Family Wiki
Advertisement
Yosef Schwartz

יהוסף שוורץ


הרב יהוסף שוורץ, (Rabbi Joseph Schwarz) ‏‏[1] שד"ר , מראשוני חוקרי ארץ ישראל בעת החדשה. (1804 - 1865).

תבואות הארץ[]

Tvuaat Haaretz

שער של ספר תבואות הארץ שמהדורתו הראשונה יצאה בשנת תר"ח

חיבורו החשוב הוא תבואות הארץ.

לקריאה נוספת[]

מספריו[]

  • תבואות הארץ - גאוגרפיה של ארץ ישראל

ר’ יהוסף שוורץ – אבי מחקר הגאוגרפיה ההיסטורית העברית של ארץ ישראל[]

מאת: ד"ר איל דודסון ר’ יהוסף שוורץ – אבי מחקר הגאוגרפיה ההיסטורית העברית של ארץ ישראל גיליון 198, שבט תשפ”ד

בצד התמורות הדמוגרפיות והאורבניות שהתחוללו בירושלים במאה ה-19 התחוללו גם תמורות תרבותיות. אישים אירופים, יהודים ושאינם יהודים, גדשו את סמטאות העיר העתיקה ונשאו עמם את רוחות התרבות המערבית שבישׂרו קִדמה, מודרניזציה והשכלה, ותמכו בפרנסה מיגיע כפיים. רוחות אלה היו זרות בירושלים, ובפרט בחברה היהודית של ‘היישוב הישן’, שהתאפיינה בשמרנות ובבדלנות. במבחן הזמן התברר שהשפעתם של אותם אישים הייתה דרמטית בתולדות ירושלים ובתולדות ישראל בכלל, אבל הם עצמם לא ראו את עצמם כמהפכנים ואולי כלל לא האמינו בכוחם לחולל מהפכות. אחד מהם היה ר’ יהוסף שוורץ.

שוורץ נולד ב-1804 בפְלוֹס שבבוואריה (כיום בגרמניה). בבגרותו למד גאוגרפיה ואסטרונומיה באוניברסיטת וירצבורג, וכבר בשנת 1829 שרטט את מפת ארץ ישראל, המגדירה את גבולות האזורים המחויבים במצוות התלויות בארץ. כשהיה בן 26 לא שעה להפצרות בני משפחתו והחליט לעלות לארץ ישראל. בשנת 1833, בתום מסע מסוכן ומפרך שנמשך שנתיים, התיישב בירושלים.

דיוקן

דיוקן ר’ יהוסף שוורץ, על פי מהדורת ‘תבואות הארץ’ בהוצאת א”מ לונץ, ירושלים 1900

שוורץ היה מן היהודים הראשונים בירושלים שעלו מגרמניה. כאן הוא פגש כמה צעירים בודדים, גם הם בשנות העשרים לחייהם, שכמותו עלו מגרמניה והאמינו שעתידו של העם היהודי בארץ ישראל חייב להתבסס על כלכלה מתקדמת ויצרנית, עם שמירת תורה ומצוות. ביניהם היו משה זקס ויוחנן צבי הירש שְׁלָנְק, מתלמידי ה’חת”ם סופר’ בהונגריה.

את עלייתם של שוורץ, זקס, שלנק וחבריהם לארץ יש לבחון על רקע התמורות המעמיקות שהתחוללו ביהדות מרכז אירופה בראשית המאה ה-19: היהודים קיבלו שוויון זכויות, ורבים נכונו להשתלב בחברה הכללית ולרכוש השׂכלה ומקצועות חופשיים. תנועות ההשכלה והרפורמה פערו סדקים רחבים באושיות המסורתיות של החברה היהודית. רבים התבוללו, או אימצו את היהדות כעניין דתי ולא לאומי, הבליטו את נאמנותם ואת זהותם הפטריוטית למדינה שבה ישבו, וארץ ישראל איבדה בעיניהם את משמעותה הארצית, להווה ולעתיד. עליית הצעירים האורתודוקסים ממרכז אירופה באותה עת הייתה תגובת נגד למגמות אלה. הם האמינו שמקומם ועתידם בארץ ישראל, ותמכו בקידום ההשכלה והפרודוקטיביזציה בד בבד עם המשך הקפדה על אורח חיים דתי־שמרני.

חבורה זו התנגדה למשטר ‘החלוקה’, וב־1837 החליטה ‘להתמרד’ ולהקים את כולל הו”ד – ראשי תיבות ארצות מוצאם: הולנד ודוֹיְטְשְׁלנד (גרמניה). זה היה הפילוג הראשון מכולל הפּרוּשׁים הכללי. לשם ביסוס פעילותם, נשלח ר’ יהוסף שוורץ לגייס כספים באירופה ובארצות הברית, במסע שארך שנתיים (1851-1849). ב־1855 ייסדו בית כנסת משלהם באחד החדרים התחתונים והאפלים שבחצר החוּש, וקראו לו ‘אהבת ציון לעדת ישורון’. באותה עת הייתה קהילתם קטנה ומנתה עשרות בודדות, ונראה שבתחילה התקשו לקיים בבית הכנסת מניינים סדירים, אבל ייסודו היה שלב חשוב בהגדרתם העצמית ובהתבדלותם מהאשכנזים האחרים בירושלים – יוצאי מזרח אירופה. למספרם הקטן של אנשי כולל הו”ד היה יתרון חשוב: סכומי הכספים שהגיעו אליהם מחוץ לארץ היו גבוהים והתחלקו בין חברים מעטים, וכך היה כולל הו”ד לכולל העשיר ביותר. התבססותו של כולל הו”ד אפשרה את ייסודה של שכונת בתי מחסה בדרום הרובע היהודי.

בירושלים שקד ר’ יהוסף שוורץ על לימוד התורה, ואף נמשך לחכמת הקבלה והרבה בטבילות טהרה ובתעניות. נאמן להשקפתו הדוגלת בשילוב תורה והשכלה, נמנה שוורץ עם צוות המורים הראשון של בית הספר למל (1856), אך נאלץ לסגת ממנו בלחצם של רבני האשכנזים.

שוורץ חיבר מספר ספרים בהלכה – שאלות ותשובות, עיונים וחידושים בתלמוד וברמב”ם, חישובי שעות זריחת החמה ועוד, אבל נראה כי ספרו המיוחד מכולם הוא תבואות הארץ. זהו ספר שמשקף התמודדות של בן ‘היישוב הישן’ השמרני והמסוגר בבית המדרש, שנפשו משתוקקת ללימוד מדעים וחפצה בפתיחות לעולם ההשכלה.

תבואות-הארץ-1

תבואות הארץ מתאר את הגאוגרפיה של ארץ ישראל, הצומח, החי, יישוביה ותושביה. זהו פרי של מחקר מדוקדק, שבמהלכו תר שוורץ את הארץ לאורכה ולרוחבה, סקר, שרטט ורשם את ששמע מפי תושביה, וכפי שתיאר בהקדמה לספרו (מהדורת א”מ לונץ, ירושלם תר”ס, עמ’ XXXI):

הספר חובר שבע שנים לאחר עלייתו לארץ, והוא נחשב לאבי חיבורי הגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל בעת החדשה.

בפתיחת הספר העיד שוורץ שמחקרו הגאוגרפי-היסטורי התבסס לא רק על מקורות חז”ל ועל התאמתם “עם המציאות”, אלא גם על כתבי אוסביוס והיירונימוס, מאבות הכנסייה הביזנטית בארץ ישראל. גישתו הביקורתית והפלורליסטית עמדה ללא ספק בניגוד מוחלט לרוח בתי המדרש האדוקים בין חומותיה של ירושלים באותם ימים, שהוא עצמו ישב על ספסליהם:

גבולות-1

כיפת הסלע (משמאל) ומסגד אל-אקצה ברקע הכותל המערבי, כשבאופק רכס הר הזיתים. איור מן המהדורה האנגלית של הספר ‘תבואות הארץ’:

והנה-1
כותל

A Descriptive Geography and Brief Historical Sketch of Palestine, Philadelphia 1850.

ר’ יוסף שוורץ נשא לאשה את חיה רבקה לוריא, בת למשפחה מחוגי תלמידי הגר”א (‘הפרושים’) בירושלים, ונולדו להם ארבעה בנים וארבע בנות. לימים, רק שתי בנות שרדו את המגפות בירושלים. את בֵּיתו הוא תיאר בכמה מכתביו, מהם משתמע שהתגורר ליד רחוב הגיא ושוק עושי הכותנה, בקרבת הכותל המערבי. כשתיאר את חמאם אל-שִׁפָאא הסמוך לשער הכותנה הוא כתב:

“וכעת ביתי וישיבתי סמוך ל[בית] מרחץ זה, כעשרים אמה” (תבואות הארץ, עמ’ שנג).

ובמקום אחר הוא תיאר את הר הבית הנשקף מגג ביתו וקרוב מאוד אליו:

“וסמֻך מאוד ביתי לכותל המערבי ומקום המקדש בערך עשרים אמות ותמיד הן לפני עיני, כי ביתי במערב העיר לפני הבית, וכל המקום המקדש במזרח העיר […] והנה אנוכי יושב בביתי וכל המקדש מלמטה. וכל היום ביכולתי לשבת בטלית, ובלילה אלך על הגג לקונן ולעשות תק[ו]ן חצות. ובחיי נשבעתי לך כי מה’ הייתה זאת, ולא הייתה לי מנוחה כל עת שבתי בחו”ל יום ולילה בהקיץ ובחלום עד שגמרתי בלבי לעלות למקום בית אלדינו […] בכל ע”ש [=ערב שבת] הולכים אחרי חצות [היום] לכותל מערבי להתפלל מנחה, אבל היחידים הולכים בכל יום תמיד כפי רצונם, אבל אנוכי כמעט איני צריך לזה מאחר שביתי מכוון וקרוב מאוד לה […]” (א’ מורגנשטרן, משיח בן יוסף ובניין ירושלים בין החומות, ירושלים תשפ”ב, עמ’ 365-364).

לדעת זאב וילנאי, היה ביתו של שוורץ בבית ראנד שמצפון לשוק עושי הכותנה (אריאל – אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, תל אביב 1984-1978, י, עמ’ 735).

ראנד-1

בית ראנד, שוק עושי הכותנה פינת רחוב הגיא. דצמבר 2023.

כשהיה בן 61, בשנת 1865, נפטר שוורץ לאחר מחלה ונטמן בהר הזיתים. על מצבתו נחרטו מספר ביטויים מליציים הרומזים לשמו יוסף: “מעשיו הבריקו כשוהם וצבע מפה שלו שחור”. רוצה לומר, אבן השוהם, הרביעית בטור השני בחושן הכהן הגדול, מיוחסת לשבטי בני יוסף, וצבע הדגל של בני יוסף בין דגלי השבטים במסעות המדבר היה שחור. “פְִטְפֵּט ביצרו” אף הוא ביטוי המתייחס ליוסף בן יעקב, ופירושו ששלט ביצרו. רוצה לומר, הוא ראוי לשבח על כך שבחייו התרחק מתענוגות החומר. שוורץ עצמו אכן חי בדחקות ובעוני כל ימיו, אבל מורשתו היא אחת מאבני הפינה לעידן החדש שהתחולל בירושלים בשלהי התקופה העות’מאנית.

מצבה-9

מצבת קברו של ר’ יהוסף שוורץ בהר הזיתים (קרדיט: מרכז מידע הר הזיתים).




הערות שוליים[]

  1. ‏במקור הגרמני‏
Advertisement