Family Wiki
Advertisement
Hanan Porat DSC03526-wiki

הרב חנן פורת ביום עיון לתנ"ך באלון שבות, ג' באב ה'תש"ס, 14ביולי 2010 צילם:Lior Golgher הויקיפדיה העברית

(הסקירה נערכה על-ידי חוה הרשקוביץ מקדומים ובחלקה הארי מבוססת על הערך בויקיפדיה העברית)

חנן פורת נימנה על חלוצי ההתיישבות היהודית המתחדשת ביהודה ושומרון. אביו היה בין חברי כפר עציון במלחמת העצמאות , אך נותר בחיים עקב היותו עם מלווי השיירות לגוש. לאחר מלחמת ששת הימים יזם את השיבה לכפר עציון וגוש עציון נבנה מחדש והיום ב"מועצה האזורית גוש עציון מונה 20 ישובים עם 17,000 תושבים עוד על המועצה האזורית.

קורות חיים[]

Porat_hanan_1_4

Porat hanan 1 4

ראיון עם חנן פורת

קורות חייו חנן פורת נולד כחנן שפיצר בכפר פינס. אביו, יוסף פורת, שירת בהגנה תחת שם הקוד "פורת" ומשפחתו אימצה שם זה. כשהיה בן כחצי שנה הצטרפו הוריו לקיבוץ כפר עציון, ממנו פונה עם שאר ילדי המקום בתחילת מלחמת השחרור. הוא למד בישיבה התיכונית כפר הרא"ה ולאחר מכן למד בישיבת כרם ביבנה ובישיבת מרכז הרב, והוסמך לרבנות. בשנות ה-80 לימד בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים. פורת שירת בצנחנים והשתתף במלחמת ששת הימים בשחרור ירושלים. לאחר המלחמה שב לכפר עציון ופעל לחידוש ההתיישבות היהודית באזור. פורת שלמד אז בישיבת מרכז הרב נמנה עם מייסדי ישיבת הר עציון באלון שבות והיה אחראי לפנייה לרב יהודה עמיטל לעמוד בראשה.‏ במלחמת יום כיפור שירת בחזית הדרום ונפצע באורח קשה מאד בתעלת סואץ. לאחר המלחמה היה ממקימי גוש אמונים וההתיישבות ביש"ע ופעיל במפד"ל.

הקרב על ירושלים[]

חנן_פורת_הקרב_על_ירושלים_חלק_א

חנן פורת הקרב על ירושלים חלק א

חנן פורת הקרב על ירושלים חלק א

חנן_פורת_הקרב_על_ירושלים_חלק_ב

חנן פורת הקרב על ירושלים חלק ב

חנן פורת הקרב על ירושלים חלק ב

שירת בצנחנים ולחם במלחמת ששת הימים בקרבות בירושלים. יחד עם הרב בני אלון פעל להקמת ישיבת בית אורות בסמוך למקום הקרב ברכס הר הזיתים כהנצחה למפקדו גיורא אשכנזי שנהרג במהלך הקרב.

פעיל בהדברות עם הציבור החילוני[]

בצעירותו השתתף בפעילויות של סמינר "גשר", שעסקו בהידברות בין דתיים לחילוניים ובהעמקת הזהות היהודית. היה לדמות נערצת על בני נוער רבים ואף למורה דרך למחפשים את דרכם לאמונה. דוגמה לכך היא ספרו "את ענת אנכי מבקש", קובץ מכתבים שכתב לאחר מלחמת ששת הימים לנערה חילונית שעברה תהליך של חזרה בתשובה. המכתבים עוסקים במגוון נושאים בתחומי אמונה, ארץ ישראל, גאולה ועוד. בפוליטיקה בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, הקים ביחד עם יובל נאמן וגאולה כהן את התחיה ובמסגרתה נבחר לכנסת העשירית ב-1981. ב-1983 חבר לפורשי המפד"ל, אשר הקימו את סיעת מצ"ד, מכיוון שהאמין בצורך בשילוב של המאבק למען ארץ ישראל עם מאבק למען התורה, עם זאת נמנע פורת מלקחת את המנדט שלו לסיעה החדשה ובמרץ 1984 התפטר מהכנסת. ב-1988 נבחר לכנסת ה-12 מטעם המפד"ל, אליה שב יחד עם אנשי מצ"ד, ובמסגרתה כיהן בכנסת עד 1999. בכנסת ה-14 כיהן כיו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת. כחבר כנסת יזם בין היתר את חקיקתם של "חוק יום ירושלים", החוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי ישע (ביחד עם דדי צוקר), חוק האוסר על פרסום שירותי זנות, ו"חוק לא תעמוד על דם רעך".


ה"עוול" בתקשורת[]

בפורים תשנ"ד (25 בפברואר 1994), עורר פורת ביקורת ציבורית, לאחר שצולם בקריית ארבע מאחל "פורים שמח" זמן קצר לאחר אירוע הטבח מערת המכפלה על ידי ברוך גולדשטיין. בראיונות עמו טען כי נעשה לו "רצח אופי שלא היה כדוגמתו", "הכל היה שקר וכזב מתחילה ועד סוף, לא ראיתי בברוך גולדשטיין כמגן ומושיע, ראיתי בו רוצח. באתי, ולפי תומי, לפני הכל, אמרתי להם "פורים שמח" כי תמיד אומרים "פורים שמח". אני גם זוכר איך אמרו "פורים שמח" בשעה שנרצח חברי הטוב אלחנן אתאלי הי"ד, כי זה ברכה שאומרים תמיד. באתי להגיד פורים שמח כדי להגיד לאנשים שיתחזקו, אבל מעשיו של גולדשטיין נוראיים בעיני". לדבריו, המשך הצילום, שבו הסביר נקודה זו לכתבת רינה מצליח נקטע ולא שודר, ובכך נעשה לו עוול גדול. בבחירות המקדימות במפד"ל לרשימה לכנסת ה-15, נדחק למקום ה-11, אשר נחשב לא ריאלי, ועל כן, ובעקבות הסכם ואי, פרש מהמפד"ל ועבר למפלגת תקומה שהייתה חלק מהאיחוד הלאומי. בבחירות זכתה האיחוד הלאומי רק בארבעה מנדטים ובאוקטובר 1999 פרש פורת מהכנסת, כדי לפנות את מקומו לח"כ צבי הנדל, אשר פרש עמו מהמפד"ל, על אף שהוצב במקום החמישי (הריאלי) במפד"ל.

בהוראה[]

"איני_יודע_אם_אני_ראוי"_-_חנן_פורת_מספיד_את_הרב_עמיטל

"איני יודע אם אני ראוי" - חנן פורת מספיד את הרב עמיטל

"איני יודע אם אני ראוי" - חנן פורת מספיד את הרב עמיטל

לאחר הפרישה מהפוליטיקה מאז פרישתו לימד פורת במכללת הרצוג שליד ישיבת הר עציון, שהוא נמנה עם מקימיה, ובישיבת בית אורות במזרח ירושלים. כמו כן לימד תנ"ך בישיבת ההסדר ברכת משה במעלה אדומים. דרכו שילבה בין עמדה לאומית בלתי מתפשרת ופתיחות לשיטות לימוד חדשניות כולל כאלו שבאו מחוץ לעולם הדתי. חנן פורת היה פעיל בהנהגת תקומה, ערך את העלון "מעט מן האור" וכתב בו את הטור הראשי. עם התחלת השידורים בתחנת הרדיו גלי ישראל, ב-2010, הוא החל להגיש בה תוכנית קבועה. פורת היה ממקימי וראשי עמותת "אורות החסד" המספקת מוצרי מזון, חשמל ובגדים לאנשים מעוטי יכולת. בתקופת המאבק בתוכנית ההתנתקות חיבר תפילה מיוחדת לשלום ההתיישבות בגוש קטיף. ב-2010 פורסם כי לקה במחלת הסרטן. בראיון עמו בערוץ 1 אמר כי אינו פוחד מהמוות. לדבריו, הוא אינו מאמין בכך ש"עם המוות כביכול מסתיימים החיים. הם עוברים שינוי, הם עוברים הארה גדולה". ב-2011 זכה בפרס מוסקוביץ' לציונות. בדברי הפרס נאמר עליו: "פורת הפך למודל לחיקוי כדמות אשר נוהגת בהתאם להשקפותיו האידיאולוגיות".‏[2] פורת היה נשוי לרחל, ולזוג היו אחד עשר ילדים.

מספריו[]

  • "את אחי אנוכי מבקש" (המהדורה הראשונה נקראה את ענת אנוכי מבקש)
  • "מעט מן האור" - שיחות לפרשת השבוע על פי אסופת עלוני מעט מן האור. ערוכים כספר. * אור ודרור - הגדה לפסח

על פרשת לך לך[]

קטע שכתב חנן פורת על פרשת לך לך ועל הניסיון של אברהם אבינו מה אפוא פשר ניסיון זה ומה ייעודו? האם כל מגמתו להכביד סתם כך על אברהם אבינו ולהקשות עליו את הדרך, כדי "ליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה" - כתמורה למאמציו ללכת כעיוור אחרי ה': "אל הארץ אשר אראך". שנים רבות התחבטתי בשאלה זו, והנה נזדמנה לידי 'חוויה קרבית' שהאירה את עיני בפתרון התעלומה. היה זה בעת מלחמת ההתשה, עוד לפני מלחמת יום הכיפורים, על גדות תעלת סואץ, וחטיבת הצנחנים, שבה שירתי, ירדה לתעלה לתפוס את קו המעוזים שהיה נתון למתקפה מצרית בלתי פוסקת. מידי לילה נדרשנו לצאת מהמעוזים ולהציב מארבים על צירי הדרכים, ומשם אף להפגיז את בסיסי האויב. בלילה הראשון כינס אותנו המ"פ לתדריך ואמר: "שימו לב: היציאה למארבים תתנהל בשני דפוסי פעולה: באחד - תידרשו להניח מארב במקום מסוים מוגדר מראש, ואילו בשני - תצאו לדרך בלי שיוגדר לכם היעד ותוך כדי תנועה תקבלו הנחיות מפורטות. עליכם לדעת כי דפוס פעולה זה קשה מן הראשון, שכן עליכם להיות בו בכוננות מבצעית לאורך כל הדרך, ולהיכנס להאזנה מלאה בקשר מהרגע הראשון...". ...ולפתע בעיצומו של התדריך חלפה בי המחשבה: הן זהו בדיוק היה ניסיונו של אברהם אבינו, אשר נצטווה "לך לך... אל הארץ אשר אראך" ללא קבלת תדריך מפורט מראש, וללא הגדרת היעד. בעקבות 'מסלול מכשולים' זה, נתבע אברהם אבינו להיכנס לכוננות מתוחה כבר מתחילת הדרך, ולשמור על קשר עין ולב עם שוכן מרומים לבל 'יפספס' את היעד. אכן מסלול מעין זה קשה יותר, אבל שכרו בצידו, ומתוך המאמץ לשמור על קשר כל העת, זוכה אברהם להשראת שכינה לאורך כל הדרך ומקבל שכר "על כל פסיעה ופסיעה" בדרכו "אל הארץ אשר אראך".

"איה אותה ארץ[]

נדב שרגאי (עיתון הארץ) כתב על חנן פורת
שירו של חיים גורי, "קרב יהי הליל", נכתב לפני כ-60 שנה כשיר תפילה שלפני קרב, בעיצומה של מלחמת השחרור: "ברך את זה העם/ את נעריו ולוחמיו/ עד קרב ייתם". ב"מעט מן האור", אחד מעלוני פרשת השבוע היותר פופולריים בציבור הדתי, שירו של גורי נקשר לתפילה שיעקב נושא רגע לפני המפגש הטעון עם אחיו עשיו, שמנקמתו הוא כה חושש (פרשת וישלח). גם "שיר בבוקר בבוקר", של אמיר גלבוע, שזכה ללחן קצבי בביצועו של שלמה ארצי, לובש ב"מעט מן האור", פנים שונות. "אלף שנים צעירות לפניו", כתב שם המשורר על ה"עם שמתחיל ללכת", וחנן פורת, שיצר את "מעט מן האור" בדמותו, מבאר כי גלבוע "מבשר לעם אלוקי אברהם, כי עוד ?אלף שנים צעירות לפניו', וחוקי הזיקנה והבליה אינם חלים עליו". פורת נוהג כך כבר שבע שנים, מדי שבוע. בפינתו הקבועה "מדרשיר" הוא כורך את מיטב השירה והזמר העברי עם ענייני פרשת השבוע. האיש שהיה סמל ומיתוס לדור שלם של כיפות סרוגות, הדור שליווה את גוש אמונים בשנות הזוהר שלו, היה לרב, "הרב חנן", והוא מתמקד כיום בפעילות חינוכית ותורנית. פורת אומר על "מדרשיר" ו"מעט מן האור", כי זו דרכו למימוש ממרתו המפורסמת של הרב אברהם יצחק הכהן קוק: "הישן יתחדש, והחדש יתקדש". אלא שלא פחות מכך, זו גם דרכו של פורת לדבוק בחיבור שבין הישראלי והיהודי, דווקא בימים שבהם נערות צעירות, מבית מדרשה של הציונות הדתית, מעדיפות לשבת במאסר ובלבד שלא יכירו בסמכות המדינה החילונית, וכאשר אחדים מעמיתיו הרבנים מתדיינים על נוסח התפילה לשלום המדינה. הזרם המתבדל (הלא גדול) בתוך הציונות הדתית רואה כיום בפורת וב"מדרשיר" שלו משהו כמעט ארכאי. אלא שדווקא הפינה הכה שונה הזאת בנוף עלוני פרשת השבוע, שפרצו אל בתי הכנסת לפני כחצי יובל שנים, היא בגדר חידוש שעורכי העלונים האחרים לא הרשו לעצמם. "מדרשיר" של פורת שולב עתה גם בספר: "חומש בראשית - מעט מן האור", שנדפס בימים אלה בהוצאת ספריית בית אל, ומככבים בו עלי מוהר, דן פגיס, רחל, ר' יהודה הלוי, נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ומשוררים נוספים. גם "שחקי שחקי על החלומות", של שאול טשרניחובסקי, שיר שהיה לפה לתנועה הציונית בראשית דרכה ונסך כוח בחולמי חלום שיבת ציון; "בואו נעשה שלום קטן", שיר הילדים של לאה נאור, ו"עקידת יצחק" של נעמי שמר נכרכים שם עם פרשיות השבוע. "עקידת יצחק" של שמר אמנם נקשר בעשור האחרון עם רצח ראש הממשלה רבין, אבל "מדרשיר" של פורת רואה בו חיזוק להנחה "שאלוקים חפץ בדרך החיים, המצווה חסד ורחמים, ולא בדרך המוות של קורבנות אדם ושפיכות דמים". פורת מזכיר כי השיר נכתב בקיץ 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, וכי "מקומו הטבעי במסכת הזיכרון לנופלים במערכות ישראל". "אשה עם ספל" של לוי בן אמתי, איש קבוצת דגניה, מזכירה לפורת את מידת החסד הנמשכת מרבקה, בעוד שהשיר "עת גררוני מגרר", פרי עטה של שרון נג'ארי, נערה צעירה ממבשרת ציון שחוותה על בשרה את העקירה מגוש קטיף, מקושר עם שאלתו של יצחק לאבימלך: "מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם?" מאות עלוני פרשת שבוע מופצים בכל שבת בבתי הכנסת. הציבור קורא אותם כמעט בצמא. הם מלאים בדרך כלל במסרים פוליטיים, חברתיים, תורניים ודתיים שבתקשורת הכללית אין להם זכר, ובהרבה מאוד חומר פרסומי - מדירות נופש, קרנות נאמנות ומופעי זמר ועד לסדנאות, כנסים והצעות לניתוחים להסרת משקפיים. דברי התורה נהפכו שם לאיים בודדים, שצריך לטרוח הרבה כדי לאתרם. "מעט מן האור" האיכותי אינו יוצא דופן מבחינה זו, וריכוז החומרים בספר, ללא ים הפרסומות שבו הוא טובל מדי שבת, עושה עמם חסד. רק מעט ממדורי פרשת השבוע של הדור הקודם - אז פורסמו המדורים הללו בעיתונים - נהפכו לספרים ואף זכו לפופולריות: "פרשה ופשרה" של משה גרילק ו"פרפראות לתורה" של מנחם בקר. "מעט מן האור" הוא מדור פרשת השבוע הראשון שהופך לספר בעידן שבו העלונים נהפכו בעבור הציבור הדתי לסוג של עיתונות אלטרנטיווית. חנן פורת. דבק בחיבור שבין הישראלי והיהודי


חנן פורת: האיש שהיה גוש אמונים[]

Wwwm9929

GUSH EMUNIM LEADER HANAN PORAT IS CARRIED ON THE SHOULDERS OF HIS FOLLOWERS AS THEY CELEBRATE THE AGREEMENT WHICH ALLOWS THE SETTLERS TO STAY IN SAMARIA המקור: אוצר הצילומים הלאומי
צילם: MOSHE MILNER - 08/12/1975

בני מר כתב על ספרו של חגי הוברמן על חנן פורת חנן פורת: האיש שהיה גוש אמונים - מי שרוצה להבין את סיפור ההתנחלות יכול להתחיל אותו בביוגרפיה של פורת מאת חגי הוברמן. ההישגים והכשלים של המתנחלים משתקפים במידה רבה בסיפור חייו. בין השאר הוא כתב:

  • הספר “חנן פורת: סיפור חייו” הוא קורותיו של מי שפתאום קם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת, כלומר סיפור חייה של תנועת המונים שהחלה ב”גוש אמונים”. מבחינה זו מצליחה הביוגרפיה של חגי הוברמן, המוקדשת לאחד ממניחי היסוד של ההתיישבות בשטחים, לספר יותר מאשר על הגיבור הראשי שלה. חנן פורת היה, כפי שמנמקת היטב הביוגרפיה, אישיות יוצאת מן הכלל, והסיפור שלו מלמד גם על הכלל דברים חשובים וחדשים.
  • הוא וחבריו מייסדי “גוש אמונים” - בסנדלים, בדובונים ובחולצות פלנל - נראו אמנם שונים מאבות אבותיהם, אבל בעצם הם חזרו אל הטראומה היהודית העתיקה של הנדודים ממקום למקום. שוב ושוב הם הקימו יישובים והתפנו מהם: בסבסטיה, בימית, בגוש קטיף, בעמונה ובהתנחלויות ובמאחזים אחרים. בכל פעם כמו נמשכו לרפא את הפצע הילדותי, אך הפצעים העמיקו עוד יותר.
  • ומסיים - אם יש את נפשכם לדעת את המעיין לתפישת המלה והעולם הזאת, כדאי להגיע לסוף הביוגרפיה, שבה מצטט חנן פורת את דברי הרב קוק: “המוות הוא חזיון שווא! טומאתו היא שקר! מה שבני האדם קוראים מוות, הרי הוא רק תגובת החיים ותעצומתם”. הדברים האלה מזכירים מאוד את “מלחמה היא שלום” של “1984”, וכנראה לא בכדי. כשהתפישה העצמית שלך רחוקה כל כך מן המציאות, אי אפשר שלא להיות מרוצה מעצמך, או להשתגע, או שניהם גם יחד.
Advertisement