Family Wiki
Advertisement
המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

ראו פירוט משמאל

המפה נטענת...


אגן נחל הירקון -מבחר אתרים
נחל הירקון
A מגדל צדק
B עזבת צרטה
C תל אפק
D מעיינות הירקון
E טחנת קמח אל-מיר
F חוות אנטואן קיסר
G בית הביטון הראשון בארץ ישראל
H טחנת הקמח אבו-רבח
L תל קנה
J טחנת הקמח פרוחיה
K אוּ‏מְלָבָּס - היום חלק מפתח-תקווה
L תל-זיתון
M עשר טחנות - היום אצטדיון רמת גן
N תל גריסה - היום גבעת נפוליאון רמת גן
O שבע טחנות
P תל קסילה
Q תל כודאדי
R גן מקורות הירקון
רשות נחל הירקון
Yarkon-47-mill

טחנת הקמח אל מיר- ויקישיתוף


טחנת הקמח אל מיר (El Mirr) היא הראשונה מבין חמש הטחנות שפעלו לאורך הירקון. היא נמצאת במרחק של כ-600 מ' מגשר מסילת הברזל פתח-תקוה-ראש-העין. שרידיה מצויים בחורשת האקליפטוס, ממזרח לכפר הבפטיסטים כיום. הטחנה מצויה בתחומי הגן הלאומי מקורות הירקון, והכניסה אליה כרוכה בתשלום. כיום מעורער מאוד מבנה הטחנה, שהוא השלם ביותר מטחנות הירקון. יש לקוות שבקרוב יבוצע בו פעולות שיפוץ, חשיפה ושחזור, שתכנונן כבר הסתיים (אוגוסט 1995)ּ‏[1].

תולדות המקום[]

טחנת הקמח היא הראשונה בנהר, ולאור קרבתה לאנטיפטריס - 2 ק"מ - אולי גם הקדומה שבהן ונבנתה על-ידי תושבי העיר בתקופה הרומית, אשר שרידים ממנו נמצאו באתר. הטחנה פעלה גם בתקופות הצלבנית והממלוכית עד להתקופה העות'מאנית . הטחנות הוזכרה במקורות היסטוריים ערביים, צלבניים ובמאה ה-18 בשם "אל-טואחין" (הטחנות).בדורות האחרונים היא קבלה את שמה מהכפר הערבי אל-מיר.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 עוד פעלה הטחנה. היו בה 5-6 זוגות אבני ריחיים. היא הייתה רכוש הממשלה הטורקית [2]ומפעיליה היו מהכפר הערבי הסמוך. הטחנה נחכרה בין השאר על-ידי שייח' צאדיק אל-ג'מעיני, השליט התקיף ממגד'ל יבא , המכונה מגדל צדק. הטחנה שימשה את תושבי הכפרים הערבים השכנים.

המתיישבים היהודים הראשונים בפתח תקווה העדיפו את השימוש בטחנת אבו-רבח, שהוקמה במורד הנהר והייתה חדישה יותר. טחנה זו, החדישה, כנראה נתנה את "מכת המוות" לטחנה.

כפר אל-מיר[]

הטחנה שימשה את תושבי כפר אל-מיר - כפר-בת של אוּ‏מְלָבָּס, ששכן על הגבעה בה אקליפטוסים. לפי זאב ח' ארליך, תחלופת התושבים הייתה גבוהה בשל הקדחת שפגעה בתושביה, בשל היתושים שהיו בביצות הסביבה. גל התושבים האחרון של הכפר היה קבוצת עבדים ממצרים שהגיע לארץ ישראל עם כיבוש הארץ על-ידי מצרים בשנים 1830-1849 [3]. עקב מותם של התושבים, החליט מנהיגם של המצרים למכור את אדמת הכפר. בסופו של הדבר הן עברו לבעלות ערבי מיפו סלים קאסר, אשר הקים במקום חווה היא האתר שכן חצר קאסר, אשר החליט לטפח את השטח .

הפעלת הטחנה[]

לשם הפעלת הטחנה נחפר מדרום לנחל הירקון תעלה, אשר אליה הוטו המים באמצעות סכר. המים נאגרו בברכה וממנה זרמו במנהרות והניעו זוגות של אבני ריחיים שבבניין הטחנה. הטחנה נבנתה בציר אורך, מצפון לדרום, וכללה שתי קומות: בתחתונה נבנו מנהרות, שבהן זרמו המים בשיפוע וסובבו את גלגלי ההפעלה. לאחר מכן זרמו המים אל מחוץ לטחנה, והוחזרו לירקון.

לפי שרה ומאיר אהרוני :"בתחילת המאה ה-20 בדק נחום וילבוש את הטחנה ואת זרימת המים בירקון לידה. הוא אמד את עוצמתה ב-150 כוחות סוס. כושר הטחינה שלה היה שלושה קנטר חיטה ביממה לכל זוג ריחיים, כלומר 36-35 ק"ג חיטה לשעה לכל יחידת טחינה.

לקריאה נוספת[]

  • צבי אילן, 78 טיולים ברחבי ישראל, הוצאת עם עובד - תרבות ואומנות, תל אביב, 1977
  • זאב ח' ארליך, טיולי ישראל - מרכז, הוצאת כתר, 1994 - בחלקו העליון של הירקון

קישורים חיצוניים[]

הערות שוליים[]

  1. לפי אתר רשות נחל הירקון
  2. צבי אילן עמ' 169 ן
  3. תופעה מוכרת מעוד מקומות בארץ כמו בדוּ‏יוּ‏כּ ליד יריחו שם נשארו התושבים הסודאנים ממצרים עד היום - המקור: זאב ארליך‏


. כי. לצורך הפעלתה נבנה סכר באפיק הנהר, וחלק ממימיו הוטו לעבר הטחנה. זו נבנתה בציר אורך, מצפון לדרום, וכללה שתי קומות: בתחתונה נבנו מנהרות, שבהן זרמו המים בשיפוע וסובבו את גלגלי ההפעלה. לאחר מכן זרמו המים אל מחוץ לטחנה, והוחזרו לירקון. גלגלי ההפעלה סובבו בעזרת ציר אנכי את אבני הרחיים, שהותקנו בקומה העליונה. הלקוחות שהגיעו למקום לטחון את דגנם, ועוברי אורח שחפצו לחצות את הירקון, נעו לאורך שוליו המזרחיים של המבנה, שרוצפו כעין כביש. .

Advertisement