ידיעת ארץ ישראל

קום והתהלך בארץ, בתרמיל ובמקל. וודאי תפגוש בדרך, שוב את ארץ ישראל.( יורם טהרלב)
ההשראה ללמוד את ידיעת ארץ ישראל ןבעקבות הלימוד לטייל בארץ באה מדבריו של הקב"ה לאברהם אבינו בספר בראשית: וַה' אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה . כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם.(י"ג, י"ד - ט"ו)
התלמוד הבבלי במסכת כתובות מביע ההערכה מיוחדת למטיילים בארץ ישראל  : "א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא "( קי``א).
חוקר ארץ ישראל, זאב וילנאי, כתב: "אני מאמין שאין דרך טובה יותר לחוש את ארץ ישראל מאשר להלך בה לאורכה ולרוחבה. רק כאשר אתה יוצא לסייר ברגל, אתה מרגיש את הקשר האמיתי לארץ ישראל ואת היותך בן הארץ הזאת. רשמי ההלכה בטיול נחרתים בלב. ועל כך נלמד מהפסוק בספר ישעיהו "כֹּה-אָמַר הָאֵל ה', בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם, רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ; נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ, וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ." ( מ"ב, ה').

ערך זה נכתב במקורו בויקיפדיה העברית על-ידי דניאל ונטורה

ידיעת ארץ ישראל או בקיצור "ידיעת הארץ" הוא תחום לימוד, מחקר ותחביב לתלמידים, חיילים, סטודנטים, חוקרים ולציבור הרחב בכל הגילים. במסגרתו מתקיימים לימודים בבתי הספר, נערכים טיולים במוסדות החינוכיים, מבצעים סדרות חינוך בצבא ולומדים במסגרות אקדמיות: בבתי מדרש למורים ובמוסדות להשכלה גבוהה. ידיעת ארץ ישראל היא מקור למחקרים במכוני-מחקר, לספרים במגוון רחב, מאלבומים מצולמים עד לתרגום ספרות נוסעים. לימוד ידיעת ארץ ישראל נעזרת בדיסציפלינות של המדעים אלה: היסטוריה, גאוגרפיה, גאולוגיה, ביולוגיה ועוד.

המושג "ידיעת הארץ" הוטבע לראשונה בשנת 1845 על ידי מחבר ספר הגאוגרפיה הראשון על ארץ ישראל, יהוסף שוורץ, במבוא לספרו תבואות הארץ - גאוגרפיה של ארץ ישראל. רעיון ידיעת הארץ מומש באפיקים שונים בהתאם לשלבי ההתפתחות של המפעל הציוני ‏‏:

• האפיק המדעי - בו עסקו חוקרים וסיירים מאירופה עד סוף המאה ה-19
• אפיק התלמידים והנוער - בבתי הספר של החינוך העברי בארץ ישראל.
• אפיק עממי - שכלל סיורים של משוטטים במסגרת אירגונים .
• אפיק תנועות הנוער - בסוף תקופת המנדט הבריטי כתגובה להגבלות התנועה

מטרות הלימוד

המוסדות הלאומיים בתקופת המנדט ומערכת החינוך שהייתה בשליטתה את הטיולים בארץ ישראל. וכך מספר אריה יצחקי-" במסגרת מדיניות 'הספר הלבן' הוציאה ממשלת המנדט ביום 14 בדצמבר 1942 את צו מסםר 1239 - "איסור כניסה לאזורים בני פיקוח". הצו פורסם ב'גאזט', העיתון הרשמי של הממשלה במסגרת "תקנות ההגנה לשעת חירום". הוא סגר שטחי ארץ גדולים בפני מטיילים יהודים: את מזרח השומרון, מערב השומרון, מזרח יהודה ודרומה, וכל הנגב והערבה עד אילת."

זאב וילנאי אמר בכנס הראשון לידיעת הארץ בסוכות תש"ג: "רק משוטטים אמיתיים יודעים את הטרגדיה ההולכת ונרקמת בקשר לחופש הטיול בארץ. מי מבין הנמצאים איתנו יודע שהממשלה צמצמה את אזור הטיולים בארץ ? האם יודעים אתם שאסור לנו עכשיו ללכת למודיעין, אל "קברי המכבים" ? האם יודעים אתם שאסור, לפי החוק, ללכת לשילה, לבית-אל ואל כמה וכמה מקומות הקושרים אותנו עם העבר שלנו?"

ווילנאי סיכם: "אני מטייל באותם התחומים. לפי שעה לא נתפסתי ואני מקווה שאם אתם תטיילו, גם אתכם לא יתפסו". מחלקת הסיירים של הפלמ"ח המשיכה בסיורים . כאשר יצא לאור ספר המחלקה בשנת 1987 , כתב שר הביטחון דאז, יצחק רבין במבוא לספר את הדברים הבאים: "ספר זה הוא ביטוי מעט לחבורה אשר כבשה את ארץ ישראל ברגליה... את הרוח המיוחדת הזאת רוח החברותא, היחד, הצוותא, שאבו הסיירות של צה"ל מתוך הפלמ"ח, מאותה חבורה אשר קמה והתהלכה בארץ, חצתה הרים וואדיות, כבשה נתיבים, שבילים ודרכים".

לאחר "הפיגוע בנחל תלם" אמר שר הבטחון אהוד ברק כי הוא מייחס חשיבות עצומה לדחף של אנשים צעירים להכיר כל פינה וכל וואדי ברגליהם. זה היה חלק מהעוגן בציונות שעליו קוממנו את ביטחון ישראל ואת יכולת הלחימה. צריך לשפר את התיאומים ואת הפריסה ויכולת התגובה, אבל לטייל בכל הארץ מצד אהבת הארץ זה חשוב"

משרד החינוך והתרבות - בעשורים הראשונים לקיום המדינה - עודדו את לימודי "ידיעת ארץ ישראל" וסיורים בארץ היו כלולים בתוכנית הלימודים. היום (2009) הם חלק מתוכנית הלימודים לתלמידי החטיבה העליונה של בית הספר התיכון בנושא לימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה , כאשר ממולצות פעילויות יחודיות ללימוד ידיעת ארץ ארץ ישראל.

מגמות

העיסוק בידיעת ארץ ישראל התפתח במאה ה-19 בשלשה תתחומים עיקריים:

ספרות ההשכלה

סופרי תנועת ההשכלה כמו אברהם מאפו באשמת שומרון אויהודה ליב גורדון בחיבוריו הביאו תיאורים מארץ ישראל, אשר לא היו בה מעולם. דוגמא מפרוזה:

"מקצה הררי הלבנון, אשר יגבלו צפון ארץ נפתלי, במקום שחוברו למו החרמונים יחדו, נשקף ראש אמנה; תחת רגלי ההר הזה משתרעת בקעה, הנחמדה והנהדרה ברוכסי ההרים אשר סביב לה; מסלעיהם יוצאים מעינות אל המעין, אשר בתוך הבקעה ההיא, ששם יתחברו הפלגים יחדו, פלגים יבלי מים החותרים והנוזלים מתחת לארץ, עד הִגָלותם מבטו אדמה, והיו לנחל שוטף, הוא נחל הירדן.

או בשירה , מיהודה לב גורדון על "דוד וברזילי" : "עַל אַשְׁדֹּת הַיַּרְדֵּן אוֹרָהּ פָּרָשָׂה
וַתָּפָז בִּירַקְרַק רַצֵּי הַמָּיִם;
גַּם כָּל הַכִּכָּר שָׁם גֵּאוּת לָבָשָׁה,
כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה אוֹר שׁמֶשׁ עַרְבָּיִם.
מִנְּאוֹת הֶהָרִים הָעֲדָרִים גָּלָשׁוּ,
הָרֹעִים יָעִיזוּ מִקְנֵיהֶם בָּיִת,
וּשְׂדֵיהֶם וַחֲרִישָׁם חֹרְשִׁים נָטָשׁוּ
וּבֹצֵר גַּם נֹקֵף כֶּרֶם וָזָיִת.

מטרת הסופרים האלה והאחרים הייתה להמחיש לציבור היהודי, המצוי בגולה, את נופה של ארץ האבות, אותם ארץ, אליה יש לשאוף לחזור. התאורים התרכזו בעבר התנכי של הארץ ודילגו על כל מה שקרה בארץ מחורבן בית שני עד לזמנם. הדגש היה כי התהליכים שהתרחשו בעם לאחר החורבן מייצגים מעין הסתאבות ויש לחזור למקורות - ארץ ישראל התנ"כי. התיאורים של ארץ ישראל היו אסטטיים, ללא היסטוריה או גאוגרפיה.

בהשפעת תנועת ההשכלה באירופה, החלו בלימוד לימודי ארץ ישראל במוסדות החינוך של הקהילות היהודיות. חדירת הלימודים הגיעה אפילו למוסדות חינוך נאו-אורתודוקסיה כמו בבית המדרש לרבנים בברלין בהנהלת הרב עזריאל הילדסהיימר ממחוללי ה"נאו-אורתודוקסיה". מגמת חינוך אשר כללה בלימודי בית המדרש גם לימודי חול, ועתה נוספו לה ו מקצועות הלימוד הבאים: התוצאה הייתה שהחלו בלימוד לימודי ארץ ישראל בקהילות ישראל ואפילו באורטודוקסיות שבהן. לדוגמא, בבית המדרש לרבנים בברלין בהנהלץ הרב צבי הירש הילדסהיימר ממחוללי האורדוקסיה המודרנית, אשר כלל בלימודי בית המדרש גם לימודי חול, הופיעו מקצועות לימוד כמו:

• גאוגרפיה של ארץ ישראל
• תולדות ארץ ישראל בתקופת בית שני.

מאסכולה זו בא לארץ ישראל אברהם יעקב ברוור מראשוני חוקרי ארץ ישראל ומאנשי החינוך.

תרומת היישוב הישן

התורמים הבולטים לעיסוק בידיעת ארץ ישראל היו: יהוסף שוורץ עם פירסום ספרו תבואות הארץ בשנת 1845. הייתה גם ספרות רחבה של שד"ר - שלוחי דרבנן, אשר ייצאו לריכוזי היהודים בגולה, תארו את ארץ הקודש, ארצם של אברהם, יצחק ויעקב לא תמיד בצורה נאמנה, אך הצליחו לעורר עניין וגעגועים להחזרת "העטרה ליושנה". אמנם, המטרה המיידית הייתה התרמת כספים במסגרת החלוקה אך גם נותרה השפעה אשר הביאה להגברת התודעה של ידיעת ארץ ישראל ומפעם לפעם גם לעלייה לארץ ישראל.

פירסומים נוספים מסוג זה, שנועד לעורר געגועים לארץ הקודש היו של לודויג אוגוסט פרנקל בשנת 1858 בספרו ירושלימה! ומשה ריישר בספרו שערי ירושלים 1867.

גולת הכותרת הייתה העיתונות הארץ-ישראלית, אשר בין השאר היו שותפים לה אברהם משה לונץ (להלן) ואחרים.

העליות הראשונות

העולים שהגיען לארץ ישראל ובנו בה את המושבות הראשונות חידשו את השימוש בשפה העברית בחיי היום יום. הם אימצו את נכסי התרבות העברית, לרוב, ברוח תנועת ההשכלה. במושבות נבנו מוסדות חינוך, לרבות בתי ספר עממייים, בהם למדו על ארץ ישראל. ממנהגי התקופה היה לקיים טיולים בסביבה הקרובה. הטיולים התקיימו בדרך כלל בימי ראש חודש. במסגרות הלימודים הורחבו תחומי לימודי ארץ ישראל וכללו גם את "טבע הארץ" וה"גאוגרפיה" - ה"היסטוריה" נלמדה רק ברקע.

אליעזר בן יהודה, המוכר כמחיי ה"שפה העברית" חיבר ספר לימוד בשם ספר ארץ ישראל. בכותרת המשנה היה כתוב: "טבע הארץ הזאת, ימיה ונהריה ועמקיה, וטבע אקלימה, הצומח והחי אשר בה, עריה וכפריה"

נחום סוקולוב, לימים נשיא הההסתדרות הציונית העולמית חיבר ספר לימוד בשם "ארץ חמדה". ספרם של לורנס אוליפנט על הגלעד ועל הגולן עורר תשומת לב רבה. אליהו ספיר ממייסדי חברת אנגלו-פלשתינה שהיה איש חינוך בפתח תקוה תרגם את ספרו של האגרונום הגרמני Auhagen בשם ארץ ישראל וסוריה, טבע הארץ ותכונותיה ועבודת האדמה שבה .

אפילו מנהיגי הייושב היהודי יצחק בן צבי ודוד בן גוריון חיברו ספר בנושא: ארץ ישראל בעבר ובהווה - 1918

אברהם יעקב ברוור הצליח לשלב בין האסכולות השונות וזאת עקב היותו בעל רקע ביהדות, בעל השכלתו כללית הרחבה והיותו תושב ארץ ישראל. כאשר הוקמה בשנת 1913 "החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה" כבר היה מגובש התחום של לימודי ידיעת ארץ ישראל במוסדות החינוך. גיבוש סופי ךגישה זו ניתן לראות בסיפרו "הארץ" שפורסם בשנת 1927, הסוקר את אזורי ארץ ישראל ובכל אזור את תחומי המדע הקשורים בו: ארכיאולוגיה, היסטוריה, גאולוגיה, החי והצומח ותאורים כללים.

ספרו "הארץ" שפורסם בשנת 1927 סוקר אזורי ארץ ישראל ואת נושאי הגאוגרפיה השונים שבה: ארכיאולוגיה, היסטוריה, גאולוגיה, החי והצומח ותאורים כללים

בתום מלחמת העולם הראשונה החלה תקופת המחקר אזור בארץ ישראל. המחקר, אשר ריכז את מקצועות ידיעת ארץ ישראל מצד אחד וביזר אותם לפי אזורים מצד שני. בכל איזור נערכו כינוסי לומדים וחוקרים ופורסמו קבתי מחקרים.

מקורות המידע

הנוסעים הראשונים

ראשוני הנוסעים שכתבו ספרי מסעות, אשר יוכלו לעודד את הכרת אופיה של ארץ ישראל ובהמשך אף לבוא לסייר בה היו: אשתורי הפרחי ובנימין מטודלה. ספריהם יכולים לשמש עד היום מקור לחוויה בעת ביקור באתר המוזכר בספרם.

בנימין מטודלה

הפניה לערך מורחב בנימין מטודלה

מסעות בנימין מטודלה

בנימין מטודלה חי במאה ה-12, בספרד. היה מגלה ארצות יהודי, שהקדים במאה שנים את מרקו פולו בחקר אסיה, והיה לדמות חשובה בתולדות הגאוגרפיה.

קרוב לשנת 1165 יצא החוקר למסע ארוך בכל העולם אשר היה ידוע בימים ההם. בנימין עבר בחלק גדול של אירופה, אסיה ואפריקה. הוא וחזר דרך מצרים וצפון אפריקה לספרד בשנת 1173, לאחר מסע שארך 13 שנים. את רשמי מסעו כתב בספרו "מסעות בנימין".

ברשמיו מספר בנימין על הארצות שעבר בהן, מונה את אוכלוסיית היהודים בקהילות השונות ומזכיר את שמותיהם של יהודים חשובים שפגש בדרך. הוא מספר גם על מנהגיהם של יושבי הארצות למיניהן ותיאר את אורח החיים בערים בהן ישבו. כמו כן הרבה לתאר את המקומות שניקרו בדרכו וסיפר על המבנים שראה ועל השווקים שביקר בהם.

עעל ארץ ישראל הוא מביא תיאור מפורט. הוא הגיע לעכו, "תחילת ארץ ישראל", משם נסע בנימין לחיפה, אותה זיהה בטעות עם היישוב המקראי גת חפר בו נולד יונה הנביא. בחיפה תיאר בנימין את מערת אליהו. נסע צפונה אל סבסטיה ותיאר את חורבות העיר שומרון המקראית שבה. בסיום מסעו הגיע לירושלים, "היא עיר קטנה ובצורה עם שלוש חומות ובה אנשים הרבה וקורין להם הישמעאלים יעקוביים וארמיים ויוונים וג'ורג'יים ופרנקים ומכל לשונות הגויים". הוא הותיר גם תיאור מרתק של הרובע היהודי, הר הבית, בריכת השילוח, והר ציון. מירושלים המשיך בנימין לבית לחם ועבר בדרכו בקבר רחל, משם המשיך לחברון וביקר במערת המכפלה. הוא מספר כי המצבות הגדולות המוכרות לנו כיום משמשות לתפילות ה"תועים" (הנוצרים), אך היהודים נכנסים באמצעות שוחד אל תוככי המערה ובה מצבות אחרות של קברי האבות.

בגליל ביקר בנימין בקברי הצדיקים הרבים שבו. הוא ביקר בציפורי בקבר רבי יהודה הנשיא, בטבריה בקבר רבן יוחנן בן זכאי, בגוש חלב ובמירון. במירון בנימין אינו מזכיר את קבר רבי שמעון בן יוחאי אלא את קברי שמאי והלל. הוא ביקר בעלמה וציין את קברי התנאים רבי אלעזר בן עזריה, רבי אלעזר בן ערך, חוני המעגל, רבן שמעון בן גמליאל ורבי יוסי הגלילי.

אשתורי הפרחי

הפניה לערך מורחבאשתורי הפרחי

רבי אשתורי הפרחי (1280 - 1355) - חכם יהודי מתקופת הראשונים, חוקר ארץ ישראל והלכותיה.לאחר מסעות בצרפת, שאותה נאלץ לעזוב אחרי גירוש היהודים ממנה, בספרד ובמצרים, הגיע לארץ ישראל בתחילת המאה ה-14. בה התגורר בבית שאן ועסק למחייתו במקצוע הרפואה. הוא למד את השפה הערבית והחל משוטט בארץ ישראל. הוא חפץ לראות את המקומות והצמחים המוזכרים במקרא. ע"פ חקירותיו בארץ הוא מצא 180 מקומות ששמותיהם מוזכרים במקרא ובתלמוד.

ספרו כפתור ופרח מכיל התדיינות במצוות התלויות בארץ, תיאור הארץ, אנשיה, צמחיה, גבולותיה ומטבעותיה.

בשער סיפרו הוא כותב:"הן הייתי כשני שנים בגליל, דורש וחוקר את הארץ, ועוד חמש שנים בשאר ארצות השבטים, לא מנעתי עצמי שעה אחת מרגל את הארץ, ברוך העוזר..|מקור='חברי בית המדרש להלכה בהתישבות .

תיאורים נבחרים מצפון הארץ ומדרומה:

• עכו - היא חלק מהארץ, שכן רבי אבא מנשק היה כיפי עכו, לפי הרמב"ם, שכן זהו המקום הראשון אליו מגיעים הבאים לארץ.
• מירון - חצי שעה מגוש חלב. שם "מי מרום" המוזכר בספר יהושע, שם היה "במקום המיוחס לבית המדרש של רבי שמעון בן יוחאי.
• שילה - "היא לדרום שכם כשלוש שעות ביושר, אלא שנוטה מעט למזרח והוא בדרך העולה לירושלים.
• כפר דרום - מעזה לדרום יש עיר ושמה דרום וקורין לה דרון. שם היה גר רבי אליעזר בן יצחק - איש כפר דרום.

תיאורים נוספים

הפניה לערך מורחבאוצר מסעות אוצר מסעות הוא קובץ יומני מסע של נוסעים יהודים מתקופות שונות, מתחילת האלף השני לספירה ועד למאה התשע עשרה. רוב רובם של יומני המסע עוסק בתיאורי נופיה ואתריה של ארץ ישראל והדרך אליה. הקובץ כונס על ידי יהודה דוד אייזנשטיין (בעל האוצרות) ויצא לאור בעיר ניו יורק בשנת תרפ"ז, 1926.

בקובץ כלולים מכתבים ויומני מסע של נוסעים רבים. בין השאר על מסעות הנוסעים הבאים: רבי בנימין מטודלה, רבי פתחיה מרגנשבורג, רבי יעקב השליח, רבי אליהו מפררה, רבי עובדיה מברטנורא, דוד הראובני, השל"ה והחיד"א.

בקובץ גם מצויים יומני מסע של קראים אשר סיירו בארץ ישראל. כמו כן מצויים בקובץ יומני המסע של יהודית מונטיפיורי אשר תיארה את מסעותיה עם בעלה, משה מונטיפיורי, לארץ ישראל ושל הרופא ד"ר אליעזר לוי אשר נלווה אליה ואל בעלה למסעיהם.

בעת החדשה

המדריכים בתקופה זו, החל מסוף המאה ה-19 מקבלים כבר צורה מודרנית. קהל היעד הוא ציבור העולים לארץ ישראל. הם מבקשים לבקר בארבעת הערים היהודיות העתיקות: ירושלים, חברון, טבריה וצפת. מתפללים במקומות הקדושים בערים ומחוצה להם אך גם מבקשים לראות את המושבות החדשות. ראשון המדריכים הוא של אברהם משה לונץ.

מורה דרך בארץ ישראל וסוריה

הפניה לערך מורחב מורה דרך בארץ ישראל וסוריה מורה דרך בארץ ישראל וסוריה נועד להיות מעין מדריך "בדקר" (Baedeke), כדוגמת מדריכי טיולים, שהחלו לצאת לאור בגרמניה באמצע המאה ה-19. במדריך כזה מופיעה סקירה כללית על המדינה ותרבותה, והוא מכיל מידע מקיף על אתרי התיירות. בעמוד הראשון של המדריך מגדיר מחברו "אברהם משה לונץ" את מטרת הכתיבה של המדריך:"לתועלת העולים לראות אותה, להאחז בה ולכל הכמהים לדעת ידיעה ברורה ונאמנה מתכונת וקורות ארץ אבותיה ויושביה, מצבם ומצב המושבות אשר נוסדו בה."

הוא מציג מסלולי ביקור בכל רחבי הארץ: מיפו, דרך המושבות לירושלים. ממנה יורדים דרומה לבית לחם וחברון וליומיים גם לים המלח. עןלים לגליל: לטבריה וצפת דרך שכם וג'נין. הוא מעלה אפשרות להגיע לצפת בדרך הים, מיפו לחיפה באוניה. מבקרים במושבות הגליל ובדרך חזרה במושבות שפלת החוף: זכרון יעקב ופתח תקוה וחזרה ליפו.

בכל מקום מוזכרים הנציגים הזרים לעת הצורך, בתי המלון וה"אטרקציות".

ספרי ארץ ישראל

הספרים המשמשים ללימוד ידיעת ארץ ישראל מחלקים לקבוצות הבאות :

• תאורי נוסעים כמו בנימין מטודלה, אשתורי הפרחי ואחרים המובאים לעיל בפרק "תולדות ידיעת א"י".

• תאורים - אלבומים וסיפורים של לא-יהודים כמו
  • מסע בארץ ישראל - יומן 1863 - 18 של הנרי בייקר טריסטראם
  • מסע תענוגות לארץ הקודש של מארק טווין.

• ספרים המביאים סיפורים על ה הישוב היהודי תחת שלטון האימפריה העות'מאנית והמנדט הבריטי בפרק על "ספרות היסוד".

מרכזי מידע

בארץ פעלו מרכזי מחקר אשר יוזמים חפירות ארכאולוגיות, עורכים כינוסים לחוקרים ולחובבי ארץ ישראל ומוציאים לאור פירסומים.

הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל

שער ה-PEQSt מיולי 1900

הפניה לערך מורחב הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל

הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (Palestine Exploration Fund או PEF) הוא ארגון שהוקם ב-1865 במטרה לחקור את ארץ ישראל והלבנט.

ב-12 למאי, 1865 התכנסה קבוצה של אנשי האקדמיה והכנסייה בחדר "ירושלים" שבאוניברסיטת אוקספורד, ובו הוחלט להקים את הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל. מושב היסוד התקיים ב-22 ליוני של אותה שנה, והוכרזו מטרות הקרן: חקירת ארץ־ישראל מבחינה היסטורית, ארכאולוגית, אנתרופולוגית, טופוגרפית, גאולוגית, וכן מבחינת מדעי הטבע - החי, הצומח והמטאורולוגיה של ארץ־ישראל. מיד עם הקמתה, פרשה המלכה ויקטוריה את חסותה על הקרן (חסות שנמשכה על־ידי יורשיה), והארגון זכה לפופולריות רבה, אשר נבעה בין השאר מהחלטת המייסדים, כי על־אף היות רבים מביניהם אישי כנסייה, פעולות הקרן לא ישאו אופי דתי או פוליטי. אחד מהתומכים שגויסו בזכות מדיניות זו, היה משה מונטיפיורי.

בין מחקריה: סקר האזור שממזרח להר הלבנון, חפירות ארכאולוגיות טרומיות בכפר נחום, תיעוד מנהגי המקום בשכם ועוד. המפות ששורטטו במהלך מסעות חוקרי הקרן הניחו את היסודות לגולת הכותרת של ה-P.E.F, סקר ארץ־ישראל המערבית. משלחת השנייה, בראשותו של צ'ארלס וורן, חקרו את הארץ, בשימם דגש מיוחד על הארכאולוגיה של ירושלים. בעיר דוד, גילה וורן פיר המתחבר לנקבת חזקיהו. וורן, שרצה לחפור בהר הבית נתקל בסירובו של הוואקף, בתוך הר הבית עצמו, נאלץ וורן להסתפק בטיפוס לתוך בורות מים קיימים, אותם מיפה בדייקנות, תרשימים אלו ממשיכים לשרת את החוקרים עד היום. ב-1868, יצאה המשלחת השלישית של הקרן, במטרה לחקור את מדבר סיני, וכן לקבוע האם ג'בל מוסא הוא הר סיני המקראי או שמא על כבוד ליפול בחלקו של ג'בל סרבל, מצוא את מיקומו המדויק של הר סיני. המשלחת חקרה ומיפתה את חלקו של המדבר שבין תעלת סואץ לג'בל מוסא. גולת הכותרת של פעילות הקרן הייתה מפעל המיפוי הגדול שלה, בה מופתה כל ארץ ישראל שממערב לנהר הירדן, מנהר הליטני שבצפון ועד נחל באר שבע שבדרום. ארץ ישראל חולקה בין הקרן הבריטית לבין לבין החברה האמריקנית לגאוגרפיה, והוחלט שהקרן הבריטית תמפה את ארץ־ישראל שממערב לירדן, בעוד החברה האמריקאית תעסוק במיפוי ממזרח לירדן.

החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה

הפניה לערך מורחב:החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה

החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה נוסדה בשנת 1913 על ידי קבוצת אנשי רוח ארץ-ישראליים במטרה להעמיק את המחקר ההיסטורי, הגאוגרפי והארכאולוגי של ארץ-ישראל.

חברה משמשת כארגון-גג למוסדות ארכאולוגיים הישראליים ומהווה גורם מרכזי התומך והיוזם של המחקר הארכאולוגי בישראל. עוסקת בארגון, בניהול כספי של החפירות ומרכזת בשיתוף עם מוסדות אחרים את עיבוד הממצאים והבאתם לידי פרסום סופי בדו"חות מדעיים.

החברה מוציאה לאור, בשיתוף עם רשות העתיקות, את "קדמוניות" - כתב עת לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא וכן באנגלית את כתב העת Israel Exploration Journal , "ארץ-ישראל"- מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, "מחקרים-בגאוגרפיה של ארץ-ישראל" וכן דוח"ות סופיים של חפירות.

החברה עוסקת בהפצת ידיעת הארץ ותוצאות החפירות הארכאולוגיות בקרב הציבור הרחב. מאז 1944 נערכו ששים ואחד כנסים לידיעת הארץ. במסגרת הכינוסים מסיירים מאות משתתפיהם באתרים ארכאולוגיים בהדרכת ארכאולוגים וחופרי האתרים. מספר סיורים נערכו גם לארצות השכנות במטרה להכיר את התרבויות שנתקיימו בהן בעבר והקשרים עם תרבותה הקדומה של ארץ-ישראל.

המרכז למיפוי ישראל

הפניה לערך מורחב המרכז למיפוי ישראל

המרכז למיפוי ישראל ראשיתו במחלקת המדידות שנוסדה בשנת 1920 תחת המנדט הבריטי. בשנות פעילותה הכינה מחלקת המדידות מפות רבות, בעיקר מפות טופוגרפיות, מפות המציגות בעלות על קרקע ומפות ערים. המחלקה המשיכה לפעול גם לאחר הקמת המדינה תחת השם '"אגף המדידות. למרכז שלוחות המחוזיות ממוקמות בירושלים, בבאר שבע, בתל אביב, בחיפה ובנצרת.

המרכז פועל במספר תחומים:

• בתחום הגאודזיה (מדידת הארץ) - המרכז אחראי ליצירה, תחזוקה ופיתוח של רשת הבקרה הגיאודטית ומופקד גם על יצירת כלים להתמרות בין רשת קואורדינטות.

• בתחום הקדסטר (רישום קרקעות) משתמש המרכז גוף ממלכתי המרכז את פעילות המדידות לצורך רישום מקרקעין.

• בתחום המיפוי מהווה המרכז הגוף הלאומי למיפוי. המרכז מופקד על קביעת מוצרי המיפוי הבסיסיים הנדרשים במדינת ישראל בתחומים: איכות הסביבה, מחקר ופיתוח ותיור וטיול.

הסדרה המרכזית בתחום המיפוי כיום (יוני 2006) היא סדרת המפות הטופוגרפיות בקנה מידה 1:50,000 שממנה נגזרת סדרת 1:100,000. מוצרי מיפוי נוספים, המופקים במרכז בהיקפים מצומצמים, הם מפות ערים, מפות ימיות, שהוכנו בשנים האחרונות ואטלס ישראל, המופק בשיתוף פעולה עם האוניברסיטה העברית.

• מאגר המידע הגאוגרפי: נושא זה התבסס בעבר על המפות המודפסות שהופקו עוד בתקופת מחלקת המדידות של ארץ ישראל (Survey of Palestine) ומחלקת המדידות של מדינת ישראל לדורותיה (מחלקת המדידות, אגף המדידות והמרכז למיפוי ישראל).

ספרי יסוד

הלקט הבסיסי, הכולל מידע על ארץ ישראל בעת החדשה, נערך על ידי חוקר הישוב אברהם יערי 1899 - 1966 . הוא היה בוגר בית מדרש למורים ולמד ספרנות וביבליוגרפיה ביוניברסיטי קולג' בלונדון. אברהם יערי עבד עשרות שנים בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. עבודתו המקיפה, בשני כרכים ב-1,301 עמודים היא "זכרונות ארץ ישראל".

זכרונות ארץ ישראל

הפניה לערך מורחב זכרונות ארץ ישראל

זכרונות ארץ ישראל הוא מפעלו של אברהם יערי חוקר הספר העברי, תולדות היישוב ותולדות יהודי המזרח. בזכרונות, לוקטו 120 פרקים של סופרים שונים על ארץ ישראל . התקופה הנסקרת בשני הכרכים היא מהמאה ה-17 בה תאר את סבלות יהודי ירושלים והרפתקאות מחדשי היישוב היהודי בטבריה עד להקמת יישובי חומה ומגדל בשנת 1937 והמרד הערבי הגדול - מאורעות הדמים של השנים 1937 - 1938. בסוף הכרך השני מובא אוסף של מקורות ביבליוגרפיים לנושאים השונים.

הכרך השני כולל זכרונות שנכתבו על ידי אליהו זאב לוין-אפשטיין, משה סמילנסקי, מאיר דיזנגוף, הלל יפה, מנחם אוסישקין, אהרון דוד גורדון ועוד.

לקריאה נוספת

• חברי בית המדרש להלכה בהתישבות, כפתור ופרח - פרק י"א: גבולות הארץ, המכון ללימודי מצוות הארץ.

• יהושע בן אריה,התפתחות לימוד ידיעת ארץ-ישראל בעם היהודי בעת החדשה (עד להקמת המדינה) , מתוך קתדרה - גיליון 100, יד יצחק בן צבי, אב תשס"א

קישורים חיצוניים

• ספר "אוצר מסעות" סרוק באתר Hebrew Books

• אתר החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה

---