תמונתו של רבי יעקב שאול אלישר על גבי בול של רשות הדואר
הרב יעקב שאול אלישר (כינויו היש"א ברכה, כ"ג בסיוון ה'תקע"ז (1817) - כ"ה בתמוז ה'תרס"ו (1906] הראשון לציון מ-1893 עד מותו. נצר למשפחת אלישר.
זכרונות ילדות[]
זכרונותיו של ר' יעקב שאול אלישר, מהשנים 1819 - 1834, מובאים בספרו של אברהם יערי זכרונות ארץ ישראל. הזכרונות נושאים את הכותרת: "אחרי מות ר' חיים פרחי". אביו , הרב אליעזר ירוחם אלישר , היה ראש השו"ב (השוחטים והבודקים) בצפת וכן דיין וחזן בקהילת יוצאי קושטא. אחיו, חיים פרחי היה "סופר וסוכן בבית השר הגדול הצדיק נודע למשגב, נדיב על נדיבות, כמר חיים פרחי זללה"ה". לאחר שהומת חיים פרחי, החלו הצרות, ביחוד, על יהודי צפת. עבדאללה פחה הטיל עליהם מיסים וארנוניות חדשים. אביו, אליעזר פרחי, הובא לבית האסורים בעכו. עכו הייתה במצור ימי, האסירים נשכחו וכך אביו שהה חצי שנה בבית הסוהר. הוא נמלט ממנו "בדרך פלא" , הגיע לצפת ומשם ברח לחצביה שבדרום לבנון, ומשם לדמשק. בדמשק הוא הורה לאשתו שתעלה עם בניו לירושלים. הפחה שלח לחפש אחריו וכמעט "החריבו את כל בתי היהודים" בצפת. כאשר נודע לפחה על בריחת המשפחה לירושלים, באו חיילים טורקים והיכו את המשרתות כדי שיגלו לאן המשפחה ברחה. בינתיים, אביו הגיע לירושלים, חלה ומת. בית דין צדק בירושלים שלח שליח לפחה בדמשק, אשר החזיר למשפחת פרחי את רכושם בצפת. הרכוש נמכר ומהתמורה סילקו את החוב לאיש אשר במשך חצי שנה מימן את המזון לאליעזר אלישר, כאשר היה במאסר בעכו. מהשאר, המשפחה התקיימה בירושלים. אך צרותיה לא הסתיימו. בספטמבר 1925, עבדאללה פאשה לירושלים, צר עליה, כבשה והטיל עליה מס שנתי.
בשנת 1831, נכבשה ירושלים על ידי מחמד עלי הפאשה של מצרים. הוא החזיר את הסדר על כנו עד ש"ילדה קטנה יכלה ללכת בדרך עם זהובים בידה" ללא כל חשש. סיפורו של יעקב אלישר מסתיים, בהיותו בן 17, בתיאור המרד של בני הכפרים מחברון ומשכם אשר פלשו ירושלים וכלאו את החיילים של פאשה במצודת העיר. אלא, היו מוכנים להדוף אותם, גם אם הדבר היה גורר הרג של רבים מתושבי בעיר. בינתיים נודע הדבר למחמד עלי, אשר חזר לירושלים והשיב את הסדר על כנו.
תולדות חייו[]
נולד בצפת לאביו הרב אליעזר ירוחם אלישר ביום כ"ג בסיוון התקע"ז (1817). התייתם מאביו בי"ט באדר ב' ה'תקפ"ד (1824) כשהיה כמעט בן שבע, ללא אחים, ובעקבות כך עלה לירושלים. ב-1828 אומץ על-ידי הרב המקובל בנימין מרדכי נבון (שלו נישאה אימו בשנית) שהפך למורו ורבו. כאשר הגיע לגיל בר מצווה, נחשב לעילוי בתורה, ואביו החורג כינה אותו "ישא ברכה" (על-פי תהלים כד, ה)
בצעירותו פירנס עצמו ממסחר, כאבותיו.
אביו החורג השיא לו ב-1832 נערה יתומה ופירנס אותם עשרים וארבע שנים.
בבית הרב נבון נולדו להם בתו הבכורה ושני בניו (ומאוחר יותר בן נוסף). עסק בתורה יומם ולילה וסייע לאביו החורג במעשיו. התקדם ברבנות ובהנהגת הציבור ונשלח כשליח הקהילה הספרדית בירושלים לחו"ל למספר שליחויות לגיוס כספים לישיבות. באיזמיר מילא שליחות חשובה כשליח אביו מאמצו, ובקושטא עיכבו אותו השרים ממשפחת קאמונדו בביתם כ-6 חודשים.
ב-1853 הוסמך לדיין ומורה הוראה על ידי רבני ירושלים. עד למינויו לרבה הראשי של ארץ ישראל שימש כדיין ומ-1869 כאב בית הדין למשך 24 שנים. היה אהוב ומקובל על בני כל העדות. קיבל ביחד עם הרב שמואל סלנט את פני הקיסר וילהלם השני בביקורו בירושלים ואף קיבל ממנו עיטור.
ב-1880 ויתר על כהונת הראשון לציון ו"חכם באשי" (פירוש הביטוי הוא ראש החכמים. תואר זה ניתן לרב הראשי של ישראל כהכרה של השלטונות שהוא הרב של כל הקהילות היהודיות ברחבי האימפריה ותפקידו של החכם באשי הוא ייצוג היהודים לפני השלטונות) לטובת מחותנו הרב רפאל מאיר פניז'יל. כיהן כראשון לציון 13 שנה, משבט תרנ"ג (1893) ועד לפטירתו בכ"ה תמוז תרס"ו (1906). נקבר, כאביו וסבו, בהר הזיתים, בחלקת הרבנים, לצד אביו החורג ובסמוך להם חלקת משפחת אלישר.
שלט במספר שפות: לאדינו (ספרדית), עברית, ערבית, טורקית, איטלקית, פרסית ויוונית. השפה המדוברת בתקופה זו בירושלים הייתה הלדינו.
בניו[]
בנו הבכור הרב חיים משה אלישר המכונה - חמ"א (ראשי תיבות שמו), היה אף הוא ראשון לציון. הוא עסק במסחר כדי שלא להתפרנס מהרבנות. נשא בגיל 14 לאישה את בת הראשון לציון - הרב רפאל מאיר פאניז'ל. היה אף הוא כאביו איש ציבור פעיל וחשוב מאוד בירושלים.
שני בניו האחרים של ה-יש"א ברכה היו הרבנים אליעזר ירוחם (שנפטר בגיל צעיר) וניסים בנימין מרדכי אלישר (קרוי על שם אביו החורג - הרב נבון).
לרב אלישר נולדה גם בת בשם בכורה סולטאנה. היא נשאה לר' משה ברוך, וביתה רוזה נישאה לראשל"צ הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל.
הרב יעקב שאול אלישר נפטר בגיל 89, בכ"ה תמוז תרס"ו (1906). הוא קבור בהר הזיתים בחלקת הרבנים לצד אביו החורג, למרגלות חלקת אלישר.
לאחר מותו, פעל בנו, ניסים, להנצחת שמו וקרא על שמו את גבעת שאול. שכונה זו נמצאת במערב ירושלים שבה פעל רבות למען עם ישראל. בנוסף, הוא סבי-סבו של חבר הכנסת לשעבר דוד קורן.
ביולי 2006 הוציא השירות הבולאי בול לכבודו [1] (ראו בתמונה מעלה).
מספריו[]
- בני בנימין וקרב איש- ירושלים תרמ"א- השלמות וחידושים לחידושי אביו החורג רבי בנימין, בספר "בני בנימין".
- שמחה לאי"ש- תרנ"ג- שו"ת- פיוטים ובקשות בתחילת הספר.
- אי"ש אמונים- תרמ"ח- עוסק בדרשות בנושא חגי ישראל ומועדיו. לדוגמה: דרשות לשבת הגדול, שבת כלה, שבת שובה, שבת זכור וכו'... הספר מסתיים בדרשה שדרש הרב בחברת "אהל משה" לרגל סיום הבנייה.
- מעשה אי"ש- תרמ"ב- שו"ת
- דרך אי"ש- תרנ"ב- דרשות.
- ישא אי"ש- תרנ"ו.
- דברי אי"ש- תרנ"ו- דרושים, דברי אגדה. בספר זה כתובה דרשת הרב בעת הכתרתו ל"ראשל"צ" בט"ו בשבט ה'תרנ"ג (1893) והדרשה שהעביר רבי יוסף ניסים בורלא לרגל המאורע.
- עולת איש"- תרנ"ט- דרושים.
- שאל האי"ש ופני חמ"א- תרס"ו- שו"ת. התשובות "פני חמא" הן תשובות וחידושים של הרב חיים משה אלישר.
- כבוד לאי"ש- תר"ע- דרושים.
- פני אי"ש- תרנ"ט.
לקריאה נוספת[]
- גיורא פוזיילוב, חכמיהן של ארבע ערי הקודש כרך ב - חכמי ירושלים, מינהל החינוך הדתי, 2001 (עמ' 559-592)
- נתן אפרתי, "משפחת אלישר בתוככי ירושלים", הוצאת האוניברסיטה העברית בי-ם והוצאת ראובן מס, תשל"ה.
- ישיבת בני עקיבא סוסיא, נקיי הדעת, תשס"ה, עמ' 221-226
- אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - חלק ראשון, הוצאת מסדה - תל אביב, 1974 - יעקב שאול אלישר, אחרי מות ר' חיים פרחי, עמ' 103 - 109
קישורים חיצוניים[]
- נתן אפרתי, ||15631 חדשנות ואומץ בלשכת הראש"ל