מיקום בית הכנסת ובית הקברות בעיר למטה מימין : via palestro - למעלה משמאל:בית הקברות
שימושון: כתובת: Comunità Ebraica di Pisa, Via Palestro, 24, 56127 - Pisa
Tel e Fax: 050/542580
שעות פתיחה: Orario di apertura al pubblico:ogni lunedì e giovedì feriali
dalle ore 09:30 alle ore 13:30 e dalle ore 15:00 alle ore 17:00
יהדות פיזה (או פיסא לפי ההגייה המקומית) היא קהילה יהודית עתיקה באחת הערים החשובות באיטליה. הקהילה נוסדה במאה ה-12, ואולי עוד קודם לכן. יהודי סייעו רבות לקליטת מגורשי ספרד. יהודי פיזה היו מעורבים לאורך הדורות בחיי העיר ותרמו לה רבות. חשיבות מיוחדת הייתה לשילובם באוניברסיטה המקומית.
אקטואליה: ביקור בקהילה בינואר 2019[]
אבני ירושלים בלב איטליה
המטייל בפיזה רגיל לראות את המגדל הנטוי שהפך לסמלה של העיר. אבל יש לזכור שקיימת בעיר גם קהילה יהודית בת כאלף שנה, בית כנסת פעיל משנת 1594 ובית קברות עתיק משנת 1674 הנמצא ליד הקתדרלה הנוצרית בעיר. קהילת פיזה, שמקורה במאה ה־12, היא ככל הנראה העיר הראשונה בחבל טוסקנה שבה התיישבו יהודים.
בשבת פרשת ויחי שבתּי בקהילה היהודית בפיזה. שניים מנכדיי הצטרפו לנסיעה, כדי להרגילם במסעות לעולם היהודי. בתפילות השבת השתתפו כ־30 אנשים ונשים, אולם לצערנו לא היה מניין בליל שבת וכך גם בבוקרו של יום השבת. במשך מספר שנים לא התקיים מניין לתפילת שחרית בשבת. בית הכנסת לא היה מחומם והטמפרטורה הייתה מתחת לאפס. באמצע התפילה, כאשר הגיע מועד פתיחת ההיכל והוצאת ספר התורה, ראיתי את הצער בעיני היהודים אשר פקדו את בית הכנסת על כך שלא יצליחו להוציא את ספר התורה ולהתבשם מברכתו, לחבקו ולנשקו ולקרוא בתורה. הציבור עמד מסביבי ושאל אותי: "האם מותר להוציא ספר תורה ולקרוא בו למרות שאין מניין? לא מגיע שכר לכל מי שטרח ובא השבת לבית הכנסת?"
תולדות יהדות פיזה[]
העדות הקדומה ביותר להימצאות יהודים בעיר פיזה באה מיומנו של הנוסע היהודי בן המאה ה-12, רבי בנימין מטודלה, שרשם בספרו: "ובה כמו עשרים יהודים והראש שלהם ר' משה ור' חיים ור' יוסף". במסמך מאוחר יותר נרשמו 750 פעולות שכירת דירות בעיר על ידי יהודים, והוא מעיד על התבססות היהודים בעיר.
בשנת 1400 לערך יסד יחיאל אבי משפחת דה פיסא בנק בפיזה. במשך 150 שנה שלטה המשפחה בשדה הבנקאות היהודית באיטליה ובלטה גם בשדה התרבות. היא עמדה בקשרים עם "משפחת מדיצ'י" שליטי פירנצה.
גידול משמעותי במספר התושבים היהודים בפיזה התרחש בשנת 1492 בעקבות גירוש יהודי ספרד. באותה שנה, איזאקו (יצחק) דה פיסא, נדיב יהודי תושב העיר, סייע לפליטים יהודים מספרד להשתקע בפיזה. איזאקו, שמוצאו ממשפחת בנקאים, הקים את הבנק "מונטה די פייטה", אשר סייע בין היתר לנזקקים בפיזה, והיה בכך לאחד ממוסדות הרווחה הראשונים בעולם. יכולתו של איזאקו לפתוח את הכיס לנזקקים נבעה גם מהצלחותיו העסקיות. הבנק שבבעלותו הפך להיות מוסד מוביל בתחום ההלוואות בטוסקנה, ואולי אף באיטליה כולה. איזאקו, שפתח סניפים ("שולחנות") בכל רחבי איטליה, נכנס כשותף בעסקים מסחריים, וכאשר הגיע למעמד נכבד בעירו, התפרסם בתור אדם התומך בסופרים ובאומנים.
רבי יחיאל נסים ממשפחת "דה פיסא" (1574]]-[[1507), בן לאותה משפחת בנקאים, עסק בצעירותו בבנקאות. כאשר הגיע לגיל 20 הבנק שבבעלות המשפחה נסגר, והוא החל להקדיש עצמו לרבנות. תחילה, עסק יחיאל נסים בהעתקת כתבים פילוסופיים ותאולוגיים, כמו הפירוש הגדול של אבו רשיד ל"מטאפיזיקה" של אריסטו. יחיאל נסים נתן ביטוי לידענותו הרחבה בכתבים רבים ומגוונים, ובחיבורו המפורסם, "מנחת קנאות", הוא ניסה להוכיח כי לדת יש עליונות בלתי מעוררת על הפילוסופיה. כן, עסק בנושאי הקבלה ובחכמת התלמוד, ובהקשר זה מוכר חיבורו הגדול על הוראות המשפט התלמודי המסדירות את ההלוואה בריבית.
ראו גם:הבאת קרקע מירושלים
יהודי פיזה המאה ה-15[]
באתר Museo Nazionale di Palazzo Reale, מבנה יפהפה המשקיף על הנהר ארנו, מלא של החיים (לפחות בימי השוק), בעיר של המגדל הנטוי, הוצגה בסוף השבוע הראשון של הקיץ קהילה קטן בגודלו אך גדול ההיסטוריה: יהודי פיזה. נוכחותה בקרבת piazza dei Miracoli (בה נמצא המגדל הנטוי של פיזה נמשכה ללא הפרעה כ- 1150 שנים (זהו בעצם נס), יהודי הקהילה יוצרים קשרים ודן-שיח עם אלו הנמצאים מחוץ לקהילה באמצעות כלי מידע ויותר פופולריים: נפח עשיר בתוכן וגרפיקה מושכת. במאה ה-15 פעלה משפחה חדשה: יהודים ויהדות במחוזות של פיזה לוקה (859-2009) צריך להיות התקרב, הם מסבירים Orsucci ופול קיארה Giannotti, "כמו טקסט אוטוביוגרפי. כמעט 300 עמודים של הספר מהווה את הקהילה היהודית של פיזה מחליט לפתוח את הדלתות של וההיסטוריים בתנאי לספר את האירועים השפיעו עד כה, החל 859 רחוק עם הגעתו של הבעלים של סן מיניאטו המאפיין דונאטו (המסמכים של השיחה "סוג ebreorum לשעבר") על קשיי ההווה, עם המשבר הדמוגרפי בעיות מבניות אשר הם שני האתגרים העיקריים שיש להתגבר עליו לעתיד בטוח יותר. "אנו קוראים לכל בנשימה אחת," אומר גבריאלה טודרוס המייצג את רשות הרכיונים של טוסקנה. האחראי של המחברים, "טוב מאוד להתמודדות עם נושא רציני עם קלילות המעורבות הרגשית."
סגנון בקצב הנרטיב, קטעי ארכיון, קטעים העיתון, דיונים בנושאים וסקרנות אל הלא נודע ביותר המרבי שנלקחו Pirk אבות: הספר הוא פסיפס מורכב של גורמים רבים ומצליחים. "זוהי גם תוצאה של חלק קיבוצי, ולזכור Orsucci Giannotti. יהודים רבים פיזה (ולא) שתרמו בניסוח הטקסט, במימון קהילות יהודיות איטלקית ונערך בחסות מועצת העיר כי במחוז של פיזה. מעלעל בדפים לך למצוא אנקדוטות שיש לחשוף את השפעה ניכרת היתה על ידי המיעוט הזה את הדינמיקה הפוליטית והתרבותית של מה כבר אחת המעצמות הימיות החשובות בעולם. החוקרים גם אינם מצליחים להפוך את נקודת המבט הרואה, ב קוראים רבים, העם היהודי רק כקורבנות של הרדיפה ולא כשחקן בחברה שבה הוא צד. במקום זאת, עבור הקהילה העתיקה ביותר בגולה (באיטליה במשך 2000 שנה) יש הרבה מה לומר, לספר: את הספר Orsucci Giannotti ויוזמות רבות אחרות שנעשו בתקופה האחרונה כדי להוכיח את זה. ולכן אין זה מקרה כי בין אורחי השבוע אינטנסיבי של לימודי מאורגן בעזרת כמה סוכנויות ממשלתיות לבין דצמבר (מחלקת החינוך והתרבות) UCEI ו שבו הם עסקו בנושאים שנעו בין אתיקה (עם התערבות בין היתר, צ 'זארה אפרתי, MD הישראלית החולים ברומא האיטלקית מתיבתא משכיל) תקשורת, הוזמן לדבר גידו ויטאלה, מנהל פורטל יהדות איטליה ועל דפים בחודש היהודית. שני העריכה (התפשטות לאחרונה מהעיתון ועד מהרה HaTikwa צעירים על ידי דוד, שפורסמו בעיתונות קטן המוקדש בסוף הקיץ) כי הם הוכחה נוספת של עושר של פריטים ותוכן כי הקהילה היהודית היא מסוגלת להציע קהל רחב, סקרן וקשוב לגירויים.
המקור: http://www.moked.it/unione_informa/100524/100524.htm
יוזמת הדוכס מטוסקנה[]
בשנת 1593 פרננדו הראשון דה מדיצ'י, דוכס טוסקנה, מזמין סוחרים מכל העולם: ספרדים, פורטוגזים ואפילו תורכים, ארמנים, פרסים וכמובן יהודים להתיישב בערים פיסא וליבורנו. לסוחרים הובטחו תנאים מיוחדים: א. רשיון מעבר חופשי לכל מי שנאשם בפשעים - כולל כפירה -דבר שנגע במיוחד לענינם של האנוסים. ב. חופש תנועה שהיה חיוני לסוחרים. ג. ביטול חובת ענידת הטלאי ליהודים. בסיכום, היהודים זכו למידה של חופש ולהכרת זכויותיהם כ"אומה יהודית". ואכן אלה נענו והפריחה של העיר ליבורנו או ליוורנו בכתיב איטלקי מסורתי, החלה.וכך ליוורנו ופיסא הפכו להיות קהילות יהודיות לוונטיניות העוסקות בפעילות מסחר מוצלחת.
בעת איחוד איטליה[]
הכיבוש הצרפתי של איטליה בסוף במאה ה-19 הביא את היהודים לחיים הציבוריים. כך הם הגיעו לתנועת התחיה הלאומית שהביא להקמת המדינה האיטלקית. בשנת 1872 Giusseppe Mazzini ממנהיגי התנעה מת בבית של יהודיה מפיסא, Giannetta Nathan Rosselli אשר הציעה לו מקלט. חללים יהודים נפלו במלחמות האיטלקיות ובכל בית כנסת, כולל בפיסא, יש לוחות זכרון לחללים של כל מלחמה ומלחמה. צעירים יהודיים בפיסא הצטרפו למפלגה הפשיסטית, אשר חרטה על דגלה : החזרת הכבוד לאיטליה אחרי תלאות מלחמת העולם הראשונה. חלקם השתתפו ב"צעדה על רומא" שנועדה לכבוש את השלטון למוסוליני. כל זה בא לטמיון ב-15 יולי 1938 כאשר פורסמו חוקי הגזע. מנשר מדעי קבע כי אין כל קשר בין העברים הקדמונים לבין היהודים המצויים היום באיטליה. היהודים נדונו לשלילת זכויות אזרחיות רבות. בקיץ 1943, עם הכיבוש הגרמני, נחרץ גורלם. בכך בה הקץ לקשר ההדוק של היהודים עם העם אשר שכן בתוכו.
יהודים בעיר האקדמית[]
פיסא של תחילת המאה, עיר פרובינציאלית קטנה, המונה כחמישים אלף נפש. עיר רדומה, עיר המתרפקת על עברה המזהיר כרפובליקה ימית לצד גנואה וונציה, שש מאות שנה לפני כן. היה בעיר מגדל נטוי שבזמנו רק תיירים עשירים מאנגליה באו לראות.
והעיקר אוניברסיטה ותיקה, המתפארת בשמו של גלילאו גלילאי,ומושכת אליה תלמידים מאיטליה ומחוצה לה - בין השאר יהודים רבים. יהודים ממזרח אירופה אשר לא יכלו להתקבל לאוניברסיטאות במדינותים - ובעיקר לבתי ספר לרפואה. אלה משתלבים בקהילה ומקימים משפחות. הקהילה מונה בזמנו כ-500 נפש. ליהודים באוניברסיטה היה משקל מכובד. בין השאר ידועים הפרופסורים: דה-קורי,ונטורה,סאדון,ניסים,פיראני,ארייטי,פראנקו,סאמאיה,לאסקאר ונפטולי אמדין שהגיע מרוסיה הרחוקה. [1]
לאחר הקמת מדינת ישראל החלו להגיע לפיזה סטודנטים רבים ללימודי רפואה וויטרנריה. הקהילה אפילו העמידה לרשותם מועדון בבנין בית הכנסת.
הפרנס[]
- ראו ערך מורחב:הפרנס של יהודי פיסא
הוא Giuseppe Pardo Roques הנהיג את קהילת פיסא בימי מלחמת העולם השניה. עליו נכתב הספר הרשום מטה. באמצעות מחבר הספר אני מנסים להבין מה עבר על יהודי פיסא באותם הימים. פארדו היה מוכר בעיר ובעל אמצעים ולכן הוא התעלם מהצו של הגרמנים לבוא לתנות המשטרה על מנת להשלח למחנות ריכוז. גם כאשר הס.ס. הגרמני חיפש יהודים ברחובות פיסא הוא נשאר בביתו. כל תושב בפיסא ידע כי הוא יהודי אך הוא לא חשש מהגרמנים. אך כל זה לא עזר לו. ב-1 אוגוסט 1944, חודש לפני שחרור פיסא מהכיבוש הגרמני, הגיעו הגרמנים לביתו ורצחו אותו וששה זקנים אשר היו עימו ומשרתת נוצריה. תמונה המתארת את מה שקרה מצויה בכניסה לבית הכנסת.
ביתו Casa Pardo Roques היה ב-Via Sant’Andrea 56, בקרבת בית הכנסת. עליו נכתב באתר למבקרי פיסא:"Abramo Giuseppe Pardo Roques (1875 – 1944) was President of the Jewish Community of Pisa from 1907 to 1910 and again from the early 1920s until his tragic death in 1944. On the morning of August 1st, a squadron of German soldiers burst into the house at 22, Via Sant’Andrea. Having seized valuables, they barbarically murdered Giuseppe Pardo along with eleven other people who were present: six other Jews, seeking refuge, three servants and two neighbours. Given that the break-in was made to look like a robbery, it is strongly suspected that an informer had collaborated, someone who knew that Pardo was Jewish; it was probably a neighbour who had recently moved elsewhere, and was known for having been friendly with German soldiers. Giuseppe Pardo Roques was a prominent, well-respected figure in the city of Pisa. He was a descendant of a Sephardic family which had arrived in Livorno in the late nineteenth century; he had been deputy mayor of Pisa and his name was associated with numerous philanthropic acts of civic interest. The massacre is commemorated by a plaque on the façade of the building.[
תרגום אוטומטי {{ש}] אברמו ג'וזפה פארדו רוקס (1875 - 1944) היה נשיא הקהילה היהודית של פיזה בשנים 1907 עד 1910 ושוב מתחילת שנות העשרים ועד מותו הטראגי בשנת 1944. בבוקר ה-1 באוגוסט פרצה טייסת של חיילים גרמנים לבית. ב-22, Via Sant'Andrea. לאחר שתפסו חפצי ערך, הם רצחו באופן ברברי את ג'וזפה פרדו יחד עם עוד אחד עשר אנשים שנכחו במקום: שישה יהודים נוספים, שחיפשו מקלט, שלושה משרתים ושני שכנים. בהתחשב בעובדה שהפריצה נעשתה כדי להיראות כמו שוד, יש חשד רב שמלשין שיתף פעולה, מי שידע שפרדו יהודי; זה כנראה היה שכן שעבר לאחרונה למקום אחר, וידוע כי היה מיודד עם חיילים גרמנים. ג'וזפה פארדו רוקס היה דמות בולטת ומוערכת בעיר פיזה. הוא היה צאצא למשפחה ספרדית שהגיעה לליבורנו בסוף המאה התשע-עשרה; הוא היה סגן ראש עיריית פיזה ושמו נקשר לפעולות פילנתרופיות רבות בעלות עניין אזרחי. הטבח מונצח באמצעות לוח על חזית הבניין.
- המקור:visitjewishitaly.it
פרדו רוקס כרוניקה של טבח זה היה 1 באוגוסט 1944, יום קיץ בפיזה מחולקת במלחמה. ובאחת הערים שבהן מעולם לא נולד גטו, ושבה הקהילה היהודית תמיד השתתפה בחיי העיר, למרות שבשאר העולם באותה תקופה נטבחו היהודים על ידי הטירוף הנאצי, הטבח. של אזרח פיזאני מפורסם של אברהם ג'וזפה פארדו רוקאס, ועוד שנים עשר אנשים חפים מפשע. טבח שעדיין חי היום לזכרם של הפיזאנים. סיפורו של פרדו רוקס הוא סיפורו של אדם בעל השפעה שנהנה מטובות המשטר הפשיסטי עצמו. עשיר מאוד, בזמנו היו שמועות שבביתו נשמר עושר עצום. והבית שלו, למעשה, נראה כמו מוזיאון מלא בעתיקות. נדיב של העיר ושל אזרחים רבים הקרובים אליו, הוא היה איש מקורב למשטר, חובב סדר וסבל מפוביות רבות. פרופיל של גבר מוערך, אם כן. אבל רוקס היה יהודי, ואכן הוא היה נשיא הקהילה היהודית של פיזאן. בהמלצת מלשין, צוות אס אס באותו בוקר באוגוסט פרץ לבניין בויה ס.אנדריאה. באותו רגע נכחו 11 אנשים בביתו של רוקס. זו הייתה פריצה מוזרה. ל-SS היו עתיקות, חפצים יקרים, כלי כסף וכסף שנמסרו על ידי פרדו-רוקס. אחר כך הם סגרו את 11 האורחים ואת פרדו עצמו בחדר ורצחו אותם ברימוני יד ובירי מקלעים. היו אלה האחים של מנזר קונבנטו די ס. קתרינה שהגיעו למקום הראשון. חלקם היו עדיין בחיים כשהנזירים ניסו לעזור להם, אך זמן קצר לאחר מכן, לא נותר לאיש מה לעשות. טבח אכזרי ובמובנים מסוימים לא מוצדק. מה היה זה שעורר את הזעם הנאצי? אולי אנטישמיות? אבל אז למה קתולים נהרגו יחד עם פארדו? מישהו העלה את ההשערה שמאחורי הטבח הייתה במציאות רק מטרת השוד. שנה לאחר הטבח, ולאחר שחרור איטליה, הוגדר לוח על החזית הראשית של הבית לזכר התקרית.
- המקור:פורסם ב-Vivipisa 12.2004 [https://mcveri.wordpress.com/2004/12/01/pardo-roques-cronaca-di-un-eccidio/ Maria Cristina Veri
Freelance journalist and video editor]
ב-2 ספטמבר 1944 חצו האמריקאיים את נהר הארנו בפיסא ושחררו את העיר. זמן מה לאחר מכן הציף הארנו את העיר וזיהם את מקורות השתיה. פלוגת מובילי המים 148 מפלשתינה, אשר צורפה לארמיה השמינית הבריטית, הגיעה לעיר וסיפקה מי שתיה לתושבים. הקורפורל הארץ-ישראלי, אריה אבישר, יזם פעולת הצלה של היהודים שנותרו בעיר, הביאם לפירנצה ומשם דאג לעלותם לארץ ישראל.
אתרים יהודיים בפיזה[]
בית הכנסת העתיק[]
ראו ערך מורחב:בית הכנסת העתיק בפיסא
חנוכת בית הכנסת העתיק בפיזה בדרך פלסטרו (via palestro), שנמצא בשימוש עד היום, נערכה בטקס מפואר בשנת 1594. מבנה בית הכנסת הוא אחד העתיקים ביותר באיטליה. אמנם החזית ואולם התפילה קיבלו את עיצובם הנוכחי רק בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ברם לאחר הורדת חלקים מהטיח החיצוני נתגלו שרידי סטרוקטורה אופיינית למאה ה-14 ולמאה ה-15, לרבות קשתות עתיקות. יש לציין, שבאזור זה בעיר בו שוכן בית הכנסת היה ריכוז יהודי במשך מאות שנים. המבקר במבנה מבחין בשני שלבי בניה: תחילה תוכנן המבנה לקומה אחת עם גן פתוח. לאחר מכן נוספה קומה אשר נועדה לבית הכנסת ולמשרדי הקהילה. הקומה הראשונה פונתה למתן שירותים תרבותיים לחברי הקהילה. בשנת 1996 שופץ מבנה בית הכנסת במימון הבנק האיטלקי "Cassa de Risparmio".
מעל משקוף הכניסה נמצא תבליט], חצוב מאבן, הדומה לשופר. ההנחה מבוססת על היותו של השופר סמל יהודי מובהק בתבליטים ובפסיפסים, שהיה קיים בבתי כנסת מימי המשנה והגמרא, בארץ ישראל ובתפוצות. החוקרים סבורים שהמיקום הנוכחי של התבליט אינו המיקום המקורי.
בית הקברות[]
ראו ערך מורחב: בית הקברות העתיק של פיזה
בית הקברות היהודי, המשמש לקבורה עד היום, נמצא מחוץ לחומה העתיקה של העיר, לא רחוק ממגדל פיזה המפורסם. בית הקברות הוקם בשנת 1674, וקדמו לפחות שלושה בתי קברות יהודיים עתיקים יותר, שהראשון ביניהם הוקם כנראה במאה ה-12.
בית הקברות, שצורתו טרפזית ייחודית, משיק לחומת העיר. הקברים הסמוכים לחומה, העתיקים יותר, הוסרו בחלקם בשנים האחרונות על מנת לפנות מקום לקברים חדשים. מצבות הזיכרון של קברים אלו, מצויות היום בכניסה לבית הקברות ובמרכזו, ומוצגות למבקרים. המצבות הפזורות בבית הקברות מעוצבות בסגנון יהודי, אך ניכרות גם השפעות ספרדיות וגותיות. כיום ניתן לבקר בבית הקברות בתאום עם משרד הקהילה היהודית בעיר.
מצבות עתיקות[]
מצבות שהוסרו ממקומן ונמצאות בכניסה לבית הקברות למטרות תצוגה:
מצבות עתיקות של משפחת ונטורה
תמונות מפיזה היהודית[]
ראו גם[]
הנצחה במדינת ישראל[]
ב"יד לשריון" - בלטרון, בבית הכנסת "צרור החיים" הוצב ארון קודש, תרומת קהילת פיזא. הארון הוא פריט יודאיקה נדיר מהמאה ה-18.
חיים ויטו וולטירא על בית הכמסת של פיזה[]
אתרים הקשורים עם יהדות פיסא[]
קישורים חיצוניים[]
מסמך באיטלקית מאתר פרויקט גוטנברג [1]
ארכיון קהילת פיסא[]
ספרים עבריים בספריה בפיזה[]
ספר לימוד השפה העברית[]
למכירה באתר מכירות פומביות - רק 388 דולר - הצעה מינימלית "אור לוסטרו" - ספר לימוד מילים באיטלקית לנערים - פיסא, תקנ"ו קונטרס "אור לוסטרו, לחנוך בהם הנערים בלשון לעז בשפה ברורה ונעימה", רשימת מילים בעברית, עם תרגומם באיטלקית באותיות עבריות. פיסא, [תקנ"ו 1796]. ספרון ללימוד איטלקית, עם רשימות מילים בעברית על פי נושאים, ותרגומם לאיטלקית באותיות עבריות. [8] דף. 11.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קמטים וקרעים קטנים בשולי הדפים. הדפסה מטושטשת במספר מקומות. מעטפת נייר מקורית, מוכתמת ובלויה, עם קרעים. מי שרוצה, הנה הכתובת https://il.bidspirit.com/ui/lotPage/source/catalog/auction/17140/lot/160391/%D7%90%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95-%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D?lang=he המכירה תתקיים ביום 11 באוקטובר 2021
לקריאה נוספת[]
- סילבאנו ארייטי, הפרנס , אדם מוציאים לאור, 1979.
- Dora Liscia Benporad and Annamarcella Tedeschi Falco, Tuscany Jewish Itineraries , Marsilio Regione Toscana, 1995.
- לוצ'יאנו טאס, יהודי איטליה , ספרית מעריב, 1978.
- משה דוד קאסוטו, היהודים בפירינצי בתקופת הרניסאנס, יד בן צבי, 1967.
הערות שוליים[]
- ↑ ארייטי עמוד 72