חפירות 'בית הבק' וזיהויה של בית צידה / יוליאס

על חרסים ושליחים פרופ' מרדכי אביעם

על חרסים ושליחים מאת: פרופ' מרדכי אביעם - חפירות 'בית הבק' וזיהויה של בית צידה / יוליאס

תמונות משיקופיות ההרצאה

בית הבק - היום

הקשר עם בית הבק

הצעות זיהוי בית ציד

האתר היום

• ראו למטה על תל בית צידה

בקעת הבטיחה

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

מבט אל הבטיחה מאזור אלמגור

מבט מלמעלה

בקעת הבטיחה היא בקעה הנמצאת בשיפולי רמת הגולן והגליל המזרחי, צפונית-מזרחית לכנרת, ובה שמורת טבע. הבקעה נקראת גם בקעת בית ציידה על שם כפר דייגים קדום שישב בה. שמורת הבטיחה משתרעת על פני 6,930 דונם. אל בקעת הבטיחה זורמים ממערב למזרח נהר הירדן העליון, נחל משושים ונחל יהודיה, נחל דליות ונחל שפמנון.

היסטוריה

בתקופת בית ראשון שכנה בבקעת הבטיחה העיר "צר" המזוהה היום עם תל בית צידה, בירת ממלכת גשור, שבה נבנו ארמון, חומה איתנה ובניינים מרשימים. גשור קיימה קשרים הדוקים עם המלך דוד, שנשא לאשה את מעכה, בת תלמי מלך גשור, אם בנו אבשלום.

בתקופה הרומית עברו שלוש דרכים ברמת הגולן, המרשימה בהן היא "איסטרטא דציידן" המוזכרת בתלמוד הירושלמי (מסכת עבודה זרה, פרק ה הלכה ה). הייתה זו דרך סלולה שהובילה מכפר נחום לכיוון הבשן ועברה בבקעת הבטיחה. לאורך הדרך נמצאו שרידים של אבני מיל, ומגדלי שמירה רומיים.

רבים מחכמי המשנה והתלמוד מזוהים עם בקעת הבטיחה, באמצעות התוספת "איש ציידן" לשמם. כך: "אבא גוריון איש ציידן" (ירושלמי קידושין דף מז, ב פרק ד הלכה יא), "אבא יודן איש ציידן" (בבלי יבמות דף קכב ע"א). במקום אף התגלה בית כנסת עתיק מתקופה זו.

ההתיישבות

בית הבק בבקעת בית ציידא

לעומת בקעת גינוסר (המערבית) לא התקיימה כמעט התיישבות יהודית בעת החדשה בבקעת הבטיחה (המזרחית), אך מתחילת המאה ה-20 נעשו ניסיונות רבים לרכוש את קרקעות הבטיחה הפוריות על מנת לישב בהם יהודים. האדמות במקום נקראו "בית הבק" על שם 'עבד א-רחמן באשה אליוסף', בעל המקום, שנודע בכינויו הבק.

קבוצת יהודים מחצי האי קרים שברוסיה הגיעה לבקעת הבטיחה בסוכות 1904, חכרה את המקום וחייתה בו במשך 5 שנים. ואולם, לאחר מגפת מלריה שהכתה בתושבים, ולאחר שלא עמדו בקשיי התחבורה בחורף, כאשר כל הדרכים היו מוצפות, ולטבריה ניתן היה להגיע רק בסירות, נטשו בשנת 1909 את מקום מושבם בבית הבק.

המומחה הגדול בנושא גבולות ארץ ישראל באותה התקופה, אהרן אהרנסון, הוא שכתב את הפרק על גבולות ארץ ישראל בתזכירי ההסתדרות הציונית לוועידת השלום בסיום מלחמת העולם הראשונה. אהרנסון שם דגש על כך שארץ ישראל היא ארץ שחונה, שתהיה חייבת להתבסס על מקורות המים הגדולים בצפון, ולכן לדעתו הדרישה לכלול את החרמון, הירמוך, ונחלי הגולן הזורמים לכנרת בתחומי הבית הלאומי היהודי היא מחויבת המציאות.

מאביב 1930 ניהל מנהל חברת "הכשרת היישוב", יהושע חנקין, משא ומתן עם שלושת בני עבדול רחמאן על רכישת אדמותיהם בגולן ובבטיחה. הוא הקדיש את כל מרצו להשגת האדמה, והדגיש כי אדמות בני עבדול רחמאן אינן רחוקות מקרקעות הברון בחורן, וכי רכישתן תאפשר יצירת גוש התיישבות יהודי רציף.

ב-7 ביוני 1933 כתב אליהו אילת למשה שרת, שבאותה שנה נתמנה לראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, על אפשרות לרכישת קרקעות בגולן ממשפחה מכובדת מדמשק, המעוניינת למכור לתנועה הציונית שטח אדמה של 450,000 דונם הנמצא מהצד המזרחי בכנרת, ובחלקו גם בגולן. 170,000 דונם נמצאו על יד הכנרת, בגבול עם ארץ ישראל, על יד חמת גדר. בתחילה התלהב שרת מהרעיון, אך כשהובהרו לו התנגדויותיהם של שלטונות המנדט הצרפתי בסוריה, גורמים סורים לאומיים ושל הנציב העליון, חזר בו מהתלהבותו.

ב-16 במרץ 1934 נחתם בתל אביב חוזה התקשרות בין חנקין לבין נציגי אחד עשר יורשי הבק, על רכישת אדמות בבטיחה ובגולן. מדובר על שטח עצום של כ-300 אלף דונם, שעשוי היה לתת ליישוב היהודי שליטה מלאה על הכנרת מכל עבריה. זו הייתה אמורה להיות פריצת דרך חשובה לקראת מימוש התיישבות בשטחי הגולן, החורן והבטיחה.

כדי לעקוף את האיסור הצרפתי וההתנגדות הסורית, החליט חנקין לשוות למפעל אופי כלכלי: לא תהיה זאת רכישת קרקעות, אלא הקמת מפעל פיתוח כלכלי, שחלק ממניותיו יהיו בידי סורים. ב-24 במאי 1935 הוקמה החברה, שנקראה "החברה לפיתוח הגולן ובטיחה". מיד לאחר מכן החלו הקשיים: יורשי הבעלים לא הצליחו לפנות את האריסים מהאדמות ולהשיג את הרישיון הדרוש להעברת הקרקע, והעיתונות הערבית גילתה כי הציונים עומדים מאחורי החברה החדשה ויצאה נגד הקנייה. לבסוף הודיעה הממשלה הסורית בפירוש כי לא תרשה התיישבות יהודית בבטיחה. בעקבות התפתחויות אלו, שרת, שהתייחס קודם לכך בחיוב רב לרכישת גולן ובטיחה, טען שאין עוד לעשות באותו זמן שום צעד בעניין.

אוסישקין שלח מכתב לוויצמן ולבן-גוריון, שהיו במשא ומתן עם אנשי משרד החוץ הצרפתי, על אפשרות רכישת קרקעות והתיישבות בגולן. הוא כתב על הזדמנות לרכישת שטח של 700 אלף דונם מצפון-מזרח לכנרת, בעמק הבטיחה ובגולן, עד קוניטרה, תמורת מיליון ליש"ט, מיורשי הבק. יוזמה זאת נפלה עקב התנגדות שלטונות המנדט הצרפתי בסוריה.

באוגוסט 1936 נפגשו נציגי הסוכנות היהודית בדמשק עם אישים מרכזיים בצמרת הממשל הסורי, בתקווה ליצור שיתוף פעולה בין שתי התנועות לשחרור לאומי – הסורית והציונית – מתוך אמונה בקיום סיכוי להיענות סורית לרכישת קרקע להתיישבות בבטיחה ובגולן.

חקלאות

נחלי מרכז הגולן מושכים את מימיהם ממורדות התילים של רכס הגבול ומאגן ההיקוות שלמרגלותיו. בסמוך לשפכיהם אל הכנרת, גורפים הנהרות איתם שפע של סחף, ובהגיעם אל חופי הכנרת הם מאבדים בבת אחת את אנרגיית הזרימה שלהם, כך שהם מרבידים באפיקיהם את תבנית:מונחון הרבה, שהיא קרקע פורייה ביותר.

מתיישבי הגולן מחלקים ביניהם כל משבצת קרקע בבקעת הבטיחה, שהיא בית גידול אופטימלי למטעים סובטרופיים הזקוקים לשפע של מים וחום רב, בין הגידולים: תמר, מנגו, ליצ'י, אבוקדו, בננות ועוד.

עם כניסתם אל הכנרת, יוצרים הירדן והנחלים של מרכז הגולן דלתא גם בתוך המים. דלתא זו מושכת אליה דגה רבה. הלגונות והחיבור שלהן לאגם הרדוד הן בית גידול חשוב להתרבות האמנונים ולאימון הדגיגים על ידם. דייגי טבריה באים בלילות לפרוש רשת לחופי הבטיחה.

שמורת הטבע

נוף בבקעה הנשקף תל בית צידה

שמורת הבטיחה משתרעת על פני 6,930 דונם, ומייצגת רצף בתי גידול (בית גידול נחלי, בית גידול ביצתי, בית גידול לגוני ובית גידול אגמי). בבטיחה יש השתנות של מפלס המים, דבר שמכתיב את מהות בית הגידול המיוחד של נחל, ביצה, לגונות ואגם, עם קשרי גומלין הדוקים ביניהם. בתי גידול דומים הם שפכי נחלים לים ומלחות אחדות, אך הבטיחה ייחודית בהיותה ביצה בעלת לגונות וקשר לאגם מתוק. כיום עקב הבצורת המתמשכת (2013–2018) הלגונות יבשות לגמרי ועל השטחים המפונים והיבשים השתלטו בעיקר עצי אשל.

הצומח

עקב ריבוי בתי הגידול בשמורה קיימת בה גם צמחייה ביצתית, כגון פשטה שרועה, ארכובית צמירה ואגמית רבת שורשים, שבתי הגידול שלהם בארץ ספורים, וכן צמחים צפים המאפיינים נוף לגונות כגון: נהרונית צפה, ומדד זוחל, ומיני גדות, כמו שנית גדולה, שנית מתפתלת ומיני ארכובית אחרים.

החי

טחנת הקמח והבריכה בחזיתו בשטח פארק הירדן

עופות - ללגונות חשיבות רבה לעופות, שכן זהו אזור דגירה חשוב למיני השלדג, בהם לבן החזה, הפרפור וכן השלדג הגמדי (דוגר נדיר בארץ). בית הגידול האגמי חשוב למיני ברווזים וצוללנאים כגון קורמורן גדול, קורמורן גמדי ומיני אנפות. בנוסף מצויים בהן לבניות, שחפיות ים, (מין שאוכלוסייה קטנה שלו דוגרת בארץ). מיני סבכיים כגון: קנית קטנה, קנית אפריקנית, צטיה, ושיחנית קטנה. סופית מצויה, טבלן מצויץ וטבלן גמדי. באזור הלגונות נעשה ניסיון להשיב לטבע את מין הדורס הנדיר, עיטם לבן-זנב, הניזון מדגים ואוכלוסייתו הדוגרת נעלמה מן הארץ בשנות ה-60 של המאה ה-20. פרטים ממנו כבר הושבו לטבע בשמורת החולה. בחודשי החורף והאביב מארגנים מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים וקיבוץ עין גב סיורים מיוחדים על גבי סירות. הסיורים מאפשרים מבט שונה וחווייתי ביותר על אלפי הקורמורנים, השחפים, הטבלנים הברווזים ועוד. דגים - מיני הדגים הנמצאים בדלתא של בקעת הבטיחה הם: אמנון הגליל, אמנון הירדן, אמנון מצוי, טברנון סימון כנרתי, טברנון לסתני ואמנונית יוסף.

יונקים - רבים התקבצו ובאו ליהנות מתנאי החיים המשופרים של הלגונות – מקבץ שנדיר למצוא במקומות אחרים. להלן רשימה חלקית: חזיר בר, נמיה, לוטרה (נדירה מאוד), חתול ביצות, חתול בר, דרבן, ונוטריה.

תיירות

בשמורת הבטיחה שני מסלולים מסומנים, בערוצי נחלים. מסלול הזאכי, שרוב ההליכה בו נעשית במים, ומסלול המג'רסה אשר קצר יותר ומיועד למשפחות. יתר ערוצי הנחלים בשמורה סגורים למטיילים, בין היתר משום שמדובר באזורי ההטלה של דג האמנון.

בשנת 2004 הוקם מערך כניסה למג'רסה, אשר מסדיר את הפיקוח וכניסת המבקרים לשמורה. מטרת המערך היא שיפור השליטה בתנועת הקהל המבקר בשמורה, וכן שמירה על הניקיון וערכי הטבע בשמורה, תוך הפרעה מינימלית לבעלי החיים. מערך הכניסה משמש גם כנקודת הסברה למבקרים.

מסלול הזאכי - הוא הכינוי לערוץ נחל משושים אחרי ההתמזגות עם נחל יהודיה. הזאכי זורם לאורך בקעת הבטיחה. שם הערוץ ניתן לו מערבית ומשמעו הוא צלול וזך. עם זאת, יש האומרים כי נחל הזאכי נקרא על-שם יצחק עבאדי, המכונה זאכי. יצחק היה יהודי סורי שרכש את אדמות בית ציידא ולאחר קום המדינה, במסגרת הסכם עם משפחתו הועברו האדמות לחזקת המדינה. בערוץ הזאכי מסלול מסומן המחולק לתשעה מקטעים שביניהם מפרידים שמונה נקודות יציאה. נקודות היציאה מאפשרות לעקוף את חלק הנחל וללכת על גדתו, ובכך לא לטבול בו. אורך המסלול "הרטוב", הכולל שחייה או הליכה במים, הוא כ-2 ק"מ.

מסלול המג'רסה - מסלול העובר בנחל ופופולרי בעקבות עבירותו הקלה.

בפינה הצפון-מערבית של הבקעה נמצא פארק הירדן, פארק תיירות ונופש הכולל שרידי אתרים ארכאולוגים.

תל בית צידה

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
תל בית ציְדה שוכן בבקעת בית צידה בתוך שטח פארק הירדן בצפון-מזרחה של הכנרת. בשטח התל, שהיה ידוע פשוט כ"א-תל", התגלו שרידים של עיר עתיקה המזוהה כ"בית צידה" ההלניסטית.

היסטוריה

Ruins of the city gate and pagan stele at the Et-Tell archaeological site, which is sometimes identified with the town of Betsaida, which the Gospels mention. North of the Sea of Galilee in Israel

בחפירות בתל נתגלו שרידים של יישוב קדום מתקופת הברונזה הקדומה (יישוב שהתקיים מסוף המאה ה-30 לפני הספירה ועד סוף המאה ה-23 לפני הספירה), ויישוב מתקופת הברזל (אשר ככל הנראה השתייך לממלכת גשור). מתקופה זו נחשף מבנה גדול ונמצאו חרסים רבים.

לדעתו של הארכאולוג בנימין מזר כינון ברית הערים הקטנות מהן צמחה ממלכת גשור מוזכר באחד ממכתבי אל-עמארנה:

	האם לא היה זה מטעם שולם מרדך שהעיר עשתרות באה לעזור לפחל כאשר לחמו בו כל ערי ארץ גארי [גשורי]. העיר אדמו, העיר אררו, העיר משקי, העיר מגדל, העיר עין-ענב, העיר זרקי, וכאשר נכבשה העיר עיון והעיר יבילים...
– מכתב 256

לדעתו של מזר ייתכן שנפלה טעות בעת כתיבת מכתב זה והמחבר השמיט את ההברה שׁוּ מהשם גארי המוזכר. לדעתו מופיעה בתוכן המכתב תלונה של מלך עשתרות, בדבר העובדה כי ברית הערים שנקראת גשורי הפקיעה ממנו מספר ערים תוך כדי מלחמה איתו ועם מלך פחל.

על פי הממצאים מתקופת הברזל II, הייתה בית צידא עיר מבוצרת שכללה חלקלקה, חומה ושער גדול ולצידו שני מגדלים. בשער נמצאו ארבעה תאים. ליד השער, מצידו החיצוני, נמצאה במת פולחן הכוללת מצבה עשויה בזלת עם עיטור אל בעל ראש פר. השער נשרף בעת הכיבוש של אשור בשנת 734 לפנה"ס. העיר מזוהה על ידי החוקרים כעיר "צֵר" המופיעה במקרא בתחום נחלת שבט נפתלי (ספר יהושע, פרק יט, פסוק לה). גודלה, עושרה וכן ביצוריה המרשימים מעידים כי הייתה עיר מרכזית ורבים מן החוקרים אף סוברים שהייתה בירת הממלכה.

בית צידה ההלניסטית

בתל נמצאו שרידים רבים מהתקופה ההלניסטית בארץ ישראל הכוללים מבנה ציבורי ומבנה פרטי, ששטחו כ-400 מ"ר והוא כולל חצר וסביבה חדרים רבים.

בשנת 30 לספירה החליט פיליפוס בנו של הורדוס מאשתו קלאופטרה הירושלמית (אשר הפך לשליט האזור בשנת 4 לפנה"ס, עם מותו של הורדוס) להקים באזור עיר גדולה, בנוסף על העיר קיסיריה פניאס שהקים צפונית יותר. פיליפוס העניק לעיר זכויות של פוליס, ביצר את העיר ושינה את שמה ל- "יוליאס" על שם ליוויה אשת אוגוסטוס אשר נפטרה בשנת 29 לספירה -זמן קצר קודם לכן (ולא, כפי שסבר יוסף בן מתתיהו בסיפרו שמדובר ביוליה בתו של אוגוסטוס). לאחר בנייתה התגורר פיליפוס בעיר, ואף נפטר בה ונקבר בה.

במאה הראשונה לפני הספירה התפתחה העיר בית צידה והפכה לעיר העיקרית באזור. קודם לכן הייתה העיר כפר דייגים קטן. כמה משליחיו של ישו נולדו בעיר, ובהם פטרוס, אנדראס, ופיליפוס. כן מוזכר בית ציידה כמקום בו ישו חי ופעל. בברית החדשה כתוב שנס הלחם והדגים אירע בבית ציידה וכן שישו קילל את העיר בגלל שתושביו סירבו לשמוע בקולו.

בשנת 65 (או שנת 66) לספירה נערך במקום קרב בין המורדים היהודים לחיילים הרומיים. החיילים הרומיים שירתו את המלך אגריפס השני בעוד שהמורדים היו בפיקודו של יוסף בן מתתיהו. במהלך הקרב שקע סוסו של בן מתיתיהו בבוץ וכוחותיו הפסידו. בית צידה נהרסה במהלך הקרבות.

היישוב בנצרות

בשל הניסים המיוחסים למקום והיותו מקום לידתם של כמה משליחי ישו (פטרוס ואחיו אנדריאס שהיו תלמידיו של ישוע ופיליפוס השליח), היו שרידי העיר לאתר עלייה לרגל של צליינים נוצריים, ודיווחים על תוצאות החפירות זכו לתהודה רבה בתקשורת העולמית. במהלך ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני בישראל טס האפיפיור במסוק מעל האתר ונפגש עם צוות החופרים.

במהלך ימי הביניים השתמשו הכפריים שבסביבת העיר בשרידי העיר כמקור לאבני בזלת לבניית בתיהם (שימוש משני).

המחקר באתר

שרידי שער העיר

משרידי העיר נותר כיום תל (הנקרא בערבית: א-תל, תל משפע, תל עמריה ותל תלויה), שאורכו כ-400 מטרים, רוחבו כ-200 מטרים וגובהו כ-25 מטרים מעל פני הכנרת (166 מטרים מתחת לפני הים).

עוד נתגלו בעיר כלי דיג, שכללו משקולות עופרת ששימשו להשקיע את רשתות הדיג וכן מחט לתיקון רשתות דיג - המלמדים שעיקר כלכלת העיר התבססה על דייג בכנרת. באתר התגלו שני מטבעות כסף משנת 143 לפנה"ס וכן מטבעות ברונזה סלאוקיים, מטבעות ברונזה מתקופת אלכסנדר ינאי ומטבע אחד מימי פיליפוס בן הורדוס, שליט הבשן.

באזור בית הבק - תל המצוי בשפך הירדן אל הכנרת נתגלו שרידי בניין ציבורי גדול ומספר רצפות פסיפס מהתקופה הביזנטית - אתר שככל הנראה שימש את הצליינים הנוצריים שהגיעו לאזור.

החפירות

החפירה הראשונה באזור בוצעה על ידי המכון לחקר הגולן בשנת 1987. החפירות נמשכו בשנים 1988 ו-1989.

גם בשנת 2009 נערכו חפירות באתר, בראשותו של פרופסור רמי ערב, ועונת חפירות בת שישה שבועות נסתיימה ב-20/4/2009. ערב חופר במקום מדי שנה, עם קבוצת סטודנטים מכ-10 אוניברסיטאות וקולג'ים בנברסקה ארצות הברית. בעונה זו התמקדו החופרים בשני שרידים חשובים, בחשיפת רובע המגורים מהתקופה ההלניסטית-רומית. ובשער העיר מתקופת המקרא שהוא השער הגדול והשלם ביותר במזרח התיכון. המתוארך למאה עשירית עד שמינית לפני הספירה, תקופתם של דוד ושלמה ועד תקופת היישוב בגולן, עד מסע תגלת פלאסר השלישי, בתקופת 732 לפסה"נ.

ראו גם

• ממלכת גשור

לקריאה נוספת

• רמי ערב, בית צידה, ספר הכנרת, חלק ב': חופים ואתרים בעריכת יצחקי גל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור.
• רמי ערב, "אל תסתכל בקנקן אלא בכל המכלול: עדויות לנסך המים בבית צידה", ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, עמ' 369-357

קישורים חיצוניים

• ויקישיתוף
• תל בית צידה באתר פארק הירדן
• הסבר על התל באתר 'בייבליג'.
• בית צידה - מסלול טיול מפורט מאתר טיולים בארץ
• בית ציידא? כתבתו של רובי המרשלג, כתבה באתר YouTube
• ורד לוי ברזילי, ‏מצאתי!, באתר הארץ, 19 במאי 2004
• סרטו של יובל הולנדר, The Secrets of Bethsaida
• בית ציידא צילום אוויר, כתבה באתר YouTube

קישורים חיצוניים

(מהויקיפדיה העברית)

מיזמי קרן ויקימדיה תבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזםתבנית:מיזם

• מסלול בקעת בית צידא, באתר טיולים בישראל, 20 ביוני 2018
• פרופ' משה גפן ופרופ' מייקל ברוטון, טבח בבטיחה - רביית הדגים בלגונות הבטיחה, כתבי עת ומאגרי מידע
• מסלולי טיולים, נחל הזאכי, באתר מדינת ישראל, משרד החינוך, מינהל חברה ונוער - מינהלת הטיולים, תאריך עדכון אחרון: 08/10/2007
• מסלולי טיולים, נחל המג'רסה, באתר מדינת ישראל, משרד החינוך, מינהל חברה ונוער - מינהלת הטיולים, תאריך עדכון אחרון: 08/10/2007
• נסגר מסלול הזאכי בשמורת הבטיחה בעקבות שרפה, אתר ערוץ7. תאריך: 11/10/16.

הערות שוליים

תבנית:Coord/display/title