יהדות שבדיה מונה כשמונה עשר אלף נפש, כאשר מחצית הקהילה מתגוררת בעיר הבירה סטוקהולם. בעיר מצויים בה שלושה בתי כנסת, בית ספר יסודי ותיכון ותנועת נוער פעילה, תנועת בני עקיבא. מלבד הקהילה בסטוקהולם, מצויות קהילות יהודיות בערים מאלמו וגוטנברג. קהילות קטנות נוספות נמצאות בבורס ובאופסלה. במלמו יש בית כנסת אורתודוקסי וקהילה פעילה עם גן ילדים.
אקטואליה - על יהדות מאלמו[]
(ראו קישור לסרטון שהוסר - משמאל) בעיר מאלמו בשוודיה יש 700 יהודים ו-60.000 מוסלמים באוכלוסיה של 270.000. מצב היהודים הוא בלתי נסבל. יהודי מסביר מדוע משפחתו שנסה לשוודיה בסוף המאה ה-19 עולה לישראל
תולדות הקהילה[]
בשנת 1680, מלך שבדיה, צ'רלס ה-11, הרשה ליהודים לגור בשבדיה . אך בשנת 1685, לנוכח התנגדות התושבים המקומיים, נדרשו היהודים לעזוב את המדינה תוך 14 יום. הסיבה הייתה חשש מהשפעת הדת היהודית על המאמינים הנוצרים. בכנסייה הלותרנית בסטוקהולם משנת 1681 נמצא רישום, לפיו 28 יהודים, בני משפחות: ישראל מנדל ומוזס יעקב הוטבלו לנצרות בנוכחות המלך.
הנוכחות הרישמית של היהודים בשבדיה החלה החל משנת 1772. סמסון אפרים (Samson Efraim) ובנו הגיעו לגוטנברג וסטוקהולם למטרות מסחריות. אנשי עסקים נוספים הגיעו לשבדיה מטעם "חברת הודו המזרחית הבריטית" , שהיה לה מונופול על כל המסחר של אירופה עם הודו המזרחית. בשנת 1773 הורשו היהודים לקחת חלק בשווקים של העיר גוטנברג.
בסטוקהולם, הוקמה קהילה יהודית בשנת 1774 כאשר הגיע אליה אהרון אייזיק, חרט וגַּלָּף במקצועו, מגרמניה. הוא קיבל אישור לישיבת קבע, בתנאי שיקבל על עצמו את דת הנצרות. לפי מסורות בקהילה הוא השיב "לא אמיר את דתי בעד כל הזהב בעולם". תגובתו הֵרְשִימַה את ראש העייריה בסטוקהולם והוא הציע לו להגיש מחאה חריפה למלך שבדיה "המלך גוסטב ה-3" על התנאי לקבלתו. המלך אישר לאייזיק אזרחות שבדיה ואפילו התיר לו להביא לעיר משפחות יהודיות נוספות עד אשר יימנו מספר האנשים הדרושים למניין, במטרה לאפשר קיום תפילה בציבור.
הקהילה רכשה אדמה לבית קברות והקימה חברה קדישא. יהודי שבדיה הביאו לארצם רב אשר היה גם מורה לבניהם. בשנת 1779 יהודים הורשו לשבת בערים: בסטוקהולם, גטבורג ו"נורשפינג". רישמית, רק בשנת 1782 בוטל התנאי להתנצר שחל על אלה שבקשו לחיות בשבדיה. בשנת זו פורסמו תקנות כי יהודים יוכלו לעסוק רק במקצועות מסוימים, שלא נשלטו על ידי הגילדות. כן הותר להם להקים בית כנסת ולקיים תפילה בציבור (צילום הרשיון ראו תמונה).
בשנת 1838 החלה האמנציפציה של יהדות שבדיה. המלך צ'רלס ה-14 העניק ליהודים זכויות אזרחיות במעמד של אזרחי מדינה והם הוגדרו בתור "שבדים בני דת משה". בשנת 1870 קיבלו היהודים שוויון זכויות מלא, כמו שאר יהודי אירופה. בשנת 1840 מנו יהודי שבדיה 900 נפש. יחד עם זאת, רק בשנת 1951 הוסרה ההגבלה האחרונה שחלה על היהודים והם הורשו לקבל מישרות ציבוריות.
במחצית השנייה של המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, הגיעו לשבדיה יהודים מרוסיה ופולין וכך בשנת 1920 מנתה קהילת יהודי שוודיה כ-6,500 נפש.
השואה[]
השואה פסחה על יהדות שבדיה עקב היות ומדינת שבדיה היתה ניטראלית במלחמת העולם השנייה. בניגוד לגישה שהייתה לשבדיה לפני המלחמה, כאשר אסרה על אלפי הפליטים היהודים להיכנס אליה, במהלכה ולאחריה היא שינתה את גישתה. יהודי שוודיה היו מעורבים במאמצים להצלת יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה מארצות : נורווגיה, דנמרק והונגריה במסגרת פעולת ההצלה של השגריר השבדי בבודפסט, ראול ולנברג, הנמנה על חסידי אומות העולם והרוזן פולקה ברנדוט.
מרדכי גילה כתב במוסף השבת של מקור ראשון אנושיות ונשמה יתרה: היחלצותה של שוודיה לחילוץ הניצולים ומסכם: לצד קולות אנטישמיים ושנאת זרים, השקיעה שוודיה מאמצים, תוך סיכון חיי אדם, להבאת אלפי ניצולי שואה לחוף מבטחים. הרוזן ברנדוט,מנהל מבצע החילוץ, אף זכה להוקרה ציונית שלוש שנים לפני הירצחו
בין היתר הוא ציין:"...בסך הכול מעריכים שכ-30,000 ניצולי מחנות הגיעו לשוודיה באביב ובקיץ 1945, מתוכם כנראה כ-8,000 יהודים, ורוב הנותרים פולנים."
"ארגוני ההצלה הבינלאומיים שפעלו בזוועות של מחנה ברגן-בלזן לאחר שחרורו ב-15 לאפריל 1945 לא הצליחו להתמודד עם עשרות אלפי הניצולים שנמצאו שם. מרביתם סבלו מתת-תזונה חריפה ביותר והיו חולים אנושות או גוססים. לכן, כבר ב-9 למאי, יום אחרי כניעתה הרשמית של גרמניה ורק ימים ספורים לאחר סיומו של מבצע ברנדוט, נמסרה פנייה לממשלת שוודיה לקלוט עוד 10,000 ניצולים לצורך טיפול רפואי והתאוששות. שוודיה נענתה בחיוב. למודי ניסיון מהטיפול בקליטת פליטי מבצע ברנדוט, החלו השלטונות בהתארגנות מרשימה של הקצאת משאבים ביעילות צבאית ובצורה המדויקת ביותר. תוך פחות מחודשיים, ביולי-אוגוסט 1945, נקלטו 10,000 ניצולים מברגן בלזן, כמחציתם יהודים. רבים מהם היו במצב קשה ופונו על אלונקות. מי שנזקקו לכך זכו בשוודיה לטיפול רפואי ולאשפוז בבתי חולים רגילים או ב"בתי חולים לשעת חירום" שהוקמו במקומות רבים במיוחד לצורך הפליטים. רופאים נקראו לשרת בבתי חולים אלה בצווי גיוס לשעת חירום של מפקדת העורף.
לסיום:"עניין לציין שארגונים יהודיים רבים ראו צורך להודות לו על מאמציו ההומניטריים למען אסירי מחנות הריכוז. באוסף שלו בארכיון של הצלב האדום יש ערמה של דברי תודה שכתב ברנדוט לאלה שבירכו אותו לאחר מבצע ההצלה. כקוריוז יוזכר שמלך נורבגיה הגולה באנגליה והגנרל דה גול הצרפתי היו בין אלה ששיגרו לו ברכות ודברי תודה. גם הרב הראשי ליהודי שוודיה, פרופסור אהרנפרייס, שיגר דברי תודה. כמו כן, הסניף השוודי של תנועת החלוץ טרח לברך אותו ואף לרשום אותו בספר הזהב של הקרן הקיימת בירושלים, וזכה לתודה מיוחדת בשל כך מאת הרוזן.
עיון ברשומות ספר הזהב בארכיון הציוני מגלה שהיו שתי יוזמות לרישום ברנדוט בספר הזהב. תנועת החלוץ כתבה כך:רגון הצלב האדום השודי ונשיאו פולקה בערנאדוט נסיך ויסבורג, ע"י "החלוץ" בשודיה, בהוקרה נאמנה על עזרתם בהצלת כלואים יהודים ממחנות הריכוז הגרמניים אפריל 1945. היוזמה השנייה הייתה של היהודים הדנים שחולצו מטרזינשטט, וזו לשונם:הרוזן פולקה ברנדוט, נשיא הצלב האדום השודי, אשר באומץ לבו, באהבתו לאדם ובעמידתו האיתנה הציל 423 יהודים אזרחי דנמרק ממוראות גטו טרזיינשטאדט ביום 15 לאפריל 1945 הניצולים ברחשי הוקרה ותודה נאמנים
הקהילה הנוכחית[]
לאחר המלחמה, שבעת אלפים ניצולים ממחנות ריכוז התיישבו בשבדיה . הגירה זו הכפילה את האוכלוסייה היהודית השוודית. בשנת 1956הגיעו אליה פליטים יהודים מהונגריה ובשנת 1968 פליטים נוספים מפולין. בשנים האחרונות הצטרפו גם מהגרים יהודים מרוסיה וממדינת ישראל.
שיעור נישואי התערובת הוא גבוה בקרב יהדות שבדיה. לא מעט הודות לעובדה ששוודיה היא מדינה חילונית [1]. היהודים מהווים חלק מהחברה, מהתרבות, מהמנטאליות. "הם מושפעים מהפולקלור, מהטעמים והריחות במקום מגוריהם, והדבר מתבטא גם ביחס לדת" [2] .
הקהילה היהודית בשטוקהולם ידועה כ"קהילה מאוחדת " המאחדת את החברים בבתי הכנסת אורתודוקסים קונסרבטיבים או רפורמים. בתי הכנסת נמצאים בחסות ארגון גג אחד "Official Council of Jewish Communities in Sweden" עם נשיא אחד ומוסדות מאוחדים. נוסח התפילה הוא נוסח אלטונה מגרמניה, אשכנז, הוא הנוסח המקובל בכל קהילות סקנדינביה.
יהדות שבדיה קבלה את דעתו של הרב עזריאל הילדסהיימר מראשי היהדות האורתודוקסית בגרמניה, וממבשרי האורתודוקסיה המודרנית "שמותר לקיים אחדות קהילתית בין יהודים רפורמים ליהודים אורתודוקסים במצבים שבהם אפשר להבטיח את שלמות העמדה האורתודוקסית".
הרב יצחק נחמן, בוגר מכון שטראוס עמיאלהוא רבה של הקהילה האורתודוקסית.
בתי הכנסת[]
בעיר הבירה שטוקהולם שלושה בתי כנסת. הגדול ביותר הוא הקונסרבטיבי, המכונה כבית הכנסת הגדול. שני בתי הכנסת הקטנים יותר הם אורתודוקסיים – עדת ישראל ועדת ישורון. בית הכנסת הגדול נחנך בשנת 1870. בסגנונו ובממדיו ממשיך בית הכנסת הגדול בשטוקהולם מסורת של בתי כנסת מונומנטאליים שנבנו באירופה, ביניהם בתי כנסת בולטים במיוחד כגון בית הכנסת היילברון סגנון הבנייה הזכיר את סגנון הבנייה הממלוכים או ארמון האלהמברה. בית הכנסת נחרב באירועי ליל הבדולח ב-1938. התפילות בו בערבי שבת, בשבתות וחגים בנגינת עוגב (על ידי נגן שאינו יהודי), ובשירת מקהלה מעורבת. הגלריות שמורות לנשים, ואילו הצד השמאלי בקומת הקרקע לגברים. בצד הימני מותרת ישיבה מעורבת. התפילות נערכות בשוודית ובעברית, ומתקיימות בכל שבת וחג וכן בימי שני וחמישי.
בבית הכנסת "עדת ישורון" ריהוט, תיבה וארון קודש שעמדו בעבר בבית כנסת קטן בהמבורג, אשר נשרף בליל הבדולח כאשר הושחתו כמעט כל בתי הכנסת בגרמניה.
מוסדות הקהילה[]
בשטוקהולם קיים בית ספר יסודי, "הלל", , הפועל במתכונת רגילה: לימודי חול ולימודי מסורת. בית הספר התיכון פועל בתוך בית ספר תיכון עירוני וכלל ארבע כיתות יהודיות. היהודים לומדים בכיתות נפרדות את כל המקצועות, עומד לרשותם חדר אוכל כשר במשך כל ימות השנה. התלמידים היהודים אינם לומדים בשבת ובמועדי ישראל. היתרון בהסדר זה הוא שהם נהנים מתמיכת המדינה בכל ההוצאות הכרוכות בחינוך הכללי ובחינוך היהודי. כמו כן קיים גם גן ילדים.
בשוודיה קיימת נציגות לתנועות ויצ"ו, אמונה, ובני ברית. בקרב הנוער פעילה היא תנועת בבני עקיבא. התנועה משמשת לא רק תנועת נוער ציונית. היא פועלת לקירוב הצעירים לזהותם היהודית.
פעולות התרבות היהודיות הם : מוזיאון קטן לאומנות יודיקא, ספריה ציבורית לנושאי יהדות, בטאון דו-חודשי ושידור רדיו שבועי.
איסור שחיטה כשרה[]
שוודיה קיים איסור על שחיטה כשרה. בני הקהילה נדרשים מביאים את הבשר הכשר מארצות אחרות באירופה. הקהילה היהודית בשוודיה עושה מאמצים גדולים כדי לשנות את החוק בפרלמנט המקומי ולהתיר את השחיטה. אחת הדרכים המקוריות להשפיע על העברת החוק להיתר השחיטה היא קואליציה ההולכת ונרקמת בין היהודים לבין המוסלמים בנושא זה.
הרב אליהו בירנבוים אשר בקר בקהילה ביולי 2008 מצטט במאמרו את תשובת נשיאת הקהילה בשטוקהולם מדוע לשאלה מדוע שינוי חוק השחיטה כל כך חשוב בעיניה, והאם אכן הקהילה מתכוננת להפעיל מערכת של שחיטה מקומית אם החוק יאושר, היא השיבה: "אינני בטוחה שנתחיל לשחוט בשוודיה, אבל כיהודים גאים שחיים בעולם חופשי ודמוקרטי, אני לא מוכנה לוותר על כך שנוכל לחיות כבני חורין במדינה זו ולשחוט לפי רצוננו וראות עינינו, הן במחשבה והן במעשה".
קישורים חיצוניים[]
- אתר יהדות שבדיה
- אליהו בירנבוים, אידיליה צפונית - מקור ראשון
- Rebecca Weiner , The Virtual Jewish History Tour