Jewish community of Karachi, Pakistan, outside the Karachi synagogue, early in the 20th century
בתחילת המאה ה -20, בקראצ'י בלבד היו כ 2500 יהודים שעסקו כבעלי מלאכה ועובדי הציבור בעיר. בשנת 1893, היהודים בקראצ'י בנו בית הכנסת Shalome Magain, ובשנת 1936, אחד מראשי הקהילה היהודיה, אברהם ראובן, היה לחבר המועצה היהודי הראשון בעיר.
למרות שרוב היהודים חיו בפקיסטן בקראצ'י, הייתה גם קהילה קטנה בפשוואר. לאחר הקמת מדינת ישראל בשנת 1948, בוצעו אירועים אלימים כנגד הקהילה היהודיה הקטנה. אלו נאלצו להימלט לודו ובישראל. בית ההכנסה של קראצ'י, Magain Shalome, נהרס בשנת 1980 כדי לפנות מקום למרכז קניות.
המקור:רוטר נט - עובד ממאמר באנגלית המובא מטה:
בית הקברות היהודי בקראצ'י (פקיסטן)[]
Cemetery of the Lost Tribe
Cemetery of the Lost Tribe
הסרטון מראה מצבות במצב טוב בבית קברות, של קהילה אמידה. הכתובות על המצבות בשפה האנגלית, שפת המימשל באותה תקופה. הסרטון נושא את הכותרת: "בית הקברות של השבט האבוד" (Cemetery of the Lost Tribe) פרי צילומו של Shoieb Yunus. בית הקברות הוא חלק Mewa Shah graveyard השוכן ליד נהר Lyarir באזור העתיק של העיר.
כתבה באתר יהודי נושאת את הכותרת: "Funds drying up for Karachi’s Jewish cemetery" והביא תיאור של המצב בהווה.
נאמר בה: בימי British Raj, הייתה בעיר קהילה קטנה אך תוססת בעיר שהיו בה בני לאומים רבים. אחד מחברי הקהילה היהודיה, אברהם ראובן, נבחרו אפילו לתפקיד של חבר המועצה של העיר קראצ'י, אשר יזם בשנת 1919 את תאגיד KMC. רבים מבני הקהילה עזבו לאחר הקמת מדינת ישראל ואחרים נטשו את העיר בעקבות המלחמות בין הערבים לישראל שגרמו לתחושה קשה בקרב יהודי בפקיסטן. מבין אלו שנשארו, רבים נכנעו לגיל ומחלה ישנים, אבל אגדה אורבאנית מספרת שכמה מהם עדיין חיים באלמוניות מכוונות.ואלה שמתו כאן לא השאירו את חותמם על הקרקע.
עוד פרטים על הקהילה במאמר להלן:
על יהדות פקיסטן בשנת 2012[]
December 19th, 2012 by M. Bilal Lakhani כתב על :"Karachi's 'Lost Jews,' Onstage, Raise Troubling Parallels With Today's Pakistan"
צבעי הדגל משקפים את יחס המדינה למיעוטין שבה: הרקע הוא ירוק - כצבע האיסלם, הפסים לבנים- כצבע המיעוטים המצויים במדינה זו. מטרת המדינה לפי המוצהר היא להגן על הזכויות שלהם. בפועל, המצב לגמרי הפוך. בשנה שעברה דורגה פקיסטן כמדינה הששית בעולם שבה יש קטשי למיעוטים לחיות. כמובן, מצב הקהילה היהודית היה חמור ביותר עד אשר נעלמה.
בתחילת המאה ה-20 היו בקראצ'י בלבד 2,500 יהודים. הם היו עובדי ציבור ובעלי מלאכה. בשנת 1893 נבנה בעיר בית הכנסת :Magain Shalome Synagogue. (כמובא לעיל - נהרס). בעיר פשחר היו שני בתי כנסת נוספים.
משנת 1903 היה בקהילה ארגון ספורטיבי של צעירים שפעל לעודד גם פעילות יהודית דתית ותרבותית. בשנת 1918 הוקמה חברה, אשר בנתה דירות ליהודים.
עברם של יהודי קראצ'י אינו נזכר או נשמר היום. היהודים היו ל"שק החבתות" של המשטר. יש טענה שה"קשר היהודי" הביא לכשלונות המשטר.
התהליך שך העלמות הקהילה היהודית בעיר, במרוצת שני דורות, הדגימה את מה שעלול לקרות לשאר קהילות המיעוטים בעיר: הודים, נוצרים ואלו שאינם Muslim Ahmadis, הנאבקים באלימות, הפלייה והמרה דת כפויה. המדינה אינה מסוגלת לשמור על הסובלנות כלפיהם.
בחודש האחרון (דצמבר 2012), קבוצת סטודנטים ניסתה לעורר את דעת הקהל, אודות אבדן מורשת יהודי פקיסטן, באירוע שנערך ב: Alliance Francaise de Karachi. הוא התרחש בעקבות החלטת שתי נשים לנטוש את העיר ולעלות לישראל. בתחנת הרכבת נפרדו האחיות: אחת נעלמה ברכבת והשנייה נשארה בעיר.
[http://asiasociety.org/blog/asia/karachis-lost-jews-onstage-raise-troubling-
מהויקיפדיה העברית[]
יהדות פקיסטן היא אחת מהקהילות היהודיות במרכז אסיה ומיקומה הוא באזור פקיסטן של היום.
היהודים הראשונים ישבו באזור פקיסטן של היום לאחר הגירות פנים-אסייתיות מאיראן, אפגניסטן והודו. יהודים ישבו בצמתי דרכים חשובות ובדרכי המסחר להודו אך אין תיעוד טוב כלל של יהודים באזורים אלו עד למאה ה-19.
לפי מספר מקורות ידוע כי בתחילת המאה ה-20 חיו בעיר קאראצ'י כ-2,500 יהודים ועוד כמה עשרות בעיר פשאוור. בשתי הערים היו בתי כנסת. בית הכנסת בפשאוור קיים עד ימינו אך הוא סגור משנת 1968 ולא פעיל כלל. בקאראצ'י, בית הכנסת מגן שלום הוקם בשנת 1893 על ידי שלום סולומון אומרדקר ובנו גרשון סולומון. בית הכנסת שירת את הקהילה הקטנה אך מגוונת של יהודי קאראצ'י שבראשם עמד אברהם ראובן, שבשנת 1936 היה לאחד מחברי מועצת העיר.
בית הכנסת מגן שלום נהרס על ידי ממשלת פקיסטן ב-1988 על מנת לפנות מקום לבניית אזור קניות,לאחר עליית רבים מן הקהילה לישראל נבנה בית כנסת בלוד על בסיס בית הכנסת מגן שלום. רוב בני יהדות קאראצ'י הם צאצאים לעדת "בני ישראל" מהודו השכנה שהחלה להגר בסוף המאה ה-18 לאזור פקיסטן כשעודנו היה חלק מהודו המנדטורית.
רובם עסקו בעבודות פקידות,גידול עדרי בעלי-חיים כגון גמלים ואף מספר מצומצם של אריות,חלקם היו אנשי צבא בשירות הבריטים ואף מספר רופאים,עורכי דין ואפילו שחקנים שעברו לאחר מכן להודו ונעשו לבעלי שם בתעשיית הקולנוע ההודי.
רוב מבני יהדות פקיסטן במיוחד מקרב עדת "בני ישראל (הודו)" שעלו לישראל השתקעו בערים לוד ורמלה.
לאחר הקמת מדינת ישראל רוב יהודי פקיסטן עזבו את המדינה המוסלמית החדשה, שזה עתה הוקמה (1947) ולא אהדה את הציונות. רבים מהם עלו לישראל. אחרים היגרו להודו ולבריטניה, וכיום יש, ככל הנראה, רק מספר מועט של יהודים בפקיסטן.
במנהגיהם יהודי פקיסטן הולכים אחר מנהגי עדות המזרח, למרות שמבחינה היסטורית רובם עדה נפרדת.
בית העלמין של יהדות פקיסטן במיוחד מהעיר קראצ'י עודנו קיים, אך נמצא באזור בשליטת כנופיות פושעים מקומית והגישה אליו מאוד קשה ומוגבלת, אף מסוכנת ניתן לומר, בסוף שנת 2010 צוות צלמים אמריקאיים ממוצא פקיסטני מוסלמי הורשו להיכנס לאחר מאמצים רבים מצדם וצילמו כ-10 דקות במצלמת וידאו את בית העלמין שעדיין שמור בצורה מוזנחת אך טובה וניתן לראות בבירור את המצבות שישנם אומרים בין היפות מקרב יהדות העולם.