Family Wiki
Advertisement
כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים בויקי זה, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי

אם מישהו סבור שיש בכך פגיעה בזכויות יוצרים - הוסיפו הערה בתחתית הדף והתוכן יימחק מייד

יהדות אתיופיה או כפי שמכונה "ביתא ישראל" מונה היום בישראל למעלה ממאה אלף איש.

מוצאם של יהודי אתיופיה[]

דר' יואל שילה בדף השבועי של אוניברסיטת בר אילן הביא את גירסת הרדב"ז לגבי מוצאם במאמרו [ארץ כוש ויהודי אתיופיה]

הרדב"ז [1] הוא הראשון שדן במעמדם ההלכתי של יהודי אתיופיה. בימיו החלו להגיע לשוקי העבדים בקהיר רבים משבויי מלחמה מאתיופיה, וביניהם גם יהודים רבים. הרדב"ז מתאר את המפגש עם יהודים אלה תיאור אנושי חם ונוגע ללב ( שו"ת רדב"ז חלק ד סימן ריט ) :

מעשה היה באשה כושית מארץ כוש הנקרא אלחבש שנשבית ושני בניה עמה וקנה אותה ראובן ושאלנו את פיה מה טיבה ואמרה שהיתה נשואה ואלו בניה מבעלה הנקרא שמו פלוני ובני זה שמו פלוני, ובאו עליהם אויבים והרגו את כל האנשים שהיו בבית הכנסת ואת הנשים... שבו ויבוזו ונתברר שהיא מזרע ישראל משבט דן אשר שוכנים בהרי כוש.

במקור אחר הרדב"ז דן ביהודי חבש-אתיופיה כאשר היה לו צורך הלכתי לחקור את מקורות הנילוס. לשם חקירה זו עיין הרדב"ז בספרי המלומדים האתיופים וגבה עדויות משני יהודים: אחד מהם יוצא אתיופיה המכונה בפי הרדב"ז 'רבי יצחק אל חבשי', כלומר יצחק שמוצאו מחבש. נראה שהגיע למצרים כשבוי, והוא מעלה זיכרונות על הגשמים במחוז ילדותו. העדות השנייה נגבתה מסוחר מקומי שנסע לאתיופיה. מתברר שהרדב"ז הכיר יהודים יוצאי אתיופיה ולמד להכיר את ארצם, ושוב מתברר שיהודי חבש-אתיופיה הם יושבי ארץ כוש, והם מצאצאי עשרת השבטים:

ולענין אם הנהר הזה (הנילוס)... אומר דהוא מריבוי גשמים מכמה טעמים: חדא – שהרי הגוים הבאים משם אנשים סוחרים מגידי אמת הבאים מארץ כוש... אומרים כי יש בארץ כוש מתחילת ארץ אל חבשה על צד הדרום רוב הגשמים אין להם חקר ג' או ד' חדשים אין אדם יוצא מפתח ביתו מרוב גשמים, ועושים נחלים גדולים ואגמים גדולים, וכולם יורדים ונשפכים אל נילוס ומהם עולה ומתרבה, ואומרים כי בזמן אשר מתחיל לגדול הנהר פה הוא תוקף הגשמים לשם. [2] עוד שאלתי את פי חכמיהם וכולם הסכימו שהוא מרוב גשמים... עוד בדקתי בספריהם וכתוב בהספרים סיבת גידולו הוא מהגשמים או הפשרת שלגים, עוד כתוב בספריהם שמקצת המלכים הראשונים שלחו שליחים לדעת מה ענין הנהר הזה ומאין מוצאו, והעידו להם שיוצא מהר אחד הנקרא ג'בל אל קטר דהיינו הר הלבנה, והולך וגדל מרוב הגשמים. שוב קבלנו עדות מר' יצחק אל חבשי איך כשבא מארצו היה בן ט"ו... והיה דר... על נילוס, ואמר שתחילת הגשמים בארצו בניסן וחזקם בתמוז ואב, ומרוב המטר שיורד... כל אנשי העיר בעירם ולא יוכלו ללכת... והעיד שתוספת הנהר... במצרים הוא מרוב הגשמים ההם.

בתשובה אחרת דן הרדב"ז במעמד ההלכתי של העבדים היהודים המובאים למצרים. כ יהודים אין להם דין עבד כנעני, אך גם דיני עבד עברי אין להם. אדרבה, יש לקיים בהם מצוות פדיון שבויים, כלומר "לקנות" אותם בשוק העבדים ואז לשלחם לחופשי (שם ז,ה) . על סמך תשובות הרדב"ז ואמירות אחרות, [3] נקבע בדורנו שיהודי אתיופיה הם יושבי ארץ כוש מצאצאי עשרת השבטים, ויש להביאם לארץ על פי חוק השבות. וקובע הרב עובדיה יוסף: [4]

באתי למסקנא שהפלשים הם צאצאים לשבט מישראל שהדרימו לכוש, ואין כל ספק שהגאונים הנ"ל שקבעו שהם משבט דן... והגיעו למסקנא זו ע"פ עדויות וראיות מהימנות ביותר, וקבלה מפי רבותיהם... ולאחר שנתבקשתי ממנהיגי הפלשים אשר פנו אלי בבקשה להתחבר עם אחינו בית ישראל ברוח התורה וההלכה, תורה שבכתב ושבעל פה, ללא כל סייג, ולקיים כל מצות התורה הקדושה, ע"פ הוראות חז"ל אשר מפיהם אנו חיים, אמרתי לנפשי... וחייבים אנחנו להצילם מהתבוללות וטמיעה, ולהחיש עלייתם ארצה, ולחנכם ברוח תורתינו הקדושה, ולשתפם בבנין ארצנו הקדושה, ושבו בנים לגבולם... היועץ המשפטי לממשלה פרופ' אהרן ברק, הורה, שבעקבות ההחלטה להכיר ביהודי אתיופיה כיהודים ע"פ חוק השבות, אין לעכב את רישומם במירשם האוכלוסיה כיהודים.


הרצאה: יהודי אתיופיה בפירנצה[]

  • יהודי אתיופיה בפירנצה שלוה וייל

ההרצאה לא הוקלטה לפי בקשת המרצה

ההיסטוריה של הפלאשיה בפירנצה[]

Hp et 008

משמאל לימין: פרופ' תאמרת עמנואל, ד"ר יעקב פייטלוביץ' והרב גטה מיהו

15 באוקטובר 2007
יוסף לוי, הרב הראשי של קהילת פירנצה מציג תמונה בשחור-לבן: הוא מציג שלושה צעירים מכובדים מאוד, עם כובעים, שפמים ותישנים, לבושים באופנת תחילת המאה ה-19. הם שלושה סטודנטים של המכללה לרבני איטליה, שבסיסה אז בפירנצה ונוהל על ידי הרב הראשי של אותה קהילה, שמואל צבי מרגוליס: בנוסף לקמפנינו מסוים יש ג'וזפה לוי, סבו של יוסף, שלימים הפך לרב הראשי. בקאזלה מונפראטו. לצדו תעמרת עמנואל, סטודנטית פלשיה, שהגיעה לפירנצה ב-1908, בדיוק כדי ללמוד אצל מרגוליס.
לפירנצה ומרגוליס תפקיד חשוב בהיסטוריה של הפלאשיה, היהודים השחורים של אתיופיה. בשנת 1906 נולדה כאן הוועדה הזמנית הראשונה פרו-פלאשה.
מסיבה זו נבחרה פירנצה כמקום מושבו של הוועידה הבינלאומית של החברה לחקר יהדות אתיופיה (SOSTEJE) שהתקיימה בין ה-7 ל-10 באוקטובר באולמות הקהילה.
בכנס השתתפו חוקרים רבים מישראל, ארצות הברית, קנדה ומדינות רבות באירופה, כולל איטליה: דיווחיהם, כולם באנגלית, נגעו בנושאים רבים הקשורים ליקום המורכב של הפלאשיה: מההיסטוריה ועד לטקסים דתיים, למעלה לבעיות הזהות וההשתלבות בחברה הישראלית לאחר גלי ההגירה בעשורים האחרונים.

שלווה וייל, המלמדת באוניברסיטה העברית בירושלים ונשיאת SOSTEJE, המחישה את הולדתן של ועדות Pro Falascia. התערבויות אחרות, כולל זו של עמנואלה טרוויסאן סמי מאוניברסיטת ונציה וזו של מיכאל קורינאלדי מאוניברסיטת חיפה, העמיקו את דמותו ועבודתו של ז'אק פייטלוביץ', אשר בהמשך עבודתו של מורו, המזרחן יעקב הלוי, עזר. לפרסם את הפלאסות באירופה ודחף את הקהילות היהודיות באירופה לטפל בהן, לחטוף אותן מעבודתם של המיסיונרים הנוצרים שניסו להמיר את דתם.
בני הפלאשיה אינם אוהבים את השם הזה, שפירושו בשפתם "מהגרים": הם מעדיפים לקרוא לעצמם "ביתא ישראל" והיום בישראל הם מגדירים עצמם "יהודי אתיופיה". במולדת, בכפרים סביב גונדר ובאזור אגם טאנה, נותרו מעט מאוד. אלפים היגרו לישראל בגלים שונים: רובם הגיעו לשם ב-1985 עם "מבצע משה". רכבת אווירית ענקית לקחה אותם מסודן אליה הגיעו לאחר מסע מפרך, כשהם מתמודדים עם סיכונים חמורים מאוד, רעב וצמא, ובו קיפחו רבים את חייהם, נמלטו מרדיפות משטר מנגיסטו.

מקור הפלאשיה אפוף אגדה: יש הטוענים שהם צאצאי מלכת שבא, חלקם משבט דן, חלק מבני לוויו של הנביא ירמיהו במצרים.
בהקשר ההיסטורי גובשו השערות רבות, אך כיום המגמה המוסמכת ביותר היא לראות בנוכחותם באתיופיה רצף של עליות: גרעין ראשון הגיע כנראה ממצרים ולכך נוספו יהודים מחצי האי ערב, במיוחד מתימן, ואז מתערבבים עם אוכלוסיות מקומיות.

לפני שבאו במגע עם יהודי אירופה, חשבו בני הפלאשיה שהם "ביתא ישראל" היחידה. הם האמינו שהם צאצאים של אברהם, יצחק ויעקב, והטקסים והמנהגים הדתיים שלהם תאמו רק חלקית לאלה של היהודים בשאר העולם. המסורת שלהם התבססה על חומשי תורה, הם לא ידעו את התלמוד והמשנה, הם לא ידעו עברית וסידורי התפילות נכתבו ב"גהיז", שפת החבשים הנוצרים.

תחילה הייתה זו ה-Alliance Israelite Universelle ולאחר מכן פעילותו של פיילוביץ' שקירבה את יהודי אתיופיה לעולם היהודי, עם הקמת בתי ספר יהודיים באדיס אבבה ובכמה כפרים. משנת 1923 תעמרת עמנואל, תלמידת המכללה לרבני פירנצה, הייתה מנהלת בית הספר באדיס אבבה במשך שנים רבות. לעמנואל היה גם תפקיד חשוב כמלווה ומתורגמן בשליחותו של קרלו אלברטו ויטרבו באתיופיה בשנים 1936-37.
ויטרבו, עורך דין, ציוני המעורב בארגונים יהודיים, מנהל "ישראל" במשך עשרות שנים, הגיע לאתיופיה למשימה עדינה, מטעם איגוד הקהילות הישראליות האיטלקיות, בתיאום עם הממשלה הפאשיסטית.
1936 הייתה שנת הכרזת האימפריה, אתיופיה הפכה לאיטלקית וה-UCI נאלץ לדאוג ליהודים המתגוררים במדינה זו: בנוסף לפלסיה היו קבוצות מעדן ותימן, ויהודים איטלקיים שעברו לעיר. אֶתִיוֹפִּיָה. המשימה של קרלו אלברטו ויטרבו נועדה "לספק סיוע וארגון לאנשים ולקהילות של מזרח אפריקה האיטלקית. קודם כל, הקהילות היהודיות של אדיס אבבה ודיר דאואה יצטרכו להתארגן ולאחר מכן ליצור קשר עם אוכלוסיות הפלאשיה של אזור אגם טאנה, תוך מתן סיוע דתי והקמת בתי ספר "קרא את כתב המינוי של ה-UCI, חתום על ידי הנשיא פליס רוונה, מה-2 ביולי 1936.

ויטרבו ועמנואל עמדו בפני מסע קשה ומעייף, כשאפשר היה על גבי מכוניות או משאיות, בעיקר על חמור או פרד, כדי להגיע לכפרים הנידחים ביותר שבהם חיו הפלאשיה. דיווחים שונים נותרו מאותה נסיעה ל-UCI ולרשויות האיטלקיות, מכתבים ותצלומים רבים שצילם ויטרבו עצמו.

כמה מהתמונות הללו הוצגו במהלך ועידת פירנצה ואוירו על ידי בנו של קרלו אלברטו, המהנדס ג'וזפה ויטרבו.
תמונות, סרטונים וראיונות נוספים ליוו את התערבויותיהם של דוברים אחרים במהלך הכנס. כדי לשחזר את ההרגלים והמנהגים בעולם של "ביתא ישראל" הציגו היסטוריונים, בעיקר ישראלים ודוברים אחרים, עדויות בעל פה שנגבו מעולים. בין אלה שלמה אקאלה, עולה מאתיופיה בעצמו ונציג חברת SOSTEJE בישראל, הציע ראיון עם קשיש.
הרב שרון שלום הצעיר, לעומת זאת, דיבר על "ברית המילה בקהילה האתיופית", תוך התייחסות לנושא שעדיין מאוד אקטואלי היום, שמציב בעיות גדולות של הכרה וזהות בישראל. אבל שלום סיפר לנו גם על חלומם של סבו והזקנים כשהיו באתיופיה. כשראו את החסידות עפות "שימלה, שימלה", הם קראו "קח אותנו לארץ ישראל". אז הם לא יכלו לדמיין שהחלום הזה יתגשם ושלמרות הקשיים, ההסתגלות לחיים אחרים ובעיות השתלבות רבות, הם יעברו ממצב של בידוד, עוני, רדיפות לחיים יהודיים מודרניים במדינת ישראל. .


גלי העליה[]

יהודים בודדים עלו ארצה כבר בשנת 1955. היו אלה בני נוער אשר נקלטו בכפר בתיה במטרה להיות מורים בארצם. ואכן רובם שבו לארצם. שני מבצעי העלייה החשובים היו:

מבצע משה (1984) להעלאת יהודי אתיופיה לארץ ישראל נקרא כך ככל הנראה בזיקה למשה רבנו שהעלה את בני ישראל ממצרים.


מבצע "שלמה (1990) להעלאת יהודי אתיופיה לארץ ישראל נקרא כך לזכר הסיפור המקראי (מלכים-א, פרק י) על שלמה המלך ומלכת שבא, שייסדה, לפי המסורת, את שושלת מלכי אתיופיה.

רוצים קייסים, לא רבנים מטעם[]

גישה חדשה נשמעה לאחרונה מכיוון ארגון רבני "בית הלל". נציגי ההנהלה קיימו לאחרונה מספר פגישות עם נציגי הקייסים של קהילת יוצאי אתיופיה בישראל, המשמשים המנהיגים הרוחניים של הקהילה. במהלך המפגשים הקשיבו רבני בית הלל למצוקות ולאתגרים של הקייסים והקהילה, והוחלט להמשיך ללמוד לעומק את הסוגיה ולהמשיך את הקשר עם הקייסים על מנת לבחון דרכים מתאימות לשיתוף פעולה. הקייסים מאמינים כי יש בפעולה זאת פריצת דרך היסטורית. לראשונה בישראל, אחר שלושים שנות קליטה, יש הטוענים כי המנהיגות הרוחנית של הקהילה היא חלק מהפתרון ולא הבעיה.

מתוך תפיסה זאת, מדברים כעת על ניסיון להקים הנהגה רבנית־רוחנית שתוביל לשינויים בתוך הקהילה, מחוצה לה ולמענה, במספר מעגלים: תקשורת, שותפות עם הציבור הרחב ועם מנהיגים בחברה, פסיקת הלכה כגוף (הכולל את הקייסים) ולא כיחיד. תהיה זאת מנהיגות הדוגלת בראייה אחראית, שאינה קובלת על הרשעה או על הבערות אלא מוסיפה חכמה וצדק. מנהיגות הדוגלת בעקרונות יסוד כמו תורה, שוויון, דמוקרטיה וציונות. מנהיגות הדוגלת בעקרונות כמו אחריות, אהבת התורה ואהבת העם בישראל. מנהיגות הרואה את עצמה חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, כזו שצריכה להאמין שתורת ישראל שייכת לכל יהודי.

אין לנו אלא לעודד ולשאוף להמשכת הדרך הזו. יש לקרוא להידברות תוך שימת דגש על המשותף במקום התמקדות בשונה. על מנהיגות זאת לקבל את מרותו של מוסד הרבנות הראשית ובה בעת להקפיד שבמסגרת הפסיקה יישמרו ערכי יסוד יהודיים, כגון שמירה על אחדות העם והקפדה על כבוד הבריות. והחשוב מכול: יש למנות קייסים ולהעניק שוויון מלא, מתוך הבנה שרק דרך זו תספק מענה הולם לצרכים הרוחניים של הקהילה.

הרב ראובן יאסו עוסק ומלמד מעל 20 שנה בתחום הגיור בקרב הקהילה האתיופית בישראל‎

. הרב ד"ר שרון שלום הוא רב הקהילה האשכנזית קדושי ישראל בקרית גת

היסטוריה של יהודי אתיופיה - תנועת הנזירות - עם ד"ר בר קריבוס[]


היסטוריה_של_יהודי_אתיופיה_-_תנועת_הנזירות_-_עם_ד"ר_בר_קריבוס

היסטוריה של יהודי אתיופיה - תנועת הנזירות - עם ד"ר בר קריבוס



יהודי אתיופיה: משרד החוץ נגד הסוכנות[]

מאת: דב גולדפלם, מרצה לחינוך, מכללת ליפשיץ

  • הפתיח - משרד החוץ עשה את כל המאמצים שהפעילות בקרב הפלאשים לא רק שלא תזוהה עם מדינת ישראל אלא גם תופסק כליל
  • הנימוקים המרכזיים - נציגי ישראל מתנגדים. את כל הפעילות הזו ליוותה מרחוק הקונסוליה הישראלית באדיס אבבה. תיקי משרד החוץ מתקופה זו בגנזך המדינה והחומר השמור בתיקים המקבילים בארכיון הציוני ובארכיון הסוכנות היהודית מצביעים על התנגדות עזה ובלתי מתפשרת של נציגי ישראל באדיס אבבה לכל הפעילות הסוכנותית. הטענות העיקריות של אנשי משרד החוץ היו:
  1. הפלאשים אינם יהודים.
  2. הפלאשים הם חלק ממרקם האוכלוסייה האתיופית. תמיכה בחלק אחד של האוכלוסייה יגביר את השנאה כלפיה מצד חלקים אחרים.
  3. תהיה פגיעה ביחסי מדינת ישראל ואתיופיה.
  4. אסור לטפח אשליות שווא בקרב הפלאשים. כאשר יתברר להם שמדינת ישראל לא תעלה אותם האכזבה תהיה הרסנית מבחינת העדה
  • גישת משרד החוץ - גישת משרד החוץ סוכמה בחודש אוגוסט 1963, במכתב שהוציאה מחלקת אפריקה לשגריר באדיס אבבה. צילום המסמך המלא מופיע בהמשך. עיקרי הגישה משקפים את רצון משרד החוץ למחוק כל קשר בין מדינת ישראל ועדת ביתא ישראל באתיופיה:
  1. רצויה פעולה יהודית פילנטרופית בקרב הפלאשים...בעלת צביון יהודי כללי ולא ישראלי.
  2. ביטול ועדת התאום הישראלית לפעולה בקרב הפלאשים ומכל מקום יש לבקש מנשיא המדינה לבל ישב בראש הוועדה.
  3. הטיפול בפלאשים יהיה במסגרת מחלקת אפריקה במשרד החוץ.
  4. פעילות עתידית בקרב הפלאשים תיעשה על-ידי ארגונים יהודים לא ישראלים תוך הצנעת ההשתתפות הישראלית.
  5. הקמת ועדת תאום של הארגונים היהודים תוך השתתפות נציג משרד החוץ כמשקיף בעל זכות וטו (!)
  6. שגרירות ישראל באדיס אבבה לא תהיה כתובת לטיפול ביהודי אתיופיה.

סוף דבר - מה קרה לתוכנית לשילוב אורט בפעילות למען יהודי אתיופיה?
כאשר חזרתי מאתיופיה לישראל באוגוסט 1976, נקראתי לפגישה עם יו"ר הנהלת הסוכנת אריה דולצ'ין. בפגישה השתתף גם מקס בראודה, נשיא אורט. הם ביקשו לשמוע את התרשמותי ממצבם של יהודי אתיופיה. כשנה וחצי לאחר מכן - 20 שנה לאחר תחילת המגעים בין אורט לבין יהודי אתיופיה - הועברה האחריות על בתי הספר בכפרים לידי אורט. אורט שלחו נציג לניהול הפעילות, אדם שכלל לא הכיר את העדה ואת ההיסטוריה של היחסים בין העדה לבין מדינת ישראל ושאר יהודי העולם. הוא היה חסר רגישות וראה את תפקידו כפונקציה ניהולית בלבד. בשנת 1980 התקרבו הקרבות באופן מסוכן לאזור גונדר. ארבעה מורים מבוגרי כפר בתיה הושלכו לבית הסוהר בטענת ריגול למען ישראל. נציגי אורט סולקו, בתי הספר נסגרו והחלה הבריחה הגדולה של יהודי אתיופיה לכיוון סודן שהביאה למצבע משה. 10 שנים מאוחר יותר, בחודש מאי 1991, התרחש מבצע שלמה. רובה הגדול של עדת ביתא ישראל מאתיופיה הגיעו סוף-סוף הביתה

כיצד נהייתי שוחט? זיכרונות מסמינר למורים עבריים באתיופיה[]

  • צילם ברוך גיאן

    צילם ברוך גיאן

המקור: עונג שבת (עונ"ש)
מאת דובי גולדפלם
לרגל חג הסיגד של יהודי אתיופיה הנחוג בכ"ט בחשון
חורף תשל"ו. אני יושב במשרדי, במחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, שבבניין הסוכנות היהודית בירושלים (גילוי נאות: ראש המחלקה היה אז משה קרונה, אביו המנוח של בעל הבלוג). לחדרי נכנס אדם מבוגר, שיערו לבן ועיניו כחולות, ומציג את עצמו: גרשון לוי, שליח האגודה לרווחת הפלאשים, שמרכזה היה בלונדון. נדלקתי באחת. בשנות החמישים הורי עבדו בכפר בתיה שליד רעננה, וכמתבקש משפחתי התגוררה בכפר. שתי קבוצות נערים ונערות פלאשים (כפי שהם נקראו אז) למדו בכפר וחלקם היו מבאי ביתנו הקבועים. היכרתי את כולם באופן אישי. שתי הקבוצות הגיעו לארץ כדי ללמוד ולהכשיר עצמם להיות מורים ומדריכים לעדתם. ביקורו של גרשון היה אפוא הזדמנות בלתי חוזרת לשמוע את קורותיהם וללמוד על מעשיהם היום. גרשון סיפר כי מתוך 27 התלמידים משתי הקבוצות, רק שבעה עדיין מלמדים בכפרי הפלאשים. הם חיים בתנאים קשים ולא מפסיקים לקוות שיגיעו שוב לישראל.

קבוצה ראשונה כפר בתיה

הקבוצה הראשונה שהגיעה לכפר בתיה ב-1955 עומדת מימין: המדריכה רינה וסרצוג (אז בוכוולד); עומדת משמאל: מנהלת בית הספר זהבה מלכיאל

המחלקה התורנית הייתה זו שטיפלה ביהודי אתיופיה כבר בשנות החמישים, ועתה ביקש גרשון את עזרתנו במשלוח ספרי לימוד לבתי הספר. אין צריך לומר שהבקשה נענתה מיד.
כמה שבועות מאוחר יותר גרשון שוב הופיע במשרדנו בירושלים. הוא סיפר שהמורים, שאותם זכרתי מכפר בתיה, מאוד התרגשו לקבל את דרישת השלום. עבורם הייתה זו הוכחה לכך שלא שכחו אותם.

גדליה אורי

גדליה אוריה, מבוגרי כפר בתיה (מימין בסוודר צהוב), מנהל 'בית ספר של היהודים טדה'

יוסף זבדיה, מבוגרי כפר בתיה, בשיעור עברית הפעם הייתה בפיו בקשה שונה: הוא רוצה לקיים בקיץ השתלמות למורים ותיקים וסמינר הכשרה למורים חדשים. הסמינר אמור להתקיים באָמְבּוֹבֶר, הכפר המרכזי של העדה, ליד גּוֹנְדָר. הוא ביקש שנעזור לו להכין את התוכנית החינוכית של הסמינר, ולא פחות חשוב – למצוא מורים ישראלים שיהיו מוכנים לבוא לאתיופיה לשלושת חודשי הקיץ (תמוז עד אלול) ולהעביר את ההכשרה. קיבלתי על עצמי את המשימה.

החלק הקשה היה הרכבת המשלחת. השאלה שהטרידה אותי הייתה, איזה מורה ישראלי, בעל ניסיון בהכשרת מורים, יהיה מוכן להתאים עצמו לחיים בתנאים בלתי אפשריים בכפר אתיופי, אולי תוך סיכון חיים, ולעסוק במשך כשלושה חודשים בהכשרת צעירים חסרי כל רקע להוראת עברית ויהדות בסיסית? באותו זמן לא ראיתי את עצמי מועמד לנסיעה. רק כמה חודשים קודם לכן חזרתי משליחות חינוכית של ארבע שנים בדרום אפריקה, ובנוסף רעייתי הייתה אז בהריון והלידה הייתה צפויה בסוף הקיץ. האם רשאי אני להותיר אותה לבדה בחודשי ההריון האחרונים ועמה עוד שלושה ילדים קטנים?

בעודי מתלבט בשאלה, נתקלתי באקראי בידידי אהרן כהן, מנהל מדרשת עמליה (ואחיה של חברת הכנסת דאז גאולה כהן). אהרן היה בתחילת שנות השישים מרכז ההדרכה בכפר בתיה וגם הוא הכיר את התלמידים מאתיופיה ששהו שם. סיפרתי לו על המשימה שקיבלתי על עצמי, והוא מיד אמר: 'אני יוצא אתך'.

ובכל אותו הזמן לא הרפה ממני הרעיון להצטרף למשלחת ולבטיי נמשכו. מאז פגישתי הראשונה עם התלמידים האתיופים בכפר בתיה וההיכרות האינטימית איתם, ולמרות הניתוק הארוך, חשתי מחויבות אישית כלפיהם. מצד אחד, זו הזדמנות של פעם בחיים ואיך אוותר עליה? מצד אחר, האם אני רשאי לעזוב את משפחתי לתקופה כל כך ארוכה? שיתפתי את אשתי ואת הוריי בהתלבטות. רעייתי קלטה מיד את רצוני הבלתי נכבש לנסיעה, הוריי הבטיחו לעזור בטיפול בילדים, וכך קיבלתי 'אור ירוק' לנסיעה. השלישי שצורף למשלחת היה ירחמיאל מוניץ, איש ידיעת הארץ, מורה לגאוגרפיה ושליח לשעבר של תנועת 'בני עקיבא' בלוס אנג'לס. ידעתי שהוא מתאים למשימה ויוכל להסתגל לתנאים הקשים המצפים לנו. הרביעי שצורף למשלחת מאוחר יותר היה מאיר כהן, איש החינוך המיוחד ומפקח במשרד החינוך (מאיר כהן נספה בתאונת דרכים בשנת 1985; אהרן כהן נפטר בשנת 2011. יהי זכרם ברוך).

במקביל התחלנו להכין את התוכנית כשלמעשה לא היה לנו במי להיוועץ. מידע 'קשה' וזמין כמעט שלא היה באותם ימים נטולי אינטרנט. גרשון לוי עזר לנו מאתיופיה כמיטב יכולתו, אולם היה ברור לנו שעלינו לצפות להרבה הפתעות ורב הנעלם על הגלוי. עסקנו גם בשאלת הקיום היומיומי שלנו בכפר אתיופי, שאין בו חשמל ומים זורמים. מידע חלקי על תנאי החיים הקשים שם קיבלנו מעובדיה חזי, הרס"ר המיתולוגי, שעמד אז בראש הוועד למען הפלאשים. כשומרי מצוות התעוררו בקרבנו גם שאלות הלכתיות לא פתורות: איך נתארגן עם אוכל כשר, מה מותר ומה אסור לאכול מבישולי הפלאשים, כיצד נצליח לשמור שבת?

הלכנו להתייעץ עם הראשון לציון, הרב הראשי לישראל דאז, עובדיה יוסף. כזכור, שלוש שנים קודם לכן (1973) הרב יוסף פסק כי יהודי אתיופיה הם יהודים לכל דבר (מצאצאי שבט דן, לשיטתו). פסיקתו העצימה את המאמצים האדירים שעשתה מדינת ישראל מני אז ועד היום להעלותם ארצה, וכמובן שהוא היה עבורנו כתובת טבעית.

הרב יוסף קיבל אותנו במאור פנים. הוא ביקש שנספר לו בפירוט על המשימה ועל תוכניותינו, ואנו סיפרנו ושיתפנו אותו בהתלבטויותינו בנושאים ההלכתיים. הוא ענה לשאלותינו אחת לאחת. בין היתר אמר שאינו יודע דבר על מנהגי השחיטה של יהודי אתיופיה, ומשכך הציע לי ללמוד בעצמי שחיטת עופות, כדי שנוכל לפחות לאכול עוף לשבת... בו במקום טלפן הרב לראש השוחטים בבית המטבחיים העירוני, שהיה אז בגבעת שאול, והורה לו ללמדני שחיטת עופות. לפני שנפרדנו אמר לנו הרב כי דלתו פתוחה לפנינו לכל דבר ועניין ושלא נהסס לפנות אליו במקרה הצורך. הוא גם ביקש שנדווח לו על שליחותנו כשנחזור.

למחרת בחמש בבוקר הייתי בבית המטבחיים ובתקופה הקצרה שעמדה לרשותי למדתי את דיני השחיטה הבסיסיים, טיפול בחלף וכדומה, והתנסיתי בשחיטה כשרה. כך הייתי לשוחט, דבר שלא עלה מעולם בדמיוני.

באמצע חודש יוני 1976 טסתי לאתיופיה. הקדמתי את חבריי למשלחת בשבועיים על מנת להגיע לבתי הספר בכפרים עוד לפני תום שנת הלימודים ולהספיק לצפות בשיעורים בכיתות ולעמוד על הנעשה בהן, לנסות לבדוק את רמת המורים ולאסוף מידע ככל שאוכל על הצרכים החינוכיים.

לא כאן המקום לתאר את קורות הסמינר. אהרן כהן תיעד את מהלכיו ביומן אישי, 'מאמבובר לירושלים', שפורסם בספרם של יהודה עזריאלי ושאול מייזליש, המשימה אתיופיה (ספריית אלינר, ירושלים 1989).

ספרי אתיטפחיה

לאחר שבועיים של בדידות נוראה בהרי אתיופיה (שבמהלכם התרחשה הצלת החטופים מאנטבה, עליה שמעתי באמצעות הרדיו האתיופי), הגיעו חבריי למשלחת אהרן כהן וירחמיאל מוניץ. מאיר כהן הגיע כחודש מאוחר יותר.

גרשון לוי אתיופיה

סמינר תשל"ו. במרכז התמונה: גרשון לוי והמדריכים מישראל

מוצרי המזון שהבאנו אתנו נגמרו חיש מהר וחבריי הודיעו לי שהגיע הזמן לשחוט עוף לשבת. סירבתי וטענתי בפניהם כי אינני מרגיש מוכן ואשחט רק בשעת חרום. כאן שלפו חבריי את הקלף המנצח. טרם נסיעתם הלכו הם לרב עובדיה כדי ליטול ממנו ברכת פרידה (דבר שאני עצמי החמצתי), ואז הפתיעם הרב באומרו שקיבל דיווח מראש שוחטי ירושלים על הכשרתי כשוחט. 'תגידו לר' דב', אמר להם הרב, 'שישחט לו ולכם'.

לא יכולתי להתווכח ושחטתי. וכמו בכל דבר חדש רק ההתחלות היו קשות; בשבתות הבאות הייתה השחיטה קלה יותר. בכפרים נפוצה שמועה שהגיע שוחט מישראל. באחד הימים ערכנו כנס של קייסים והללו ביקשו שאדגים להם שחיטה כשרה ואלמד אותם לשחוט 'כמו בישראל'. הצלחתי להתחמק אולם הבטחנו להם שכאשר נשוב לארץ נבדוק אפשרות לקיים גם השתלמות לקייסים, שתכלול גם לימוד שחיטה על ידי שוחט מנוסה ומוסמך.

הקיסיים אתחופיה

הקייסים בכנס שאורגן במהלך הסמינר

מחבר הרשימה אתיופיה

מחבר הרשימה מדגים שחיטה לפני הקייסים מימין (חבוש כובע): יונה בוגלה; במרכז (מימין לשמאל): אהרון כהן ומאיר כהן. צילום: ירחמיאל מוניץ

בשובנו לארץ קיימנו את הבטחתנו ונפגשנו עם הרב יוסף כדי לדווח לו על הקורות אותנו. סיפרנו לו על הסמינר בפרט ועל יהודי אתיופיה בכלל, על תנאי חייהם, דבקותם במסורת וכיסופיהם לעלות לארץ. ראינו שהדברים ריגשו אותו מאוד. הוא הבטיח שאם אכן יתקיים סמינר לקייסים, הוא ידאג למורה לשחיטה. לצערי, עקב הרעת התנאים באתיופיה, הסמינר לקייסים לא יצא אל הפועל.

בקיץ 2016 מלאו ארבעים שנה לקיומו של הסמינר. החלטנו לערוך פגישת מחזור של משתתפיו, שרובם ככולם נמצאים בארץ. הצענו את הרעיון לשניים מבוגרי כפר בתיה, אברהם קהת ויוסף זבדיה, שהשתתפו בסמינר, והם נרתמו למשימה. בי"ב בחודש מנחם אב התקיים הכנס בירושלים. השתתפו בו 24 מתוך שישים המשתתפים המקוריים. ההתרגשות היתה גדולה. סוכם להמשיך בקשר ולהפעיל את הקבוצה בתוך העדה.

כנס אתיופיה

כנס תשע"ו (מחבר הרשימה עומד ראשון מימין)

תהיה רשימה זו אבן קטנה וצנועה לתיאור מסעם המופלא של בני עדת ביתא ישראל לארץ ישראל, מסע שעדיין לא נשלם.

ד"ר דב גולדפלם הוא איש חינוך העוסק במורשת יהודי אתיופיה

בעלי התוספות
ראובן קמפניינו העביר לי זיכרונות מעניינים שכתבה אמו המנוחה ד"ר חולדה קמפניינו (1992-1914). חולדה, ילידת פירנצה (בתו של פרופסור משה דוד קאסוטו, חוקר המקרא הנודע), הייתה חברת קבוצת יבנה וכניצולת שואה העידה במשפט אייכמן על שואת יהודי איטליה. ביוגרפיה עשירה בלי ספק, אבל לי היא זכורה בעיקר כמורתי למתמטיקה כשלמדתי בתיכון בקבוצת יבנה...

זו אנקדוטה לא ידועה על קשרים שנוצרו בין יהודים מאתיופיה לבין יהודים מפירנצה, בתיווכו של המזרחן יעקב פייטלוביץ, שהיה חלוץ חוקרי יהודי אתיופיה.

דבריה פורסמו בעלון קבוצת יבנה, מבית, י"ד באדר תשמ"ה (7 במארס 1985), עת החלה עלייתם לארץ של יהודי אתיופיה.

יהודי אתיופיה בפירנצה
יהודי אתיופיה בפירנצה 2
יהודי אתיפיה בפירנצה חולדה0001

"מדינת ישראל ויהודי אתיופיה - מפייטלוביץ ועד הרב עובדיה יוסף"[]

ההרצאה ניתנה במסגרת : התאגיד הממלכתי - המרכז למורשת יהדות אתיופיה. המרצה: ד"ר דב גולדפלם שהרצה ביום 12.01.2021 במסגרת האקדמיה המקוונת של המרכז למורשת יהדות אתיופיה על "מדינת ישראל ויהודי אתיופיה - מפייטלוביץ ועד הרב עובדיה יוסף".

הרצאה_מספר_6_-_דוקטור_דוב_גולדפלם_-_12.1.21

הרצאה מספר 6 - דוקטור דוב גולדפלם - 12.1.21

"תאזזה סנבת"[]

החיבור יוצא הדופן "תאזזה סנבת" (בשפת הגעז: "חוק השבת"), חיבור עתיק מאוד מהמאה ה־15 שנכתב, על פי השערת החוקרים, בתקופת הנזיר אבא צברה, מפוסקי ומחדשי ההלכה הגדולים של קהילת ביתא ישראל באתיופיה.

החיבור עוסק במסירות הנדרשת משומרי השבת, מפרט את ההלכות הדקדקניות והקשוחות שנדרשו מהיהודים, ומכיל גם מדרשים ואגדות. הטקסט המיוחד הזה מוכר למתי מעט, בעיקר בעולם האקדמי של חוקרים בתחום. כעת מבקשים ד"ר יוני שניצר וקייס אפרים לאווי להוציא את היצירה בהוצאה מחודשת שתכלול את הטקסט המקורי בגעז, את הגרסה הכי מדויקת בעברית - היחידה מסוגה, שנוצרה יחד עם המנהיגים הדתיים של יהודי אתיופיה - והקדמות מקיפות לטובתנו, קוראים חפצי דעת שרוצים לפגוש יצירה נגישה שנתונה בהקשרה ההיסטורי והתרבותי.

"השבת היא מקור החיים באתיופיה והיא נשמרה בהקפדה יתרה למרות הפרעות הקשות של הנוצרים", מספר קייס לאווי, קייס הקהילה האתיופית במחוז צפון ובחיפה. "החיבור הזה העניק ליהודים משענת, משמעות וגיבוי לאורך דורות. צריך להבין שזו מציאות אחרת לחלוטין, כי באתיופיה חיו את חיי התנ"ך כפשוטם - למשל, לא היה אצלנו את הכלל שפיקוח נפש דוחה את השבת. לא היינו חלק מהיהדות הרבנית. קיבוץ הגלויות בארץ הוא נס מבחינתי, קהילת ביתא ישראל הייתה בנתק מציון 2,500 שנה, יותר מכל קהילה אחרת. לכן הפנייה של ידידי ד"ר שניצר כל כך ריגשה אותי ולא יכולתי לסרב לו. סוף־סוף כל אדם יוכל להיחשף לטקסט עתיק ונגיש שחושף מעט מהמורשת המפוארת והנדחקת של בני הקהילה. ההיסטוריה שלנו לא מתחילה במבצע שלמה, היא מתחילה בבית ראשון. זו חובה מוסרית של החברה הישראלית לשמר את האוצר הזה".

הערות שוליים[]

  1. ר' דוד בן זמרא, ממגורשי ספרד. חי בקהיר ועמד בראש יהודי מצרים במשך 40 שנים. בסוף ימיו עלה לארץ, נפטר בשנת 1573 ומנוחתו כבוד בבית העלמין העתיק של צפת.
  2. כלומר כאשר הנילוס עולה על גדותיו בקהיר הרי תקופת הגשמים בארץ אל חבשה היא בשיאה.
  3. מנחם ולדמן, מעבר לנהרי כוש , ישראל תשמ"ט.
  4. שו"ת יביע אומר חלק ח, אבן העזר סימן יא. וראו שו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן סו (ושוב בחלק יז סימן מח, ועוד) שחולק על הרב עובדיה ומעדיף שלא להכיר בהם כיהודים.
Advertisement