הרב פרופ' שמואל (ריקרדו) די-סיניי

בינואר 2002 נבחר הרב פרופ' שמואל (ריקרדו) די-סיניי (Riccardo Di Segni) לרבה של קהילת רומא‏‏ - Rabbino Capo della Comunità di Roma,,‏ במקום הרב אליה טואף שמילא תפקיד זה מאז תום מלחמת העולם השנייה. הוא נולד בשנת 1949, דור שלישי לרבנים, לימד בבית הספר לרבנים ברומא ובמקצועו הוא רופא רדיולוג. הוא משמש בתפקיד סגן מנהל של החברה הלאומית לביואתיקה באיטליה (Comitato Nazionale di Bioetica).

הרב הראשי ליהודי איטליה מורכבות משרתו - הרב פרופ' שמואל (ריקרדו) די-סיניי

רב אחד, שתי מדינות: מורכבות משרתו של הרב הראשי ליהודי איטליה, הרצאתו של הרב פרופ' שמואל (ריקרדו) די-סיניי, רבה הראשי של קהילת רומא.

מתוך הכנס הבינלאומי השנתי השלישי של המחלקה לתולדות ישראל ויהדות זמננו ע"ש ישראל וגולדה קושיצקי. רבנים ראשיים: בין מנהיגות דתית למנהיגות פוליטית לציון 75 שנים לפטירתו של הראשון לציון הרב יעקב מאיר זצ”ל. הכנס נערך ב י' בסיון תשע"ד, 8 ביוני 2014.

שיקופיות נבחרות מההרצאה

על הצבעת איטליה נגד הכרזת ירושלים לבירת ישראל

3458333_1957_riccardodisegni.jpg.pagespeed.ce.CTIsmofiJW

מאז "התחיה" האיטלקית, ההמנון "הלאומי" שאהובים ביותר על ידי האיטלקים הוא Va pensiero , המבוסס על מזמור 137 בספר תהילים , שבו היהודים הגולים מקוננים על ציון. כאשר היהודים חוזרים לירושלים ולהפוך אותה לבירתם שוב, מצביעה איטליה או"ם נגדם צייץ בחשבון ה-twitter שלו - הרב פרופ' שמואל (ריקרדו) די-סיניי', רבה הראשי של יהדות רומא, ומעשה רבה של יהדות איטליה. וכך נכתב בעיתון האיטלקי הנפוץ רב פרופ' שמואל (ריקרדו) די-סיניי Il Messaggero

Dal Risorgimento ai concerti di capodanno l'inno "nazionale" più amato dagli italiani è il Va' pensiero, basato sul Salmo 137, in cui gli ebrei esuli rimpiangono Sion. Quando poi gli ebrei tornano a Gerusalemme e ne fanno di nuovo la loro capitale, l'Italia vota contro all'Onu. gerusalemme_onu_di_segni_israele

הפונדקאות בזמן המקרא ובימינו

מאת: ריקרדו די סניי, הרב הראשי של רומא - סגן נשיא הוועדה לביו-אתיקה הלאומי
תרגום אוטומטי וסליחה על אי-הבנות אפשריים
בדיון הער מפותח בסוגיית פונדקאות , נוכחנו שרחל אמנו הייתה מודל עתיק ומקודש לפונדקאות. ראוי לדון האם וכיצד גישה זו היא כדין. בסיפור התנ"כי אנו לומדים כי אשתו האהובה של יעקב אבינו לא יכלה ללדת ילדים והדבר גרם לה סבל רב, עד לנקודה שב מציע לה בעלה את אמתה בלהה: "וַתֹּאמֶר, הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ; וְתֵלֵד, עַל-בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי, מִמֶּנָּה "(בראשית 30: 3). יעקב מציית, בלהה יולדת ורחל אמר, "וַתֹּאמֶר רָחֵל, דָּנַנִּי אֱלֹהִים, וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי, וַיִּתֶּן-לִי בֵּן; עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, דָּן" (נ. 6). ההשוואה עם פונדקאות נעוצה בעובדה כי אישה אינה יכולה להביא ילדים נזקקת לאישה אחרת כדי לקבל אותם. אבל באיזו מידה ההשוואה מחזיקה? בינתיים, עלינו להזכיר המבקרים המזדמנים לתנ"ך הסיפור של רחל להזכיר הוא השני מסוג זה, להיות קדמו לזה של שרה, אשת אברהם, סבו של יעקב. בפרק ט"ו של ספר בראשית אומר שרה כי הבאת ילדים לעולם לא מסר בעלה הגר, המשרת שלה (המכונה כאן שפחה לעומת אמה בדוגמא הקודמת) מתוך תקווה להביא ילדים לעולם על ידה (שוב באמצעות אִבָּנֶה); אברהם מציית, גורם לה להריון בשלב זה מתעוררת דרמה בין שתי הנשים שמובילות לידי גרוש השפחה הגר, ואז שובו ואת לידת ילד: "ויקרא אברהם את שם בנו אשר גרר אחריו הגר, ישמעאל" (נ 15;. לציין ייחוס אבהות ואימהות). גם כאן יש מצב של עקרות אשר מנוהל בעזרת דמות נשית שנייה. אם אתה צריך לכבד כל פרט חשוב. בינתיים כלומר אִבָּנֶה: כאן השפה המקראית היא מעורפלת, כי המונח יכול להתייחס הן בבניית (להלן משורש "בנה" ) שהילד (המילה גם) ולאחר מכן ההודעות הן שתיים: "יהיה לי ילד איתה", ב דרך היא גורמת לי לי ואני לוקח אותה איתי כאילו היה הילד שלי, או כי "אני איבנה ממנה", במובן זה בתהליך זה להירפא הפוריות שלי (שתתקיים בזמנים שונים עבור שני ואמהות); הערת המדרשים "מי שאין לו ילדים נחשב כמת." מסכת נדרים, ס"ד

האנלוגיה עם פונדקאות יהיו רק לשעבר, אבל עם הבדל אחד משמעותי: הפונדקאית ( "שכירות") האם הביולוגית נעלם מהזירה, בסיפור המקראי האמא עוסק בכמה אירועים: בלהה נשאר במשפחה , הוא בן נוסף ומותו של רחל הופכת האהוב; גר נכנס עימות אחרון עם שרה שהדרך של לוחם חדש לנצח (לפחות עד ששרה תחיה); באשר בנים, הבדל מהותי נוסף: אלה של בלהה, אם כי רחל אומרת "נתן לי בן", הם ילדים של האם הביולוגית, הפכה "אשתו" (בראשית 37: 2), ו יישאר קשור לגורל גר ולכן הקורבן של תגובה אלימה של דחייה ( "ויגרש אמה זה - נקרא עכשיו - ובנו", שם 21:10.). במקרה של רחל, ולכן, בניסיון להשתלט על ילד לוקח אותה הרחק לאחרים האם הביולוגית מצליח רק באופן חלקי, ואמא זה לא נעלם; זה יהיה במקרה של ההליך כולו נראה די תרופה פוריות, והקשר הטבעי בין האם והילד לא נקטע. הכל מאוד שונה פונדקאות. וכמובן, אנחנו לא יכולים לשכוח את ההבדל השני: הצורך הבלתי נמנע - בתקופת המקרא - השימוש בעוד בדרכי טבעי הרבייה, ורק בזמננו, עשוי אלה להיות מוחלף על ידי פתרון מזוהם יותר ובוודאי פחות מרגש של המבחנה . בנוסף, המודל המקראי הוא של מש' פטריארכלית שבה יש גבר פורה עם גברת העקרה שלו, שונה מכמה מצבים יחידים או זוג שבו היום אנחנו פונים אמהות פונדקאיות;

בתנ"ך בסיפורים אלה אנו מעריכים את הרצון לאמהות, לא אבהות. המסר המקראי אז מלמד מוסר השכל: במקרה של דרמה בלהה יחד מגיע שילוב אמא והמשפחה ילד, אבל עדיין עם קונוטציה משנית קטנה, כילדים של אמא פחות חשוב; במקרה של הדרמה היחידה של שרה, ואפילו, על פי ההסבר של הרמב"ן, הדרמה הזאת תהיה המקור של הטינה הישנה של צאצאי ישמעאל נגד צאצאי הבן הביולוגי של שרה, יצחק. הרמב"ן כתב דברים אלו בספרד של המאה השלוש-עשרה, אך היום אנו רואים טינה זה אפילו יותר בחיים. כאילו כדי לומר: ללכת לאט עם הליכים מסוימים . נקודה אחת אחרונה: העם שרגיל "ניסוי" זה אורגני משמשת, כך שאנשים אינם חופשיים ועם אשר, על פי החוק המקראי, זה לא היה יחסי מין כדין אדונו; הן רחל שרה, מציגה בעלה לקרוא זר לא בחינם, הם יודעים לעשות משהו יעלה להם יקרים במונחים של יחסים רגשיים והיררכיים, והם עושים זאת רק כי הם נואשים. הצורך, בתורו, תמורת הביצועים הביולוגיים שלהם, לגדול נשיהם הופכות כיתה. עכשיו התנ"ך והמסורת הרבנית עוקבת מסוגלים לשאת את מוסד העבדות, אך עם מערכת משפט להגנה ומוחלטת ההגנה חדשנית מאשר התרבויות העכשוויות. אבל היום אף אחד ביהדות היה חולם להחיות יחסים של עבדות. אם אתם עושים השוואות בין פונדקאות סיפורה של רחל ושרה, לומר כי יש תקדים המצדיק את זה, זה צריך להישמר גם ברור כי מדובר בניצול אנשים חופשיים. וזה לא דרך נחמדה להצדיק ההליך הנוכחי מבחינה מוסרית. -

• המקור בשפה האיטלקית מוקד - פורטל יהודי איטליה