קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
פרוטוקול של ועד מדינת מעהרין (מורביה), 1713.
יהדות צ'כיה הייתה אחת הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות במרכז אירופה ומיקומה היה באזור צ'כיה של היום (בעבר צ'כוסלובקיה.
- ראו גם:יהדות צכיה - סקירה היסטורית
היסטוריה[]
היהודים הראשונים שהגיעו ישבו באזורי בוהמיה (שבירת צ'כיה, פראג נמצאת בשטחה) ומורביה (שנקראת גם מהרין, שהעיר החשובה בה, בוודאי מבחינה יהודית, היא ניקלשבורג (מיקולוב). בעיר זו כיהנו שני רבנים בולטים: הרב מרדכי בנעט והרב שמואל שמלקא הורוביץ. לאזור פנים הארץ הגיעו היהודים רק במהלך המאה ה-10 ומאז אותה התקופה בערך ישנן עדויות ברורות לישיבת סוחרים יהודים באזורים אלו[1]. בתוספות מוזכרים שני בעלי תוספות מבוהמיה, רבי אליעזר מביה"ם ורבי משה ברבי יעקב מפיה"ם[2].
במאה ה-13 נתן המלך רשות ליהודים להתיישב בארצו, בעיקר כי רצה לנצל את קשריהם המסחריים לפיתוח כלכלת ארצו, ולכן היגרו יהודים רבים, בעיקר מאזור גרמניה לשטחי צ'כיה. בעת המהומות הדתיות שאירעו במדינה במאה ה-15 פגעו גם ביהודים ובמאה ה-16 אירעו מספר גירושים ליהודי צ'כיה וחלקם היגרו למדינות השכנות או לאזורי הכפר שהיו בשליטת האצולה הצ'כית וקהילות יהודיות נותרו רק בערים פראג וקולין.
במאה ה-17 הוטלו על היהודים איסורים רבים וצווים מטעם השלטון וכן מיסים שונים. כמו כן תועדו רדיפות על רקע דתי כדוגמת פרשת שמעון אבלס.
בשנת 1744 ערכו תושבי פראג פרעות כנגד היהודים, בגיבויים וסיועם של חייליה הקרואטים של מריה תרזה, שנשאה אף את כתר מלכת בוהמיה. הסיבה ה"רשמית" למהומות, הייתה אשמת שווא של שיתוף פעולה עם הצבא הפרוסי שהיה אז בעיצומה של מלחמת הירושה האוסטרית נגד הקיסרית. הקהילה היהודית של פראג מנתה אז קרוב ל-20,000 איש (כ-30% מהאוכלוסייה) והייתה מבין הגדולות בזמנה באירופה. במהלך הפרעות פירסמה מריה תרזה צו מלכותי שגזר גירוש מיידי על יהודי פראג על נשיהם וטפם. בחודש ינואר של שנת 1745, בעיצומו של החורף העז, הוכרחו היהודים לעזוב את פראג, להתרחק ממרכזי הערים הראשיות ולהגר ליישובים כפריים קטנים בבוהמיה. המגורשים פנו אל הנגיד היהודי יהודה ברוך, בנקאי הארמון של הסולטאן הטורקי מהמוט הראשון, וביקשו ממנו שיפעל עבורם לקבלת אזרחות עות'מאנית. לשאלת הסולטאן מדוע חפצים כל כך הרבה יהודים להגר לארצו, סיפר הבנקאי שלו על גירושם של היהודים. הסולטאן אוהב היהודים שלח אולטימטום למלכה. המלכה שהייתה מסובכת בלאו הכי במלחמה קשה, נרתעה מהאיום ועם תום המלחמה (בשנת 1748) מיהרה להשיב את המגורשים לבתיהם, לאחר שחייבה אותם לשלם קנס הגון. מריה תרזה התנצלה לפני הסולטאן וטענה כי "נפלה אי הבנה"[3].
ברבע הראשון של המאה ה-19 התערו בהדרגה יהודי בוהמיה ומוראביה בסביבתם בעקבות ראשית האמנציפציה, ורובם כבר לא שמרו מצוות. בית-כנסת מודרני ראשון הוקם בפראג ב-1837, בראשות השמרן מיכאל זקש, שפעל בהשראת פשרת נוסח וינה אך מיתן אפילו אותו.[4]
בשנת 1867 קיבלו יהודי צ'כיה שוויון זכויות מלא ונפסקו ההשפלות והחוקים המפלים שמהם סבלו. בסוף המאה ה-19 היו יהודים רבים מבין שורות הלוחמים על עצמאות צ'כיה ועם קבלת האוטונומיה בשנת 1918 אוחדו כל ארגוני היהודים במדינה תחת "המועצה היהודית במדינה הצ'כית" ובשנת 1920 אף זכו להכרה כמיעוט לאומי אך יהודי צ'כיה לא זכו לאוטונומיה.
במאה ה-20 זכו היהודים לזכויות שונות. בשנות ה-30, עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה, גברה האנטישמיות גם בצ'כיה, בעיקר על ידי המיעוטים במדינה. בתחילת עשור זה גם גדלה אוכלוסיית יהודי המדינה כתוצאה מהגירת יהודים מגרמניה אל צ'כיה. עם סיפוחה של צ'כיה לשטחי גרמניה הנאצית, יהודים רבים נמלטו מהמדינה ואלו שנשארו חלו עליהם חוקי נירנברג, כמו על יהודי גרמניה. מקהילה בת כ-395,000 יהודים בשנת 1939, נספו במהלך השואה כ-250,000 היהודים. במהלך המלחמה רבים מיהודי צ'כיה נשלחו למחנה טרזינשטט.
בשנת 1947 חיו בצ'כוסלובקיה כ-44,000 יהודים, מעל למחציתם בצ'כיה. עם עליית השלטון הקומוניסטי במדינה, נותקו קשרי הקהילה עם שאר קהילות היהודים בעולם. בין השנים 1948-1950 היגרו מצ'כוסלובקיה כ-26,000 יהודים, מתוכם כ-19,000 למדינת ישראל.
עם השנים יצאו יהודים רבים נוספים מהמדינה, בעיקר לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי בה.
כיום יש בצ'כיה כ-3,000 יהודים, רובם בפראג.
ביקור הרב אליהו בירנבוים - תשס"ח[]
בית הכנסת אלטנוישול
הרב ביקר בעיר באדר תשס"ח. בכתבה הוא הביא את אחת האגדות על העיר:
אגדות רבות מלוות את ההיסטוריה של העיר. אחת האגדות מספרת כיצד החלה הקהילה היהודית בפראג:
הרבה הרבה קודם עוד שמלך המלך הוֹרדוס, היו בארץ ישראל שלושה אנשים, צדיקים וגדולים, מאנשי מלכות בית דוד, שלהם גילה א-להים בחלומות את הסוד, מה שגזר לעשות עם עמו ישראל. הצדיקים הללו, מאחר שלא רצו לראות את הצרה בעיניהם ולא רצו שיראו אותה בניהם, החליטו לנסוע למרחקים, יהיה אנה שיהיה, וקמו ולקחו את נשיהם ובניהם ועזבו את הארץ. האנשים הקדושים הלכו וכוכב בשמים הלך לפניהם מלמעלה להנחותם, וצורת המנורה עם שבעת נרותיה הדולקים פסעה ממולם, להורות להם את הדרך. והיו האנשים מחזיקים בידיהם ספרים קדושים ולמדו בהם בשעת הליכה, וכשהיתה חיה רעה יוצאת מן המדבר וראתה אותם, או כשהיו גזלנים פורצים מן היער והסתכלו בהם, היו חוזרים מיד לאחוריהם והיו בורחים מפניהם. אלא שאירע מעשה ואחד מהילדים שלהם חילל את השבת. ערב שבת קודש היה עם חשכה, הכוכב כבר נראה בשמים והמנורה כבר האירה ופסעה את פסיעותיה לפני ההולכים, הלך אותו ילד וחתך לו זמורה ועשה ממנה מקל. אותו רגע נעלם הכוכב וכבתה המנורה. התחילו האנשים תועים בדרך, זה בכאן וזה בכאן, עד שנתפרדו זה מזה ועד שאבדו זה מזה. כך בא האחד עם אשתו וילדיו עד טולידה שבספרד, השני בא עד ורמיזה שבאשכנז והשלישי בא עד למדינת ביהם שעל שפת המולדוה הימנית, זמן הרבה מאד קודם שהיו עוד שם אשכנזים וסלווים. בנה לו אותו השלישי עיר וקרא לה פראג (על פי ספרו של גוסטף פריטג).
ועוד אגדה
אגדה יפה המתארת את הקשר העמוק הקיים בין בית כנסת אלטנוישול לירושלים מספרת כך: כותלי בית הכנסת היו מספקים מאליהם ידיעות מכל הנעשה בארץ ישראל בכל רגע ורגע. היהודים שבפראג בדור הראשון לישיבתם שם לא היו צריכים אלא להסתכל באותם הכתלים. כשטיטוס הרשע עם חיילותו בא עד לפני שערי ירושלים, התחילו פתאום כותלי בית הכנסת הישן-החדש מתמוטטים ומזדעזעים, דלתות ארון-הקודש נרתעו ממסגרותיהן ונפתחו לרווחה, ספר התורה נתגולל מאליו ונשאר עומד בפרשת התוכחה. פתאום נשמע מכאן ומכאן ומלמעלה ומלמטה ומתוך האוויר ּהניגון של איכה.
וכך סיכם את מצבה של הקהילה:
אולם גם לאחר מלחמת עולם השנייה ו-50 שנות קומוניזם, הקהילה לא נעלמה, וכדרכן של קהילות יהודיות בעולם היהודי בימינו היא חוזרת וניעורה. אנשים רבים למדו על זהותם היהודית רק אחרי 1989, עם נפילת הקומוניזם. ליהודים החיים כיום בפראג יש חיבור להיסטוריה הקרובה והרחוקה של העיר והקהילה, שכן קשה לחיות בעיר נפלאה זו ללא יחס ורגש לכל קורותיה בעבר ובהווה.
הקהילה מתחילה לעצב את חייה היהודים מחדש ומקיימת פעילות חינוכית, גן ילדים ובית ספר בשם "גור אריה" (על שם ספרו של המהר"ל מפראג, כמובן). בנוסף לכך יש בקהילה בתי כנסת, שיעורי תורה, שירותי דת, שירותי רווחה, בית אבות, פעילויות תרבות ועוד. בימים אלו הקהילה היהודית בונה בית אבות מונומנטלי, שכן יש זקנים רבים בקהילה, ביניהם ניצולי שואה, והקהילה רוחשת להם כבוד רב. על מלאכת ההתעוררות הקהילתית, הזהותית והדתית, מפקחים הרב הראשי של צ'כיה, הרב אפרים סידון, סגנו, הרב משה קולר (בוגר שטראוס-עמיאל), ושליח חב"ד בפראג.
אחת הדמויות היהודית הצבעוניות המהלכות בין רחובות הרובע היהודי ובתי הכנסת הוא ר' שולם אלתר פוירנשטיין. יהודי זה, כיום בן 89, מסכם בשנותיו את אשר עבר על הקהילה היהודית בפראג בדורות האחרונים. ר' שולם הוא יליד אוקראינה, ובמשך שנים בתקופת השלטון הקומוניסטי דאג להחזיק את בית הכנסת, על אף שנכלא במהלכה. בשואה היה במחנה ריכוז, ולאחריה שב לעיר והיה בין מחדשיה של הקהילה. עד היום ניתן לראות אותו בכל שחרית וערבית בבית הכנסת. לפני שנה, בגיל 88, זכה ר' שולם להתחתן בפעם... הראשונה. ר' שולם הוא ללא ספק חלק מסימניה של ההתחדשות היהודית בפראג.
ראו גם[]
- המהר" מפראג
- הגולם מפראג
- Der golem - הסרט האילם
קישורים חיצוניים[]
- אתר מידע יהודי בפראג
- אתר האינטרנט של בית טרזין
- ביקורת ספרים הדנה בספרה של ליוויה רוטקירכן, The Jews of Bohemia and Moravia – Facing the Holocaust, באתר יד ושם
הערות שוליים[]
- ↑ אברהים בן יעקב, יועצו של הווזיר מקורדובה, ביקר בשנת 965 בפראג וכתב תעודה, בה בין היתר כתוב שבמקום ישנם סוחרים יהודים שסחרו במתכות, פרוות ועבדים.
- ↑ תוספות עבודה זרה ז' עמוד ב', תוספות יבמות כ"ד.
- ↑ תמירה צדקיהו-חסון, השולטאנים העות'מאנים, באתר "טריפי"
- ↑ Michael Meyer. Response to Modernity: A History of the Reform Movement in Judaism. Wayne State, 1995. עמ' 154-155.
(מהויקיפדיה העברית)
| יהדות אירופה | ||
|---|---|---|
|