זכרון לגוש קטיף

ביקור אחרון - בחודש תמוז

לשם מה הכל נהרס לפני שלוש שנים ?

תשובה הרב ישראל רוזן - שבת בשבתו - פרשת דברים

 
גיליון 1283: דברים ד' במנחם-אב תשס"ט 25/07/2009
נקודת מבט
> אלי קטיף ועריה / הרב ישראל רוזן
אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ...
עֲלֵי אַרְמוֹן אֲשֶׁר נֻטַּשׁ...
עֲלֵי הֶגְיוֹן מְחוֹלֶיהָ אֲשֶׁר דָּמַם בְּעָרֶיהָ
וְעַל וַעַד אֲשֶׁר שָׁמַם...
עֲלֵי שִׂמְחַת מְשַׂנְאֶיהָ בְּשָׂחְקָם עַל שְׁבָרֶיהָ...
עֲלֵי קוֹלוֹת מְחָרְפֶיהָ...
וְעַל רִגְשַׁת מְגַדְפֶיהָ בְּתוֹך מִשְׁכַּן חֲצֵרֶיהָ
עֲלֵי שִׁמְךָ אֲשֶׁר חֻלַּל בְּפִי קָמֵי מְצֵרֶיהָ
וְעַל תַּחַן יְצַוְּחוּ לָךְ קְשׁוֹב וּשְׁמַע אֲמָרֶיהָ
(מתוך קינות (אשכנז) לת"ב. מחבר אלמוני)
 
===לא התאוששנו===
ארבע שנים לחורבן גוש קטיף! ועדין האדמה רועדת! עדין מהלכים בתוכנו אלפי נפגעים שטרם שוקמו, ומי יודע האם יזכו לכך אי פעם. והשיקום איננו רק פיצוי הולם ויכולת לשוב למעמד האישי, המשפחתי והכלכלי כבעבר, אלא מזור לפגיעה נפשית עמוקה ולתחושת הנבגדות היוקדת. ובפיהם השאלה הנוקבת: במה אשמנו שלקינו בכפליים, בגירוש מן העיר ובאכילת דגים מעופשים?
 
והשאלה היותר נוקבת איננה רק על שפתותיהם של עקורי חבל עזה, אלא על לב כולנו: לשם מה? מה הרווחנו? האם, במבט לאחור, שיפרנו עמדות בטחוניות או מדיניות? או אולי כלכליות? ושמא פנים-חברתיות? האם העולם חדל מלראות בנו אחראים לגורל אוכלוסיית רצועת עזה? או שמא להפך, העולם כולו ממשיך להטיח בנו אשמת כליאה של מיליון בני אדם, ודוגלי זכויות האדם - כולל כאן בתוכנו -אינם חדלים מלהצביע עלינו כ'פושעי מלחמה'.
 
יודעי-דבר טוענים כי התמורה לפינוי גוש קטיף היתה הבטחה אמריקאית חשאית לאפשר עיבוי התנחלויות במסגרת גידול טבעי. מי יודע? ובודאי לא ניתן להעריך האם אכן מדובר היה בתמורה ראויה. מה שברור הוא שתמורה זו ירדה לטמיון, והתנדפה כאבק פורח, בעלות הנשיא החדש לכס הנשיאות בארה"ב, והתכחשותו להבטחות המימשל הקודם.
 
בחלוף ארבע השנים, ובעקבות שתי מלחמות שעברנו בפרק זמן קצר זה, ברור לי יותר ויותר כי שוב נשוב לגוש קטיף, במהרה בימינו. בינתיים, כמה הערות בפי, בעקבות העקירה שחווינו.
 

=== לא נשכח! ===
ראשית, טיפוח זכר גוש קטיף ושימור הלהבה הבוערת ב'לפיד השיבה'. כך אירע לגוש עציון אשר י"ט שנה נשאנו נהי וקינה לחורבנו, ערב הכרזת המדינה בתש"ח, וצרבנו בתודעתנו את האתגר והחזון - "עוד נשוב"! ואכן, שבנו בתשכ"ז. עַם הנצח משקע זכרונו גם בספר תפילותיו; בראש המדור העתקתי קטעי משפטים מתוך קינה ידועה (בכל מקהלות האשכנזים) לתשעה באב, והם ראויים גם לענייננו.
 
אני מציע לכל בעלי היוזמות והרעיונאים בקרבנו להציע דרכי זכרון וטיפוח המורשת. ואני מזהיר בהדגשה: אל לה למורשת קטיף להבליט את האופי הדתי של חלוצי חבל עזה, ואת מוסדות התורה המפוארים ששכנו שם. אם המטרה היא להנחיל את המעש הציוני לדורות - המסר צריך להיות לאומי, ציוני ומכורתי (=אהבת מולדת). לא פוליטי, לא בטחוני, לא כלכלי, לא אקולוגי ואפילו, כבר אמרנו, לא דתי...
 

=== לא נסלח!===
מעבר ל'צריבת הזכרון', ולקריאת הכיוון "נשוב!", אני מציע לשוב ולטרטר חזור וטרטר באזני עמישראל, בארץ ובתפוצות: לא יהיה פיוס לאומי עד אשר רבי המדינה יצהירו בפה מלא: שגינו! אשמנו, בגדנו, גזלנו, יעצנו רע, כזבנו ותעתענו.
 
ובעמדי בזוית מבט זו איני יכול שלא להיזכר במחולל המהלך הנפשע, ובעיקר ב'תהליך קבלת ההחלטות' הקיסרי, של היוזם והמבצע אריאל שרון. הלה מנותק מן העולם החיצון מזה 43 חדשים, ובמדור זה כיניתי בעבר את מצבו כנתון ב'כף הקלע'. רחוק אנכי מלכהן כ'מקובל' וכשולח-יד במיסטיקה, אך לבי אומר לי כי בקשת מחילה אמיתית ועמוקה, מצד סובביו וממשיכי דרכו - תיטיב עמו; עם גופו, רוחו ונשמתו. משום מה עולה בראשי אסוציאטיבית תפילת הכהן הגדול ביום הכפורים: "ועל אנשי השרון היה אומר שלא ייעשו בתיהם קבריהם, ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל" (ירושלמי יומא ה,ב)...

(נכתב במוצ"ש מטו"מ)


==בתי כנסת==

בתי הכנסת בנוה דקלים

בית הכנסת הספרדי בנוה דקלים

בית הכנסת הספרדי בנוה דקלים

ישיבת ימית בנוה דקלים

בית כנסת בכפר דרום - נחנך ביום העצמאות נהרס שבוע אחרי תשעה באב

בית הכנסת של עצמונה

תערוכה במכון התורה והארץ בכפר דרום

== תרגיל האונאה הגדול והמחפיר בתולדות הציונות==
הרב ישראל רוזן
 
גיליון 1234: דברים ח' במנחם אב תשס"ח 09/08/2008
נקודת מבט
 "קראתי למאהבי המה רמוני" (איכה א,יט)

"נביאיך חזו לך שוא ותפל...

ויחזו לך משאות שוא ומדוחים" (איכה ב,יד)

חלפה שנה בדיוק מאז שכתבתי במדור זה את השורות דלהלן. ראויים הדברים להיאמר ולהיצעק בקול גדול, שוב ושוב, בשינוי קל - במקום שנתיים צריך לומר 'שלש שנים':

בעת ההתנתקות קראתי במדור זה כלפי מחוללי העקירה ונלהביה: אתם לא אחים שלי! גם בחלוף שנתיים לא הוקהתה אמירה זו, ולא פגה חריפותה כלפי המימסד השלטוני, התקשורת, אישי רוח וציבור. ככל שחולף הזמן, וארסנל הטירור הפלשתיני והעולמי צוברים תאוצה - אני חש יותר ויותר כי מדינת ישראל נתונה בכף הקלע בשל ההתנתקות.

תוך זמן קצר קבלנו אישור חמאסי-קסאמי לאסון החורבן... הפקירו בדם קר את בטחונה של מדינת ישראל ואיפשרו הזרמת דם נפיץ בעורקי הטירור. יש לשער כי הבכיר מבין 'פושעי ציר פילדלפי' שהציל עצמו באסון עמו, זה השקוע בתרדמת קרוב לשנתיים, רוחו משוטטת בכף הקלע.

לא כל-כך מקובל שאדם מצטט את עצמו, אך מה לעשות אם פשע ההתנתקות לא מרפה מאתנו; לא שמענו ציוץ חרטה ממלכתית במבט לאחור, לא הבחנו בהכאה על חטא רשמית, אפילו לא על אי-מימוש ה'פיצוי', ולכן לא חלה עליו כל מחילת התיישנות.


=== סיסמאות ריקות ===


יתר על כן, בחלוף הזמן ובמבט של פרספקטיבה, מתברר יותר ויותר כי כל המהלך דאז, בקיץ תשס"ה (2005), היה תרגיל אונאה אחד גדול, המחפיר ביותר בתולדות הציונות ובתולדות ששים שנות מדינת ישראל בארץ ישראל.

בהקשר הבטחוני והמדיני כבר עסקנו רבות במדור זה, ואין לי אלא לחזור על הנושנות ולזעוק על האונאה והכחש בהפרחת אשליות כמו "לאחר פינוי הישובים נשלוט במעברים!"; "על כל פצמ"ר נשיב בתותחים!"; "לאחר עקירת גוש קטיף העולם יכיר בצדקתנו ויעמוד לצדנו". מסתבר כי כל אלו היו מלכתחילה תרגיל הסחה כלפי דעת הקהל וספין של ראש ממשלה בולדוזרי הנמצא במצוקה אישית. איפה הוא ואיפה אנחנו? ובעיקר, איפה ראשי צה"ל שצייתו, אולי בצדק צבאי-פרוסי, אך גם משפשטו מדים נדם קולם!

תרגיל האונאה הגדול מכולם, ועליו קום-תקום-קמה ועדת חקירה ובקורת, היא הפרחת אשליית השיקום והקימום לעקורים, בנוסח "פינוי-פיצוי" ו"יש פתרון דיור ותעסוקה לכל מתיישב". דומה כי מלכתחילה היו אמירות אלו בבחינת הולכת שולל, ופיזור המחאות עתק ללא כיסוי.

התפתחויות מדיניות ובטחוניות לא כ"כ ניתנות לחיזוי מדויק מראש, אם כי הסיכוי שמצבנו ישתפר בעקבות ה'פינוי' מלכתחילה שאף לאפס. אמת, לא ניתן היה גם לחזות במדויק עד כמה עצומות וסבוכות תהיינה הבעיות המשפחתיות, החברתיות, הפסיכולוגיות והחינוכיות, אם כי ניתן היה להעריך ולהיערך, ולהקדים תרופה למכה. אבל, אפשר ואפשר היה לחזות בדיוק את ההיבטים הכלכליים, התקציביים, התעסוקתיים וכמובן הביורוקרטיים.

בואו לא נתבלבל: מעל 80% מהעקורים טרם גרים בבית קבע גם בחלוף שלש שנים. כ-50% מהם אינם מועסקים, על כל ההשלכות הכלכליות, המשפחתיות והחברתיות של עובדות יבשות אלו. מי שידע "עת לעקור נטוע" (קהלת ג) לא יודע "עת לחבוק" ו"עת לרפוא" (שם)?


=== נביאי שקר ===


כשאני עוצם עינים ומנסה לחשוב איך ניתן להונות כ"כ הרבה אנשים יחדו, בשם 'חזון' שהוא מיקסם שוא? מנין שאבו האבות-המנתקים עוז ותעצומות לקונצפציה הרסנית הקרובה להפסד ורחוקה משכר? ואז עולים בדמיוני... נביאי השקר התנ"כיים "המרפאים את שבר עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום" (ירמיהו ו,יד).

שאלה: מה זה נביא שקר? האם הוא עצמו מאמין ב'נבואתו'? תשובה: מושג 'נביאי שקר' מתייחס לכזבנים ביודעין ולדמגוגים מניפולטיביים; לא להוזים ולא לחוזים, אפילו לא בכוכבים. הם אינם אנשי רוח אלא אנשי מרמה; אינם גורו'ס תמהוניים או לקויי נפש. כוחם בפיהם אשר דיבר שוא במזימה, ורק הכריזמה עומדת להם לספח המונים הצמאים לאופטימיות המשודרת על ידם. קל - ובעיקר נוח - להתפתות ל'חזונם' של נביאי שקר.

כל המכיר פרק בתנ"ך יודע עד כמה בזויים ונקלים היו נביאי השקר בפי נביאי האמת. נביאי שקר לדורותיהם חרותים לדראון על לוח ההיסטוריה הלאומית של עם ישראל, ברשימת המנהיגים המתחזים. יזמי ה'התנתקות' ייחרתו ב'מזרח' רשימה זו!

על 'נביאים' אלו קונן ירמיהו בפסוקי איכה שצוטטו בראש המדור: "נביאיך חזו לך שוא ותפל... ויחזו לך משאות שוא ומדוחים" (איכה ב,יד). "קראתי למאהבי המה רמוני" (איכה א,יט). מה הולם את 'חזון ההתנתקות' יותר מהתיאור החורבני של מגילת איכה: "משאות שוא ומדוחים"? מה הולם יותר את תחושת הנבגדות של העקורים, חסרי הבית והפרנסה, מאשר הזעקה: "מאהבי, המה רימוני!"?

(נכתב במוצ"ש מסעי)



 

החיים השוטפים

בית בכפר דרום

אולפנה לבנות בנוה דקלים

חוף הים החולי של נוה דקלים

כלכלת גוש קטיף

משתלת עצמונה - מהגדולות בארץ

שתילי גרניום ליצוא

חסה מגוש קטיף