יצור הפרוכת לבית המקדש - ארנון סגל במדורו במקור ראשון מספר על הנסיון לייצר את הפרוכות לבית המקדש. וכך הוא כתב"יידרשו לנו שלושה חודשים ליצור את הפרוכת" ומפרט :"600 קילוגרמים של חוט ייארגו ליריעה בלתי נגמרת באמצעות נול ברוחב עשרה מטרים. בלשכת הפרוכת שהקימה, אורנה הירשברג מאיתמר כבר מתכוננת להפקת מיזם הבד היומרני ביותר של אלפיים השנים האחרונות"
להלן קטעיםן מהכתבה:
- הווייז מכיר היטב את לשכת הפרוכת ומכוון אותי היישר אל הגבעה הנידחת באיתמר שבה זו שוכנת. אין אפשרויות נוספות שהיישומון הזה מציע, כלומר אין כנראה בארץ לשכת פרוכת נוספת. אורנה הירשברג (52), בעלת הבית בלשכה ואמנית שמבקשת כמדומה להתחרות בבצלאל בן אורי, כבר התנסתה פעם בהקמת משכן בגודל טבעי כמתואר בתורה לבקשת לקוח מטקסס, ומסייעת כיום ביצירת בגדי הכהונה למשכן נוסף כזה, בגודל אחד על אחד, דגם המשכן שבמלון אשל השומרון באריאל. מוקפת בנולים בגדלים שונים ובפלכים שהשיגה מכל רחבי העולם, תוצר שמונה שנות הפעילות של הלשכה, הירשברג חשה כעת מוכנה לגשת לדבר האמיתי – אריגת הפרוכות של בית המקדש.
- מדובר במיזם שאפתני במיוחד. במקדש נתלו ארבע פרוכות ענק, גובהן כבניין בן חמש קומות: עשרים מטרים על עשרה. הן הבדילו בין היכל המקדש לבין קודש הקודשים ובין פרוכת לפרוכת היה רווח של אמה, כאשר גם בעליית הגג בהיכל הוצבו שתי פרוכות כאלו. לפי חלק מהמקורות, בית המקדש השלישי יהיה גבוה מקודמיו, ולכן ייתכן מאוד שהפרוכות שישמשו בו יצטרכו להיות ארוכות בהרבה. גם עובי בד הפרוכות מדהים – טפח, כלומר כשמונה סנטימטרים. אם נוסיף לזה את הדרישה שהפרוכת תיארג בידיים, או לפחות בתהליך שיוכל להיחשב מבחינה הלכתית למעשה ידי אדם, וכן את העובדה שהפרוכות במקדש הוחלפו פעמיים בשנה, נסיק שמאחורי הקלעים במקדש חייב להימצא מפעל בדים אדיר. מדובר בייצור ידני של מאות מטרים רבועים של אריג. זה בערך כמו לסרוג מגרש כדורגל שלם כולל עובי הדשא.
- ולסיכום - "אם יהיו לנו הנול הדרוש וכלל החוטים, וכל מה שיישאר הוא רק לצבוע אותם בצבעים השונים ולארוג אותם, יידרשו לנו שלושה חודשים ליצור את הפרוכת. את הפרוכות הבאות כבר נצליח לסיים בחודש. אם צריך אפשר יהיה לקצר את הזמנים גם מעבר לכך. הרי אפשר להעמיד שלושים פועלים שיעבדו במשמרות של 24 שעות". חשוב להבהיר שהירשברג איננה קנאית לעבודת יד דווקא, ורק מפצירה בכולנו לא לוותר על מעורבות של ידי אדם בתהליך ההפקה של כלי הקודש. כאשר הפעולה היא ידנית, מסבירה הירשברג, גם הלב מונח בתוך התוצר. היא התלהבה למשל מכך שבמפעל של עמותת "פתיל תכלת" המפיקה חוטי תכלת של חילזון לצורך ציציות קיימת מכונה לטוויית חוטים. על אף שהטווייה לשם ציצית צריכה להיעשות בידי אדם, החוטים שמייצרת המכונה נחשבים בכל זאת לכשרים מכיוון שהמנוע מופעל בפדל ידני.