חיה מילס

הכיתוב בשולי התמונה חיהלה שלנו איננה. מתיקות ומלאכיות שאין להן סוף.. מאתר קבוצת הלומדות "מדרשת מגילה"

חיה מילס בת אברהם ברוך ונחמה מינדל לבית בן-צבי (אש).

נולדה בישראל בתאריך כו' סיון תשי"ג (9/6/1953), נפטרה בתאריך ח אלול תשפ"ג (25/8/2023)

השאירה בעל יגאל והילדים אילת, תמר, ורד, נורית, ראובן, משה, אברהם ויצחק.

ת.נ.צ.ב.ה.

• על משפחת בן-צבי (אש) ראו להלן ונמשכת שיירה מהמאה שעברה - משפחת אש בן-צבי

מפי רב בית הכנסת: הרב דניאל שילה

יגאל היקר, משפחה יקרה, וכל הכואבים אשר באו ללוות את חיה למנוחת עולמים

אמרו חכמינו: אין בידנו לא משלוות הרשעים ולא מיסורי הצדיקים. החונן לאדם דעת אמר אמר לעולמו די ולא גילה לנו רז זה. כשמשה רבנו ביקש על כך ואמר "הראני נא את כבודך השיב לו הקב"ה : "ופני לא יראו", אנו כואבים בידיעה שהצור תמים פעלו.
למדנו: כל שרוח הבריות נוחה היימנו –רוח המקום נוחה היימנו. חיה הייתה מעורבת בדעת עם הבריות, בעלת עין טובה וידידה לכולם.
יראת שמיים וחפצת דעת אלוקים. בלכתה –נמצא העולם חסר.

ריבונו של עולם, נחם את יגאל ואת כל המשפחה וברכנו שתהא דמותה של חיה שרויה בתוכנו ומשרה עלינו רוחה הטובה.

דניאל שילה

האמונה, השמחה והאהבה – הביחד

ההספד בבית הקברות, בצאת שבת קודש, לאור הירח והכוכבים, ליל י' אלול תשפ"ג, בנוכחות מאות תושבי קדומים.

אמא יקרה ואהובה שלנו,
זכינו.
זכינו בך כאמא, אמא מסורה, אוהבת וצדיקה. ניסינו להיזכר אם היתה פעם שאמרת מילה רעה על מישהו,
ולא הצלחנו. היית אשת חסד, ניצלת כל רגע ורגע לעשות טוב, במסירות ובצניעות.
זכינו בך כסבתא הכי טובה בעולם. סבתא אהובה שנוסעת בכל קצווי הארץ לבקר ולעזור .
ובחסד, זכינו גם להיפרד ממך.
בשבת האחרונה התאספנו סביבך,
ואת העברת לנו את הדברים שהיה לך חשוב לומר.
הדבר הראשון הוא האמונה.
את ידעת שה' איתך כל הזמן, ולא עוזב אותך. ושהדרך שהוא בחר לך היא הטובה ביותר עבורך.
היה לך חשוב שנדע את זה, וביקשת שנגיד לנכדים שהתפללו עלייך, שלא תיפגם האמונה שלהם. שכמו
שאמר אבא של נחשון וקסמן – ה ' הוא אבא שלנו, ואבא לפעמים אומר לא.
הדבר השני הוא השמחה.
גם כשכבר היית חולה, ביקשת מאיתנו להמשיך ולשמוח, לצאת לטיולים ולעשות דברים כייפיים. וכשסיפרנו לך
עליהם – ראינו איך את מחייכת ומתחזקת.
הדבר השלישי הוא האהבה – הביחד.
ביקשת שנשמור על אבא, ואחד על השני. ובעז"ה נשתדל להיות ביחד ולתמוך זה בזה , כמו שרצית.
בשבועות האחרונים זכינו לראות את קהילת קדומים המדהימה מתגייסת לעזרתנו, באהבה, במסירות
וברגישות רבה. אנחנו יודעים שאמא אהבה והעריכה אתכם מאד. גם אנחנו מעריכים מאד ומודים מכל הלב.
אמא אהובה, תודה רבה על כל מה שהיית בשבילנו. נשתדל בעז"ה ללכת בדרך שהתווית לנו.
אנחנו לא נפרדים באמת, כי את תמיד תהיי חלק מאיתנו.
נוחי בשלום על משכבך אמא אהובה.

בשם המשפחה
תמר

יגאל, על חברתי לחיים, חיה מילס ז"ל

בלב המום וכואב, אני עומד פה עכשיו במעמד הזה, הכל כך בלתי מתקבל על הדעת, של הספד לאשתי,
חברתי לחיים, אם בנינו, חיה ,
חיה'לה האהובה , היקרה לכולנו.
זה שחיה'לה היתה אוהבת גדולה של התורה, העם והארץ – זה ברור. אבל אם הייתי נדרש לתאר אותה
בשתי מלים – הכל היה מתמצק למילים "צדיקה תמימה".
"צדיקה" – זה הדימוי הראשון שעולה במוחי, כאשר אני חושב על חיה'לה , שהיתה צדקת אמיתית בגמילות
חסד גשמיות לאין ספור, וגם – ובמיוחד – גמילות נפש רוחניות של סעד, אמפטיה והשתתפות .
וצרים המקום והזמן מלפרט את כל אלה.
"תמימה " – חיה'לה היתה תמימה בכל דרכי חייה. "תמימה" – גם מלשון שלמות, אבל גם מלשון תמימות
אמיתית: חיה'לה, בתמימות , מעולם לא חשבה מחשבות פתלתלות, ותמיד ידעה לראות רק את הצד הטוב
בכל אחד ואחד. מעולם לא שמעתי מחיה'לה לשון הרע על מישהו.
לפעמים – סתם מתוך רצון לקנטר – הצגתי לחיה'לה מעשים שליליים שעשו אנשים מסויימים, אך היא תמיד
השתיקה אותי ולימדה עליהם זכות.
לפני כשנה, התגלה גידול ברגלה של חיה, ותוך כחצי שנה הסתבר שזהו גידול ממאיר סרטני ממשפחת
הסרקומה.
הגידול הזה הסתבר כקטלני ביותר. אם בהתחלה דובר על ניתוח מסובך לאחר הקרנות, הסתבר לנו – לפני
כחודשיים – שגרורות רבות כבר הספיקו להתנחל עמוק בריאות, והניתוח המתוכנן הוחלף בטיפולי כימותרפיה.
לפני כשבועיים התברר שהטיפול הכימי לא עזר, והמחלה הוגדרה – לתדהמתנו יש לומר – כ"סרקומה סופנית דוהרת".
ובמהלך החודש האחרון המחלה דהרה. ועוד איך דהרה.
בכל יום – ויעידו על כך המבקרים הרבים שהיו לה – פיסת חיוניות נוספת ירדה מעליה, עד שבשבוע האחרון
כשל כוחה, והיא הגיעה למצב שבקושי יכלה לנשום או לדבר.
למרות כל זה – חיה'לה היתה כל הזמן צלולה ובהכרה מלאה.
היא נתנה אמון מלא בקב"ה, והתפללה בכל יום שהוא יהיה איתה , ויעשה הישר בעיניו (היא, כמובן, היתה
מודעת לגמרי למצבה ולעתיד המר הצפוי לה, אבל כל הזמן קיווינו לנס...)
תפילותינו, יחד עם תפילות הרבים, לצערנו, לא נענו, והקב"ה קטף אותה אל גנו.
נחמה פורתא בכל הסיפור הזה היא שכל הסבל הזה לא התארך יותר מדי זמן. חיה'לה גם נפטרה בחיק
משפחתה וידידיה, והספיקה להיפרד באופן אישי מכולם.
היא אפילו הספיקה – בלב שלם – לומר וידוי וצידוק הדין.
חיה'לה אהובתי,
האור הזוהר הגדול והמיוחד שלך בעולמנו, שכבה עם פטירתך, יוחלף בהמון אורות קטנים, מתחדשים וגדלים
של המורשת הטובה שהשארת.
זכינו לגדל יחד בנים ובנות, נכדים ונכדות, כולם ספוגים במורשת של גמילות חסדים ואהבת התורה, העם
והארץ שכל כך טרחת להנחיל !
חוץ ממני ומילדינו, את משאירה מאחורייך – המומים ומתגעגעים - גם את אחייך ובני משפחה אחרים שכל כך אהבו אותך.
את, שכל חייך בעולם הזה המלצת יושר על אנשים, היי נא מליצת יושר גם בעולם הבא עלינו ועל כל עם
ישראל, שכל כך זקוק לכך – במיוחד בתקופה הנוכחית.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים !

אולי לא כולם יודעים כמה את חכמה, ישרה ורודפת אמת...

מאת: מרים שוורץ (השכנה)

חיה'לה שלי. שלנו.
יגאל , כפי שכל כך מתאים לו ולחיה'לה , לא רצה להטריח את הציבור... ונתן לי רשות לומר כמה מילים. ממילא לא אצליח לומר כל מה שאני רוצה על 52 שנים של היכרות ואהבה ביני לבין חיה'לה, ועוד שנים רבות של שכנות ואהבה בין משפחתי לבין משפחת מילס, כולל הנכדים, של 2 המשפחות.
התאהבתי בך ברגע שראיתיך, לפני 52 שנה, כשהיינו יחד בגרעין נח"ל, והאהבה גברה בהיאחזות באל על, וכששירתנו יחד כמורות חילות בקרית שמונה.
התאהבתי בפנים המאירות, בחיוך, בעיניים בטובות, בנעם הדיבור. הקשר בינינו התאפשר דרך מכתבים, פגישות ככל שהתאפשר, וטלפונים – ציבוריים וכשהיו בבתים, והלך והתחזק, גם עם יגאל, והפך לשמחה גדולה כשהחלטתם לגור בקדומים, ואפילו לגור כאן מולנו, מעבר לרחוב ממש.
איזו זכות זו היתה עבורנו.
הקשר היה יומיומי כמעט, אפילו כשיצאת למרפסת הכביסה, או כשעברנו ברחוב לרגע, ועוד הרבה יותר. ..
דיברנו מידי פעם על סימנים שמוכיחים שאנחנו אחיות, והתברר לי לאחרונה שאינני היחידה שמרגישה קירבה כזאת אלייך...
זה לא מפתיע, כמובן.
כל מי שמכיר אותך יודע כמה את טובה, גומלת חסדים, מכניסה אורחים אפילו כאלה שאינכם מכירים באמת, אלא עברו במקרה ביישוב.. כמובן הכל בעזרת ועם יגאל והילדים היקרים.
אולי לא כולם יודעים כמה את חכמה, ישרה ורודפת אמת...
בקבוצת וואטסאפ מחכים לתגובתך על ידיעות שונות, כי את מבררת את נכונותן ב "לא רלוונטי".... אם טעית או נראה לך שמישהי נפגעה – את מתנצלת. בפרהסיא, בלי בושה....ועל כל הדברים האלה דיברתי איתך במשך זמן.
לאחרונה – דיברנו גם על גבורתך , ( שלא כל כך האמנת בה) והגבורה של יגאל והילדים. כל כך דאגת להם, שלא יהיה להם קשה מידי. מתחשבת תמיד באחרים, גם אם לך לא נוח... למשל בנושא הוספיס בית...
 דיברנו על האמונה החזקה שלך בקב"ה. כששמעתם שהמצב חמור, והרופא אמר יש תכנית, יגאל הצביע לשמים...(יש תכנית ליושב במרומים), ואת אמרת לי שנרגעת, כי הבנת שאת בתכנית של הקב"ה.
כששאלתי איך את מרגישה, רק לפני שבוע וחצי אמרת : אני מרגישה טוב.
יגאל והילדים עושים הכל בשבילי. הם נהדרים, וכל החברות כל כך עוזרות, כל אחד מהילדים אחראי על משהו, ואני לא צריכה לדאוג לכלום, רק לנוח, ולאכול... כולם עוטפים אותי, מביאים לי ספרים, אוכל או מכשיר חמצן.... והוסיפה – תראי איך זכיתי לביקורים של הנכדים ושל האחים שלי...
היא דיברה עליכם בהערכה ובאהבה ענקית. אמרה שבזכותכם היתה בבית ולא בבית חולים בימים האחרונים.
אמרתי לך, חיה'לה, שהלואי ואצליח ללמוד ממך לראות שהכל לטובה, ואת אמרת : לא רק הכל לטובה, אלא הכל טוב!!!
כזאת אמונה תמימה יש בך. כשאמרתי שגם אני מאמינה אבל לא מצליחה תמיד להרגיש זאת, אמרת – ככה כתוב. "וידעת היום והשבות אל לבבך". עם הזמן זה מגיע ללב. גם את זה למדתי ממך, בנוסף לדברים רבים נוספים.
בימים האחרונים הרגשת וידעת כמה כולם אוהבים אותך ומעריכים אותך, היית מודעת למצבך, וגם הסכמת עם יגאל שאת הולכת למקום טוב....אבל אנחנו נשארים כאן בלעדייך...
אני מתפללת שהקבה ייתן לכם כח להמשיך, כפי שהייתם עד עכשו, משפחה טובה ושמחה, ומאוחדת וחזקה, וכך גם ראיתי אצלכם בשירת זמירות, ובהתנהלות, בשבת, ובמוצ'ש – וכך ימשיך להיות בע"ה.
אנחנו נשתדל לעזור ככל האפשר.
ראיתי היום בהפטרה – ”הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם ריחמתיך".... אכן היתה הרגשה של הסתרת פנים, אבל אני בטוחה שהקב"ה אוסף אותך אליו בחסד, כפי שכל כך מגיע לך.
יהי זכרך ברוך, והזכרונות ממך לעשיית טוב ולשמחה .
מרים שוורץ

מבחר ניחומים מאתר FaceBook של קדומים

• דינה גודמן - נדירים האנשים המתהלכים בינינו עם גוון כל כך אצילי וצנוע ועם נשמה גדולה ואהבת אדם כמו חיה היקרה. יהי זכרה ברוך!!!
• Racheli Baal Shem - זוכרת את החיוך המאיר הזה והעדינות.. לא ידעתי שנפטרה 🙁 יהי זכרה ברוך!
• סליה גבור - תמיד עם חיוך מקסים, יהיה זכרה ברוך.
• עדינה מזרחי - אישה מדהימה, יפה מבפנים ובחוץ ותמיד עם עין טובה ולב רחב.
• Merav Shnider - הלב בוכה על הצדקת חיה ז"ל,,עצוב לי משפחת מילס היקרה, חיבוקים לאילת ותמר ולכולם.ת.נצ.ב.ה
• מיכל יצחקי - העולם איבד אור גדול!
• מרים פרבשטיין - החיוך הנפלא הזה, האור והטוב שחיה ז"ל הפיצה סביבה, יחסר לכולנו. יהי זכרה ברוך.
• Miriam Willinger - חיוך תמידי שלא מש מפניה! אישה עדינה ואצילית, עם אכפתיות ורגישות אמיתית לזולת! תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.
• שוש שילה - תודה דניאל על השיתוף לזכרה ולכבודה של חברה טובה מאד שנקטפה מאיתנו בחטף.
• Eliana Zylberman - ברוך דיין האמת. מצער מאוד. תודה רבה דניאל על על ההנצחה המכבדת וחשובה מאוד.

ונמשכת שיירה מהמאה שעברה - משפחת אש בן-צבי

סרט בהפקת "אולפני אתרוג - אמציה ונעמי האיתן על משפחת חיה מילס
הערת יגאל:"הסרט המיתולוגי הזה הוא פרי יוזמה ברוכה של חיה !"

ונמשכת שיירה מהמאה שעברה - משפחת אש בן-צבי

במוצאי שבת האחרון נפרדנו מחיה מילס,
תושבת קדומים
שזכינו להכיר את משפחתה המורחבת
בזכות סרט זיכרונות מיוחד בהיקפו
שהיא יזמה ודחפה להפקתו!
זה היה לפני כעשר שנים,
חיה ז"ל, הצעירה מבין 21 בני דודים
שמה לב שכל צאצאי הסבא צבי בן-צבי
המשיכו את מפעל ההתיישבות בארץ -
מי בקיבוץ ומי במושב,
מעבר לקו הירוק ממזרח
ומעבר לקו הירוק ממערב
[דוגמא למשפחה ישראלית מגוונת ואוהבת!]
ולכן חיפשה דרך להעצים את המשותף והמאחד.
מטרת הסרט הייתה לשקף את הערכים שכולם גדלו עליהם.
ההפקה הייתה מאתגרת כי מדובר בשבע משפחות [האחים]
וצריך גם להתייחס להורים, הסבא והסבתא,
ולשני הבנים שלא זכו בהמשכיות.
הסרט פתוח ביוטיוב ונקרא "ונמשכת שיירה מהמאה שעברה".
כל משפחה קיבלה שעתיים צילום בסה"כ
שמתוכם תמצתנו וערכנו 5 דקות לסרט!
הקטע של חיה מילס ומשפחתה מתחיל בדקה 23:00
מצ"ב המכתב שחיה ז"ל שלחה לי בתום ההפקה
והוא מספר הכל.
הנה כמה משפטים מתוכו:
...
אתם יודעים שהיתה בהתחלה אצל רבים התנגדות לרעיון הסרט?
"מה זה שייך אלינו בכלל?", "מי צריך את ההוצאה הזאת? - בשביל חמש דקות שיוקצבו למשפחה?"
בקיצור, לא פשוט.
ואז הגיעו ימי הצילומים. כבר בשלב הזה שביתם את לב כל המשתתפים. מהר מאוד ניכרה המקצועיות שלכם. והחביבות הרבה שאתם מקרינים המסה את ההתנגדות. למה? - זה שובה את לב האנשים כי זה אמיתי. זאת חביבות שנובעת מאהבת אדם אמיתית, ומעניין אמיתי באנשים.
והאיזון היפה הזה בין רוגע, זרימה ונינוחות לבין ענייניות ויעילות.
התחלתי לקבל תגובות: "הם ממש ממש נחמדים". ו "נראה שהם יודעים מה שהם עושים".
זה גם מה שאני הרגשתי. ביום הצילומים אחי ואני דיברנו הרבה, והיו גם הרבה "קשקושים", ואני יצאתי בתחושה של החמצה. כל-כך שמחתי לראות שבסרט היו - ועוד איך היו - כל הדברים המשמעותיים והחשובים. פשוט בחרתם אותם בפינצטה.
...
יצרתם סרט ערכי, אבל ממש לא "חינוכי" במובן המייגע של המילה. כמה שמחתי לשמוע מאחי (שלא היה מהששים לרעיון בהתחלה): "בדרך כלל בסרט כזה נרדמים. וכולם היו מרותקים!" . (הוא גם אמר: "זה היה שווה כל שקל!...)
היתה זרימה, יחד עם השירים וקטעי הארכיון. פשוט עשוי בכישרון.
...
אני מרגישה שהיה לי נכס - הבני-דודים שלי - לא ממומש. ואתם עזרתם לכך שאוכל ליהנות מהאוצר הרדום הזה.
אז אחרי כל זה, פלא שאני מרגישה שאתם כבר...קצת...משפחה?
אוהבת,
חיה
.
פידבקים מצולמים יש בקישור הזה וניתן להתרשם מהמשפחה המורחבת והמגוונת.
הזכות הזו של הפקת הסרט
מצטרפת לזכויות רבות של חיה ז"ל
ולמורשת המשמעותית שהשאירה
לבני משפחתה ולקהילה כולה -
עשיית טוב וחסד,
יישוב הארץ במסירות
ואהבת התורה ולומדיה.
ת.נ.צ.ב.ה

שבת שלום,
אמציה ונעמי האיתן
אולפני אתרוג

מהחברות במדרשת מגילה

כמה כל הפסוקים הללו מתאימים לאישיותה הנעלה של חיה שלנו ז"ל - החברות ממדרשת מגילה

בשעה טובה היום התחילה תכנית אלול במדרשת מגיל"ה בקדומים. נשות קדומים מוזמנות להצטרף וללמוד יחד, בתכנית אלול וגם במהלך השנה. בהזדמנות זו חשוב לנו לומר כי כולנו כואבות מאד את הסתלקותה של חברתנו חיה מילס ז"ל, תלמידת חכם, אשת חסד ואמת, למדה במדרשת מגיל"ה מהקמתה והיתה מעורבת מאד בכל שנדרש עם לב טוב ורחב. יהי זכרה ברוך.

מתוך: אתר מועצה קדומים

בת דודתי חיה'לה – 30 למותה

חיה'לה הייתה בת דודתי הקטנה. אני חושבת שרוב האנשים שהכירוה, קראו לה חיה. עבורי תמיד הייתה חיה'לה, כך מאז שהייתה תינוקת מתוקה וחייכנית וגם כשגדלה והייתה אשה מתוקה וחייכנית, תמיד הייתה חיה'לה. נולדנו וגדלנו בחבצלת השרון. אני המבוגרת בבני הדודים וחיה'לה הצעירה. וכשהייתה תינוקת, דודתי נחמה ז"ל אמא של חיה'לה, אף הרשתה לי להחזיק אותה על הידיים.

השנים חלפו, בגרנו, הקמנו משפחות הורינו היקרים הלכו לעולמם והם קבורים בבית העלמין באביחיל, וכל השנים, אחותי ואני מגיעות לאזכרות של הדודים וחיה'לה ואחיה דוד וצביקה , יבדלו לחיים, מגיעים לאזכרות של הורינו. ואין טבעי מזה ואין קל מזה לאילו שגרים גם כיום בחבצלת השרון וגם לי אין קושי להגיע ברכב, וחיה'לה, גם היא הייתה מגיעה כל השנים. אבל אצלה הסיפור אחר לגמרי. כי יגאל בושש קצת להוציא רישיון נהיגה, לדבריו, כבר 20 שנה יש לו רישיון וגם רכב, ומאז היו מגיעים ביחד, אבל לפני כן, חיה'לה הייתה מגיעה באוטובוס. אמרתי אוטובוס ולא דייקתי. היא הייתה מגיעה ב – 3 אוטובוסים. מקדומים נסעה לכפר סבא, מכפר סבא לנתניה, מנתניה לחבצלת השרון ומשם עם אחד מאחיה לבית העלמין באביחיל. ואת אותה דרך בחזרה לקדומים, עשתה כמובן גם כן, ב – 3 אוטובוסים. וכשהייתי אומרת לה שאני כל כך מעריכה את העובדה שהגיעה, הייתה עונה לי כך, בקולה המתרונן: רותי, בשביל דודה צילה ממש לא קשה לי להגיע, או זו לא בעיה בשבילי לבוא לאזכרה של הדוד משה, את יודעת כמה אהבתי את ההורים שלך, אמרה.

ואני אהבתי את חיה'לה, בעיני הייתה כמו מגדלור שהקרין סביבו אור וחום ותום, יושר, שלווה וצניעות. חברותי הכירו אותה, כי סיפרתי להן עליה והן השתתפו בצערי כשסיפרתי להן על מותה, וגם אישה חזקה הייתה, ילדה וביחד עם יגאל יבדל לחיים ארוכים, גידלה 8 ילדים נהדרים, משימה לגמרי לא פשוטה, אבל מעולם לא שמעתי אותה מתלוננת על קושי, או על עייפות. בכל פעם שנפגשנו והייתי שואלת לשלומה, הייתה עונה בחיוך גדול: ברוך השם, הכול טוב, ובכל פעם שדיברנו בטלפון, או כשנפגשנו, הייתה שואלת בקולה המתרונן, בקולה המתנגן: רותי, מה שלומך ? ואני האמנתי לה, יותר מאשר לכל האנשים ששאלו אי פעם לשלומי, האמנתי לחיה'לה ששלומי באמת, מעניין אותה. גם כשהתקשרתי אליה בתחילת חודש יוני, להודיע על האזכרה לאבי, דבר ראשון התעניינה בשלומי ורק לאחר מכן אמרה שכנראה השנה לא תוכל להגיע, מאחר וגילו לה סרטן ברגל והיא אמורה להתחיל לקבל טיפולים. אני הייתי בהלם כששמעתי את הבשורה הקשה, אבל חיה'לה נשמעה רגועה, נשמעה אופטימית ואנחנו סיימנו את שיחתנו כשאני מאחלת לה רפואה שלמה והיא עונה לי אמן בעזרת השם יהיה טוב.

אחרי השיחה הזאת, הייתי עצובה, הייתי חרדה ואז אמרתי לעצמי חיה'לה אופטימית, איזו זכות יש לי להרגיש אחרת ? ופתאום גם אני מצאתי סיבה להיות אופטימית, הרי הסרטן הוא ברגל, והדבר הגרוע ביותר שיכול להיות הוא, כך חשבתי, שיאלצו לכרות חלק מהרגל, ואז חיה'לה תחלים ותאמר: "ברוך השם הבראתי, מסתבר שרגל היא לא הדבר הכי חשוב, גיליתי שאפשר להסתדר גם בלעדיה".
למרבה הצער, האופטימיות לא הוכיחה עצמה הפעם, וחיה'לה נלקחה מאיתנו.

שבוע ויום לפני מותה, התקשרתי אליה, לבי הלם באימה, חששתי ממה שתאמר לי, אבל גם הפעם, נשמעה שלווה, קולה לא הסגיר מצוקה או ייאוש גם כשאמרה: באיכילוב כבר הרימו ידיים, אבל הילדים יצרו קשר עם תל השומר ובשבוע הבא יתחילו לנסות טיפול ביולוגי, שאלתי: מדוע רק בשבוע הבא ? והיא ענתה לי: שבוע הבא זה ממש קרוב. איחלתי לה הצלחה והחלמה, אמרתי לה שאתקשר לאחל שנה טובה, וחיה'לה ענתה לי: בוודאי אנחנו נדבר לפני החג ונאחל שנה טובה. בדיעבד הבנתי שידעה שהסיכוי שתחלים, כמעט לא קיים. לבי נשבר כשאני חושבת שרצתה למנוע ממני צער, והפעם, רק הפעם לא אמרה את שבלבה.

הותירה משפחה ענפה, כואבת וחסרה. ובאשר לי, אני מרגישה שבלכתה הועם זיוו של עולם, שהחיוך של חיה'לה שהאיר את העולם באור יקרות, כבה, אבל הוא לא כבה לגמרי, כך אני מאמינה, ניצוץ קטן ממנו, ממשיך לדלוק בלבבות של כל מי שזכה להכיר אותה ולאהוב אותה, אני זכיתי.

נוחי בשלום, חיה'לה בת דודתי הקטנה, אזכור אותך באהבה ותמיד אתגעגע אלייך,

בת דודתך רותי

גיסתי חיה'לה - דברים שכתבה לזכרה חנה

חיה מלאך שֶשַב לכור מחצבתו.

חיה רעייתו האהובה של יגאל אחי שבתה את לב כולנו. אימי ז"ל מעולם לא היססה מלומר לי עד כמה היא אוהבת אותה וגם אבי ז"ל העריך אותה ואת נועם הליכותיה, והערכה זו גברה, לאחר שבערוב ימיהם עברו הורי לגור בקדומים אצל יגאל וחיה ומשפחתם, שפתחו בפניהם את ביתם ואת ליבם.

גם המשפחה הגרעינית שלי, כולנו, נשבינו בנועם הליכותיה.

ההיכרות שלי עם חיה הייתה בעיקר, דרך המפגשים המשפחתיים שהיו לנו, ובכל פעם שיצא לי לפגוש אותה, היה חיוך נסוך על פניה. היא הייתה מתעניינת בשלומי ובשלום הקרובים לי. אני בטוחה שהיו לה דאגות ובעיות כמו לכל אחד ואף למעלה מזה, אבל פניה תמיד האירו וחיוכה לא מַש.

לאחר שהורי עברו להתגורר אצל יגאל וחיה, ועל כך ארחיב מעט בהמשך. הייתי נוסעת פעם בשבוע מחיפה לקדומים, לבקרם, (אני סובלת "ממחלת ים" והנסיעה הזו הייתה עבורי מסע מטלטל במיוחד, של כ- 3 שעות לכל כיוון, באוטובוס ממוגן כבד, מתנודד וספוג ריחות גריז שגרמו לי להרגיש רע מאוד). הייתי מגיעה תשושה, חצי מעולפת, וכשחיה הייתה בבית, היא הייתה מקבלת אותי בחיוכה הרחב, והיפה ובעיניה הטובות והמאירות כאילו חיכתה רק לי. והייתה מדברת בקולה הרך והסבלני, שואלת לשלומי כי ידעה שהנסיעה הזו קשה לי והייתה מגישה לי שתייה ותקרובֶת להחיות בם את נפשי. ואני, לא יכולתי שלא לחייך חזרה, היינו משוחחות קימעה, ורוחי הייתה שבה אלי, וקבלתי ממנה כוחות להמשיך למפגש עם הורי הקשישים.

וכשאימי נפטרה, ואחריה גם אבי הלך לעולמו, פָּחַתו המפגשים עם המשפחה המורחבת בכלל ועם חיה בפרט. ובכל פעם שיצא לנו לדבר אמרנו ש - צריך להיפגש...חשבנו שיש לנו שיש לנו את כל הזמן שבעולם.

ועכשיו יותר אי אפשר להיפגש יחד עם חיה.

יגאל אחי האהוב, אדם  טוב לב ונבון. וחיה רעייתו ז"ל אשה חכמה וטובת לב הייתה גם היא. כשהורינו הזדקנו ותַש כוחם הציע אחי שהורינו הקשישים יעברו אליהם לגור בביטחה, וחיה, לא רק שהיא הפצירה וסרהבה בהם לבוא לגור אצלם, היא גם טיפלה בהם במסירות אין קץ ובעבודה קשה בכל עת שצריך היה. והייתה מקשיבה להם ומשוחחת איתם, סועדת אותם, מקריאה להם, מכינה להם מזון בעת הצורך, היא דאגה להם לפעילויות, ועיסוקים, כמו למשל הכנת אלבום מצוייר שאימי עשתה עם מדריכה..., ודאגה שלא יחסר להם דבר. ובשנה/נים האחרונות לחייהם של הורי, חיה ויתרה על כל עיסוקיה האחרים כמו הוראה ועוד, על מנת להקדיש להם ככל שצריך היה. והיה.

ואינני יודעת אם אני – הבת שלהם - הייתי יכולה להגיע לדרגת מסירות שכזו. אינני סבורה שרבים כמו חיה ויגאל מהלכים בינינו. ואני קוראת להם צדיקים ואפילו מלאכים.

כשחיה חלתה, ייחלתי ורציתי להאמין שכיבוד אב ואם יעמדו לזכותה... אבל פנקסנות היא תכונה אנושית, וישנם כנראה דברים הנשגבים מבינתנו.

המשפחה הקרובה והחברים שלה ודאי הכירו רבדים רבים באישיותה. כרעייה, כאם לשמונה, כמורה ומחנכת, כאשת ספר תלמידה חכמה, כאשה בעלת אמונה עמוקה, כאדם נותן ועוזר ועוד ועוד. ואני רק רציתי להוסיף רסיסים מהיכרותי עם אשה ענווה רעייה אהובה של אחי יגאל, אישה קטנה (בגובה בלבד) שהפיצה אור גדול.

ואני יכולה להוסיף ולומר שאת נעם הליכותיה של חיה, את טוּב ליבה ואת החיוך שלה, יַרשוּ ילדיה כולם, והם ממשיכים ומאירים את העולם בדרכם שלהם.

סיפרתי מעט על הדרך בה היא נגעה בי. והיא חסרה. יהי זיכרה ברוך.

יגאל, דברים לזכרה ביום השנה הראשון לפטירתה

כבר חלפה לה שנה מאז פטירתה של אהובתנו חיה'לה, שעזבה אותנו לאחר שאך זה סיימה את שנת השבעים לחייה.

דוד המלך ע"ה אמר בתהילים: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה". ועליו עצמו גם נאמר: "וימת בשיבה טובה". 

ואכן דוד המלך נפטר בשיבה טובה, בדיוק בגיל שבעים, בחג השבועות.

אך כשאנו חושבים על חיה'לה, קשה לנו לומר שהיא נפטרה "בשיבה טובה". להפך, תחושתנו היא שחיה'לה עזבה אותנו בטרם עת, צעירה, צעירה מדי.

בפרקי אבות נאמר "בן שבעים לשיבה". למרות זאת, חיה'לה שלנו כלל לא הסכימה להרגיש "שיבה" או "זיקנה", ושמרה תמיד על רוח הנעורים ושמחת החיים שלה.

כל מי שהכיר את חיה'לה, נוצר בזכרונו במיוחד את החיוך האמיתי שהיה נסוך כל הזמן על פניה…

אבל עם כל החיוכים שפיזרה לכל עבר, חיה'לה מעולם לא היתה "קלת דעת".  היא באמת שמחה למראה כל אחד, חשבה עליו רק טוב, וזה השתקף מיידית בפניה.

כמו שכבר נאמר רבות, חיה'לה לא הסכימה לחשוב רעות על אף אחד, ותמיד דנה את כולם לכף זכות.

בדרכה שלה, הצליחה חיה'לה גם לגמול חסדים כמעט עם כל מי שפגשה.

בדרך כלל עם החיוך המבין, בהרבה פעמים אחרות - עם ההתעניינות הכנה שלה בבן שיחה, יהיה אשר יהיה, ובפעמים אחרות - במתן סעד נפשי וצדקה נדיבה לנזקקים שידעו על ליבה הרחב...

במובנים מסויימים, אפשר לומר שחיה'לה הצליחה, בכל זאת, כן להגיע לשיבה טובה:

היא זכתה להגיע לגיל שבו היא רגועה ושלמה יותר עם עצמה, בידיעה שהעבודה העצמית החזקה שלה על מידותיה נשאה פרי, ותוך הכרת תודה לקב"ה על כל הטוב שגמל איתה.

חיה'לה עבדה קשות על מידותיה, ותתפלאו - זה לא היה לה קל, במיוחד בצעירותה  !

בילדותה ובנעוריה הייתה חיה'לה "ילדה טובה" (ובגלל זה התאהבתי בה כבר אז...), אבל היא גם היתה די "מרדנית", ולעיתים קרובות התווכחה עם אימה האהובה והאוהבת, בכל מיני נושאים...

(היום התופעה הזאת רווחת בכל משפחה שמכבדת את עצמה, והיא לא פסחה גם עלינו. גם במשפחתנו הקטנה לדורותיה, ישנם מספר נציגים כאלו, בנות כנכדות...).

עם כל זה, משבגרה יותר, לאחר שהתחתנו, בד בבד עם לימודיה במכללה לבנות בירושלים, החליטה חיה'לה לעבוד על עצמה, לשפר את מידותיה. היא שאפה להגיע לדרגתה של אימה, נחמה, שאותה העריצה כל כך.

ואכן, היא הצליחה "להשתלם" במידותיה (תרתי משמע...), והגיעה למדרגה גבוהה, שרבים - ובתוכם אני - רואים בה דרגת צדיקות אמיתית.

והמידות הטובות האלה נהיו כל כך "מובנות" בתוכה, שהן הפכו לה לטבע שני, לחלק ממנה.

ייתכן - ויש בכך נחמה פורתא - שכאשר הנשמה הצדיקה הזאת הגיעה למדרגה כזאת גבוהה של שלמות - תם תפקידה בעולם הזה, והיא נלקחה להמשך דרכה בעולם הבא...

באמת איננו יודעים, מדוע נלקחה חיה'לה מאיתנו בפתאומיות כה רבה.  קטוננו מלדעת את חישוביו והתנהלותו של הקב"ה.

אנחנו רק יודעים להודות לקב"ה, על שלא האריך את ייסוריה של חיה'לה יותר מדי, ומצד שני – גם העניק לבני משפחתה, שאותם כל כך אהבה, את הזכות ואת הזמן להיפרד ממנה, באופן אישי.

ואי אפשר שלא להכיר תודה לקב"ה על כך שנחסך מחיה'לה הצער הכבד על האסון הלאומי שפקד אותנו זמן קצר אחרי שנסתלקה, ולפחות סבל זה נחסך מנפשה הרכה.

חיה'לה האהובה שלי.

החלל העצום שנפער בליבי לעולם לא יתאחה. אבל לצידו ישכנו כל כך הרבה זיכרונות טובים, שירפדו את הפצע...

תמיד אזכור בגעגועים אותך, חיה'לה, האישה הנהדרת והתומכת שהיית לי.

אזכור את המשענת החזקה והיציבה ששימשת לי (וכמובן שאני השתדלתי לשמש לך...), בעיתות צער כבעיתות שמחה.  כמה חסרה לי המשענת הזאת, במיוחד בימים טרופים אלו !

אזכור את האמא האוהבת והמחנכת הגדולה, שהיית לילדינו, יחד עם מורשת אהבת התורה, העם והארץ שהנחלת לכל הסובבים אותך.

אתגעגע לשיעורי התנ"ך הכמעט יומיים שלמדנו בצוותא שנינו, במיוחד בשנים האחרונות, יחד עם שיעורים נוספים באמונה.

אזכור את גומלת החסדים, בגלוי ובסתר, שהיית.

אזכור ואוקיר אותך, הנשמה הטובה, שתמכה מכל הלב בהורינו בשנותיהם האחרונות, במיוחד בהורי, אליהם התייחסת כאילו היית ביתם.

חיה'לה, כל-כך תחסרי לנו !

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים

דברים שנאמרו לזכרה באזכרה בבית הכנסת

שנה קשה מנשוא עברה עלי/עלינו השנה, בלי חיה'לה שלנו.

והקושי גבר שבעתיים, מאז פרץ האסון הכבד שפקד את כל המדינה והעם, כחודש וחצי אחרי לכתה.

עם פטירתה בטרם עת של חיה'לה, דומה כאילו התקיים כאן במיוחד הפסוק בישעיהו  (פרק נ"ז) :

"הַצַּדִּ֣יק אָבָ֔ד וְאֵ֥ין אִ֖ישׁ שָׂ֣ם עַל־לֵ֑ב וְאַנְשֵׁי־חֶ֤סֶד נֶאֱסָפִים֙ בְּאֵ֣ין מֵבִ֔ין כִּֽי־מִפְּנֵ֥י הָרָעָ֖ה נֶאֱסַ֥ף הַצַּדִּֽיק"

ורש"י מפרש שם:

הצדיק אבד - כגון יאשיהו.

ואין איש שם על לב - למה נסתלק.

באין מבין - אין בנותרים מבין מה ראה הקב"ה לסלקו.

כי מפני הרעה - העתידה לבוא אל הדור נאסף הצדיק...

אכן נראה כאילו מיהר הקב"ה ואסף את חיה'לה אל גנו "מפני הרעה", כדי שלא תיאלץ, הצדיקה, לחזות באסונות הנוראים שפקדו אותנו זמן מועט לאחר מכן.

ואולי - מי יודע - נלקחה חיה'לה "מפני הרעה", גם כדי שתצטרף כתגבורת לצדיקים המלמדים זכות על ישראל, ובכך תמעיט במשהו את רוע הגזרה ?...

כך או כך, חיה'לה - כך אנחנו מאמינים ובטוחים - הלכה לעולם שכולו טוב, והותירה אותנו כאן, בלעדיה, בעולם הפוך ומסוכסך, המסתבך וכואב בחבלים שהיינו רוצים לקוות שהם חבלי משיח.

יהי זכרה ברוך !