זאב ספיר

ערך זה נכתב במקורו על-ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית

זאב ספיר הקים בשנת 1926 את ממגורי התבואה בחיפה ליד ה"תחנות הגדולות". ( לימים "ממגורות דגון" יבואו במקומו). הממגורות הוקמו באזור שהיה לתחנת המוצא של רכבת העמק, – שכונתה לאחר מכן - תחנת חיפה מזרח - נקודת "האפס" למסלול הרכבת בארץ ישראל ובסוריה במסלול שכלל את אסמי התבואה של האזור.

בשנת 1942 הוא יזם את הקמת בית מלון מרפא באל-חמה, היום חמת גדר. הוא השקיע במלון 24,000 ליש"ט, סכום עתק באותם הימים. המלון, בעל 45 חדרים, פעל בהצלחה שנתיים. בשנת 1947 הוא נאלץ לעזוב את המקום. לטענתו, היה הסכם עם הסורים שהוא יוכל להמשיך ולהפעיל את המלון אך תקרית אל-חמה שמה קץ לתקוה זו.

אחרי מלחמת ששת הימים זאב ספיר בקש לחזור למלון, שציודו נשמר במלואו וערוך לקבלת אורחים. מינהל מקרקעי ישראל החליט כי זכויותיו במקום אינן בתוקף.

תולדות חייו

זאב ספיר נולד ברוסיה בשנת 1900. עלה ארצה עם הוריו בגיל 8 השתקעה במושבה פתח תקוה. אביו ניהל את החווה החקלאית בכפר אוריה, שנועדה להכשיר את אדמתה עבור יהודים שרכשו את הקרקע בשנת 1912. המשפחה עברה מפתח תקוה לכפר אוריה. ספיר קבל משרה אצל הברון במושבה ראש פינה ושם הקים משפחה. בשנת 1926 עבר לחיפה ושם הקים ממגורות גדולות ל תבואה, בעיר התחתית, מול תחנת הרכבת המרכזית של אז ( היום חיפה מזרח). באותו אזור שבשנת 1922 הברון רוטשילד, בשיתוף עם יק"א בנה את ה"טחנות הגדולות". על ידו הוקם בית החרושת למצות. הוא קבל זכיון לאספקת מספוא לכוחות הבטחון והמשטרה הבריטים בצפון ארץ ישראל.

ההכרות עם אל-חמה

קצינים בריטיים מ"חיל הספר" ( משמר הגבול של המנדט הבריטי) , עימם היה בקשרים, עקב היותו ספק מספוא, הזמינו אותו בשנת 1929 לאל-חמה. זאב ספיר רכב לשם בסוסו בחברת הקצינים. בשנת 1977 הוא סיפר על חויותיו למנחם תלמי בראיון במעריב:

	גיליתי מקום לוהט ומקסים. המון צמחיה, מי הירמוך הסואנים, מעיינות חמים, פה ושם היו אהלים וסככות מחצלת, ומתחתם ישבו משפחות ערביות ודרוזיות משםחות עשירות בנו להן שם מעין חושות שבחצרותיהן היו בריכות קטנות, אותן היו ממלאים במים שנשאבו ממעיין "הגהינום" (עין אלמקלה) ובתוכם התרחצו.

היה במקום בוסתן יפה אותו נטע ערבי עשיר ובעל השפעה, סולימאן נדיף ביה , בעל הזכיון מטעם המימשל להפעלת המקום.

הקמת השותפות

בשנת 1942 היה זאב ספיר אורחו של ביה לראש השנה. הם תכננו הקמת "מרכז רפואי מודרני" במקום. הביי הסכים אבל היתנה זאת בקבלת "רמז" מאת הוועד הערבי העליון, שכן, באותם הימים מי שעשה שותפות עם יהודים נרצח. נערך סיכום, לפיו, ערבי יקים במקום בית קפה קטן. הערבי יבנה את מרכז המרפא בכספי זאב ספיר. הביי יהיה ערב לעיסקה. נחתם הסכם והבניה החלה בשנת 1944 והמלון נחנך בשנת 1946. למרות שאורחי המלון היו בעיקר ערבים עשירים מהארצות השכנות, המלון הוכשר על ידי הרבנות בטבריה. המלון קצר הצלחה, הנופשים באו ברכבת מדרעא שסוריה או מצמח בעמק הירדן ושירות אוטובוסים יהודי הגיע מטבריה 3-4 פעמים ביום וגם הגיע אוטובוס ערבי ננצרת.

זאב ספיר השקיע במלון 24,000 ליש"ט, סכום נכבד באותן הימים, כאשר הליש"ט היה שווה חמישה דולרים של ארצות הברית. התגבשו תוכניות למשיכת הון ולהרחבת המרכז. אך כל זה השתנה בסתיו 1947. שררה מתיחות בין היהודים לבין הערבים ויום אחד הביה החליט כי ההאורחים יישלחו לביתם וזאב ספיר יחזור לחיפה, בטרם "יהיה מאוחר מדי".

סוף דבר

לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק עם סוריה, זאב ספיר מספר כי סוכם שמנהל המלון היהודי יחד עם עוד עשרה עובדים ושוטרים ישראליים יורשו לשוב לאל-חמה ויפעילו את המלון. בשנת 1950 הזמין אותו משה דיין לטבריה והסביר לו כי מוקדם מדי לממש את הזכות. בסוף אותה שנה הוא נסע לאל-חמה במכונית של משקיף האו"ם ונפגש עם הביה. התקיימה פגישה נוספת וסוכם על חידוש הפעלת המקום. תקרית אל-חמה שמה קץ לתוכניות.

במלחמת ששת הימים הגיעה צבא הגנה לישראל לאל-חמה. זאב ספיר תיאר את אשר מצא בהגיעו למקום לאחר המלחמה:

	המלון עצמו היה שלם. כאלו רק לפני שעה עזבו אותו. הכל היה בו. אפילו כלי האוכל עם שם המלון.
– מנחם תלמי

הוא פינה מהמקום את אלמנתו של הבק, בתה וחתנה אל מחסום קונייטרה והם חזרו לסוריה.

ספיר בקש רשות מהצבא שהחזיק במקום, לשוב למקום ולהפעיל מחדש את המלון. נאמר לו כי ידונו "בבקשה ברוח אוהדת". בסופו של דבר, מינהל מקרקעי ישראל החליט כי לזאב ספיר אין זכויות באתר והמסמכים שבידו אינם תקפים. שיקום המקום נמסר לקיבוצי הסביבה. שותפות שלהם המפעילה עד היום את האתר.

ראו גם

• חמת גדר

• מרפא (מלון באל-חמה)

• תקרית אל-חמה

לקריאה נוספת

• מנחם תלמי, חלום יפהפה שנגזל, עיתון מעריב, 30 ספטמבר 1977.