ירושלים, הדרך למטה - מסע תת קרקעי - כתבה של ניר חסון בעיתון הארץ 24 באפריל 2016 מסע תת- קרקעי בירושלים
מסקנת הכתבה -
בעוד כמה שנים יוכלו המבקרים בירושלים העתיקה לבקר בעיר נוספת: ירושלים תחתית שהולכת ונחפרת לה. יהיו בה שלל ממצאים ארכיאולוגיים, דרכי גישה סודיות ואף מקומות לאירועים. מה לא יהיה? ערבים, או עדות לקיומם מטרים מעל. מסע במנהרות ירושלים, במעמד עם אחד. להלן קטעים נבחרים מהכתבה:
כללית[]
ירושלים העתיקה, זו שבתוך החומות וזו שבקרבתן, היא תל ארכיאולוגי מהעתיקים והצפופים בעולם. הסבירות שמתחת לכל אחד מהבתים בעיר העתיקה יימצא מבנה נוסף, בור מים או חלל קדום אחר, היא כמעט מאה אחוזים. אפילו אם נצטמצם לעיר העתיקה ולסביבותיה הקרובות בלבד, יהיה קשה מאוד למפות את כל החללים התת קרקעיים או אפילו את רובם. בחודש האחרון ביקרנו, נדחקנו וזחלנו באתרים החשובים ביותר — ממערכות המים של עיר דוד, דרך הרחובות ההרודיאניים ומערכות הניקוז שעולות מהקדרון להר הבית, מנהרות הכותל, מערת הענק שליד שער שכם, מרתפים מתחת לכנסיית הקבר, יקב תת קרקעי מתחת למנזר ליד השער החדש ועוד. הרי היא לפניכם: ירושלים של מטה.
על החפירות בעיר דוד[]
מעיין הגיחון המשיך לעצב את פניה של העיר לאורך ההיסטוריה כולה: הכנענים בנו מעליו ביצור גדול, חפרו תעלות מים ובריכות; מלכי יהודה חצבו את נקבת השילוח המפורסמת; ועמותת אלע"ד בנתה מעל כל זה מבנה בטון גדול שנועד להיות מרכז מבקרים — אך לאחר שהתבררה חשיבותם של הממצאים במקום, בוטלה התוכנית ובמקום מרכז מבקרים נוצר מתחת לתקרת הבטון חלל ענק וחשוך שבו מפגינה אלע"ד את יכולותיה בהנגשת אתרים ארכיאולוגיים לציבור הרחב. המבקרים נחשפים למופע אור־קולי שכולל בנייה וירטואלית של השרידים באמצעות וידיאו משוכלל. הסרטון מתאר את המצודה הכנענית, את הכיבוש של דוד ואת מסלול עולי הרגל להר הבית. כמו בשאר חומרי ההדרכה בעיר דוד, ישנה עדיפות לסיפור היהודי־ישראלי של האתר.
"האוטוסטרדה" של עיר דוד[]
הפרויקט הגדול ביותר של הרחבת ירושלים של מטה, מאז פתיחת מנהרת הכותל לפני 20 שנה, היה עד כה חפירת "תעלת הניקוז". זו תעלה צרה וארוכה מתקופת בית שני, שמובילה מבריכת השילוח, בחלקו התחתון של סילוואן, מתחת לרחוב הראשי של הכפר ולחומות העיר העתיקה ועד לסמוך לכותל המערבי. הפרויקט הזה, שנחפר בידי רייך ושוקרון בין השנים 2007 ו–2011, פתח מרחבים ואפשרויות חדשות בפני המטיילים בירושלים ובפני עמותת אלע"ד. אבל גם הוא מתגמד מול התעלה הגדולה באמת שנחפרת בימים אלה, ובתוך כמה שנים תוביל באותו המסלול מבריכת השילוח ועד לכותל המערבי, מרחק של כ–700 מטרים. אבל הפעם אין מדובר בתעלה צרה, אלא ברחוב המדרגות ההרודיאני, הרחוב הראשי של ירושלים בסוף תקופת בית שני: רחוב רומי תקני, ברוחב 7.5 מטרים, מואר, משולט, עם תערוכות בצדדיו, שיוביל ל"שער תשיעי" תת קרקעי בחומות ירושלים. השלמת החפירה הזו תאפשר לצעוד במעין "יקום מקביל" הלוך ושוב מהכותל לעיר דוד: ללא סילוואן, ללא תושבים פלסטינים, מתנחלים יהודים או ג'יפים של מג"ב. הרחוב הזה, אם תרצו, יהיה האוטוסטרדה של ירושלים התת קרקעית.
הבסיס המשפטי[]
ב–2009 דחתה השופטת עדנה ארבל את טענותיהם של הפלסטינים, וקבעה שהם לא הוכיחו פגיעה בבתים ולמול הפגיעה הלא קיימת "ניצב אינטרס ציבורי משמעותי בביצוע העבודות". ארבל קיבלה את העמדה שהציגה אלע"ד שישנה חשיבות "לאומית ובינלאומית" לחפירות בסילוואן. בפסק הדין היא מפנה לסיפורי המקרא כדי להוכיח את הטענה הזו, ותוך כדי כך מניחה הנחות מעט בעייתיות מבחינה מחקרית על הקשר בין הטקסט המקראי לבין הממצאים הארכיאולוגיים: "תל עיר דוד מספר את דברי ימיה של ירושלים זה אלפים בשנים, כפי שניתן ללמוד עליהם עוד מן התנ"ך (ראו למשל: שמואל ב', ד'־ח'; שמואל ב' ט'־י"א; דברי הימים א', פרק ט"ו, פס' א'), זאת הגם שהמקום עצמו מוזכר כמובן עוד קודם לכן, בסיפור עקדת יצחק", כתבה ארבל. במבט לאחור, אין ספק ששני פסקי הדין של ארבל יצרו את המסד החוקי להמשך ההתרחבות של ירושלים התת קרקעית.
אור חדש על הכותל המערבי[]
בניגוד אלינו, החופרים שהגיעו במנהרת הניקוז פנו גם שמאלה (צפונה) והתקדמו כ–50 מטרים לאורך הכותל. שם התגלו ממצאים מימי ראשית בניית הכותל. קומץ מטבעות שהתגלו בתוך מקווה שנסתם לקראת בניית הכותל המערבי, העמידו בספק את הקרדיט שניתן למלך הורדוס על בניית כתלי הר הבית, שכן המטבעות היו מהשנים 15 ו–16 לספירה, כ–20 שנה לאחר מותו של הורדוס. על פי רייך ושוקרון, מכאן חייבים להסיק שיורשיו של המלך המפורסם הם שהשלימו את הפרויקט הענק של בניית הר הבית. הארכיאולוג סולימני מאשים את רב הכותל בעקיפת מוסדות התכנון: "הם בנו עיר שלמה בלי שום אישור בנייה" מתפללות בחלק הקרוב ביותר לקודש הקודשים ן לפני כשנה פרסמה הארכיאולוגית שלומית וקסלר־בדולח מחקר מקיף על תיארוך בניית כתלי הר הבית וקבעה כי בהחלט סביר שהעבודות להקמת ההר נמשכו זמן רב לאחר מותו של הורדוס. מה שאומר שמכלול בית המקדש השני, במלוא תפארתו, עמד על ההר במשך הרף עין היסטורי — כמה עשרות שנים בלבד עד לחורבנו.
המטרה: איחוד המנהרות[]
יובל ברוך, ארכיאולוג מרחב ירושלים ברשות העתיקות, מספר שניתן להמשיך ולזחול דרך מנהרת הניקוז עוד כמה עשרות מטרים, מסוף החפירה, כמעט עד הקצה הצפוני של רחבת הכותל. באזור הזה מתרחקת המנהרה מהר הבית. בינתיים לא ניתן להגיע מהמנהרה הזו ועד למנהרות הכותל הגדולות שמשתרעות מהרחבה וצפונה. אבל איש מהמרואיינים לכתבה לא פסל על הסף את האפשרות שיום יבוא, לא בעתיד הרחוק, ושתי המנהרות יחוברו. או אז אפשר יהיה לצעוד מבריכת השילוח שבמעמקי סילוואן, דרך הכותל ועד למרכז הרובע המוסלמי.
"אחר כתלנו"[]
הדוגמה המובהקת ביותר היא זו של האולם המכונה "אחר כתלנו", זה אולם קמרונות גדול מהתקופה הממלוכית, שהתגלה על ידי החופרים שירדו מבית הכנסת והמשיכו צפונה. כמו חללים תת קרקעיים רבים בעיר העתיקה הוא היה מלא בחלקו בבוצה מסריחה, תוצאה של עשרות שנים של הזרמת ביוב לתוך בורות ספיגה לא חוקיים. הבוצה נשאבה והאולם נוקה. "אנשים עבדו פה עם מסיכות, היו ארכיאולוגים שברחו", מספר יובל ברוך. לאחר מכן, לטענת רשות העתיקות, היה צורך לייצב את האולם, כדי שהבתים שמעליו לא יקרסו. לשם כך יוצבו עמודי התמיכה הגדולים, נוצקה רצפת בטון חדשה וחומר מילוי הוזרק בלחץ גבוה לתקרה. במקרה אחד פרץ החומר דרך הבלטות של בית מגורים פלסטיני העומד מעל האולם. בסופו של התהליך, שכלל ארכיאולוגיה, אינסטלציה ובנייה בטכנולוגיות מתקדמות, נוצר אולם חדש — 300 מטרים רבועים גודלו — נדל"ן יקר מפז שנוצר יש מאין בלב הרובע המוסלמי, סמוך לכותל המערבי. האולם חובר במנהרות למכלול "מנהרות הכותל", הועבר לניהול הקרן למורשת הכותל וקיבל את שמו "אחר כתלנו". ירושלים התרחבה עוד קצת.
בריכה הסטרותיון[]
מסלול מנהרות הכותל מסתיים בבריכת מים קטנה ורדודה (בריכה הסטרותיון), שנחצית על ידי קיר בטון. מצדו השני של הקיר נמשכת הבריכה, אבל שם היא בשליטת המנזר הקתולי "האחיות ציון". בהמשך נמצאת שם קשת ה"אקו הומו" (זהו האדם), אתר קדוש וחשוב לנצרות.
מערת צדקיהו[]
בינתיים, במערת צדקיהו, דלת הכניסה הקטנה למדי לא מסגירה את המסתתר מאחוריה. זוהי מערת ענק שנחצבה במשך דורות לשם הוצאת אבנים לבניין העיר שמעליה. גודלה הנוכחי הוא תשעה דונם, והיא משתרעת מתחת לכרבע מבתי הרובע המוסלמי. אבל גם היא, כמו ירושלים, לא מפסיקה להתרחב ומדי פעם מתגלים בה חללים חדשים. אוסף המסורות והסיפורים על המערה הזו הוא אדיר. המסורת היהודית רואה בה את המערה דרכה נמלט המלך צדקיהו מירושלים, בימיו האחרונים של בית ראשון. מכאן האמונה שהמערה מתרחבת ונמשכת עד ליריחו; המסורת המוסלמית רואה בה את המקום שבו נבלעו חוטאי קורת ועדתו; מסורת של ארגון הבונים החופשיים רואה בה את המקום ממנו נחצבו אבני מקדש שלמה; וכמעט כולם משוכנעים שאי שם במערה יש אוצרות. רק לפני כחודשיים הצליח תייר אמריקאי להסתתר בה לאחר הסגירה ולבלות בה לילה שלם בחיפוש אחר מטמון. בסופו של דבר הוא מילא את התיק שלו באבנים ובבוקר נלקח לחקירה ומשם לשדה התעופה.