שניים אוחזים: פולמוס לימוד התנ"ך דרך שני כנסים מאת יאיר שלג, מקור ראשון, מוסף יהדות, אב תשע"ח ועם זאת, מארגני גבעת שמואל בהחלט לא מסתירים את ההבדל בין תפיסתם בלימוד התנ"ך לזו של מכללת הרצוג. הם פרסמו השנה ספר המאגד מבחר מהשיעורים שהתקיימו בכנס של השנה שעברה. כבר במבוא לספר, למען הסר ספק, נאמר: "אי אפשר ללמוד את התנ"ך אלא מתוך מבטם העליון של חז"ל. מי שמנסה ללמוד את התנ"ך במנותק מדברי חז"ל, בהכרח ישליך את עולמו הקטן והמסובך על הכתוב במקרא, וממילא יחמיץ את התוכן הא־לוהי העליון שלו ויישאר בקטנותו".
ואולי העובדה הזו כשלעצמה מציינת עוד הבדל משמעותי בין שני בתי המדרש: באחד מטפחים מודעות ל"שבעים פנים לתורה", וממילא מכירים גם את הפן שמתנגדים לו, או שלא אוהבים אותו. בשני יש רק תפיסה לגיטימית אחת, וממילא אין צורך כלל להתייחס לשיטות אחרות. אם בכירי התלמידים שמעו איכשהו על שיטות אחרות, הם יקבלו הסברים ותשובות ממוריהם, אבל תלמידים מן השורה לא אמורים כלל לדעת שיש "שיטות", אלא רק דרך ברורה אחת ללימוד התורה.
אלון שבות[]
אלון שבות
אלון שבות, יום שני, ד' אב: היום השני מתוך חמשת ימי הלימוד בתנ"ך שמקיימת מכללת הרצוג שביישוב מדי שנה. הימים האלה מתקיימים במכוון בתשעת הימים של ראשית חודש אב, שבהם רבים בציבור הדתי מחפשים עיסוק לימים שהם ימי קיץ וחופש מצד אחד אך ימים שבהם נוהגים הדבלות מנהגי אבלות שונים מצד שני. המכללה מלאה באלפי אנשים, ויש תחושה של הפנינג באוויר: לא רק בגלל מספר האנשים, אלא גם בגלל העובדה שמדובר בהרבה זוגות, לפעמים אפילו כמה זוגות חברים, שבאים מדי שנה ומתייחסים לשבוע הזה גם כנופש אינטלקטואלי. הם נפגשים בהפסקות ומחליפים חוויות, הן מן השיעורים עצמם והן מ קורותיהם בזמן שחלף מאז שנפגשו בפעם האחרונה.
בקהל, כך נראה, יש רוב ברור לנשים, אם כי קשה להצביע במדויק על אחוזים. הדימוי הסטראוטיפי קובע שמדובר במורות שיכולות להגיע בקלות, שהרי הן נהנות מחופשת קיץ ארוכה. אבל יש בכל זאת גם לא מעט גברים באולם: האם זה בזכות העובדה שבציבור הדתי יש גם לא מעט מורים גברים? הגיל הממוצע של המשתתפים נע בין חמישים לששים ורבים אף מבוגרים יותר. צעירים, לעומת זאת, בקושי נראים כאן. גם הלוגיסטיקה של האירוע מרשימה מאוד. לא רק ההקפדה על זמני השיעורים, עניין בעייתי כידוע בקרב בוגרי בני עקיבא, אלא גם עשרות הסדרנים שמספקים שירותי הכוונה לכל דורש במסדרונותיה המפותלים של המכללה.
רייס אומר שכבר מן ההתחלה בלטה בימים האלה המגמה הרווחת בישיבת הר עציון ללימודי התנ"ך: לימוד התנ"ך קודם כול כפשוטו, וממילא התייחסות לגיבורי התנ"ך באופן שבו המקרא עצמו מתייחס אליהם, על עוצמתם ועל חולשותיהם. זו הגישה שלימים תיקרא בלעג על־ידי מבקריה כ"תנ"ך בגובה העיניים", כביקורת על החוצפה של התייחסות לגיבורי התנ"ך כאילו הם דמויות בשר ודם של ימינו. לדבריו, ימי העיון בתנ"ך של האגף החרד"לי בציונות הדתית, המתקיימים גם הם ב"תשעת הימים" בגבעת שמואל, נולדו מלכתחילה כתגובה נגדית מפורשת לאלה של מכללת הרצוג: "הכותרת של ימי העיון שלהם הייתה בהתחלה 'נביאי האמת', שהם כביכול מייצגים אותם. ממילא אתה מבין שיש כאן מלחמה ב'נביאי השקר', שלא קשה לנחש מיהם. אחר־כך, כשהתגברה הביקורת על הגישה העוינת הזו, הם שינו את הכותרת ל'תנ"ך באורה של תורת ארץ־ישראל'".
לומדים בגוש דן[]
גוש דן
למחרת, יום שלישי, אני בגבעת שמואל, בכנס התורני, המכונה "ימי לימוד תנ"ך באורה של תורת ארץ ישראל". הכנס הזה מאורגן בשיתוף פעולה של ישיבת שבי חברון, ושתי מדרשות לבנות: מדרשת הרובע ומדרשת אוריה. את ההבדל בינו לבין הכנס באלון שבות ניתן להרגיש כבר מהרגע הראשון. הכנס בגבעת שמואל מתקיים בשני מתחמים שונים: במתחם מכינת בני־עקיבא מתקיימים השיעורים לנשים, ובבית ספר אמי"ת טכנולוגי השיעורים לגברים. הדבר משליך גם על היעדר תחושת ההפנינג: פה לא באים זוגות לנופש אינטלקטואלי משפחתי, או של כמה זוגות חברים. באים יחידים המבקשים להתמקד בלימוד עצמו. גם תנאי הרקע חיוורים יותר: מול המסדרונות הארוכים, ספוני השיש, של הר עציון; ארוחת הצהריים המפנקת והצילומים של כל שיעור שנועדו להעלאתם המידית לאתר המכללה – ישנן הכיתות של בית הספר אמי"ת שאפילו המזגן מודלק בחלקן רק באיחור.
כמות המשתתפים בשיעורים בגבעת שמואל נמוכה מזו של אלון שבות, אולי גם בגלל החלוקה לשני מתחמים. אם אצל הרב שרלו השתתפו מאות לומדים, אצל הרב אריאל לא היו יותר מכמה עשרות. אבל הקבוצה הקטנה מאפשרת גם דיאלוג יותר אינטנסיבי בין הרב לתלמידים. אחד מהם מנסח את השאלה המפורשת: האם מותר להחזיק גופות מחבלים כקלף מיקוח? והרב מצטט את שו"ת "שאילת יעבץ", הקובע שלפי ההלכה "גופו של האויב היוצא נגד עם ישראל הפקר ושייך למנצח היהודי, בדיוק כמו רכושו".