Family Wiki
Advertisement

5_Years_-_Chabad_of_Cyprus

Chabad_Lubavitch_of_Cyprus_-_The_Cyprus_Jewish_Community_Centre

This video was presented during the 3rd "Friends of Chabad of Cyprus in Israel Event" on January 3rd 2009. The video reports Chabad of Cyprus activities and testimonials from people who had the chance to know Rabbi Arie Zeev - 2009 Raskin, Chief Rabbi and Chabad Emissary to Cyprus.

'Cyprus Jewish Community Centre - Chabad innauguration in 2005


(הערך מעובד מהויקיפדיה העברית)

יהדות קפריסין היא קהילה יהודית עתיקת יומין המתקיימת לסירוגין באי קפריסין שבים התיכון.

היהודים הראשונים ישבו באי כבר בתקופת בית תלמי. ישנן עדויות לישיבת יהודים באי כבר במאה ה-2, ואף נמצאו מטבעות שבהם השתמשו בתקופת שלטון החשמונאים בארץ ישראל, דבר המעיד על קשר כלשהו, כלכלי בכל אופן, בין קפריסין לארץ ישראל. המלך הורדוס קיבל מקפריסין תמלוגים ממכרות הנחושת שבשיטחה.

יהודי קפריסין לקחו חלק במרד התפוצות בשנים 115-117. המרד דוכא, כל הקהילה היהודית הושמדה ונאסר על יהודים להתגורר בקפריסין. הכעס על היהודים באותה עת היה חריף כל כך עד שאם בטעות נקלע יהודי מספינה טרופה לאי היו נוהגים להוציאו להורג. איסור ישיבת היהודים באי היה תקף במשך מאה שנים בקירוב ולקראת סוף המאה ה-2 או תחילת המאה ה-3 חזרו היהודים לאי.

היהודים בניקוסיה בפרט, ובקפריסין בכלל, נהנו משגשוג כלכלי שנמשך שנים רבות. במאה ה-14 הם הוכרחו לשאת את אות הקלון.

רשמי אליהו מפיסארו[]

הנוסע היהודי אליהו מפיסארו התעקב באי בדרכו לארץ ישראל וכותב על הקהילה היהודית בה. בקפריסין מצא הנוסע 25 משפחות יהודים מזרחיים. סיציליאניים וגם מארצות צפון אפריקה, וגס את הרב הגדול ר׳ אליעזר אשכנזי, שהיה רב במצרים במשך שנים רבות, ונאנס לצאת הימנה. ליהודים העשירים שבאיטליה הוא מייעץ להשקיע כספם בקפריסין ולהשתקע בארץ ישראל בצפת או בירושלים. בסיום דבריו הוא מעורר שוב את אחיו לעלות ל ארץ-ישראל: -מתי יבוא ואראה פני מעלתכם בארץ הקדושהך״

דעתו אינה חיובית על יהודי האי. ביחוד על יחסם לעניים, שכמען אינם באי.

הגירה מצפת[]

Perush mgilat ester.jpg

בשנת 1571 כבשו הטורקים את קפריסין מידי ונציה ומיד החלו ליישב את האי ב"אנשים שאפשר לסמוך עליהם". הטורקים ניסו ליישב באי יהודים והחליטו להביא לשם-כך מאות משפחות יהודיות עשירות מארצות האזור כמו יוון. הרעיון לא צלח והיהודים שהוגלו לשם על-כורחם מצפת ומיוון שבו עד מהרה על עקבותיהם.

וכך תיאר זאת אורי שבא במאמר שכתב (ראו להלן):"באוגוסט 1576, שוב פנה השער העליון (כיניו של ארמון הסולטן בקושטא) למושל צפת ולשופט שלה. הפעם ביקש לשלוח לקפריסין גולים הגונים ויעילים, ולמעשה נקב במספר מדויק. "אני מצווה כי בהגיע פקודה זו תרשמו ללא דיחוי אלף יהודים עשירים ומשגשגים ותשלחו אותם עם רכושם וחפציהם, תחת משמר מתאים, לעיר פמגוסטה בקפריסין. לאחר שהיהודים יירשמו בספר, אל תוציאם מהרשימה בעקבות לחץ. ואם מישהו מהם יוצא מרשימת הנרשמים ובמקומו יישלחו יהודים עניים, לא יתקבלו הצטדקויותיכם. הדבר ייחקר ויטופל. אם יתברר לנו כי העניין טופל בדרך נוגדת לפקודתנו האצילה, ייגמר הדבר לא רק בפיטוריכם, אלא גם תיענשו בתקיפות". ככל הנראה הייתה הכוונה שיהודים אלה, על משפחותיהם, יקימו בקפריסיון תשתית תעשייתית וחקלאית שתשקם את כלכלתו ההרוסה של האי.

עם זאת, כנראה היה בין המתיישבים יהודי בשם אשר כתב פירוש למגילת אסתר - פירוש הנכלל במקראות גדולות. בפירושו הוא מציין כי וכן שמוצאו מצפת. הוא יוסף לקח - פירושו של רבי אליעזר בן אליהו הרופא אשכנזי, מתלמידי רבי יוסף קארו וחבר של רבי משה אלשיך הודפס בקרימונה (איטליה) של״ו (1596) פעמים באותה השנה, 83 דף!. לפי הכתוב בספר הוא נכתב באי "גיפרי" בעיר פמגוסטה" בשנת ש...

בעת החדשה[]

הרצל, בין הצעותיו ליישוב יהודים, הציע ליישב יהודים בקפריסין אך מכיוון שהתושבים התנגדו לא הסכימו הבריטים ששלטו באי ליישב בו יהודים.

בתקופת מלחמת העולם השנייה נמלטו פליטים יהודים רבים מגרמניה לקפריסין. בין השנים 1946-1948 שלחו שלטונות בריטניה את כל המעפילים היהודים שניסו להיכנס לארץ ישראל לקפריסין ובמחנות המעצר היו בעת פירוקם כ-52,000 יהודים, שהיו הראשונים שעלו לארץ ישראל.

אחרי הקמת מדינת ישראל הפך האי קפריסין למוקד תיירות ונופש לישראלים רבים, ולבסיס עסקים.

כיום זוכה הקהילה היהודית, המונה קרוב ל-1500 נפשות, להתחדשות: חנוכת בית כנסת והכנסת ספר תורה, פתיחת מקווה טהרה והקמת מרכז יהודי. בחודש ספטמבר 2005 מונה שליח חב"ד הרב אריה זאב רסקין לרבה הראשי של קפריסין. בימים אלו (2009) שוקדים במרכז הקהילה בקפריסין על פתיחת מרכז ללימודי יהדות שיכלול גם גן ילדים ובית ספר יסודי.

"קפריסין: קרש הקפיצה לחלום הציוני"[]

המקור: כתבה של הרב אליהו בירנבוים במקור ראשון לא נסעתי לקפריסין לנופש או כדי לראות את חופי הים היפים. לא נסעתי לחפש את "יין קפריסין", אשר הובא לבית המקדש לצורך עשיית הקטורת. גם לא נסעתי ללוות זוגות שנוסעים לצורך חבילת נישואין אזרחית. מטרת המסע לקפריסין, הנמצאת פחות מ־40 דקות טיסה מישראל, הייתה לבקר במחנות המעפילים אשר גורשו מארץ ישראל על ידי הבריטים, במושבות החקלאיות אשר הוקמו על ידי יהודים על אדמת קפריסין ובבית קברות יהודי נטוש הנמצא בתוך אזור צבאי סגור בחלק התורכי של המדינה.

צריפים מתקופת המעפילים והמחנות בקפריסין ב 1948. צילום: Bettmann Archive, גטי אימג'ס

שרידי המחנות[]

קפריסין ידועה בדרך כלל בגלל מחנות המעצר של המעפילים שהיו בה. כזכור, לאחר פרסום הספר הלבן הבריטי בשנת 1939 הוגבל מספר העולים היהודים שהורשו לעלות לארץ. עם סיום מלחמת העולם השנייה בקיץ 1945 התחדשה העלייה הבלתי לגלית לארץ ישראל. הבריטים נקטו את כל המאמצים האפשריים לבלימת זרם העלייה המתחדש. מספר קטן של אוניות הצליח להערים על הבריטים ולהגיע לחופי הארץ אולם רוב הספינות נעצרו ליד חופי הארץ. בשלב הראשון הקימה ממשלת בריטניה מחנה מעצר בעתלית לאותם עולים. מאוחר יותר, במהלך השנתיים וחצי שבין השנים 1946־1948, לאחר שהמחנה בעתלית התמלא, החלו הבריטים לשלוח את המעפילים לקפריסין. קפריסין הפכה לתחנה נוספת בדרך הנדודים של ניצולי השואה לארץ ישראל. בסך הכול כלאו הבריטים במחנות אלה כ־53,000 מעפילים. כ־2,200 ילדים נולדו לנשים ששהו שם.

מחנות העצורים התחלקו ל"מושבות חורף" ו"מושבות קיץ". הראשונים היו צריפי פח והשניים אוהלים. מחנות המעצר היו ליד הערים או הכפרים לימסול, ניקוסיה, קורסיה, לרנקה וממגוסיטה. מחנות הקיץ היו בדהקליה, קסילוטוימבו וקארלוט. מחנות המעצר היו בפיקוח המנדט והצבא הבריטי אולם ההתנהלות הפנימית של המחנות הייתה בידי העצורים ונציגי המושבות בארץ. הסוכנות היהודית, הג'וינט, התנועה הקיבוצית, המפלגות השונות והרבנות הראשית שלחו שליחים כדי לעזור למעפילים שהיו כלואים במחנות.

אליהו בירנבוים ליד צריף מקורי מתקופת המעצר בקפריסין כיום

בשנים הראשונות, הרב יעקב בן ציון רוטנר היה רבם של היהודים במחנות. בשנת 1947 נשלח הרב יהושע מנדל אהרנברג להחליפו. הרב אהרנברג עצמו היה ניצול שואה ותלמיד חכם, וידע להבין לליבם של העצורים. בתוך המחנות הוא פעל להקמת ישיבה לצעירים, בית דין ומקוואות ולסידור חיי הדת בתחומים השונים, כולל מטבחים ציבוריים כשרים ןהעמדת שוחטים ומוהלים מומחים. הראשון לציון, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, ביקר במחנות המעפילים באוקטובר 1948 כדי לחזק ולעודד אותם וכדי לפתור בעיות הלכתיות וחברתיות שעמדו על הפרק.

במשך שנות המעצר נשלחו שאלות הלכה רבות לפוסקים בארץ ישראל, בנושאי עגונות, גיטין וענייני משפחה. אחת השאלות המעניינות המלמדות על החיים במחנה ועל התחושות של העצורים נשלחה לרב יצחק אייזיק הרצוג, הרב הראשי למדינת ישראל, בערב יום הכיפורים של שנת תש"ח. השבויים במחנות ביקשו לבדוק אם הם רשאים להפליג לארץ ישראל ביום טוב שני של גלויות. וכך נוסח השאלה (שו"ת היכל יצחק, אורח חיים נד):

בשם מאות מעפילים שגורשו מארצנו בכח הזרוע, המצפים לשחרורם משביים והחזרתם למולדת, מבקשים הסכמתכם במצות פדיון שבויים להפלגתנו ביום טוב שני של גלויות לארץ ישראל… מפני שאלה המעפילים כבר ירדו בארץ ובדעה מוצקה שאין מוצקה ממנה לאחוז בארץ, והוציאו אותם מן הארץ בכח הזרוע. שאלה: האם יש דין של בני ארץ ישראל? אם כי בן ארץ ישראל שהלך לחו"ל אפילו שדעתו לחזור אסור לו לחלל יום טוב בישוב אבל שהוציאו בכח הזרוע הרי נשאר בן ארץ ישראל.

מבין הצריפים והאוהלים של המחנות נשאר רק צריף אחד הנמצא כיום במרכז של בית חב"ד בלרנקה, במקום שבו ייבנה מוזיאון המספר את ההיסטוריה של היהודים בקפריסין. אך אני ביקרתי גם במקומות אחרים שבהם היו פזורים המחנות של העצורים לאורכו ורוחבו של האי. התרגשתי מאוד לבקר בעיירה קטנה בשם דקליה ולשוחח עם זקנים מתושבי הכפר שסיפרו כיצד עזרו לתושבי המחנות בדרכים שונות. מחנות העצורים בקפריסין נסגרו באופן סופי על ידי השלטון הבריטי ב־10 לפברואר 1949, כאשר אחרוני הגולים עלו למדינת ישראל.


ניסיונות להתיישבות יהודית[]

בבית הקברות במרגו יש כ־90 מצבות. למרות המאמצים של השלטונות לשמור על בית הקברות, נכון להיום המצבות כולן הרוסות ושבורות. לא ניתן לקרוא את שמות הנפטרים ואת התאריכים. ניתן לראות באופן ברור שרוב המצבות נפתחו ושחפרו בתוך הקברים. ככל הנראה תושבי האזור חשבו שימצאו אוצרות של כסף וזהב בתוך הקברים של היהודים ולכן פתחו את הקברים ואחר כך כיסו אותם שוב בעפר ואבנים. הביקור בבית הקברות היה מרגש ועצוב.

שוכני בית החיים במרגו שבצפון קפריסין מלמדים על ניסיונות שנעשו להקמת מושבות יהודיות במדינה בין השנים 1883 ו־1939. הקרבה היחסית בין קפריסין לארץ ישראל הפכה את האי לקרש קפיצה של התנועה הציונית לארץ ישראל ואף לשלוחה של ארץ ישראל לחקלאים ישראלים אשר ביקשו להרחיב את עסקיהם מעבר לים. מושבות חקלאיות אלו בקפריסין פחות מוכרות מאשר המושבות שהקים הברון הירש לקליטת יהודים בצפון ארגנטינה בסוף המאה ה־19, אבל סיפורן הוא מעניין ומרתק לא פחות.

במשך כ־60 שנה חיו בקפריסין עשרות משפחות יהודיות במושבות חקלאיות. יהודים הגיעו לקפריסין לאחר שביקשו לברוח ממצוקת היהודים במזרח אירופה וכדי ללמוד לעבוד את האדמה כהכנה להתיישבות בארץ ישראל בבוא היום. ניסיונות שונים להתיישבות יהודית בקפריסין נעשו לאורך שנים אלו, ולמרות שאין קשר ישיר בין הניסיונות לכולם היה אותו ייעוד: לקיים את החלום הציוני על ידי הקמת המושבות החקלאיות. רובן, בפועל, לא צלחו.

ניסיון ההתיישבות הראשון באי נעשה באופן מפתיע בשנת 1883 על ידי חוג נוצרי־אנגלי שביקש ליישב יהודים בקפריסין כמעבר לארץ ישראל. "החברה להתיישבות בסוריה ובארץ ישראל" הוקמה על ידי מיסיונרים נוצרים אשר האמינו ששיבתו של ישו תתאפשר רק כאשר היהודים יחזרו לארץ ישראל ויתנצרו. לצורך כך הם עודדו 25 משפחות יהודיות להגר מרוסיה לקוקליה בקפריסין. בהחלט ייתכן שהאופי הנוצרי־מיסיונרי של האגודה דחה יהודים רבים מלהגיע לחבל הארץ בקפריסין. הכפר היהודי הוקם בקפריסין על גבעה הנמצאת כ־5 קילומטר מהים, בדרום מערב האי, אולם תנאי הקרקע וחוסר הניסיון של המתיישבים גרמו לקריסת המיזם תוך פחות משנה.

שוכני בית החיים בצפון קפריסין מלמדים על ניסיונות שנעשו להקמת מושבות יהודיות במדינה. בית הקברות במרגו. צילום: אליהו בירנבוים

הניסיון השני היה בשנת 1898 בקרקעות בין לרנקה וניקוסיה. חברי הקבוצה קיבלו הפעם את התמיכה של אגודת "אהבת ציון" ויק"א לונדון (החברה היהודית להתיישבות שהוקמה על ידי הברון הירש בשנת 1891 במטרה לסייע ליישובם של יהודים ממזרח אירופה). הפעם התנאים היו יותר טובים ואף נבנו בתים וניתנו כלי עבודה למשפחות שלוו על ידי מדריכים חקלאיים שבאו מ"מקווה ישראל" בארץ. ואולם, המחסור העצום במים וקשיי האקלים גרמו לכך שהמתיישבים לא הצליחו להיאחז בקרקע ולאחר כשנה וחצי הם עזבו את המקום.

מרגו הייתה המושבה המרכזית של המתיישבים והיא הפכה להיות אם המושבות והמוצלחת מביניהן. למרות הקשיים שהיו בתחילת יישובה, גל הגירה שהגיע ממזרח אירופה לקפריסין בין השנים 1908־1910 חיזק את המושבה. בשנת 1914 התגוררו בה 138 אנשים, ובמשך מלחמת העולם הראשונה היא החלה לפרוח הן בהצלחה החקלאית והן במספר האנשים. ליד מרגו הוקמו עוד שתי מושבות חקלאיות: צ'ולמקצ'י וקוקיליה. המושבה נעזבה על ידי התושבים בשנת 1927.

גל נוסף של פעילות חקלאית יהודית בקפריסין החל בשנות ה־30 של המאה העשרים, על ידי חקלאים מארץ ישראל. הפרדסנים בארץ זיהו בקפריסין פוטנציאל להתרחבות עסקית, קנו אדמות ונטעו אלפי דונמים של פרדסים. כמובן שהחקלאים ניצלו את הידע והניסיון שצברו בארץ וכן את הקרבה של קפריסין לארץ. הפרדסים הישראלים בקפריסין המשיכו להתקיים עד שנות השבעים של המאה הקודמת.

ראו גם[]

  • מרד התפוצות

קישורים חיצוניים[]

(מהויקיפדיה העברית)

יהדות אירופה

אוסטריה · אוקראינה · אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איטליה · אירלנד · אלבניה · אסטוניה · ארמניה · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · בריטניה · גרמניה · דנמרק · הולנד ·הונגריה · צ'כיה · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · מולדובה · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סלובניה · סלובקיה · ספרד · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קפריסין · רומניה · רוסיה · שבדיה · שווייץ · טורקיה
ראו גם: יהדות אשכנז · מזרח אירופה

יהדות אסיה

אוזבקיסטןאזרבייג'ןאינדונזיהאיראןאפגניסטןארמניהבוכרהגאורגיהיהודי ההריםהודוהונג קונגטג'יקיסטןטורקיהיפןכורדיסטןלבנוןמיאנמרסוריהסיןהרפובליקה הסיניתסינגפורעיראקחצי האי ערבפקיסטןקוצ'יןקזחסטןקירגיזסטןקפריסיןרוסיהתימן

]

Advertisement