חלוצה בנגב הצפוני היא עולם אחר, אגדי. אנחנו בלב עיר קדומה, ענקית, בת 2,300 שנה, שהחולות כיסו אותה, אבל אנחנו רק 20 קילומטר מבאר שבע. על פני השטח רואים מעט מאוד. אנחנו עומדים, חמישה אנשים, על גבעה בלב האתר ומביטים סביב. המרחב עצום, פתוח, ונהדר. אין מרחבים כאלה בישראל. סביבנו יש תילי הריסות, וכמה חורבות של מבנים, שנותרו מן הכפר הבדואי חאלסה, שניצב כאן עד 1948. רבות מאבני העיר הקדומה חלוצה נלקחו במרוצת השנים לבנייתן של עזה ושל באר שבע.
חלוצה על דרך הבשמים היא אחת הערים הראשונות שייסדו הנבטים במאה השלישית לפני הספירה. העיר הגיעה לשיא פריחתה במאות השנייה והשלישית לספירה, אז הפכה לישוב מרכזי ועיר בירה בראשית התקופה הביזנטית. בחפירות בחלוצה התגלו כמה כנסיות ביזנטיות, תיאטרון, בארות מים, בתי קברות, בתי יוצר ומגדל שהיה חלק מחומות העיר.
המקור:משה גלעד - הארץ
☀https://www.haaretz.co.il/gallery/trip/.premium-MAGAZINE-1.9324185
לרשימת אתרי המורשת של אונסק"ו, העיר הקדומה חלוצה, שייסדו הנבטים בנגב — נטושה לגמרי. מדוע דרך הבשמים, שלאורכה ניצבות חלוצה, עבדת, ממשית ועוד יישובים, ובזיכרונה טבועים סיפורי מלכת שבא ואלף לילה ולילה, לא נהפכה לדרך המשי הישראלית והאם ההסכם עם נסיכויות המפרץ ישנה זאת?
מהויקיפדיה העברית[]
חלוצה, או אלוסה במקורות היסטוריים (יוונית Eλούσα) ובפי הבדואים חלצה[1], הייתה עיר נבטית, כ-20 ק"מ דרומית-מערבית לבאר שבע. העיר הוקמה במאה ה-3 לפנה"ס כתחנה לאורך דרך הבשמים. היא שגשגה בתקופה הנבטית, בשנת 358 לספירה הייתה לבירת הפרובינקיה הרומית פלשתינה סלוטאריס (Palaestina Salutaris) ובשנת 409 לבירת פלשתינה טרטיה - פרובינקיה ביזנטית לצד הפרובינקיות האחיות פלשתינה פרימה ופלשתינה סקונדה. הנצרות החלה חודרת לעיר במאה ה-5, ובניגוד לערים אחרות בנגב, חלוצה לא ננטשה עם הכיבוש הערבי. העיר השתרעה על שטח של יותר מ-1,000 דונם ונראה שלא נהרסה אלא נקברה ברובה מתחת למעטה של חול. בשנת 2005 הוכרזה חלוצה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ביחד עם שבטה, עבדת וממשית, כחלק מדרך הבשמים.
אזכור העיר במקורות עתיקים[]
הכתובת הנבטית הקדומה ביותר שהתגלתה בארץ ישראל והמתוארכת לשנת 168 לפנה"ס ציינה כי חלוצה היא "המקום אשר עשה נתירו, בימי חייו של חרתת מלך הנבטים". גם קלאודיוס פתולמאיס מהמאה ה-2 הזכיר את העיר כ"אחד מיישובי אדום שממערב לנהר הירדן" (פתולמאיס, גאוגרפיה, 5, 16, 10), ובמפת פויטינגר היא מופיעה במרחק של 71 מיל רומי מירושלים ו-24 מיל רומי מעבדת. במפת מידבא מופיע ציור של חלוצה עם מגדלי שמירה ומבנים הנושאים גגות אדומים, ככל הנראה כנסיות. שני מכתבים של ליבנוס מאנטיוכיה מאזכרים את העיר בשנים 356 ו-359 ועומדים על מעמדה כבירה אזורית.
בימי הביניים, במאה ה-4, ביקר הילריון הקדוש בחלוצה, ומצא בה מקדש המוקדש לונוס. הוא ניצר חלק מתושביה, אך כתובות יווניות רשמיות מהשנים 454 ו-455 אשר נמצאו בתיאטרון בעיר אינן נושאות סמלים נוצריים. מאידך ידוע כי בישופים מהעיר בעלי שמות נבטים-ערבים השתתפו בועידת אפסוס בשנת 431 ובועידת כלקדון בשנת 451. תעודה של הנוסע אנטונינוס מפיאצ'נצה הזכירה את ביקורו בחלוצה באמצע המאה ה-6, ובה ציין כי בעיר, אותה כינה "אלואה", יושב בישוף והיא ממוקמת "בתחילת המדבר המשתרע עד סיני". חלוצה נזכרה בחלק ממגילות הפפירוס שהתגלו בניצנה, ובמיוחד במגילות הצבאיות שנכתבו במהלך המאה ה-6. מגילות אלה ומגילה נוספת משנת 605 מכתירות את חלוצה כבירת האזור אליו השתייכה ניצנה. עוד נזכרה חלוצה במגילה מאמצע המאה ה-6, המונה את שיעורי מיסי ההגנה שהוטלו עליה ועל הערים הסמוכות, וכן במגילות מאוחרות יותר שנכתבו בין השנים 674 ו-689, היינו לאחר הכיבוש הערבי, והמציינות כי העיר נותרה בירת מחוז בנפת עזה.
המחקר והממצאים באתר[]
אף על פי שנוסעים רבים פקדו את חלוצה במאה ה-19, כמעט שלא מסרו מידע אודותיה, כנראה בגלל הרושם כי לא נותר כמעט דבר מן העיר עקב שוד אבניה שנלקחו לבניית עזה. בתקופת המנדט הבריטי קם במקום כפר ערבי קטן ששימר בשמו (אלחלצה) את שמה של העיר הקדומה, וגם בתיו נבנו מאבניה של חלוצה. הארכאולוגים צ'ארלס לנרד וולי, ותומאס אדוארד לורנס (שנודע בכינויו לורנס איש ערב) סקרו את חלוצה בשנת 1915 וציינו במפתם חומה המקיפה אותה. המחקרים המודרניים בעיר נערכו בשנת 1973 על ידי אברהם נגב ושוב בשנים 1979-1980 על ידי משלחת מאוניברסיטת בן-גוריון. חפירות נוספות מטעם אוניברסיטת בן-גוריון, התנהלו בשנים 1997, 2000, בראשותם של הארכאולוגים חיים גולדפוס ופטר פביאן. בשנים אלו נחפרו הכנסייה המזרחית, התיאטרון ובית מלאכה לקרמיקה.
צורתה של העיר היא כשל אליפסה והיא גובלת בנחל בשור המקיף אותה ממערב ובנחל אטדים שממזרח לה. בניגוד לעדותו של תומאס אדוארד לורנס לא נתגלו ראיות לקיומה של חומה בעיר, והגנתה נעשתה ממגדלים שאחד מהם נישא לגובה של יותר מ-8 מטר. כתובות הלנסיטיות נמצאו בעיקר בחלקה הצפון-מערבי של העיר, שבו התמקד היישוב גם בתקופה הביזנטית, בעוד שהעיר הנבטית התרכזה בחלקו המזרחי והדרום-מזרחי של האתר. באתר נמצאו מספר בארות, ורשת של מאגרי מים מלבניים, האחד מהם באורך של 10 מטר וברוחב של 5 מטר, סיפקה מים למערבה של העיר. צינורות העשויים מחרס ומאדמה סיפקו מים לבית מרחץ ולבתים פרטיים. שרידיהן של שתי כנסיות גדולות התגלו בצידה המזרחי ובצידה המערבי של העיר, ונראה כי הראשונה ניצבה במקום בו שכן מקדש נבטי קדום. במזרח העיר התגלו חורבותיהם של בניין גדול ששימש, אולי, כמקדש, תיאטרון בקוטר של 35 מטר, מאוזוליאום ורובע מגורים. דרומית לעיר התגלו בית מלאכה שעסק בקדרות ומבנה שייתכן ושימש כאצטדיון, ומצפון לה התגלו היפודרום ובתי קברות מהתקופה הנבטית והתקופה הרומית המאוחרת.
קישורים חיצוניים[]
מדיה וקבצים בנושא חלוצה וויקישיתוף- גן לאומי חלוצה, באתר Inature.info
- ד"ר ענת אביטל, חלוצה ורחובות בנגב: ערים נבטיות על דרך הבשמים בנגב
הערות שוליים[]
- ↑ זיוון זאב, 2001. עברות שמות מקומות בנגב. אריאל – כתב עת לידיעת ארץ -ישראל, 150-151 – עם הפנים אל הנגב, עמ' 21–26.
  | ||
|---|---|---|
| אתרים | העיר העתיקה בירושלים וחומותיה • מצדה • העיר העתיקה בעכו • העיר הלבנה בתל אביב • מערות בית גוברין ומרשה בגבעות יהודה (בית גוברין ומרשה) • בית שערים | |
| המקומות הבהאים הקדושים בחיפה ובגליל המערבי | המרכז הבהאי העולמי: מקדש הבאב • אל-באהג'ה • בית הצדק העולמי | |
| תלים מקראיים | תל מגידו • תל חצור • תל באר שבע | |
| דרך הבשמים | עבדת • ממשית • חלוצה • שבטה • מואה הנבטית • חורבת קצרה • מצד נקרות • מצד גרפון • מצד סהרונים • מצד מחמל | |
| נחל מערות | מערת תנור • מערת גמל • מערת הנחל • מערת הגדי | |