיס מצודה קיימת, וכך לכאורה לא היה צורך במצודה חדשה, גדולת מימדים. כמו כן מפתיעה השתתפותו האישית של בנואה ד'אליניאן בהקמת המצודה, כפי שנראה גם לשנת ההקמה וגם להשתתפות האישית של האיש, יש חשיבות בהבנת מהלך המסורת וגלגולה והשלכותיה.

ביברס שכבש את המצודה קבל אותה לידיו שלמה ובכל זאת על-פי תיאורו של דמשקי, בנה מגדל מרשים וגדול במרכז המצודה הצלבנית. מגדל זה היה כה מיוחד עד שהושווה למגדלור של אלכסנדריה. דמשקי הגדיל עשות וכינה את המגדל "אחד מפלאי עולם". הקמת מגדל זה נקרית פעולה ראוותנית שאין לה כל סיבה ועניין מלבד האדרה אישית של הבונה ובכל זאת, נשאלת השאלה: מדוע בצפת ?

מה היה בה בצפת שהביא להקמת מצודה צלבנית כה גדולה ועל גביה הרחיב השלטון הממלוכי את המצודה בצורה כה משמעותית ? ובעקבות זאת שאלה נוספת - מה הביא לכך שבמאה הט"ז יבואו יהודים דווקא לצפת ? האם יש קשר לשאלות הקודמות שהעלינו ?

אנו נציע ונראה גלגולה של מסורת שהביא לזיהוי של צפת כמקומה של בית-אל - עירו של יעקב אבינו, משם אל זיהוייה של צפת כמקומה של ביתוליה - עירה של יהודית, וכל אלה כבסיס לתשובה לשאלה שנשאלה בפתיחה: על מה זה ומדוע מצודה כה גדולה בצפת ? חלק מהתשובה קשור גם לשנת הקמתה של המצודה, שנת 1240, הלא היא שנת המיליניום יהודי - תחילתו של האלף השישי.

בהרצאה דר' חגי אביצור הציע התפתחות מסורת שהביאה להתפתחות מיוחדת זו. מסורת שתחילה במסורת יהודית, המשכה במסורת צלבנית ומשם אל הממלוכים, הקומה העליונה של התייחסות למסורת חוזרת שוב אל היהודים ומביא לפריחתה של "עיר המקובלים" במאה ה-ט"ז.


הישוב היהודי בצפת ובטבריה – העדות הארכיאולוגית[]

ראו ערך מורחב:הישוב היהודי בצפת ובטבריה – העדות הארכיאולוגית

הישוב_היהודי_בצפת_ובטבריה_העדות_הארכיאולוגית

הישוב היהודי בצפת ובטבריה העדות הארכיאולוגית

הישוב היהודי בצפת ובטבריה העדות הארכיאולוגית

יוסי סטפנסקי, מרשות העתיקות, סקר את האתרים הארכיאולוגיים בטבריה ובצפת, אשר ניתן למצוא שהיו קיימים במאה ה-16. בעקבות ההרצאה, נערך סיור בצפת (להלן) ובטבריה.

בטבריה הוא הציג את האתרים הבאים:

  • החומה התורכית הקיימת עד היום, יוסי סטפנסקי סבור כי החומה הותווה על ידי עושי-דברו של דון יוסף הנשיא לבקשת דונה גרציה, ולא כפי שמשערים על-ידי דהר אל-עומר במאה ה-18. הוא הסתמך על ציור של קורליוס דה- ברווין המראה את חומת טבריה משנת 1681 בערך באותו תוואי של היום.
Cornelius de Bruyn about Teveria

בשובל הבול (שהוצאה לכבודה של דונה גרציה) – נוף של טבריה, המבוסס על תחריטו של הצייר ההולנדי קורנליוס דה ברוין משנת 1681. בקצה השובל הובאה ציטטה מתוך דברי הלל שכתב עליה המלומד היהודי שמואל אושקי. מאתר בולאות - באתר יד יצחק בן- צבי הופיע ציור מושלם יותר [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/etmol213_stefanski.pdf ראו כאן


מושב שני[]

יחסם של חכמים במזרח העות'מאני להדפסה – המקרה של צפת[]

The first book printed a Safad 1577

הספר הראשון שהודפס בצפת 1577 - מקור : מדריך ארץ ישראל - זאב וילנאי "שימוש הוגן"

(לא נוכחתי בהרצאה והביא רק את הסיכום מחוברת הכנס)

פרופ' ירון בן נאה: יחסם של חכמים במזרח העות'מאני להדפסה – המקרה של צפת. המרצה ציין ש"אין לך עיר בעולם שיושביה חיברו במשך כיובל שנים קורפוס כה רחב וכה מגוון של יצירות תורניות. הריכוז הנכבד של כתבי יד, ספרים, חכמים ולמדים בעיר צפת, הוא מן המפורסמות".

ובכל זאת בית הדפוס בצפת קם בתקופה מאוחרת, תפוקתו הייתה דלה: בכמות ובאיכות. מדוע תושבי העיר הדפיסו את ספריהם בדפוסי קושתא, סלוניקי וונציה.

ר' יוסף קארו השקיע רבות בהדפסת ה"בית יוסף" וה"שולחן ערוך". להבנתו ההדפסה תתרום להפצתו ואכן כך היה.

הערת הכותב: במאגר הספרים הסרוקים מבית הספרים הלאומי נכללים 12 ספרים אשר בכורת שלהן מופיע העיר צפת. חמישה מהם הודפסו בצפת, סידור שפת אמת ועוד וזאת בתקופה מאוחרת יחסית - 1832

שפת אמת צפת

תפלות. סדור. תקצ"ב. צפת תפלה שפת אמת : ... עם קצת כונות ממרן האר"י אשר לא נדפסו עד הנה ויהיו נקראים הפירושים האלה אמת יהגה כל אלה ... לקוטי מספרן של צדיקים ומתוכם ... הקדוש ... חיד"א ... צפת : ישראל ב"ק, תקצ"ב.

חיי הרוח והחברה של המוסתערבים בגליל[]

חיי_הרוח_והחברה_של_המוסתערבים_בגליל

חיי הרוח והחברה של המוסתערבים בגליל

חיי הרוח והחברה של המוסתערבים בגליל

ד"ר דותן ארד הירצה על חיי הרוח והחברה של המוסתערבים בגליל. הנשיא השני, יצחק בן-צבי, היה זה שהביא לתודעה הציבורית את עובדת קיומה של הקהילה המוסתערבית בפקיעין. הוא שקד על שיקומה ותיעודה, כגון חשיפת האבנים העתיקות בכתלי בית הכנסת.

התמונה להלן הצביע על הדימוי שהיה למסתערבים

תמונה קבוצתית מסתערבים big

לבושם, שפתם ואורח חיים היה דומה לתושבי המקום. רק עם יוצאי ספרד לארץ ישראל השתלבו ביהודי הארץ"המודרניים"

קהילות נוספות היו בכעשרה כפרים בגליל וכן התקיימה קהילה גדולה בצפת, לה היה רב משלה.

במאות ה-15 וה-16 עמדה החברה המסוערבית הגלילית בצילן של תמורות דרמטיות, עקב בואם של יהודי ספרד לגליל והשגשוג הכלכלי יחסי, אשר הביא למעברם מהכפרים לעיר צפת.

המקורות העומדים לרשותנו הם מספרות השו"ת ותעודות הגניזה מקהיר (בדרך כלל לפני המאה ה-16)

נשים, גברים ומה שביניהם: משפחה וחיי יום יום בקהילת צפת[]

ד"ר רות למדן: נשים, גברים ומה שביניהם: משפחה וחיי יום יום בקהילת צפת (לא נוכחתי בהרצאה והביא רק את הסיכום מחוברת הכנס)

ההרצאה עסקה במציאות החיים המורכבת בצפת בתקופה שלאחר גירוש ספרד, עם בואם של העולים מחצי האי-האיברי וממרכזים יהודיים באיטליה, יוון, צפון אפריקה, ועוד. הצטרפותם של בני עדות שונות למוסתערבים - היהודים המקומיים שחיו בארץ ישראל מדורי דורות - יצרה כור היתוך מרתק של מסורות ומנהגים.

במקביל לפעילותם של רבנים, מקובלים ופוסקי הלכה חשובים, התנהלו בצפת חיי חבר ומשפחה נורמטיביים. המציאות של חברת מהגרים הקשתה על החברה לכפות את כלליה על הפרט. לצד תקנות מוסר מחמירות היו גם פורצי גדר, גברים, נשים, שחרגו מן המוסכמות החברתיות בדרים שונות.

"ועד בירורי עבירות" נועד לעקוב ולשמור על צניעותן של נשות צפת, שהיו שותפות לכלכלה הפורחת בעיר, ניהלו עסקים, השתתפו באירועים ציבוריים, ולעיתים הפגינו עצמאות יתרה.

ראו עוד:[ד"ר רות למדן | 'זקנות, אלמנות ונשים כבודות בחברה היהודית באימפריה העות'מאנית' הרצאה שניתנה בהקונגרס העולמי החמישה-עשר למדעי היהדות (י"ב–ט"ז באב תשס"ט, 2–6.8.2009)

להלן עמודי סיכום ההרצאה

זקנה 1
זקנה 2

החוק וההלכה בצפת - בין ספרד לתורכיה[]

ד"ר רוני ויינשטיין: החוק וההלכה בצפת - בין ספרד לתורכיה (לא נוכחתי בהרצאה והביא רק את הסיכום מחוברת הכנס)

בואם של יהודים רבים מגולת ספרד לאימפריה העות'מאנית, השפיע גם על העיר צפת. מבין הדמויות הרבניות המרכזיות בעיר זו במהלך המאות ה-16 וה-17 , היון אלו ממוצא ספרדי. דבר זה השפיע על התנהלותה של העיר ועל הדפוסים ההלכתיים והנורמטיביים של תושבי העיר.

מבין הבולטים מרבני התקופה נזכיר את מקן יוסף קארו, שהשלים בעיר את מפעלו הגדול "בית יוסף" ןחיבר את הנוסח המקוצר שלו ה"שולחן ערוך".

בחיבורים האלה משתקפות המסורות המשפטיות של התקופה במרחב ההלכתי. לצידם גם תפיסות של החוק האירופאי (החוק הלאומי, החוק הקאנוני והחוק העירוני) לצד חדשנות משפטית ניכרת באימפריה העות'מאנית בתקופתו של סוליימן "המחוקק"


ראו גם את מאמרו של המחבר בנושא דומה:החיבורים של יוסף קארו 'בית יוסף' ו'שולחן ערוך' ויצירתו של החוק היהודי המודרני בעת החדשה המוקדמת

סיכום ההרצאה
מתוך השאלות המרכזיות ביחס ליצירתו של יוסף קארו, שהזכרתי עד עתה, עולה כי בכוונתי להצביע באופן מדוקדק על דרכי המפגש בין המסורות המשפטיות האירופאיות והעות'מניות על יצירת חוק מודרני גם בהקשר היהודי. בתקופה האחרונה קראתי באופן אינטנסיבי על ההיסטוריה של החוק באסלאם ובעיקר באימפריה העות'מנית בשיאה במאות ה-16 וה-17. ממחקרים אלה עולה דמיון פנומנולוגי ניכר תהליכי הריכוז של הוראת החוק, חקיקה בפועל, היררכיזציה של הגילדה המשפטית, והזיקה העמוקה בין חדשנות משפטנית ובין מגמות של רפורמה דתית. כל אלה משתקפים בדמותו של הסולטן סוליימן ה-1 (שלט בין השנים 1566-1520) שכונה בטורקית 'המחוקק' ('קאנוּני' בטורקית) וטען לכונן שלטון אוניברסאלי – אף מעבר למרחב האסלאם, שיסודו בצדק, רווחה, וחוק מדינה. הריפורמה המשפטית שהנהיג סוליימן המשיכה מגמות של קודמיו, אבל העצימה באופן ניכר את נוכחות החוק הטורקי, כך שכל אדם שחי באימפריה בתקופתו לא יכול היה שלא להכיר בתמורות הניכרות ביחס לחוק ובאופן אכיפתו בפועל. אנשי צפת, שחיו בקרבה גיאוגרפית ואדמיניסטרטיבית אל העיר דמשק, לא יכלו להשאר מחוץ למעגל השפעה זה.

גם באירופה עסקו באופן גובר שליטי המדינות הריכוזיות –ספרד, איטליה, אנגליה, הולנד, הקיסרות ההאבסבורגית - בפרויקטים של קודיפיקציה. אלה היו קשורים לא רק אל תהליכים של ריכוזיות פוליטית, אלה גם אל תמורות תרבותיות מעבר למעגל המשפטי. אזכיר כמה מהן: הבקורת ההומניסטית החריפה על המסורת המשפטית הימי-ביניימית, ובכלל כך גם הקודקס היוסטיניאני ששימש כבסיס להוראת ופרשנות המשפט. נטען כי איננו שיטתי ובהיר, והוא בעל תוקף רק בהקשר הרומאי; נסיונות של יצירת משפט וחקיקה לאומיים, והתנגדות לתפיסת חוק אוניברסאלית. עמדות אלה קשורות להתחזקות זהות לאומית ופוליטית על בסיס טריטוריאלי, והן הובילו לחקיקה בלשון המקומית ('וולגרית') מתוך התנגדות חריפה לחקיקה בלטינית; נסיון לכונן שיטה משפטית על בסיס של מתודולוגיה חדשה, הבחנת תורת המשפט (היוריספרודנציאה) כתחום דעת בפני עצמו אשר נסמך על כללים ברורים וניתנים לבחינה ראציונלית; יצירת זיקה בין החוק האנושי ובין 'חוק הטבע'. למושג זה הסטוריה ארוכה אשר חוזרת עד לדיאלוגים האפלטוניים, אולם בהקשר הארופאי של העת החדשה המוקדמת היא מתקשרת אל יצירת המדע החדש. רבים מהחיבורים המשפטיים המרכזים בתקופה זו כוללים בכותרת שלהם מונחים כמו methodus, theatrum או סכימות ודיאגראמות שאמורים לסכם את כל הידע המשפטי במסגרת אחידה, עקיבה ובהירה.

מעבר להצבעה על דמיון בין החיבורים של יוסף קארו ובין מגמות רחבות יותר בהיסטוריה של המשפט בהקשר האירופאי והעות'מני בכוונתי בהמשך המחקר להצביע על מסלולי המגע הישירים שבין חכמי ההלכה שבצפת – זו הסביבה הטבעית של קארו – ובין אנשי משפט והגות פוליטית באירופה ובאימפריה העות'מנית. בהמשך ארצה למפות בצורה מדויקת מה הם תחומי המפגש והעניין ההדדיים ומה לא נקלט במעגל היהודי. לשם כך אבחר כמה סוגיות משפטיות מתוך החיבורים של קארו ואבחן אותן במדוקדק, הן בתוך הרצף המשפטי של המסורת ההלכתית היהודית, ובדרכי התגובה אל מסורות משפטיות מחוץ למעגל זה.

מושב שלישי[]

ויכוח בין מרן לאר"י על ההילולא - היחסים בצפת היסוד הספרדי[]

ויכוח_בין_מרן_לאר"י_על_ההילולא_של_ל"ג_בעומר

ויכוח בין מרן לאר"י על ההילולא של ל"ג בעומר

ויכוח בין מרן לאר"י על ההילולא של ל"ג בעומר

מירון על רקע הר החרמון

מוקד הויכוח

פרופ' אלחנן ריינר הציג את הויכוח שהיה קיים בין התושבים הותיקים של צפת, המוצגים על-ידי המר"ן לבין החדשים שבאו - תלמידי האר"י הקדוש על מקומה של ההילולא, אשר לימים התרחשה בל"ג בעומר. וכל זה תחת השאלה : "ומה נעשה שהרשב"י מרוצה בזה?"

המרצה הביא מדברי ר' אברהם גלאנטי, תלמיד רמ"ק:"ומעתה כמה נאה לעלות לראות פני ... לבשטח על קברו (של רבי שמעון בר-יוחאי) ג' פעמים בשנה" וכך עושים כל חבריה ואז "עוסקים בסודותיו"

ועוד:"וה' ברחמיו יחשבנה לצדקה כאלו עלינו להר ציון ג' פעמים להראות פני אדום ה' אעי"ר"

ובל זאת חל שינוי:"שני חוק ולא יעבור כל חכמי סגולה" הולכים למירון וישובים שם בין ר"ש ור"א עשרה ימים ועשררה לילות ועוסקים בספר הזוהר. "וזה הדבר הם עושים י' ימים קודם שבועות וי' ימים קודם ראש השנה"

ההנהגה הרבנית הספרדית של צפת, במחצית השנייה של המאה ה-16 בקשה למנוע את ההילולא בל"ג בעומר במירון, בגין מה שהם זיהו כפריצות מינית שהתחוללה שם במהלך החגיגות.

היה זה מקרה מבחן ליחסים שהתפתחו באותה עת בין היסוד הארץ-ישראלי הוותיק, המסתערבים (המכונים בכתבים של אז "הערביים"), יסוד כפרי בחלקו, בעל מסורת מקומית חזקה, ארוכת שנים, שההילולא היתה חלק, אולי אף מרכזי ממנה, ליסוד ספרדי החדש, המשכיל, הלמדן והדומיננטי, העירוני בעיקרו, שצפת הייתה אחד ממרכזיו החשובים.

הניסיון לבטל את ההילולא מלמד על הבטחון העצמי של היסוד החדש שהגיע לצפת בראשות האר"י ותלמידי הקבלה ולא פחות על חולשתו של היסוד המקומי הוותיק, בעלי מסורות המרן, רבי יוסף קארו, המנסים להשליט את הנורמות הדתיות שלהם, הזרות לאלו המקומיות בנות מאות בשנים.

למרות זאת נסיונם של רבני צפת בראשות רבי יוסף קארו ובית דינו כשל בשל התערבות גורם שלישי, שעל משמעותו ניתן את הדעת בהרצאה.


עיון הלכתי-היסטורי ביחסו של מרן ר' יוסף קארו לפולמוס הסמיכה[]

עיון_הלכתי_-_היסטורי_ביחסו_של_ר'_יוסף_קארו_לפולמוס_הסמיכה-1

עיון הלכתי - היסטורי ביחסו של ר' יוסף קארו לפולמוס הסמיכה-1

עיון הלכתי - היסטורי ביחסו של ר' יוסף קארו לפולמוס הסמיכה

ד"ר אייל דוידסון הירצה על הנושא:"בין חזון למציאות: עיון הלכתי-היסטורי ביחסו של ר' יוסף קארו לפולמוס הסמיכה".

דר' דוידסון התמקד בשני גורמים שעמדו במרכז הוויתה של צפת במאה הט"ז, כאש הייתה בשיא פריחתה:

כל נושא זכה להתייחסות רבה וכבדת משקל במחקר האקדמי, עד שנדמה שאין מקום לדיון נוסף. ובכל זאת, נבקש להאיר תובנה נוספת שנדמה של הוארה דיה עד עתה, שכנראה יש לה משקל היסטורי רב ומשמעות רבה להבנת תהליכים חברתיים ורוחניים שפקדו את צפת בתקופה העות'מאנית המוקדמת:
יחסו של ר' יוסף קארו לרעיון הסמיכה באמצעות פעילותו הספרותית והציבורית בצפת, ובאמצעות בחינת תולדותיו של בית הדין המרכזי בצפת.

ר' יוסף קארו היה תלמידו של רבי יעקב בירב, שניסה לחדש את הסמיכה בסוף שנות השלושים של המאה, אך נאלץ לסגת מכוונתו בשל התנגדות עזה שהתעוררה מצד החכמים בארץ ישראל על אף התנגדות זו, הספיק ר' יעקב בירב לסמוך אחדים מתלמידיו , ובהם יוסף קארו.

מה היה עמדתו של מרן ביחס לרעיון הסמיכה וחידוש הסנהדרין ? האם תמך בכל צעדיו של רבו ? האמנם האמין שדווקא התקופה הנדונה היא הראויה לחידוש פעילות הסנהדרין ? למרות המטען הסיפרותי


נסיון לתמצת את ההרצאה

אירוע הסמיכה בצפת במאה ה-16 הייתה לו חשיבות רבה. אחרי אלף שנה חודש מוסד הסמיכה בארץ ישראל. מעתה ניתן היה להקים את מערכת השפיטה של המדינה היהודית. ומה טבעי יותר היה לעשות זאת בצפת, אשר ממנה צפויה הייתה לבוא הגאולה. ר' יעקב מירב, רבה של צפת, כינס רבנים וסמך 4 מהם, מתוכן את המר"ן, ר' יוסף קארו, תלמידו המובהק. ברור שחידוש הסנהדרין הוא התנאי לחידוש הגאולה.

לסמיכה הייתה חשיבות נוספת: בצפת היה ריכוז של אנוסים, אשר בתקופת היותם לא-יהודים , עברו עבירות רבות ועל -מנת לחזור ליהדות היה עליהן לעמוד בפני בית דין ולספוג 40 מלקות. רק הקמת הסנהדרין יכולה הייתה לאפשר להם לשוב ליהדות ו"לחסות תחת כנפי השכונה".

דר' אייל דווידסון דן בנושא ויש לו ספק אם יצליח למצוא לו תשובה. קיים "מסך של ערפל" בנושא, וכנראה לא במקרה: מדוע המר"ן, ר' יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך" אינו דן בחיבוריו בנושא הסמיכה שקבל יחד עם עוד 3 רבנים מרבי יעקב מירב, רבה של צפת. לא רק המר"ן, גם שאר חכמי צפת לא עסקו בזה לאחר תקופת ר' יעקב מירב.

איך ר' יוסף קארו ראה את מוסד הסמיכה. "המגיד" כתב על הגילויים והן משקפות את מחשבותיו הפנימיות. "המגיד" הבטיח לו שחסותו תהיה על כל יהדות העולם ויזכה לחידוש הסנהדרין בלשכת הגזית. הספר מביע את חזונו, אך זה לא המציאות.

בכתבים ההלכתיות של ר' יוסף קארו הוא דן על הסנהדרין ובדיני הסמיכה. ואין צורך בשרשרת סמיכה מוקדמת. ואין הכרח ברציפות הסמיכה. עקרונית אין הכרח ברציפות - אבל זה רק דיון תאורטית - הלכתית.

מה סבר ר' יוסף קארו על דעת רבה של ירושלים, שהתנגד לסמיכה. עקרונית הדיון היה בדברי הרמב"ם. האם קארו חשב שיש לפעול לפי ההלכה של רמב"ם. ב"כסף משנה" יש לו ספקות. היום, אין סמיכה, אין רבנים שניתן לסמוך, יש היום רק אדיוטות !!! (הדקה ה-20) אין השעה כשרה לחידוש הסנהדרין נראה שהוא משך את ידו.

נזכיר מפעל חשוב, אם אדם מגיע לבית דין ויש לו ספקות על יכולתו לדין, אם זה בית דין גדול, זה מושג שיש לו מטען כבד מימי בית שני, אחד כזה מנדים אותו. כלומר אם מי שהתנגד לבית דינו של ר' יעקב מירב, היה צורך לנדון אותו.

בדור הבא, הוקם בית דין גדול, יעקב קארו, מנסה לתת חסות על העולם היהודי. בשנים הבאות עדיין יש בית דין גדול. אבל באמצע שנות החמישים אין לו חשיבות

  • 1554 נשמעו קולות נגד בית הדין הגדול והוא לא מצליח להתמודד איתם. לא מצליח להטיל מרות
  • באותה תקופה היו גלי הגירה גדולה של יוצאי ספרד, לא עלה בידו לגבש הסכמה בין הזרמים התרבותיים
  • יכול להיות שגם "המגיד" בלם אותו. המר"ן נותן עדיפות לאנשים שלו, בגולה החליטו שאין לו סמכות לכך

דוגמא חשובה היא של הרשב"ם מסלוניקי - הוא טען כי לצפת אין רשות להתערב בנעשה בסלוניקי. היה זה בדיון על הקמת ישיבה. מרכז שהיה מקביל לצפת. הוא מציג תמונה גדולה של הרובע היהודי של סלוניקי. בספר תולדות האר"י הובא מעשה שהיה עם רשב"ם סברו שיש לכתוב בצורה אחת, חכמי סלוניקי לא הסכימו לכך. יש מתח בין חכמי סלוניקי לבין חכמי צפת

אין אפשרות לחדש את הסנהדרין, הזמן לא בשל לכך. המר"ן יש לו שאיפה לחדש את "בית הדין הגדול", אין לא הסכמה מקהילות בגולה. הוא ידע כי אם יימשיך במפעל הסמיכה הוא יפול כמו ר' יעקב מירב. הוא נסוג מהמטרה

דווידסון מסכם תפקיד הסנהדרין הוא להיות "עמוד שדרה" המקובלת על כולם, תפקיד זה מילא בפועל ה"שולחן ערוך" - כך שמטרתו הושגה אם כי בעקיפין.


מתוך הרצאה על צפת במאה ה-16

"רבי יעקב בירב: נולד ב- 1475 בקשטיליא שבספרד, למד בישיבתו של ר' יצחק אבוהב (מחשובי חכמי ספרד בדור שקדם לגירוש), חווה על בשרו את הגירוש. נדד לצפון אפריקה והתמקם בפס שבמרוקו (עיר עם עולם רוחני פורח, תלמידי חכמים רבים וגדולים). מתגלה כעילוי נדיר, ומתמנה לרבה של פס בגיל 18! לאחר 3 שנים הוא עוזב למצרים, שם הוא מתמנה לדיין בבית הדין של "הנגיד" (ר' יצחק שולאל). ב- 1520 הוא עולה לירושלים לזמן קצר, שם מכהן כראש ישיבה וחוזר למצרים. לאחר מכן הוא חוזר לצפת, שם הוא מגלה ניצני התפתחות."

"פולמוס הסמיכה (1538-1540)
פרשייה הייחודית לצפת בפרט ולתולדות ישראל בכלל. סמיכה לרבנות על-ידי כל חכמי ארץ ישראל, הכשרה מקצועית בתושב"ע עם סמכויות הנהגה. ר' יעקב בירב רצה לחדש את הסמיכה, ולמעשה לחדש את הסנהדרין, שפסקה אלף שנים קודם לכן. חידוש הסמיכה התעוררה עוד בימי האמוראים ושוב בימי הגאונים, ניסיונות אלה העלו תמיד פולמוסים גדולים. פולמוס זה תועד ע"י בר-הפלוגתא הגדול של ר' יעקב בירב, מהרלב"ח / רלב"ח (ר' לוי אבן חביב) .(נולד ב- 1480 בספרד, משם גורש לסלוניקי ומשם לירושלים, הוכר כרבה של ירושלים עד למותו ב- 1541 (חיבר שו"ת מהרלב"ח ובסוף ספרו מתאר את פולמוס הסמיכה). בנו של ר' יעקב אבן-חביב, מחבר עין יעקב (אגדות הש"ס).)

עמ' 40: שו"ת מהרלב"ח: מתואר חיבור קצר על דבר וויכוח הלכה למעשה. ר' יעקב בירב סמך על הרמב"ם (הרמב"ם בפרושו למשנה, וכן מסכת סנהדרין פ"א, מ"א ובמשנה תורה בהלכות סנהדרין: "שאם יסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם, הרי אלו סמוכים ויש להם רשות לדון דיני קנסות ולסמוך חכמים אחרים".) שפסק להלכה, שניתן לסמוך גם מי שאינו סמוך, כך למעשה מותר לחכמי ישראל לחדש את הסמיכה. לאחר כינוס והסכמת חכמי צפת לסמוך את ר' יעקב בירב, נשלחה אגרת מפורטת לחכמי ירושלים כבראשם המהרלב"ח, שיחתמו על כתב הסכמה לסמיכה זו. חכמי ירושלים דחו את הרעיון ולא הסכימו לחתום. הייתה הצעה שגם המהרלב"ח יוסמך, אך זה לא הועיל.

עמ' 41: נוסח האיגרת: הצורך בסמיכה בעקבות גירוש ספרד. למעשה, הסיבה המרכזית לרעיון חידוש הסנהדרין הייתה לקיחת אחריות לאומית, כדאגה לעתידה של חלוקתה והפצת התורה בעקבות גירוש ספרד (דוגמאות דומות ללקיחת אחריות: בימי רשב"ג, רבי יהודה הנשיא, הרמב"ם וכו'.).

עמ' 42: שו"ת מהרלב"ח: תגובת מהרלב"ח – הרמב"ם השאיר את דבר הסמיכה ב"הדבר צריך הכרע". לכן, ישנו צורך בהכרעה של כל חכמי ישראל והיה צורך להעלות את הדבר לדיון ולא לבקש לחתום על המוצר המוגמר. בנוסף, מצבה של ירושלים מועט (בכמות) (נראה מאגרות שנשלחו לחו"ל מצפת לצורך תרומות, שהצפתים החשיבו את צפת כמקום הקדוש ביותר בארץ באותם ימים: "כי מצפת תצא תורה", אף יש הטוענים שהפיוט "לכה דודי" נכתב על צפת ולא על ירושלים.) , אבל היא עדיין קדושה יותר מצפת (איכות) – קובל על רצונם להפוך את צפת למרכז היהודי העולמי.

עמ' 43: (שם): מהרלב"ח מתאר את רצונו של ר' יעקב בירב לייסד ב"ד שיתן מלקות לפטור חייבי כריתות (החוקרים משערים שמדובר באנוסי ספרד שחששו ממעשיהם שנעשו בעקבות אילוצם לחיות כגויים, ע"י חיוב מלקות). הרלב"ח שומט את היסוד ההלכתי להקמת ב"ד כזה משום שאין להם סמכות לכך. טענותיו של הרלב"ח הם הלכתיות בעיקר נגד מהלך זה, ובנקודה זו מתבססים טיעוניו ופולמוסו.

פולמוס הסמיכה מויכוח ענייני לויכוח אישי
ר' יעקב בירב רואה שהרלב"ח נורא מתעקש ואינו מוכן לשתף פעולה, הוא שובר את הכלים ומסמיך חכמים על אפם וחמתם של חכמי ירושלים. רלב"ח נפגע מכך, ומחליט ללכת על הפן האישי ולא על הפן ההלכתי (ענייני). ר' יעקב בירב עוקץ את הרלב"ח ומבקש ממנו להבין את האנוסים, כיוון שהוא בעצמו היה אנוס, ותמה מדוע הוא לא רוצה לדאוג לצרתם. הרלב"ח קובל על ר' יעקב בירב שהוא יורד לפסים אישיים, בעוד שהוא עצמו אומר לו דברים ישרים ונכוחים. בתגובה לכך, במקום להגיב עניינית, ר' יעקב מזכיר לו עוונות ראשונים, מעליבו ושופך את דמו. בסופו של דבר, ר' יעקב בירב נאלץ לברוח לדמשק, לא ברור אם זה בגלל פולמוס זה או בגלל שני מלשינים (לא ברור אם המלשינים היו קשורים לחכמי ירושלים), לפני כן הוא מספיק לסמוך ארבעה מתלמידיו: ר' יוסף קארו, המבי"ט, ר' משה קורדוברו (הרמ"ק), ור' משה סאגיס. בדמשק הוא לא מתאושש, ולקראת סוף ימיו הוא חוזר לצפת. ברור שמטרתו ושאיפתו לא צלחה, והוא נפטר ב- 1541 במפח נפש גדול ( לא ברור אם הוא נפטר ב- 1541 או 1546.).

לסיכום: יוזמת הסמיכה עוררה התנגדות בעיקר מצד הרלב"ח (רבה של ירושלים). הפולמוס שהתקיים בין ר' יעקב בירב לרלב"ח, התייחס גם בצד העקרוני של חידושו של הרמב"ם בדבר אפשרות חידוש הסמיכה, אחריות לאומית ופטור מחייבי כריתות לאנוסי ספרד. הרלב"ח התנגד למהלך כיוון שהרמב"ם עצמו נשאר בצ"ע, בנוסף, ר' יעקב בירב לא לקח אותו בחשבון ולמעשה לא איגד את מכלול הרבנים בארץ ישראל וכמו כן, מעמדה של ירושלים גדול ממעמדה של צפת. לאחר מכן, הוויכוח גלש לפסים אישיים הקשורים לעברו של הרלב"ח (מאנוסי ספרד), לפני שנאלץ ר' יעקב לברוח (מסיבה לא ברורה) ולמרות ההתנגדות הספיק ר' יעקב בירב לסמוך ארבעה רבנים (תלמידיו שהיו ראשי ישיבות בצפת).

השפעות חברתיות וכלכליות על אורחות החיים של יהודי הגליל[]

השפעות_חברתיות_וכלכליות_על_אורחות_החיים_של_יהודי_הגליל-0

השפעות חברתיות וכלכליות על אורחות החיים של יהודי הגליל-0

ד"ר יעל בוכמן :"השפעות חברתיות וכלכליות על אורחות החיים של יהודי הגליל".

ד"ר יעל בוכמן הרצתה על :"השפעות חברתיות וכלכליות על אורחות החיים של יהודי הגליל".

הסדר והביטחון חזר לארץ-ישראל במאה ה-16, בעקבות כיבושה על-ידי העות'מאניים. כך נוצרו תנאים נוחים לפעילות כלכלית מוגברת. במקביל חלה עליה בכח הקנייה של הציבור המקומי. פעילות זא בלטה בעיקר בירושלים ובצפת. התוצאה, גידול ניכר באוכלוסייה והתרחבות הערים והכפרים. צפת, בעקבות הריכוז של עולי ספרד בה, הפיקה תועלת רבה מיציבות השלטון. אמנם הייתה בירת המחוז השלטוני, אך לא זכתה לתשומת לב מהשליטים והדבר היה לטובתה.

בהרצאה הוצג המפתח לספר השאלות לחיים ויטאל. משפע השאלות ונושאים ניתן ללמוד על מצב הקהילה: על ספינות (דהיינו עסקו בסחר עם העולם), על ליסטים בדרך (עדיין הייתה סכנה אבל נסעו) ועוד. היה מסחר בצמר, תחילתו בחסות יהודי סלוניקי. היהודים סיפקו צמר לצבא העות'מאני. המרצה גם סקרה את הנסיבות לירידת תעשייה זו.

כמובן היו שותפויות גידול חקלאות עם התושבים המקומיים: גידול ג'מוסים, עצי אתרוג ועוד. דגש מיוחד גב' בוכמן הקדישה לצמחי רפואה ובהזדמנות זו סקרה את מצב הרפואה וציינה כי לפחות שבע מגפות עברו על תושבי הגליל

המרצה הציגה מרכזי מסחר בכפר קנה ובחאן התגרים בגליל התחתון.

בסיום ההרצאה, היא הציגה את הקפה שהגיע לגליל ובעקבותיו פתיחת המוסד הציבורי החשוב "בית הקפה".

מצבות קבורה בצפת – גילויים חדשים[]

מצבות_קבורה_בצפת_-_גילויים_חדשים-0

מצבות קבורה בצפת - גילויים חדשים-0

מצבות קבורה בצפת - גילויים חדשים מאת אליהו בן-טובים

אליהו בן-טובים הירצה על הנושא: "מצבות קבורה מן המאה ה-16 בבית הקברות היהודי בצפת". המרצה לקט בשנים האחרונות עדויות ארכיאולוגיות מתקופת הזוהר של צפת - המאה ה-16.

בבית הקברות התגלתה קבוצה גדולה של מצבות קבורה הנושאות כתובות. המצבות נחשפו במהלך שיקום החלק הדרומי של בית הקברות היהודי העתיק. במסגרת פרויקט נאמני שימור צפת, בחסות רשות העתיקות.

המצבות נחקרו על-ידי ועל ידי יוסי סטפנסקי.

חלקם פורסמו באתר רשות העתיקות. המאמר כולל צילומים ותיאורים של 18 מצבות שנמצאו.

על תולדות בית הקברות נכתב באתר רשות העתיקות:"בית הקברות העתיק בצפת הוא בית הקברות היהודי הקדום, השלם והשמור ביותר בארץ ישראל, ובין הגדולים והשמורים בעולם היהודי כולו. הוא ניזוק פחות מאשר בית העלמין היהודי בהר הזיתים (יזרעאל ר' 2004. בית העלמין הספרדי הקדום בהר הזיתים. בתוך ר' יזרעאל, עורך, אבני דרך בידיעת הארץ, ירושלים, עמ' 161–201). על אף פגעי טבע שפקדו אותו בחמש מאות השנים האחרונות והקבורה הרצופה שפגעה בשכבות הקבורה הקדומות, עדיין אפשר להבחין באלפי מצבות קבורה הפזורות ברחבי בית העלמין על שתי גבעותיו, הצפונית והדרומית. בית העלמין העתיק נסגר לקבורה בשנת 1962, ומאז קוברים בבית העלמין החדש במישור שממערב לבית העלמין העתיק."

Mazewit aticot zefat

בית עלמין צפת, סימון אזור כתובות קבורה מן המאות הט"ז – הי"ז, מבט לצפון. המקור אתר רשות העתיקות

וכך נכתב בהקדמה לתיאור הפרויקט שכותרתו כתובות קבורה מן המאות הט"ז–הי"ז לסה"נ בבית העלמין היהודי בצפת

Cquote2 בשנים האחרונות הולך ונחשף ריכוז גדול של מצבות קבורה נושאות כתובות עבריות מן המאות הט"ז–הי"ז בבית הקברות העתיק של צפת, בהן מצבות של תלמידי האר"י, של ראשי ישיבות בצפת כמו ר' יהושע ן' נון שפרסם לראשונה את כתבי האר"י ושל נשים צפתיות ידועות כמו רחל האשכנזית איברלין ודוני-ה ריינא אחותו של רבי חיים ויטאל. חלק מהמצבות הן של רבנים ויהודים ידועי שם שעצמותיהם הועלו מחו"ל ובהם אולי אחדים מבני משפחת נשיא, קרובי משפחתה של דונה גרציה. עד עתה (סוף שנת 2012) נחשפו כ-30 מצבות כאלה, וזו הקבוצה הגדולה ביותר של כתובות קבורה עבריות קדומות הנראות לעין באתר אחד בארץ ישראל. כתובות דומות בסגנונן אפשר למצוא בבתי הקברות היהודיים באסתאנבול (קושטא) וסלוניקי, שני המרכזים היהודיים הגדולים והחשובים באימפריה העות'מאנית. Cquote1

נציג מצבה אחת של אחד מרבינו המסתערבים: ר' משה הדיין מצפון לקבר הושע בן בארי. כתובת המצבה: הציון הלז של החכם / השלם הח הע כמוהר / משה הדיין זצול בן / הח הש כמהר יצחק / הדיין זל נשיאי הלוים / נפטר שנת הרפה.

(קריאה מלאה: 'הציון הלז של החכם השלם החסיד העניו [?] כבוד מורנו הרב רבי משה הדיין זכר צדיק וקדוש לברכה בן החכם השלם כבוד מורנו הרב רבי יצחק הדיין זכרונו לברכה נשיאי הלויים נפטר שנת ה'רפ"ה' [1525 לסה"נ]).

כתובת זו היא הכתובת המתוארכת העתיקה ביותר שנתגלתה עד כה בבית הקברות בצפת. ר' משה הדיין מוזכר במקורות היסטוריים. הוא היה אחד מראשי הקהילה בצפת בראשית המאה הט"ז, אך דמותו הייתה שנויה במחלוקת: תלמידי חכמים מוסתערבים התלוננו עליו שאסף אליו תלמידים לא ראויים, ור' ישמעאל – חכם מדמשק התלונן על יחס עוין שגילה כלפיו כשביקש להשתקע בצפת (שור נ' 1983, תולדות צפת, תל אביב, עמ' 38).

במסגרת הכנס הודיע המרצה על חשיפת מצבות נוספות. להלן רשימת המצבות כפי שהוצגה בפי באי הכנס.

צפת 049

בהרצאה התבשרנו על גילוי מצבות נוספות

  1. ר' אברהם שלום - מרבני צפת החשובים, בן דורו וחברו של ר"י קארו ומוסמך ר' יעקב מירב
  2. או אולי, ר' אברהם שלום השני בן דורו וחברו של המהרי"ט
  3. ר' בנימין איטליאנן (1570)
  4. הדרשן והפוסק יהודה אלגזי (1560)
  5. ר' אהרן דה בוטון (1623)
  6. מרת מירה המעולה בת שמואל בן באנבנשט
  7. הרופא - בן שלמה
  8. ר' אברהם ן' מיגאש הלוי (מתלמידי ר"י קארו)
  9. ר' יוסף ן' רא"ש (הוא רבי יוסף בן ר' אברהם סאגיש, בן דורו וחברו של ר"י קארו ומורו של ר' אליעזר אזכרי?)
  10. הצנועה דוניה אסתר
  11. ר' יום טוב בהלול
  12. ר' שלמה דיסטיליא
  13. ר' יוסף פינטו (בנו של ר' יאשיהו פינטו שהיה מחותן של ר' חיים ויטאל)
  14. כמו כן נבדקות לאחרונה שתי מצבות השייכות אולי לשתי נשותיו הראשונות של ר'חיים ויטאל - ריינא ורבקה
  15. ומצבה אחת השייכת אולי לאביו של ר' חיים ויטאל - ר' יוסף קלברזה - סופר סת"ם ידוע בפני עצמו.

-- הרצאה נוספת באותו נושא ניתנה בשנת 2020 במסגרת "מרכז סיור ולימוד הגליל"

מיפוי מצבות קדומות 2020

צילום מההרצאה ב-ZOOM

סיור ברובע היהודי של צפת[]

סיור_הרובע_היהודי_בצפת

סיור הרובע היהודי בצפת

סיור ברובע היהודי

סיור הרובע היהודי בצפת של המאה ה-16 בהדרכת יוסי סטפנסקי - רשות העתיקות

האתרים שנכללו בסיור : חקל תפוחין קדישין, בית הכנסת הארי האשכנזי, פרויקט לבנות ולהבנות בית הקהל - אתר מורשת לאומי, בתי הכנסת אבואב ואלשיך, מערת המגיד שריד מחאן היהודים

(הסיור בבית הכנסת הארי הספרדי לא נכלל בסרט)

Advertisement