(לפי ויקישיבה)
יום העצמאות הוא מועד החל בה' באייר. בתאריך זה בשנת ה'תש"ח (14 במאי 1948) הוכרז על הקמת מדינת ישראל.
תקנות היום[]
הרבנות הראשית לישראל תיקנה לגמור ביום זה את ההלל בברכה, וכן תיקנה סדר תפילה מיוחד ליום זה.
תפילת ערבית[]
לפני התפילה אומרים פרק ק"ז בתהילים העוסק בהודאה לה' על ההצלה ממוות לחיים, חלקים מהפיוט לקבלת שבת - לכה דודי, עם פזמון שונה- "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" [תהלים קיח]. לאחר תפילת ערבית שרים במנגינת "התקווה" את מזמור "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון וכו'" ([תהילים קכו]). אומרים "מי שעשה ניסים לאבותינו..." (כפי שמקובל לומר בברכת החודש) במעט שינויים מהנוסח הרגיל, אומרים "מי שעשה ניסים לאבותינו ולנו וגאלנו וכו'". אח"כ אומר שליח הציבור את הפסוק "וכי תבואו מלחמה בארציכם וכו'" תבנית:דרוש מקור ותוקעים בשופר.
בתפילת שחרית אומרים פסוקי דזמרא כמו בהושענא רבה, וקוראים הלל לאחר תפילת שמונה עשרה. לאחר מכן, ביום שיש בו קריאה בתורה, לאחר הקריאה קוראים בנביא ללא ברכות את ההפטרה "עוד היום בנוב לעמוד..." ([ישעיהו י לב] (שזו גם הפטרה לאחרון של פסח בחו"ל), וביום שאין בו קריאה בתורה קוראים בנביא לאחר ההלל. לאחר הקריאה אומרים תפילה לשלום המדינה ותפילה לשלום חיילי צבא ההגנה לישראל.
יש נוהגים לברך שהחיינו (וכך נהג הרב שלמה גורן, הרב משולם ראטה, הרב יהודה לייב הכהן מימון ועוד), אולם התקנה של הרבנות היא לברך שהחיינו על פרי חדש או בגד חדש וכד'.
ור' בתבנית "הידעת?"
סיבת תיקון אמירת הלל[]
בטעם תיקון אמירת הלל, מצינו שתיקנו בחנוכה אמירת הלל, וגם בפורים רצו לתקן, מקל וחומר מיציאת מצרים, "ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה - ממיתה לחיים לא כל שכן?!" ([מגילה יד ע"א]), וביום העצמאות נושענו מעבדו לחירות, ואף לא צריך קל וחומר כדי לומר הלל - שכן ביציאת מצרים אמרו שירה מעבדות לחירות. כמו כן, לולא הקמת מדינה לעם ישראל מצבו בין העמים היה רע יותר, וזו הצלה אף ממיתה לחיים.
יש המערערים על אמירת הלל ביום העצמאות מהטעם ש"כל האומר הלל בכל יום אינו אלא מחרף ומגדף" תבנית:דרוש מקור, אולם יש לדחות מטעם שזה אינו בכל יום, אלא פעם בשנה, וכן שמאמר זה נאמר על הלל הגדול- מזמור ק"ו מתהלים, אותו אין לומר בכל יום.
אמנם יש אומרים שאין לברך על הלל זה (הרב עובדיה יוסף, הרב עובדיה הדאיה ועוד).
תספורת וגילוח[]
ישנה מחלוקת האם מותר להתספר ולהתגלח ביום העצמאות, על אף שהוא חל בספירת העומר בה נוהגים שלא להתגלח. וראה בנושא זה בתבנית "הידעת?"
רמזים ליום העצמאות[]
ישנם מספר רמזים ליום העצמאות בספרי האחרונים. רבי שלמה זלמן ריבלין מביא רמז מהגר"א לגבי יום זה:
"וזהו הטעם שבימי הספירה (ספירת העומר) צריכים להזהר יותר... זולת שני ימים מסויימים בימי הפסירה, שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם, והם יום העשרים בעומר (ה' באייר- יום העצמאות) ויום הארבעים ושניים בעומר (כ"ז באייר) , כידוע ליודעי ח"ן" ( "מדרש שלמה" פרק טז).
בדומה לזה כתב האר"י:
" "חי ה'" [רות ג יג] חי הוא בסוד יסוד, ה' הוא בסוד תפארת, ויש בכאן רמז גדול שלא ניתן לכתוב באשר שנוגע לזמן הגאולה" ( פירוש "צדיק יסוד עולם" על מגילת רות לאר"י, דף נ ע"א), ויום יסוד שבתפארת לספירת העומר הוא יום העצמאות.
רבי עמרם אבורביע, רבה של פתח תקווה, מצא רמז אחר[1]:
רבי יוסף קארו, ב[שולחן ערוך אורח חיים תכח ג] הביא שכל חגי השנה נקבעים על פי ימי הפסח בא"ת ב"ש, דהיינו לדוגמא: באותו יום שחל בו יום א' של פסח- בו יחול תשעה באב, וכן על זה הדרך:
א-ת תשעה באב.
ב-ש שבועות.
ג-ר ראש השנה.
ד-ק קריאת התורה (שמחת תורה בחו"ל).
ה-צ צום (יום הכיפורים)
ו-פ פורים החל לפני הפסח.
על היום השביעי של פסח, יום קריעת ים סוף, לא הובא סימן בשו"ע. אומר הרב אבורביע: "ובימינו זכינו לדעת ז-ע, שיום שביעי של פסח הוא יום העצמאות (ע- עצמאות)".
פרשת אמור ויום העצמאות לפי הרב עמרם אבורביע[]
הייתי רוצה לגעת בקשר שבין פרשת אמור ליום העצמאות. בפרשה ישנם מספר נושאים מרכזיים שעל ידי הסתכלות מעמיקה מתחברים כולם יחדיו לזמננו אנו. תחילת הפרשה עוסקת בענייני הכהונה, קדושת הכהן חובת ההתקדשות שלו ביחס לשאר העם, מעלתו המיוחדת בעבודתו לפני ד' ומפני כך הזהירות מכל מיני טומאות וירידות החיים, כך גם עם ישראל ביחס לשאר אומות העולם, עם ישראל שב לארצו לאחר 2000 שנות גלות שבהן סבל מרדיפות נוראיות, פוגרומים גירושים וכמובן השואה הנוראה ולמרות כל הצרות "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". אמנם דווקא בעת הזאת חל עלינו הציווי הגדול "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" הקב"ה מצווה אותנו להיות הכהנים של העולם "לתקן עולם במלכות ש-די" ולפרסם את שמו לכל באי עולם, כפי שמרן הרב קוק "הכהן הגדול מאחיו" זצוק"ל כתב בספרו אורות "ישראל מספרים תהלתו של אל", כשמם כן הם "ישראל" זהו שיר-אל צריכים לשיר את שירו של האל ולפרסם את שמו כפי שעשו בשירת הים "ד' ימלך לעולם ועד". בהמשך הפרשה מובאת פרשת המועדות כל חגי ומועדי ישראל וכפי שזכינו בדורנו למועד חדש וכידוע רמזו חז"ל שכל יום בחג הפסח שהוא חג הגאולה כנגדו חל יום טוב אחר הרמוז בא"ת ב"ש לדוגמא ביום א' של פסח לעולם יחול תשעה באב (א-ת) ביום ב' של פסח יחול שבועות (ב-ש) וכן על זו הדרך. וכתב על כך הרב הגאון הרב עמרם אבורביע זצוק"ל שליום ז' של פסח אין זוג עד שזכינו בדורנו שכנגד יום ז' של פסח שבו קרע ד' את הים ושרו את שירת הים ופרסמו את שם ד' בעולם יחול יום העצמאות (ז-ע).
המקור:יהונתן סנדרס – ישיבת ההסדר ראשון-לציון עלון ארשת
ראו גם[]
לקריאה נוספת[]
- כי עין בעין יראו, לזכרו של אבינעם אלפיה הי"ד, ירושלים ה'תשס"ד
- זה היום עשה ד'!, בירורי דברים ביחס לתקומת מדינת ישראל ולמצות ההודיה לד' בחגיגת יום העצמאות, מתוך שיעורי הרב חיים דרוקמן שליט"א, הוצאת המכון התורני אור עציון, מרכז שפירא תשס"ו
- לתוקף קדושתו של יום עצמאותנו- [[הרב צבי יהודה הכהן קוק, לנתיבות ישראל חלק ג'.
- מזמור י"ט למדינת ישראל- הרצי"ה קוק, לנתיבות ישראל חלק ג'.
קישורים חיצוניים[]
- הרב זכריה זרמתי, היתר תספורת וחובת תגלחת ביום העצמאות
- אברהם שלם, הלל ביום העצמאות (אתר דעת)
- הרב אבישי אלבוים, מכתב גלוי מאת הרב טוביה יהודה טביומי (בענייני יום עצמאות)
(ויקישיבה- עד כאן)
החלטת הרבנות הראשית[]
שמואל כ"ץ במוסף השבת של מקור ראשון כתב חידוש שלא היה כמותו מימי בית שני - על עיצוב דמותו הרוחנית של יום העצמאות בידי הרבנות הראשית בשנת ה'תש"ט – שיקולים, נימוקים והחלטות
במבוא נאמר:אחת ההחלטות החשובות, המשמעותיות והנועזות ביותר שקיבלה הרבנות הראשית מאז היווסדה, בט"ז באדר א' תרפ"א (1921), הייתה ההחלטה שהתקבלה בחודש ניסן תש"ט (1949), ולפיה יום העצמאות של מדינת ישראל החוגגת שנה לקיומה הוא יום בעל משמעות דתית, החייב בהלל והודיה לקב"ה, וחובה זו היא לדורות!
בעת קבלת החלטה זו, הרבנים הראשיים לישראל היו הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל. שניהם תפקדו בהרמוניה מלאה ובהערכה הדדית רבה. השקפת עולמם על תהליך הגאולה בדורות האחרונים, על הערך הרוחני שיש בהקמת המדינה ועל החובה להיות שותפים עם האומה בכאבה ובשמחתה אפשרו להם להוביל את המהלך המשמעותי הזה.
החגיגה הראשונה[]
נסקרת במאמרו של שמואל כ"ץ:תפילות הודיה חגיגיות התקיימו בליל החג בכל רחבי הארץ. בתי-הכנסת היו מלאים באלפי מתפללים. טקס מיוחד התקיים בירושלים, בארגון הרבנות הצבאית, השירות הדתי בצה"ל ומשרד הדתות. אירוע זה נפתח בטקס הודיה "לתקומת ישראל ושיבת הארון משדה המערכה לירושלים". תהלוכה מיוחדת של רבנים צבאיים וחיילים נעה כאשר בראשה נראו למרחוק שני ספרי תורה, סמל ענק של מדינת ישראל, דגל מלכות – שעליו נכתבו כל שמות מלכי יהודה – דגל המדינה ודגלי שנים עשר השבטים. רבבות חוגגים ליוו את התהלוכה בשירה וריקודים ברחובות העיר עד בית-הכנסת "ישורון", שם התכנסו אלפים לתפילת ההודיה.
התפילה נפתחה בפתיחת ארון הקודש על ידי הרב עוזיאל, שענד על בגדו את אות הכבוד מזהב שקיבל ביום הכתרתו לראשון לציון. לאחר תפילת ערבית חגיגית קרא הרב הצבאי הראשי, הרב שלמה גורונצ'יק (גורן), את "דבר התקומה" – הייתה זו מגילת קלף שעליה נכתבה תפילה מיוחדת, שחוברה במיוחד ליום העצמאות הראשון. הרב עוזיאל נאם בענייני דיומא, הוקראו הפסוקים: "וכי תבואו מלחמה" (במדבר י, ט-י) ו"עוד היום בנוב" (ישעיהו י-יב), ונערכה תפילת אזכרה לחללי מלחמת השחרור. סדר זה שונה במעט מזה שהרבנות הראשית עצמה הציעה לציבור.
למחרת, בשעות הבוקר, התקיים מצעד צבאי מרשים בירושלים, כשעל בימת הכבוד יושב גם הרב עוזיאל. מצעד צה"ל הגדול, שתוכנן לצעוד בתל-אביב, בוטל בגלל הדוחק הרב ובשל התפרצות הקהל העצום לרחובות. הרב הרצוג היה הנואם המרכזי באסיפת המונים לכבוד יום העצמאות שהתקיימה במדיסון סקוור גארדן שבניו-יורק. נאומו בפני 200 אלף איש השאיר רושם עז על השומעים.
על יום העצמאות הנדחה מפני השבת[]
הרב יעקב אריאל כתב במוסף השבת של מקור ראשון שאלת הריבונות: על יום העצמאות הנדחה מפני השבת . לדעתו זה מסמל:הזזתו של יום העצמאות מפני קדושת השבת מסמלת את ההכרה של הריבון האנושי, מדינת ישראל, בריבון העולם ובנותן השבת – הכרה המהווה ערובה ותשתית לעצמאותנו
במאמר הוא קובע:נחזור ליום העצמאות, יום הכרזת הריבונות המדינית של עם ישראל בארצו. אנו מניידים אותו בגלל כבוד השבת. לאמור: מדינת ישראל הריבונית, כמדינה יהודית, מכירה בשבת ולא רוצה לפגוע בקדושתה. יש בדבר הכרה סמויה בכך שהשבת כערך עומדת מעל למדינה. אמנם לא כל אזרחיה מכירים ושרים את השיר "י-ה ריבון עלם" אך בעצם ההתחשבות בשבת יש הודאה לא מודעת בכך שיש ריבון מעל לריבונות. ריבון העולם קודם לריבונות הישראלית. יתווכחו הסופרים וידונו החוקרים ויתפלפלו ההוגים באשר למקור הסמכות, אך ריבונותנו המדינית אינה רואה סתירה לעצמה בכך שיש ריבון לעולם. העובדה שאין פוצה פה ומצפצף על עצם קביעת יום העצמאות לפי התאריך העברי, ועל ניידותו עקב השבת, היא המכרעת. מדינת ישראל מכירה בדרך דמוקרטית בסמכות-העל של בורא העולם ששבת בשבת.
רבנו, הרב צבי יהודה קוק, היה חוזר ומדגיש את העובדה שגם יום העצמאות הראשון ב-ה' באייר תש"ח הוקדם בגלל השבת. החלטת האו"ם ב-29 לנובמבר, 47' למניינם, קבעה את סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל ב-15 למאי 48' למניינם. התאריך העברי היה ו' באייר תש"ח, אלא שהוא חל בשבת. מכיוון שהיה ברור גם למנהיגים החילונים שאין להכריז על הקמת המדינה בשבת, הוחלט להקדים את הכרזת המדינה לערב שבת ה' באייר. כך נקבע התאריך לדורות.
נמצא שלא האו"ם קבע מתי תקום מדינת ישראל. השבת היא שקבעה את המועד, והשבת היא המבטיחה את עצמאותו של עם ישראל הן מבחינה מדינית והן מבחינה תרבותית.
לפי תלמוד ירושלמי[]
רעיון קצר ליום הזיכרון, וכמו כן רעיון ליום העצמאות מאת: אברהם בלס
ליום הזיכרון: התלמוד הירושלמי (תענית ד, ה) ממחיש את החורבן של בית ראשון בכך שמביא משל שאומרים לאבא (= הקב"ה) שנשבה בנו ונתקדש. נתקדש בכוונה שיצא להריגה שכן חורבן הבית לווה גם בטבח של אלפי יהודים. אם נשאל את עצמנו האם עם ישראל היה זכאי התשובה המסתברת היא שלא שכן בית ראשון חרב בגלל שלושת העבירות החמורות. ובכל זאת יהודי שנהרג בידי גויים נקרא קדוש. ואם יהודי שנהרג בידי גויים נקרא קדוש, יהודי שנהרג במלחמות ישראל, כלומר שנהרג על קידוש השם, על אחת כמה וכמה שנקרא קדוש.
ליום העצמאות: חז"ל תקנו תספורת לפני חג כדי שאדם ייכנס לרגל מסודר. אם האדם היה אנוס ולא יכול להסתפר, הרי שהתירו לו חכמים להסתפר בחג. המשנה (מועד קטן ג, א) מדגימה מה פירוש אונס, ואחת הדוגמאות היא שהאדם נמצא בבית כלא של גויים שם לא נותנים לו אפשרות טכנית להסתפר. אומר התלמוד הירושלמי דבר מדהים. גם אם אדם חבוש בבית כלא של ישראל, מצב בו ניתנת לו אפשרות מעשית להתגלח והוא לא ניצל הזדמנות זו, הרי שהוא בגדר אנוס. כאשר אדם נמצא במציאות לא נורמאלית כמו בבית הסוהר אין לו כל רצון לפתח את כוחות חייו. נושא היופי אינו מטריד אותו כלל וכלל. גם מציאות של גלות היא מציאות שאינה נורמאלית – מציאות שמרימה את כוחות החידוש והיצירה (וראה עוד איגרת מרן הראי"ה קוק זצ"ל לבצלאל ובמיוחד המשל על הילדה שושנה).
הנביא יחזקאל בחזון העצמות היבשות (פרק לז) מגדיר את הגלות כבית קברות, ואת היהודים החיים בגלות כעצמות יבשות. התלמוד הירושלמי (קידושין ד, יא) קובע שאין יצר הרע מצוי בבית הקברות. בבית הקברות בגלות, כוחות החיים של עם ישראל, הכוחות השליליים (יצר הרע) וכל שכן הכוחות החיוביים אינם פעילים. ברגע שעם ישראל חוזר לארצו, חוזר למקומו הטבעי פתאום מתגלים בו כוחות של חיים. כישרונות רבים שעוסקים בתחומי האומנות, הספרות והשירה ובתחומי יצירה נוספים. כוחות החיים מתעוררים רק בארץ ישראל.
מקורות:תלמוד ירושלמי תענית ד, ה "כתיב בתשעה לחדש הובקעה העיר ואת אמר הכין אמר ר' תנחום בר חנילאי קילקול חשבונות יש כאן הדא היא דכתיב ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר יי' אלי לאמר בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלם האח מהו האח אין תימר באחד באב עדיין לא נשרף אין תימר באחד באלול ביום ולילה נפק בלדרה מן ירושלם ואתי לצור אלא קילקול חשבונות יש כאן רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקלקלו חשבונותיו אמר יעשה זה ראש לחשבונות רבי שמעון בן לקיש אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקדש אמר ייעשה זה ראש לחשבונות".
תלמוד ירושלמי מועד קטן ג, א: "והיוצא מבית האסורין. הוינן סברין מימר כשהיה חבוש אצל העכו"ם אבל אם היה חבוש אצל ישראל לא. אתא מימר לך ואפילו חבוש אצל ישראל אינו ערב לאדם לגלח בבית האסורין".
תלמוד ירושלמי קידושין ד, יא: "תני בן יומו שמת הרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם. לא סוף דבר בן יומו חי אלא אפי' יצא ראשו ורובו בחיים ויוצא בחיק ונקבר באשה אחת ובשני אנשים. אבא שאול אומר אף באיש אחד ובשתי נשים. מסתברא ר"ש מודיי לאבא שאול. אבא שאול לא מודי לר"ש שאין יצר הרע מצוי בבית הקברות".
מדינת ישראל האם יש לה ערך דתי[]
- ראו ערך מורחב:מדינת ישראל האם יש לה ערך דתי
הערות שוליים[]
- ↑ מעובד מלשונו בספר "נתיבי עם" הלכות עמ' קפג