ירמיהו ותלמידיו - עיון ביצירת ספר ירמיה - סדרת בוקר עם פרופ' אלכסנדר רופא - כג באב–ד באלול תשפ"א
הצירוף "הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה'" הוא מטבע לשון חוזר בספר ירמיה לפתיחה לדברי הנביא. אך מיהו זה המספר המוסר לנו את דברי הנביא? במהלך הסדרה נקרא פרקים נבחרים בספר ירמיה ונבחין בין יחידות שונות בספר, נפרשן ונשאל על מוצאן. מתוך כך, עשוי להתברר שאת חלק מדברי ירמיה ניסחו תלמידיו של הנביא. תלמידים-סופרים אלו, שהשתייכו לאסכולה המשנה-תורתית, עיבדו את הספר והוסיפו עליו משלהם לפי תפיסותיהם הספרותיות והדתיות. הבחנה זו בין דברי הנביא לדברי תלמידיו תשפוך אור חדש בהבנת הספר והרעיונות המובעים בו.
אלכסנדר רופא הוא פרופסור אמריטוס למקרא באוניברסיטה העברית. בין ספריו: "ספר בלעם: עיון בשיטות הביקורת ובתולדות הספרות והאמונה במקרא", "סיפורי הנביאים", "מבוא לספרות המקרא", "אמונת ישראל ונוסח המקרא" ועוד.
שיעור א': מבוא: חלוקת הספר ועוד
תקופתו כ-40 שנה:מ-627-586; אגדה מספרת כי העם רגמו את ירמיה באבן במצרים על דבר תוכחתו (אין לה סמך במקורות)
לפי הפרקים - לפי עקרון מעגלי : הסיום מתאים לפתיחה
- רוב הנבואות - א' - כ"ד: מתחיל במשל "מקל שקד" ו"סיר נפוח" ומסתיים במשל "שני דודאי התאנים"
ה.כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כַּתְּאֵנִ֥ים הַטֹּב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה כֵּֽן־אַכִּ֞יר אֶת־גָּל֣וּת יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר שִׁלַּ֜חְתִּי מִן־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה אֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים לְטוֹבָֽה׃
ו. וְשַׂמְתִּ֨י עֵינִ֤י עֲלֵיהֶם֙ לְטוֹבָ֔ה וַהֲשִׁבֹתִ֖ים עַל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְנִיתִים֙ וְלֹ֣א אֶהֱרֹ֔ס וּנְטַעְתִּ֖ים וְלֹ֥א אֶתּֽוֹשׁ׃
ז. וְנָֽתַתִּי֩ לָהֶ֨ם לֵ֜ב לָדַ֣עַת אֹתִ֗י כִּ֚י אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה וְהָיוּ־לִ֣י לְעָ֔ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים כִּֽי־יָשֻׁ֥בוּ אֵלַ֖י בְּכׇל־לִבָּֽם׃ {ס}
ח. וְכַתְּאֵנִים֙ הָרָע֔וֹת אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵאָכַ֖לְנָה מֵרֹ֑עַ כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה כֵּ֣ן אֶ֠תֵּ֠ן אֶת־צִדְקִיָּ֨הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֤ה וְאֶת־שָׂרָיו֙ וְאֵ֣ת ׀ שְׁאֵרִ֣ית יְרוּשָׁלַ֗͏ִם הַנִּשְׁאָרִים֙ בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְהַיֹּשְׁבִ֖ים בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
חלק זה כולל קבצי משנה:
- על הבצרות - י"ד 11 - ט"ו -4 : נבואות לעת בצורת.
- על מלכי יהודה - כ"א 11 "וּלְבֵית֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה שִׁמְע֖וּ דְּבַר־ה' ׃"- כ"ג 8:הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַהֲקִמֹתִ֥י לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צַדִּ֑יק וּמָ֤לַךְ מֶ֙לֶךְ֙ וְהִשְׂכִּ֔יל וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃ ובְּיָמָיו֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וְיִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁכֹּ֣ן לָבֶ֑טַח וְזֶה־שְּׁמ֥וֹ אֲֽשֶׁר־יִקְרְא֖וֹ יְהֹוָ֥ה ׀ צִדְקֵֽנוּ׃ ; יהוֹיָקִ֥ים, יהויכין (כׇּנְיָ֤הוּ) וצִדְקִיָּ֣ה.
- לנביאים - כ"ג 9 הדקה ה-20
- סיפורים בודדים כ"ה - ל"ו :עצמאיים כל אחד לעצמו.המעגל: יהוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ (כ"ה-כ"ז), צִדְקִיָּ֣ה מֶלֶךְ־יְהוּדָ֔ה (כ"ח,ל"ב..)וחזרה יְהוֹיָקִ֧ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֛הוּ (ל"ה-ל"ו) - שמנ רביעית של מלך יהודה וראשונה של נבוכדנצר.
- פרקי הנחמה - ל'-ל"ג; ל"ב - כיצד ירמיהו קנה את השדה ואחר-כך סדרה של פרקי נחמה וכך נוצר "ספר נחמה" (כולל דברי התלמידים)
- תולדות ירמיהו בימי החורבן ולאחריו ל"ז - מ"ה : סיפור רצוף מימי המלך צדקיהו יִרְמְיָ֔הוּ, הגלות וגדליה אֶ֚ל כׇּל־הַיְּהוּדִ֔ים הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם
- הנבואות לגויים מ"ו-נ' מצרים, פלישתים, מואב ובני עמון ; נ"א - בבל; 627 ירידת אשור - 609 - כיבוש בירת נינוה; עילם (מלכות קטנה);
- חורבן ירושלים והגלות: נספח המראה איך הנבואות התגשמו.
סידור קלסי א ב ג ג ב א (כמו:שופך דם באדם, באדם דמו ישפך) - גם אצל ירמיהו קראתי לו סידור מעגלי נוסחים מקבילים - יש טופס של הצדקה לחורבן ירמיהו פרקים ח' וט' - אולי :
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה עַל־עׇזְבָם֙ אֶת־תּ֣וֹרָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיהֶ֑ם וְלֹא־שָׁמְע֥וּ בְקוֹלִ֖י וְלֹא־הָ֥לְכוּ בָֽהּ׃(ירמחנו, ט', י"ב) | ||
וְאָֽמְרוּ֙ כׇּל־הַגּוֹיִ֔ם עַל־מֶ֨ה עָשָׂ֧ה יְהֹוָ֛ה כָּ֖כָה לָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את מֶ֥ה חֳרִ֛י הָאַ֥ף הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה׃ (דברים, כ"ט, 23) | ||
וְהַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ יִהְיֶ֣ה עֶלְיֹ֔ון כׇּל־עֹבֵ֥ר עָלָ֖יו יִשֹּׁ֣ם וְשָׁרָ֑ק וְאָמְר֗וּ עַל־מֶ֨ה עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ כָּ֔כָה לָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְלַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃ (מלכים א',ט',ח') | ||
התיאור מנוסח בצורה כללית לא כמו ירמיהו - תיאור קיצוני (כ"א (ביחוד פסוק ו') - ניסוח תלמידיו ?
א. הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־הָיָ֥ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה בִּשְׁלֹ֨חַ אֵלָ֜יו הַמֶּ֣לֶךְ צִדְקִיָּ֗הוּ אֶת־פַּשְׁחוּר֙ בֶּן־מַלְכִּיָּ֔ה וְאֶת־צְפַנְיָ֧ה בֶן־מַעֲשֵׂיָ֛ה הַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹֽר׃
ב. דְּרׇשׁ־נָ֤א בַעֲדֵ֙נוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כִּ֛י נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל נִלְחָ֣ם עָלֵ֑ינוּ אוּלַי֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְהֹוָ֤ה אוֹתָ֙נוּ֙ כְּכׇל־נִפְלְאֹתָ֔יו וְיַעֲלֶ֖ה מֵעָלֵֽינוּ׃
ג. וַיֹּ֥אמֶר יִרְמְיָ֖הוּ אֲלֵיהֶ֑ם כֹּ֥ה תֹֽאמְרֻ֖ן אֶל־צִדְקִיָּֽהוּ׃ {ס}
ד. כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֣י מֵסֵב֮ אֶת־כְּלֵ֣י הַמִּלְחָמָה֮ אֲשֶׁ֣ר בְּיֶדְכֶם֒ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם נִלְחָמִ֣ים בָּ֗ם אֶת־מֶ֤לֶךְ בָּבֶל֙ וְאֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים הַצָּרִ֣ים עֲלֵיכֶ֔ם מִח֖וּץ לַחוֹמָ֑ה וְאָסַפְתִּ֣י אוֹתָ֔ם אֶל־תּ֖וֹךְ הָעִ֥יר הַזֹּֽאת׃
ה. וְנִלְחַמְתִּ֤י אֲנִי֙ אִתְּכֶ֔ם בְּיָ֥ד נְטוּיָ֖ה וּבִזְר֣וֹעַ חֲזָקָ֑ה וּבְאַ֥ף וּבְחֵמָ֖ה וּבְקֶ֥צֶף גָּדֽוֹל׃
ו. וְהִכֵּיתִ֗י אֶת־יֽוֹשְׁבֵי֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָדָ֖ם וְאֶת־הַבְּהֵמָ֑ה בְּדֶ֥בֶר גָּד֖וֹל יָמֻֽתוּ׃
ז. וְאַחֲרֵי־כֵ֣ן נְאֻם־יְהֹוָ֡ה אֶתֵּ֣ן אֶת־צִדְקִיָּ֣הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עֲבָדָ֣יו ׀ וְאֶת־הָעָ֡ם וְאֶת־הַנִּשְׁאָרִים֩ בָּעִ֨יר הַזֹּ֜את מִן־הַדֶּ֣בֶר ׀ מִן־הַחֶ֣רֶב וּמִן־הָרָעָ֗ב בְּיַד֙ נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֔ל וּבְיַד֙ אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְיַ֖ד מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֑ם וְהִכָּ֣ם לְפִי־חֶ֔רֶב לֹא־יָח֣וּס עֲלֵיהֶ֔ם וְלֹ֥א יַחְמֹ֖ל וְלֹ֥א יְרַחֵֽם׃
ח. וְאֶל־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ תֹּאמַ֔ר כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה הִנְנִ֤י נֹתֵן֙ לִפְנֵיכֶ֔ם אֶת־דֶּ֥רֶךְ הַחַיִּ֖ים וְאֶת־דֶּ֥רֶךְ הַמָּֽוֶת׃
ט. הַיֹּשֵׁב֙ בָּעִ֣יר הַזֹּ֔את יָמ֕וּת בַּחֶ֖רֶב וּבָרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר וְהַיּוֹצֵא֩ וְנָפַ֨ל עַל־הַכַּשְׂדִּ֜ים הַצָּרִ֤ים עֲלֵיכֶם֙ (יחיה) [וְחָיָ֔ה] וְהָיְתָה־לּ֥וֹ נַפְשׁ֖וֹ לְשָׁלָֽל׃
י. כִּ֣י שַׂ֣מְתִּי פָ֠נַי בָּעִ֨יר הַזֹּ֧את לְרָעָ֛ה וְלֹ֥א לְטוֹבָ֖ה נְאֻם־יְהֹוָ֑ה בְּיַד־מֶ֤לֶךְ בָּבֶל֙ תִּנָּתֵ֔ן וּשְׂרָפָ֖הּ בָּאֵֽשׁ׃ {ס}
שיעור ב': הנבואות לבית מלך יהודה כ"א 13 - כ"ב 8
בפרק נמשיך לדון גם בנושא הסדרה: האם ניתן להבדיל בין דברי ירמיהו לבין דברי תלמידיו מוסרי דבריו לאחר חייו.
(החלוקה לפרקים היא מאוחרת ,מהמאה ה-13, לפי התרגום הלטיני ולכן לא תמיד הולמת את התוכן)
על המשפט - שתי נבואות מקבילות
בֵּ֣ית דָּוִ֗ד כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה דִּ֤ינוּ לַבֹּ֙קֶר֙ מִשְׁפָּ֔ט (יש לדייק במשפט - לא לענות את הדין - לשפוט בזמן) וְהַצִּ֥ילוּ גָז֖וּל מִיַּ֣ד עוֹשֵׁ֑ק פֶּן־תֵּצֵ֨א כָאֵ֜שׁ חֲמָתִ֗י וּבָֽעֲרָה֙ וְאֵ֣ין מְכַבֶּ֔ה מִפְּנֵ֖י רֹ֥עַ (מעלליהם) [מַעַלְלֵיכֶֽם]׃(כ"א 13) | ||
- ההמשך - דברי ה (יחוס הדברים אינו לירמיהו (גירסת התלמיד - הסבר להלן)
א.כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' (התלמיד לא יכל ליחס אותם לירמיהו ולכן יחס לה') רֵ֖ד בֵּֽית־מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וְדִבַּרְתָּ֣ שָׁ֔ם אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ ב.וְאָֽמַרְתָּ֙ שְׁמַ֣ע דְּבַר־יְהֹוָ֔ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה הַיֹּשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֣א דָוִ֑ד אַתָּ֤ה וַעֲבָדֶ֙יךָ֙ וְעַמְּךָ֔ הַבָּאִ֖ים בַּשְּׁעָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃ |
||
החורבן - היער היפה ייהפך לשממה - בבית המלוכה היה אולם "בית יער הלבנון"
ו.כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עַל־בֵּית֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה גִּלְעָ֥ד אַתָּ֛ה לִ֖י רֹ֣אשׁ הַלְּבָנ֑וֹן (מקצב 3) אִם־לֹ֤א אֲשִֽׁיתְךָ֙ מִדְבָּ֔ר עָרִ֖ים לֹ֥א (נושבה) [נוֹשָֽׁבוּ]׃ ז.וְקִדַּשְׁתִּ֥י עָלֶ֛יךָ מַשְׁחִתִ֖ים אִ֣ישׁ וְכֵלָ֑יו וְכָֽרְתוּ֙ מִבְחַ֣ר אֲרָזֶ֔יךָ וְהִפִּ֖ילוּ עַל־הָאֵֽשׁ׃ |
||
עד כאן מקצב שירה לאחר מכן לשון פרוזה
עָֽבְרוּ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים עַ֖ל הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וְאָֽמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֔הוּ עַל־מֶ֨ה עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ כָּ֔כָה לָעִ֥יר הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּֽאת׃ ט"וְ. אָ֣מְר֔וּ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר עָזְב֔וּ אֶת־בְּרִ֥ית יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֛וּ לֵאלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים וַיַּעַבְדֽוּם׃ (שם 8,9) |
||
צידוק החורבן עם ציטוט מספר דברים :"וְאִם־יִפְנֶ֥ה לְבָבְךָ֖ וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע וְנִדַּחְתָּ֗ וְהִֽשְׁתַּחֲוִ֛יתָ לֵאלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים וַעֲבַדְתָּֽם׃" (ל' י"ז)
נבואה אישית-ראשונה בשנת 609 (אחרי נפילת יאושיהו במגידו)
אַל־תִּבְכּ֣וּ לְמֵ֔ת ( המקורי "ל" עם מקף שונה כנראה פי מקור במדרש שאין להאריך בהתנהגות האבלים) י. וְאַל־תָּנֻ֖דוּ ל֑וֹ בְּכ֤וּ בָכוֹ֙ לַהֹלֵ֔ךְ כִּ֣י לֹ֤א יָשׁוּב֙ ע֔וֹד וְרָאָ֖ה אֶת־אֶ֥רֶץ מוֹלַדְתּֽוֹ׃ |
||
התנהגות המלך
י"ג ה֣וֹי בֹּנֶ֤ה בֵיתוֹ֙ בְּֽלֹא־צֶ֔דֶק וַעֲלִיּוֹתָ֖יו בְּלֹ֣א מִשְׁפָּ֑ט בְּרֵעֵ֙הוּ֙ יַעֲבֹ֣ד חִנָּ֔ם וּפֹעֲל֖וֹ לֹ֥א יִתֶּן־לֽוֹ׃ יד. הָאֹמֵ֗ר אֶבְנֶה־לִּי֙ בֵּ֣ית מִדּ֔וֹת וַעֲלִיּ֖וֹת מְרֻוָּחִ֑ים וְקָ֤רַֽע לוֹ֙ חַלּוֹנָ֔י וְסָפ֣וּן (כיסוי) בָּאָ֔רֶז (לפי פירוש מסורתי ארז- יאשיהו) וּמָשׁ֖וֹחַ בַּשָּׁשַֽׁר׃ (מגזים על-ידי בניה בארזים) (13-14) |
||
אתה לעומת אביו
ט"ו. הֲתִֽמְלֹ֔ךְ כִּ֥י אַתָּ֖ה מְתַחֲרֶ֣ה בָאָ֑רֶז אָבִ֜יךָ הֲל֧וֹא אָכַ֣ל וְשָׁתָ֗ה וְעָשָׂ֤ה מִשְׁפָּט֙ וּצְדָקָ֔ה אָ֖ז ט֥וֹב לֽוֹ׃ (גם נהנה מהחיים אך גם עשה צדקה) ט"ז. דָּ֛ן דִּין־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן אָ֣ז ט֑וֹב הֲלוֹא־הִ֛יא הַדַּ֥עַת (: דעת ה' אלו הדברים החשובים - לא דברים עליונים לא מיסטיקה - הדברים על הארץ) אֹתִ֖י נְאֻם־ה'׃ |
||
דעת ה' היא לעשות את הדברים שה' מבקש
לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אֶל־יְהוֹיָקִ֤ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה לֹא־יִסְפְּד֣וּ ל֔וֹ ה֥וֹי אָחִ֖י וְה֣וֹי אָח֑וֹת' לֹא־יִסְפְּד֣וּ ל֔וֹ ה֥וֹי אָד֖וֹן וְה֥וֹי הֹדֹֽה׃ יטקְבוּרַ֥ת חֲמ֖וֹר יִקָּבֵ֑ר סָח֣וֹב וְהַשְׁלֵ֔ךְ מֵהָ֖לְאָה לְשַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ (רצה בית מפואר אבל גם קבר פשוט לו יהיה לו) |
||
עד כאן יש הצדקה לגורלו של יְהוֹיָקִ֤ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ (הדקה ה-27)
כ' עֲלִ֤י הַלְּבָנוֹן֙ וּֽצְעָ֔קִי וּבַבָּשָׁ֖ן תְּנִ֣י קוֹלֵ֑ךְ וְצַֽעֲקִי֙ מֵעֲבָרִ֔ים כִּ֥י נִשְׁבְּר֖וּ כׇּל־מְאַהֲבָֽיִךְ (שליטי הארצות השכנות)׃ כ"א דִּבַּ֤רְתִּי אֵלַ֙יִךְ֙ בְּשַׁלְוֺתַ֔יִךְ אָמַ֖רְתְּ לֹ֣א אֶשְׁמָ֑ע זֶ֤ה דַרְכֵּךְ֙ מִנְּעוּרַ֔יִךְ כִּ֥י לֹא־שָׁמַ֖עַתְּ בְּקוֹלִֽי׃ |
||
כנגד מְאַהֲבָֽיִךְ רֹעַ֙יִךְ֙ כנד מלכי יהודה
בוש איננו בושה לאל אכזבה - מכל הבריתות נגד בבל.
(ישבתי) [יֹשַׁבְתְּ֙] בַּלְּבָנ֔וֹן (מקננתי) [מְקֻנַּ֖נְתְּ] בָּאֲרָזִ֑ים מַה־נֵּחַנְתְּ֙ בְּבֹא־לָ֣ךְ חֲבָלִ֔ים חִ֖יל כַּיֹּלֵדָֽה׃ (לא כשלון של בעלי הברית אלא מצור על ירושלים) (23) | ||
הפיסקה נגררה כן באופן אסוציטיבי - קודם לבנון (20) - שם הוא מקום הספד ואילו כאן לבנון הוא מעוז חשבו שלא ניתן לכבוש אותו.
קאסוטו: לא פעם יחידות מקראיות צמודות זו לזו אסוציאציות דומות
ועכשיו צרור נבואות על כׇּנְיָ֤הוּ
חַי־אָ֘נִי֮ נְאֻם־יְהֹוָה֒ כִּ֣י אִם־יִהְיֶ֞ה כׇּנְיָ֤הוּ בֶן־יְהֽוֹיָקִים֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה חוֹתָ֖ם עַל־יַ֣ד יְמִינִ֑י כִּ֥י מִשָּׁ֖ם אֶתְּקֶֽנְךָּ׃ (המצב על הפנים ובכל זאת צריך לשיר "הוא החותם") חותם באכדית - כונוקו - משחק מילים - כל הללו את המלך החדש - כנגד שירי ההלל הללו אומר ירמיהו "אם יהיה "גונוקו" ה' ישליך אותו. הומלך בימי המצור ואז הוא הומלך - בתוך פרענות המליכו את המלך הצעיר יהוכין |
||
הערה: רואים את ירמיהו כנביא החרבן אם נראה את הפרקים הסיפורים, הוא לא ראה את החורבן. הוא העטיף לשעבוד לבבל , עד שיעבור הזעם "תכנע ותציל את ירושליים היה בעד כניעה כדי למנוע את החורבן
שיעור ג': הנבואות לבית מלך יהודה (המשך) כ"ב 24- כ"ג 5
כׇּנְיָ֤הוּ בֶן־יְהֽוֹיָקִים֙-משמעות החותם- נאמרה בעת ההמלכה - שעת מצור - למרות שרו שירי תפארת וירמיהו מגיב
כ"ד. חַי־אָ֘נִי֮ נְאֻם־ה' כִּ֣י אִם־יִהְיֶ֞ה כׇּנְיָ֤הוּ בֶן־יְהֽוֹיָקִים֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה חוֹתָ֖ם עַל־יַ֣ד יְמִינִ֑י כִּ֥י מִשָּׁ֖ם אֶתְּקֶֽנְךָּ (אטיל אותו ממך)׃ כ"ה.וּנְתַתִּ֗יךָ בְּיַד֙ מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ וּבְיַ֛ד אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה יָג֖וֹר מִפְּנֵיהֶ֑ם וּבְיַ֛ד נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּבְיַ֥ד הַכַּשְׂדִּֽים׃ |
||
(מצודת ציון):"חותם. טבעת כמו שחותמין בו אגרות הנתון תמיד על יד הימין ואין מזיזה ממנה ואחז במשל בדרך הנהוג בבן אדם:
(יהודה ותמר - רש"י) : חתמך ופתילך. עִזְקְתָךְ וְשׁוֹשִׁיפָּךְ – טַבַּעַת שֶׁאַתָה חוֹתֵם בָּהּ וְשִׂמְלָתְךָ שֶׁאַתָּה מִתְכַּסֶּה בָהּ:
"חותם" האכדית "כונקו"=כׇּנְיָ֤הוּ - הכינוי למלך היו מקובלות במסופוטמיה
"שיר קינה" על המלך כׇּנְיָ֤הוּ - סגנון של ירמיהו המביע צער
כ"ח הַעֶ֨צֶב נִבְזֶ֜ה נָפ֗וּץ הָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ כׇּנְיָ֔הוּ אִ֨ם־כְּלִ֔י אֵ֥ין חֵ֖פֶץ בּ֑וֹ מַדּ֤וּעַ הֽוּטְלוּ֙ ה֣וּא וְזַרְע֔וֹ וְהֻ֨שְׁלְכ֔וּ עַל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדָֽעוּ׃ (שתי שאלות) כ"ט. אֶ֥רֶץ אֶ֖רֶץ אָ֑רֶץ שִׁמְעִ֖י דְּבַר־ ה'׃ (פשר) |
||
יש אנלוגיה בנבואות הגויים
לִבְנֵ֣י עַמּ֗וֹן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲבָנִ֥ים אֵין֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל אִם־יוֹרֵ֖שׁ אֵ֣ין ל֑וֹ מַדּ֗וּעַ יָרַ֤שׁ מַלְכָּם֙ אֶת־גָּ֔ד וְעַמּ֖וֹ בְּעָרָ֥יו יָשָֽׁב׃ (מ"ט 1) | ||
מלך צעיר שלא הספיק לעשות דבר (מלך 11 שנה) אולי לא בהכרח קשור - כיתבו לרושמי רישומות היחס אין לו יחס (ערירי)
הנבואה לא התקיימה, ההמשך של יהוקים היה זרובבל שהשתתף בשיקום המקדש, היה נכד או נין שלו. נכון שלא היה מלך אבל היה מושל ביהודה. לא כל הנבואות התגשמו: גם נבואות הפורענות
נבואות על המלכים הרעים שכמותה אנו מוצאים -
א. ה֣וֹי רֹעִ֗ים מְאַבְּדִ֧ים וּמְפִצִ֛ים אֶת־צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י נְאֻם־ה'׃ {ס} ב. לָ֠כֵ֠ן כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל עַֽל־הָרֹעִים֮ הָרֹעִ֣ים אֶת־עַמִּי֒ אַתֶּ֞ם הֲפִֽצֹתֶ֤ם אֶת־צֹאנִי֙ וַתַּדִּח֔וּם וְלֹ֥א פְקַדְתֶּ֖ם אֹתָ֑ם הִנְנִ֨י פֹקֵ֧ד עֲלֵיכֶ֛ם אֶת־רֹ֥עַ מַעַלְלֵיכֶ֖ם נְאֻם־ה'׃ |
||
למשל
וַיֹּ֗אמֶר רָאִ֤יתִי אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ נְפֹצִ֣ים אֶל־הֶהָרִ֔ים כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶ֑ה וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ לֹֽא־אֲדֹנִ֣ים לָאֵ֔לֶּה יָשׁ֥וּבוּ אִישׁ־לְבֵית֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם׃(מלכים א,כ"ב 17) | ||
בֶּן־אָדָ֕ם הִנָּבֵ֖א עַל־רוֹעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הִנָּבֵ֣א וְאָמַרְתָּ֩ אֲלֵיהֶ֨ם לָרֹעִ֜ים כֹּ֥ה אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה ה֤וֹי רֹעֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֤ר הָיוּ֙ רֹעִ֣ים אוֹתָ֔ם הֲל֣וֹא הַצֹּ֔אן יִרְע֖וּ הָרֹעִֽים׃ (יחזקאל, ל"ד 4) | ||
גם אצל זכריה - טופס שנקלט גם בירמיהן
ה'הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־ה' וַהֲקִמֹתִ֥י לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צַדִּ֑יק ( או "צמח צדק" - מופיע גם בכתובות פיניקיות - יורש-עצר) וּמָ֤לַךְ מֶ֙לֶךְ֙ וְהִשְׂכִּ֔יל (יצליח)וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃ ו'.בְּיָמָיו֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וְיִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁכֹּ֣ן לָבֶ֑טַח וְזֶה־שְּׁמ֥וֹ אֲֽשֶׁר־יִקְרְא֖וֹ ה' ׀ צִדְקֵֽנוּ (שם 5-6) |
||
האם הנבואה היא לקראת המלכת המלך הבא דודו צדקיהו. שוב נבואה שלא התגשמה. ירמיהו תלה תקוות במלך החלש. היה לו יחסים כמעט לבביים. הוא להתיעץ או האם להכנע או לא ? ירמיהו הציע להכנע ? המשיך במלחמהנ חסרת התקווה
לָכֵ֛ן הִנֵּה־יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־ה' וְלֹא־יֹ֤אמְרוּ עוֹד֙ חַי־יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ חכִּ֣י אִם־חַי־ה' אֲשֶׁ֣ר הֶעֱלָה֩ וַאֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יא אֶת־זֶ֨רַע בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹנָה וּמִכֹּל֙ הָאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדַּחְתִּ֖ים שָׁ֑ם וְיָשְׁב֖וּ עַל־אַדְמָתָֽם׃ _כ"ג 1-5 |
||
החתימה לקובץ של מלכי יהודה - גאולה אין בה רמז למלך לעתיד לבוא
סיכום - נעשה סדר היסטורי
- שַׁלֻּ֨ם (יואחז) בֶּן־יֹאשִׁיָּ֜הוּ - רק 3 חודשים והוגלה למצרים
- לאחיו: יְהוֹיָקִ֤ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ - שהומלך על- ידי מלך מצרים כ"ב 13-19
- בנו: ייְהוֹיָקִ֤ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ (כ"ב 24-30) - כולל קינה לגורלו (לעיל)
- צִדְקִיָּ֣הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֣ה כ"ג 5-6 לרגל המלכת צדקיהו
נכללו כאן נבואות שאינם על מלכי יהודה (כמו האחרונה לעיל)- גם הנבואוה האחרונה
הִנְנִ֨י אֵלַ֜יִךְ יֹשֶׁ֧בֶת הָעֵ֛מֶק צ֥וּר הַמִּישֹׁ֖ר נְאֻם־ה' הָאֹֽמְרִים֙ מִֽי־יֵחַ֣ת עָלֵ֔ינוּ וּמִ֥י יָב֖וֹא בִּמְעוֹנוֹתֵֽינוּ׃ ידוּפָקַדְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם כִּפְרִ֥י מַעַלְלֵיכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְהִצַּ֤תִּי אֵשׁ֙ בְּיַעְרָ֔הּ וְאָכְלָ֖ה כׇּל־סְבִיבֶֽיהָ׃ ( כ"א 13-14) |
||
וּלְבֵית֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה שִׁמְע֖וּ דְּבַר ה'׃ יבבֵּ֣ית דָּוִ֗ד כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה דִּ֤ינוּ לַבֹּ֙קֶר֙ מִשְׁפָּ֔ט וְהַצִּ֥ילוּ גָז֖וּל מִיַּ֣ד עוֹשֵׁ֑ק פֶּן־תֵּצֵ֨א כָאֵ֜שׁ חֲמָתִ֗י וּבָֽעֲרָה֙ וְאֵ֣ין מְכַבֶּ֔ה מִפְּנֵ֖י רֹ֥עַ (מעלליהם) [מַעַלְלֵיכֶֽם]׃ (פסוקים 11-12) |
||
עוד דוגמא לנבואה שאינה שיכת לקובץ "מלכי יהודה" - על בעלי הברית שניגפו "המאהבים" (ביטוי מקובל על ירמיהו)
עֲלִ֤י הַלְּבָנוֹן֙ וּֽצְעָ֔קִי וּבַבָּשָׁ֖ן תְּנִ֣י קוֹלֵ֑ךְ וְצַֽעֲקִי֙ מֵעֲבָרִ֔ים כִּ֥י נִשְׁבְּר֖וּ כׇּל־מְאַהֲבָֽיִךְ׃ כ"א. דִּבַּ֤רְתִּי אֵלַ֙יִךְ֙ בְּשַׁלְוֺתַ֔יִךְ אָמַ֖רְתְּ לֹ֣א אֶשְׁמָ֑ע זֶ֤ה דַרְכֵּךְ֙ מִנְּעוּרַ֔יִךְ כִּ֥י לֹא־שָׁמַ֖עַתְּ בְּקוֹלִֽי׃ כ"ב. כׇּל־רֹעַ֙יִךְ֙ תִּרְעֶה־ר֔וּחַ וּֽמְאַהֲבַ֖יִךְ בַּשְּׁבִ֣י יֵלֵ֑כוּ כִּ֣י אָ֤ז תֵּבֹ֙שִׁי֙ וְנִכְלַ֔מְתְּ מִכֹּ֖ל רָעָתֵֽךְ׃(כ"ב 20-22) | ||
שאלות:
- יש הבחנה בין דברי הנביא לבין הדברים שקיבל המראה או בשמועה מאת הקב"ה "נאום ה'.
- "יהודה וישראל" - {{ציטוט| תוכן= הרי ישראל אינם כבר בְּיָמָיו֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וְיִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁכֹּ֣ן לָבֶ֑טַח וְזֶה־שְּׁמ֥וֹ אֲֽשֶׁר־יִקְרְא֖וֹ יְהֹוָ֥ה ׀ צִדְקֵֽנוּ׃ (כ"ג 6). בדבר הזה יש להביא בחשבון שהנביאים לא השלימו עם אבדן עשרת השבטים
כִּ֣י יֶשׁ־י֔וֹם קָרְא֥וּ נֹצְרִ֖ים בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה צִיּ֔וֹן אֶל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ (ל"א 6) | ||
הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַהֲקִמֹתִ֥י לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צַדִּ֑יק וּמָ֤לַךְ מֶ֙לֶךְ֙ וְהִשְׂכִּ֔יל וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃ ובְּיָמָיו֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וְיִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁכֹּ֣ן לָבֶ֑טַח וְזֶה־שְּׁמ֥וֹ אֲֽשֶׁר־יִקְרְא֖וֹ ה'׀ צִדְקֵֽנוּ׃ (כ"ג 5-6) |
||
הנבואה הייתה לשעתו ולא התקיימה
- " אֲֽשֶׁר־יִקְרְא֖וֹ ה' צִדְקֵֽנוּ׃" לעיל- אדם יקרא לו; האם "צמח צדיק" - הוא צדקיהו לפי כתובות פיניקיות הכוונה לנסיך - יורש העצר - הוא מכוון למישהו שירש באופן חוקי את ממלכת יהודה
שיעור ד': חזון הקדושה "והמראה הראשון - מקל שקד"- פרק א'
נחזור לשאלה שעלתה מהשיעור הקודם האם כל הספר הוא מבחינת "דברי ה'" ? התשובה היא קלה. משום שיש קבוצה של מאמרים מפוזרים בפרקים :י' עד כ' - שורה וידויים אישיים. הנה דוגמא הפנייה של הנביא לאלוהיו היא מאוד חריפה, משווה עצמו לנערה אנוסה בכפר ענתות וכל הכפר לועג עליה
ז. פִּתִּיתַ֤נִי (מזכיר מעשה אמנון ותמר שומר "ויחזק ממנה" -זה אונס) ה' וָאֶפָּ֔ת חֲזַקְתַּ֖נִי וַתּוּכָ֑ל הָיִ֤יתִי לִשְׂחוֹק֙ כׇּל־הַיּ֔וֹם כֻּלֹּ֖ה לֹעֵ֥ג לִֽי׃ ח. כִּֽי־מִדֵּ֤י אֲדַבֵּר֙ אֶזְעָ֔ק חָמָ֥ס וָשֹׁ֖ד אֶקְרָ֑א כִּֽי־הָיָ֨ה דְבַר־יְהֹוָ֥ה לִ֛י לְחֶרְפָּ֥ה וּלְקֶ֖לֶס כׇּל־הַיּֽוֹם׃ |
||
נעבור עכשיו לתחילת ספר ירמיהו - פרק א'
דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָ֖הוּ בֶּן־חִלְקִיָּ֑הוּ מִן־הַכֹּֽהֲנִים֙ אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֔וֹת בְּאֶ֖רֶץ בִּנְיָמִֽן׃ (1) | ||
אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה דְבַר ה' אֵלָ֔יו בִּימֵ֛י יֹאשִׁיָּ֥הוּ בֶן־אָמ֖וֹן מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה בִּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה לְמׇלְכֽוֹ׃(2) | ||
- הכותרת מתיחסת רק היא רק לפרקים א-ל"ט (ההמשך הוא נבואות לגויים)
וַיְהִ֗י בִּימֵ֨י יְהוֹיָקִ֤ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה עַד־תֹּם֙ עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה (אחד עשרה) שָׁנָ֔ה לְצִדְקִיָּ֥הוּ בֶן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה עַד־גְּל֥וֹת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם בַּחֹ֥דֶשׁ הַֽחֲמִישִֽׁי (חודש אב)׃ (3) | ||
הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־הָיָ֤ה אֶֽל־יִרְמְיָ֙הוּ֙ מֵאֵ֣ת ה' אַחַ֣ר ׀ שַׁלַּ֣ח אֹת֗וֹ נְבוּזַרְאֲדָ֛ן רַב־טַבָּחִ֖ים מִן־הָרָמָ֑ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֹת֗וֹ וְהֽוּא־אָס֤וּר בָּֽאזִקִּים֙ בְּת֨וֹךְ כׇּל־גָּל֤וּת יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וִֽיהוּדָ֔ה הַמֻּגְלִ֖ים בָּבֶֽלָה׃ (מ,1) | ||
האם ירמיהו ניבא גם אחרי חורבן הבית הראשון ? - כותרת חדשה אחרי החורבן חיובי לפי פרק מ'.
בְּטֶ֨רֶם (אצורך) [אֶצׇּרְךָ֤] בַבֶּ֙טֶן֙ יְדַעְתִּ֔יךָ וּבְטֶ֛רֶם תֵּצֵ֥א מֵרֶ֖חֶם הִקְדַּשְׁתִּ֑יךָ נָבִ֥יא לַגּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃ -(יעודו של הנבואה - לשון ידיעה לנבואה: "יְדַעְתִּ֔יךָ" - הראשון לגויים "הִקְדַּשְׁתִּ֑יךָ " - השני נובע מהכהונה הנבואה היא גם לגויים אינה רק ליהודה, מפרק מ"ו - לגויים | ||
וָאֹמַ֗ר אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י ה' הִנֵּ֥ה לֹֽא־יָדַ֖עְתִּי דַּבֵּ֑ר כִּי־נַ֖עַר אָנֹֽכִי׃(6) - לא פחד רק רתיעה מלהיות נביא - הוא אינו מאומן ברטוריקה - נער (אולי בן 20 !) | ||
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י אַל־תֹּאמַ֖ר נַ֣עַר אָנֹ֑כִי כִּ֠י עַֽל־כׇּל־אֲשֶׁ֤ר אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ תֵּלֵ֔ךְ וְאֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר אֲצַוְּךָ֖ תְּדַבֵּֽר (7) - תשובת הקב"ה אינה בלשון כפיה - יש כאן ויכוח עניני בין הקב" לבין ירמיהו וזאת לפי הנוסחה "אל תאמר"- מקורה מספרי החכמה - תבנית ויכוח בין החכם לבין התלמיד - ראו בן סירא:"אַל תֹּאמַר מֵאֵל פִּשְׁעִי, כִּי אֶת אֲשֶׁר שָׂנֵא לֹא עָשָה. יב"(ט"ו 15;וגם קהלת "אַל־תֹּאמַר֙ מֶ֣ה הָיָ֔ה שֶׁ֤הַיָּמִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים הָי֥וּ טוֹבִ֖ים מֵאֵ֑לֶּה כִּ֛י לֹ֥א מֵחָכְמָ֖ה שָׁאַ֥לְתָּ עַל־זֶֽה׃ (ז,10) |
||
אַל־תִּירָ֖א מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י לְהַצִּלֶ֖ךָ נְאֻם ה'׃ (8) - לא כפיה אלא תשובה עניינית - נימוק - אינך מדבר מתוך הכשרון הרטורי של הנביא. אלא מה שאני שם בפיך - וכך החשש אינו ליחסו כלפי העם אלא יכולתו הדיבורי - ירמיהו לא חשש מהעם - לדעתי לא שייך לויכוח - פסוקים 17-18 - משם העתיקו הנה - המעתיק לא הבין את הויכוח המקורי | ||
וַיִּשְׁלַ֤ח יְהֹוָה֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיַּגַּ֖ע עַל־פִּ֑י וַיֹּ֤אמֶר ה' אֵלַ֔י הִנֵּ֛ה נָתַ֥תִּי דְבָרַ֖י בְּפִֽיךָ׃- המשך ישיר ל"אל תאמר נער אנוכי..) י.רְאֵ֞ה הִפְקַדְתִּ֣יךָ ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה עַל־הַגּוֹיִם֙ וְעַל־הַמַּמְלָכ֔וֹת לִנְת֥וֹשׁ וְלִנְת֖וֹץ - וּלְהַאֲבִ֣יד וְלַהֲר֑וֹס - לִבְנ֖וֹת וְלִנְטֽוֹעַ (9-10 |
||
נטש את הקדושה הוא מדומה לפקיד מטעם המלכות (הפקדתי אותך). הדברים נתפסים כיצירה לא כתוכחה.
הנה המראה הראשון
י"א.וַיְהִ֤י דְבַר ה֙' אֵלַ֣י לֵאמֹ֔ר מָה־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה יִרְמְיָ֑הוּ וָאֹמַ֕ר מַקֵּ֥ל שָׁקֵ֖ד אֲנִ֥י רֹאֶֽה׃ י"ב.וַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י הֵיטַ֣בְתָּ לִרְא֑וֹת כִּֽי־שֹׁקֵ֥ד אֲנִ֛י עַל־דְּבָרִ֖י לַעֲשֹׂתֽוֹ׃ (שם 11-12) |
||
כמו :אִם־ה' לֹא־יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם־ה' לֹא־יִשְׁמָר־עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר (תהילים קכ״ז,1)
" חריצות - המשמעות היום ; "אם ה' כן ישמור עיר - לא שווא שקד שומר" (תהילים קכ"ז); רש"י "שוא שקד שומר. על חנם צופה בה השומר; (מלבי"ם) "אם לא ה' ישמר עיר שוא שקד שומר והשתדלות האדם בשמירתה לא יועיל מאומה - ולא לבד בפעולות כלליות כי גם בפרטים:
(על "המראה השני" נדבר בשיעור הבא)
שאלות:
- האם מותר לירמיהו להתווכח עם הקב"ה ? מה הדרישה מהעם לקבל את דברי האל ? (לא על שאלה יש לי תשובה);כפילות: מצד אחד הוא במעמד שליח מצד שני הוא אובייקט לזעם בענתות.
- האם יש דמיון בסיפור קבלת המשימה בין משה לבין ירמיהו - האם יש תלות - נכון שההפטרה היא אנלוגיה : תפקיד מה - הוצאת מצרים ;ירמיהו : נביא לגויים;הויכוח על הטלת התפקיד נראה שונה !
- האנשה של אלוקים - מקובלת במקרה. הרמב"ם עבד קשה לסלק את האמופורמית מן המקרא; נוכחות אלוהים שהיא קונקרטית מאד למרות שאינה ניראת. הנוכחות עומדת לעינם של ירמיהו
- האם הקשר "השקד" לבין "השקידה" ? אסוציאציה מתחיל בשקד ועובר לה' שומר על דברו - הזיקה היא מילולית בלבד. ירמיהו נאחז במרראה ומכאן למשמעות אחרת לגמרי "שקד" - שומר על דברו. איני חושב שיש זיקה תוכנית - הזיקה רק מילולית.
- למה יש עניין בנבואות לגויים ? שאלות כל כך טובות שאיני יכול לענות הבימה שעליה ניצב ירמיהו היא בימה בינלאומית : שנת 627 שנת מות המלך האשורי הגדול ומכאן ההתמוטטות של מלכות אשור נינווה חרבה לגמרי בשנת 612 - 15 שנה בין מות המלך לבין חורבן עיר הבירה - הבימה היא בינלאומית. יהודה בתוך מערך גדול של ממלכות גדולות. בתוך הסיטואציה הזאת "נביא לגויים" - מה שקורה בגויים רלוונטי למה שקורה ביהודה. מה שיתרחש בגויים מסביב רלוונטי מה יקרה ביהודה
- השקד-כמו הגדרת הפריחה - בפרשת קורח - ייתכן שיש העברה מן המסורת הכהנים העברה של המטה ; הכוונה היא רק אסוציאציה מילולית. עמוס רואה בפירות המבשילים לבין חורבן - "ויגמול שקדים". התוכן של המראה אינו מבטא את המראה - מרורה רק באסוציאציה המילולית. דוגמא: עמוס רןאה סל פירות שבשל בקיץ ומזה הוא יוצא לקץ עם ישראל . איזה הוא בין פירות בשלים לבין גורל עם ישראל - האסוציאציה היא מילולית.
- שאלת השאלות
שיעור ה': "והמראה השני - סיר נפוח"- פרק א' (המשך)
המשך - חזון ההקדשה והסבר מהות הדו-שיח הראשון עם הקב"ה
- אין כאן כפיה , יש ויכוח עניני, האם יוכל לדבר למרות שאינו מנוסה - הוא יכול, היות ולא עליו לנסח את הדברים, הוא מקבל אותם מהקב"ה ואין עליו כל חשש
אַל־תִּירָ֖א מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י לְהַצִּלֶ֖ךָ נְאֻם ה'׃(א' 8) | ||
י"ז. וְאַתָּה֙ תֶּאְזֹ֣ר מׇתְנֶ֔יךָ וְקַמְתָּ֙ וְדִבַּרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י אֲצַוֶּ֑ךָּ אַל־תֵּחַת֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם פֶּֽן־אֲחִתְּךָ֖ לִפְנֵיהֶֽם׃ י"ח. וַאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה נְתַתִּ֣יךָ הַיּ֗וֹם לְעִ֨יר מִבְצָ֜ר וּלְעַמּ֥וּד בַּרְזֶ֛ל וּלְחֹמ֥וֹת נְחֹ֖שֶׁת עַל־כׇּל־הָאָ֑רֶץ לְמַלְכֵ֤י יְהוּדָה֙ לְשָׂרֶ֔יהָ לְכֹהֲנֶ֖יהָ וּלְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃ (א' 17-18) | ||
- הוא ממונה על הגויים ועל הממלכות - לא תוכחה אלא - ניתן לו כוח ביצוע - הנביא היה נחשב כיוצר
רְאֵ֞ה הִפְקַדְתִּ֣יךָ ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה עַל־הַגּוֹיִם֙ וְעַל־הַמַּמְלָכ֔וֹת לִנְת֥וֹשׁ וְלִנְת֖וֹץ וּלְהַאֲבִ֣יד וְלַהֲר֑וֹס לִבְנ֖וֹת וְלִנְטֽוֹעַ׃(א' 10) | ||
אחרי המראה הראשונה - אין קשר לעץ - הקשר הוא מילולי: שָׁקֵ֖ד - שֹׁקֵ֥ד ; המראה השני - יותר קשה: סיר רותח המעלה אדים
- מצפון יפתחו את הרעה
י"ג. וַיְהִ֨י דְבַר ה' ׀ אֵלַי֙ שֵׁנִ֣ית לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה וָאֹמַ֗ר סִ֤יר נָפ֙וּחַ֙ אֲנִ֣י רֹאֶ֔ה וּפָנָ֖יו מִפְּנֵ֥י צָפֽוֹנָה׃ י"ד. וַיֹּ֥אמֶר ה' אֵלָ֑י מִצָּפוֹן֙ תִּפָּתַ֣ח הָרָעָ֔ה עַ֥ל כׇּל־יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃(א' -13-14) |
||
(כך גם בספר איוב "יַרְתִּ֣יחַ כַּסִּ֣יר מְצוּלָ֑ה יָ֝֗ם יָשִׂ֥ים כַּמֶּרְקָחָֽה (מ"א 23) שד"ל, חוקר ששמרני ששמר את הטקסט וכאן תיקן וכתב "ופניו מופנים צפונה"- והרי בבל היא במזרח, אבל מבבל לארץ ישראל מגיעים מצפון" - (תרגום השבעים - "And the Lord said to me, From the north shall flame forth evils upon all the inhabitants of the land.הצד שהו מציתים אש מתחת לסיר. (תרגום השביעים - boiling pot)
- (העמים שבאים לצור על העיר) שופטים את תושבי ירושלים - המשפט נעשה בשער - וגם כאשר המצור מסתיים בבל ישבו בשער (להלן)
ט"ו.כִּ֣י ׀ הִנְנִ֣י קֹרֵ֗א לְכׇֽל־מִשְׁפְּח֛וֹת מַמְלְכ֥וֹת צָפ֖וֹנָה נְאֻם ה' וּבָ֡אוּ וְֽנָתְנוּ֩ אִ֨ישׁ כִּסְא֜וֹ פֶּ֣תַח ׀ שַׁעֲרֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם וְעַ֤ל כׇּל־חוֹמֹתֶ֙יהָ֙ סָבִ֔יב וְעַ֖ל כׇּל־עָרֵ֥י יְהוּדָֽה (לא שייך לתמונה)׃ ט"ז. וְדִבַּרְתִּ֤י מִשְׁפָּטַי֙ אוֹתָ֔ם עַ֖ל כׇּל־רָעָתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַֽיְקַטְּרוּ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לְמַעֲשֵׂ֥י יְדֵיהֶֽם׃(15-16) | ||
וַיָּבֹ֗אוּ כֹּ֚ל שָׂרֵ֣י מֶלֶךְ־בָּבֶ֔ל וַיֵּשְׁב֖וּ בְּשַׁ֣עַר הַתָּ֑וֶךְ נֵרְגַ֣ל שַׂ֠רְאֶ֠צֶר סַֽמְגַּר־נְב֞וּ שַׂר־סְכִ֣ים רַב־סָרִ֗יס נֵרְגַ֤ל שַׂרְאֶ֙צֶר֙ רַב־מָ֔ג וְכׇ֨ל־שְׁאֵרִ֔ית שָׂרֵ֖י מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ (ל"ט 3) | ||
וְאַתָּה֙ תֶּאְזֹ֣ר מׇתְנֶ֔יךָ וְקַמְתָּ֙ וְדִבַּרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י אֲצַוֶּ֑ךָּ אַל־תֵּחַת֙ (עכשיו ברור ממי אליו לפחד) מִפְּנֵיהֶ֔ם פֶּֽן־אֲחִתְּךָ֖ לִפְנֵיהֶֽם. וַאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה נְתַתִּ֣יךָ הַיּ֗וֹם לְעִ֨יר מִבְצָ֜ר וּלְעַמּ֥וּד בַּרְזֶ֛ל וּלְחֹמ֥וֹת נְחֹ֖שֶׁת עַל־כׇּל־הָאָ֑רֶץ לְמַלְכֵ֤י יְהוּדָה֙ לְשָׂרֶ֔יהָ לְכֹהֲנֶ֖יהָ וּלְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃ י"ט וְנִלְחֲמ֥וּ אֵלֶ֖יךָ וְלֹא־י֣וּכְלוּ לָ֑ךְ כִּי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י נְאֻם ה' לְהַצִּילֶֽךָ׃(18-19) | ||
בזה מסתיים חזון ההקדשה'
פרק ב'
כאן מתחילה יחידה עצמאית
- הבעל חייב במזונות אשתי והיא הייתה מוכנה ללכת עימו וזה החסד שעשתה איתו החסד הוא המעשה הטוב של ימי נעוריך - הליכה במדבר בארץ לא זרועה - ויתרה על ה"מזונות" שהבעל היה חייב לה' ולכן הואי זוכר (past perfect) - כמו " זכור את יום אדום" - כמו "בי נשבעתי" - אני זוכר לטובתך -
וַיְהִ֥י דְבַר ה' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ בהָלֹ֡ךְ וְֽקָרָ֩אתָ֩ בְאׇזְנֵ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ִם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַֽחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה׃ גקֹ֤דֶשׁ יִשְׂרָאֵל֙ לַיהֹוָ֔ה רֵאשִׁ֖ית תְּבוּאָתֹ֑ה כׇּל־אֹכְלָ֣יו יֶאְשָׁ֔מוּ רָעָ֛ה תָּבֹ֥א אֲלֵיהֶ֖ם נְאֻם ה'׃ (ב' 1-3) |
||
והתוצאה - ישראל היא "ראשית התבואה ומי שיגע בה יענש - נבואת נחמה - נכנסה כאן כדי למתן את הרושם הקשה של הפרק הקודש
שִׁמְע֥וּ דְבַר ה' בֵּ֣ית יַעֲקֹ֑ב וְכׇֽל־מִשְׁפְּח֖וֹת בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ ה.כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר ה' מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙ עָ֔וֶל כִּ֥י רָחֲק֖וּ מֵעָלָ֑י וַיֵּ֥לְכ֛וּ אַחֲרֵ֥י הַהֶ֖בֶל וַיֶּהְבָּֽלוּ׃ (אלילות שאין בה ממש) |
||
- ומכאן לגורל
י"ד הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אִם־יְלִ֥יד בַּ֖יִת ה֑וּא מַדּ֖וּעַ הָיָ֥ה לָבַֽז׃ ט"ו. עָלָיו֙ יִשְׁאֲג֣וּ כְפִרִ֔ים נָתְנ֖וּ קוֹלָ֑ם וַיָּשִׁ֤יתוּ אַרְצוֹ֙ לְשַׁמָּ֔ה עָרָ֥יו (נצתה) [נִצְּת֖וּ] מִבְּלִ֥י יֹשֵֽׁב׃(14-15) |
||
שאלות
- מי הגוי שיבוא מצפון
- יאשיהו תיקן את הפולחן, למה ירמיהו בא בטענות - כנראה נבואות קודמות מתחילת נבואות ירמיהו 627 - או מבט היסטורי אחורנית (לא שולל זאת) - הוא בא בטענות שהם חשבו שהם תיקנו - אולי רמז לתיקונים - הוא רואה את החטא - בא בטענות על אשור והרי היא התמוטטה
- היש קשר בין :סיר נפוח" לבין "סירה קוצנית - קוץ שעף ברוח!" - יכול לה יות פירוש אלטרנטיבי !
- למה אינו מאשים את המנהיגות אלא את עזיבת עבודה ה' ; אולי הוא מתיחס לאנשי ענתות - שעזבו את מקורות מים
- האם הנבואות שלו הביאו לרפורמה של יאושיהו - נדמה לי שהוא לא שבע נחת; הוא ראה טקס גדול - המימסד שהיה עם מנשה (עבודת אשרה) ואלו עשו הסבה עם יאושיהו - הוא מחפש תשובה רצינית - הוא מחפש את "שברון הלב " (אין דבר שלם יותר מלב שבור)