הרב דר' משה ונטורה

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

הרב ד"ר משה ונטורה

הרב ד"ר משה ונטורה (16 בפברואר 1892- 15 באוגוסט 1978) היה פילוסוף, חוקר, איש חינוך, מנהיג ציוני ומלומד יהודי שכיהן כרב הראשי של יהודי אלכסנדריה בשנים 1938-1948.

ביוגרפיה

משה בן יעקב ונטורה נולד בשנת 1892 באיזמיר, האימפריה העות'מאנית, בן לענף ממשפחת ונטורה שמוצאה ממגורשי ספרד. בנעוריו למד בתלמוד תורה מסורתי ולאחר מכן בבית ספר של כל ישראל חברים. בצעירותו נסע ללימודים בבית המדרש לרבנים באיסטנבול והוסמך כרב. בימי מלחמת העולם הראשונה גויס כקצין לצבא העות'מאני ונשלח בין היתר לבגדאד, שם נשאר לאחר סיום המלחמה והחל להיות פעיל בקהילה המקומית. הוא הורה עברית במשך שלוש שנים בבבית ספר בבגדאד ופעל למען הרעיון הציוני בקרב הקהילה. בין היתר חיבר והוציא לאור בבגדאד ספר לימוד "עברית בעברית" מודרני בן ארבעה חלקים עבור מוסדות החינוך של הקהילה בשנת 1919. עניינו הרב בפדגוגיה הביאו אותו במהלך חייו לכתוב למעלה מ-8 ספרי לימוד נוספים, רובם של עברית וחלקם של יהדות ומחשבת ישראל.

לאחר שלוש שנים בבגדאד עבר לביירות, בה קיבל לניהולו את תלמוד התורה המקומי אותו ניהל ברוח ציונית-עברית. בין היתר חיבר גם כאן ספר ללימוד עברית עבור הקהילה. בשנת 1922 נסע ללימודים בפריז ולמד פסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת הסורבון ובמקביל פדגוגיה במכון לפדגוגיה בפריז. הוא הצטיין בלימודיו ומחקריו והשלים דוקטורט (doctorat d'État) באוניברסיטת הסורבון עם דיסרטציה שעסקה בפילוסופיה של סעדיה גאון, שלאחר מכן פורסמה כספר בשנת 1934. ספר נוסף שפרסם באותה שנה בצרפתית נקרא: "הכלאם ותורת אריסטו על פי הכוזרי". כמו כן במהלך שהותו בצרפת פרסם תרגום לצרפתית של ספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי ושל החיבור "מילות ההגיון" של הרמב"ם. במהלך שהותו בצרפת גם עסק בהוראת עברית וחיבר מספר ספרים ללימוד עברית לדוברי צרפתית. כמו כן היה העורך של עיתון נוער יהודי בשם Eliacim. ונטורה שלט היטב במספר שפות - עברית, צרפתית, ערבית, טורקית עות'מאנית, לדינו ואנגלית.

בשנת 1937 חזר למזרח לאחר 16 שנים בצרפת, והתיישב בעיר אלכסנדריה, מצרים. באותה שנה התמנה לרב הראשי של יהודי אלכסנדריה. הוא היה אוהד גדול של הציונות והאמין כי התחייה הלאומית היהודית היא חלק אינטגרלי מתהליך תחייה כולל של עמי המזרח. הוא הרבה לנאום על הצורך לשיתוף פעולה בין העמים השמיים השונים ובפרט בין "בני ישראל ובני ישמעאל". הוא הפיץ את הרעיון הלאומי היהודי בקהילתו באלכסנדריה ועשה רבות בתחום החינוך והפצת העברית. אחד הפרויקטים החשובים שלו כרב הקהילה היה הקמת בית ספר תיכון יהודי ע"ש הרמב"ם בעיר. הוא הוציא לאור גם מספר חיבורים תורניים, פרשנות מקרא ולמסכת אבות, מהם המבוססים על הדרשות שהעביר בבית הכנסת "אליהו הנביא" באלכסנדריה. הוא חינך דורות של תלמידים באלכסנדריה, ובין התלמידים שטיפח נמנה גם אלי כהן.

בשנת 1948 גורש ממצרים בהוראת השלטונות בגין פעילותו הציונית. לאחר עצירה בת מספר חודשים בצרפת, בה פרסם ספר הגות על מאורעות מלחמת העולם השנייה, עבר לארצות הברית שם לימד כ-3 שנים בישיבה יוניברסיטי בניו יורק. לאחר מכן עבר לאנגליה וניהל מטעם הסוכנות היהודית את בית המדרש למורים "מונטיפיורי קולג'" במשך שנתיים. בשנת 1955 עלה לישראל ועסק בפעילות חינוכית ומחקרית. תחילה ניהל מוסד תורני בכפר סבא ולאחר מכן התיישב בירושלים. הוא לימד פילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר אילן וכן המשיך בעיסוק תורני ומחקר. בתחילת שנות ה-60 הוצע לו להיות הרב הראשי הספרדי של תל אביב אך לא נענה להצעה. בעודו בישראל פרסם בין היתר את הספרים "מבוא למחשבת ישראל" (1959) ו"פסיכולוגיה למורים" (1966).

הוא נפטר ב-1978 בישראל, בגיל 84. היה נשוי למרים שנפטרה שנתיים אחריו, ולזוג ארבעה ילדים. רחוב בתל אביב ורחוב בירושלים קרויים על שמו.

מספריו

• משה ונטורה (בינטורה), עברית בעברית, 4 חלקים, בגדאד: דפוס עזרא ראובן דנגור, 1919.

• Moïse Ventura, L'année préparatoire d'hébreu, imprimerie Ventura, 1929.
• Le livre du Kuzari / tr. de l'arabe avec un avant-propos et des notes par M. Ventura, Paris : Rieder, 1932.
• Moïse Ventura, Le judaisme par l'image, Paris : Lipschutz, 1933.
• Moïse Ventura, Le Kalâm et la péripatétisme d'après le Kuzari, Paris : J. Vrin, 1934.
• Moïse Ventura, 'La philosophie de Saadia Gaon, Paris : J. Vrin, 1934.
• Moïse Ventura, Manuel d'instruction religieuse israélite, Institution Maïmonide (Alexandrie);1940.

• משה ונטורה, שעורים לשבת על ירמה, אלכסנדריה : הוצאת רמב"ם, 1941.
• משה ונטורה, שעורים לשבת על פרקי אבות, אלכסנדריה : הוצאת רמב"ם, 1943.
• משה ונטורה, שעורים לשבת על משלי, אלכסנדריה : הוצאת רמב"ם, תש"ג.
• משה ונטורה, שעורים לשבת על תהילים, אלכסנדריה : הוצאת רמב"ם, 1946.

• Moïse Ventura, Soupirs et espoirs : échos de la guerre 1939-1945, Paris : Librairie Durlacher, 1948.
• M. Ventura, Medieval Hebrew philosophical terms, New York : Yeshiva University, 1952.

• משה ונטורה, מבוא למחשבת ישראל, תל אביב : מחברות לספרות, 1959.
• קיצור משנה תורה להרמב"ם בעריכת הרב משה ונטורה, 2 כרכים, תל אביב : א’ ציוני, 1961.
• משה ונטורה, פסיכולוגיה למורים, תל אביב : תרבות וחינוך, 1966.
• משה ונטורה, מחשבת ישראל, כפר סבא: חמו"ל, 1967.
• מלות ההגיון / הרמב"ם עם הערות וביאורים מאת הרב משה ונטורה, ירושלים : מוסד הרב קוק, תשכ"ט.

לקריאה נוספת

• אהרן דותן, הרב ד"ר משה ונטורה זצ"ל : רבה הראשי של אלכסנדריה, המרכז לחקר מורשת יהדות מצרים 7 (2008), עמ' 53-61.
• גיורא פוזיילוב, חכמי יהודי מצרים, ירושלים: הוצאת משרד החינוך, 1998, עמ' 287-298.
• אברהם חיים אלחנני, הרב ד"ר משה ונטורה ועתידה של היהדות הספרדית, שבט ועם ד', דפוס רונלד, עמ' 47-50.
• אברהם תווינה, הרב משה ונטורה ממיסדי התנועה הציונית בבגדד, במערכה, שנה י"ח, גליון 9 (216), 15 דצמבר 1978, עמ' 21-23.

קישורים חיצוניים

• תבנית:הספרייה הלאומית
• תבנית:חרות
• בתי הכנסת הספרדיים בת"א רוצים לבחור ברב ונטורה, "מעריב", 25 בינואר 1962
• תבנית:הד המזרח
• Moise Ventura באתר WorldCat Identities
• Le nouveau grand rabbin d'Alexandrie, Israël, Dec. 23., 1937.
• A. Shaul, Portrait d'un rabbin, Israël, Dec. 09, 1937.

ממאמריו

• Moïse Ventura, Mysticisme rationnel juif, Israël, Jan. 06, 1938. second part.
• Moïse Ventura, Maimonide: rationelisme et antirationelisme, Israël, dec. 16., 1937. second part. third part.