הרבנות הראשית לישראל

הרבנים הראשיים לישראל 2012

הרבנות הראשית לישראל הינה יחידת סמך במשרד ראש הממשלה בראשה עומדים שני הרבנים הראשיים לישראל - הרב הספרדי הראשון לציון הרה"ג שלמה משה עמאר שליט"א - נשיא ביה"ד הרבני הגדול, והרב האשכנזי הרה"ג יונה מצגר שליט"א - נשיא מועצת הרבנות הראשית.

הרבנות הראשית לישראל פועלת מתוקף "חוק הרבנות הראשית לישראל" ו"חוק איסור הונאה בכשרות" כסמכות הדתית העליונה במדינת ישראל, אשר השפעתה פרושה על העולם היהודי בארץ ובתפוצות.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל הוגה ומייסד הרבנות הראשית לישראל היטיב להגדיר את תפקידי הרבנות ואחריותה בבואו לכוננה. - "הרבנות צריכה לעמוד על מרום הפסגה של תחיית האומה ולהיות עמלה עם הציבור בכל פינות החיים של הבניין והיצירה הלאומית, הרבנות זה הכוח החשוב אשר יצר תמיד את דעת הקהל בישראל, זה הכוח הנעלה שהחזיק את נשמת האומה ועורר אותה לחיים שלמים ומתוקנים. הרבנות תשפיע ע"י השתדלות מתמדת לקרב את הלבבות ולהכניס רוח של שלום בין כל הסיעות והמפלגות ולחיזוק התורה וכבודה על אדמת הקודש בכל העולם כולו". ואכן בדרכו של הרב הלכו למעשה כל הרבנים הראשיים לישראל, וכשם שכל יחיד, קהילה, עדה, עיר ומושב זקוקים לרב כך גם המדינה זקוקה לרבנות ראשית ממלכתית שתהיה הסמכות ההלכתית והרוחנית העליונה, רבנות שהיא הכתובת המרכזית לבירור ולליבון שאלות מהותיות העולות בחיי המדינה - ותפקידה להדריך ולכוון בדרך הטובה את כלל ישראל והציבור כולו.

המקור:אתר הרבנות הראשית

אגף הכשרות הארצית

אגף הכשרות ברבנות הראשית לישראל בלווי הרבנים הראשיים לישראל שליט"א, אחראי על קביעת נהלי כשרות אחידים ברחבי הארץ בתחומים הבאים: בתי מלון, מסעדות, קייטרינג, גני אירועים, משחטות, בתי מטבחיים, בתי אריזה, שווקים סיטונאיים, תעשייה, הפרשת תרומות ומעשרות בתוצרת חקלאית במגזר הציבורי, יבוא מוצרי מזון ושחיטה בחו"ל. האגף מעדכן מעת לעת את נהלי הכשרות ומפיצם לכל מנהלי מחלקות הכשרות בארץ על מנת שיסייעו בהטמעתם בקרב כל העוסקים במלאכת הפיקוח על הכשרות בארץ. האגף מארגן השתלמויות למשגיחי כשרות ומנהלי מחלקות כשרות בו מתעדכנים הנוכחים בנהלי הכשרות המעודכנים ועומדים על בעיות בתחום הכשרות. בהתאם לחוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983, בסמכות מועצת הרבנות הראשית או מי שהסמיכה לכך ליתן תעודות כשרות. רבני הערים והרבנים האזוריים משמשים למעשה כזרועה הארוכה של הרבנות הראשית לישראל ונותנים תעודות כשרות לבתי מזון, רשתות שיווק ולמפעלים לייצור מזון, העומדים בנהלי הכשרות שנקבעו ע"י הרבנות הראשית לישראל. בהתאם לחוק הבשר, אין לייבא לישראל בשר לא כשר. כמו כן בהתאם לחוק על יבואן המייבא מוצר מזון המסומן כמזון כשר, להציג אישורי כשרות תואמים מהרבנות הראשית. המחלקות השונות באגף הכשרות ברבנות הראשית לישראל עוסקות במגוון תחומים הקשורים לכשרות: קביעת נהלי הכשרות, פיקוח וייעוץ לגופי הכשרות, מתן מידע לציבור בדבר מוצרי מזון שאינם כשרים, להלן המחלקות:

מחלקות מחלקת שחיטת חו"ל

מחלקת יבוא

מחלקת מצוות התלויות בארץ

מחלקת מוסדות רפואיים

מחלקת מלונות ואולמות

מחלקת תעשייה וחרושת

מחלקת בתי מטבחיים, מאפיות, גני אירועים וקייטרינג

מחלקת הונאה בכשרות

מחלקת מפעלי עיבוד בשר ואיטליזים

מחלקת משחטות

רשתות שווק ומסעדות

כפרי נוער

יום עיון בדיני תל המתלקט וצירופו

הדרך הקשה מחכם באשי לרבנות ראשית

המקורהדרך הקשה מחכם באשי לרבנות ראשית / שמואל כ"ץ מקור ראשון
ההתקפות הרבות על הרבנות הראשית מחייבות אותנו לשוב מעט לאחור ולהבין מאין היא צמחה ומה הם הישגיה החשובים. סקירה היסטורית שבה מעורבות סוגיות של מעמד האישה, הכלת החברה הציונית חילונית והרבה מדיניות בריטית קטעים נבחרים
הרבנות הראשית לא קמה באקראי. הקמתה נבעה משילוב של נסיבות מדיניות, פוליטיות וחברתיות, שנעמוד כאן עליהן בקצרה. בריטניה, שכבשה את ארץ ישראל בראשית שנת תרע"ח (1917), עם סיום מלחמת העולם הראשונה, המשיכה את מסורת השלטון העות'מאני – הגדרת תושבי הארץ על פי העדה הדתית שאליה השתייכו, והענקת סמכויות שיפוט לרשויות הדת של אותה עדה, בעיקר בדיני המעמד האישי. לשם כך היה צורך למסד את ההנהגה הדתית של העדה, כדי שזו תייצג אותה בפני נציגי השלטון הבריטי ותארגן את מתן השירותים הדתיים המיוחדים לה. כאן עמדו ממשלת המנדט ונציגי היישוב היהודי בפני חלל ריק, שהקל על עיצובה מחדש של ההנהגה הדתית היהודית בארץ.

המורשת העות'מאנית הותירה את ה"חכם באשי", שנשא גם את התואר "ראשון לציון", כסמכות העליונה בתחום הדתי – כמכריע בענייני איסור והיתר, נישואין וגירושין; וכן בתחום הכלכלי – כאחראי על גביית מיסי העדה, על הטלת מיסים מיוחדים לצורך הקהל ועל החרמת עיזבונות של יהודים שנותרו ללא רישום. אך מעמדו הלך ונחלש. בני העדה האשכנזית סירבו לקבל את סמכותו הבלעדית, הואיל והם הפכו לרוב בירושלים ובארץ כולה לאחר גידול העלייה מאירופה. כוחם הכלכלי הלך והתעצם, כי רוב כספי ה"חלוקה" הגיע לידיהם, בנוסף לפטור שהיה להם מהחזרת חובות כספיים לשלטון העות'מאני, וכך יכלו לשלוט ברוב מוסדות הציבור בירושלים. מאז פטירתו של ה"חכם באשי" הנערץ, הרב יעקב שאול אלישר, בכ"ח בתמוז תרס"ו (1906), לא היה "חכם באשי" רשמי אלא רק ממלאי מקום בגלל חילוקי דעות בתוך העדה הספרדית. עובדה זו פגעה קשות ביוקרת המשרה ובאחדות העדה הספרדית. גם לרבה האשכנזי של ירושלים במשך שנים רבות, הרב שמואל סלנט, שנפטר בכ"ט באב תרס"ט (1909), לא נמצא מחליף בעל שיעור קומה שיכול היה לעמוד בראש העדה ולייצגה בפני השלטונות.

היהודים לחצו על ממשלת המנדט להעביר לסמכות בתי הדין הדתיים תחומי משפט בעלי השפעה כלכלית וציבורית – כירושות, אפוטרופסות והקדשות – שהיו מסורים בזמן השלטון העות'מאני רק בידי בית-הדין הדתי המוסלמי. ממשלת המנדט הסכימה לכך, אך זאת בתנאי שתקום מערכת שיפוט דתית מודרנית עבור כל האוכלוסייה היהודית, שתבטיח אפשרות ערעור על פסקי הדין, זכות ירושה לבת, שיפוט בעל דין שלא בפניו ועוד. מערכת כזו יכולה הייתה לקום רק במסגרת הנהגה דתית-רבנית חדשה, שתכלול את כל יהודי ארץ-ישראל.

למרות הגבלת סמכויותיה ותקציבה הדל, שהיה תלוי ב"ועד הלאומי", פעלה הרבנות הראשית והביעה את דעתה באירועים רבי משמעות בחיי היישוב ובמאבקו להקמת "הבית הלאומי". הרבנים הראשיים הביעו את דעתם כמייצגי ההלכה והמוסר היהודי בנושאים קשים וטעוני רגשות. גדולתם כמנהיגים באה לידי ביטוי בעיקר בתקופת השואה, כאשר הם הזעיקו את מוסדות היישוב ואת מצפון העולם לפעול להצלת יהודי אירופה, ויזמו וארגנו ימי תפילה, צום ואבל על רצח מיליוני היהודים. את רוב זמנם הקדישו להצלת עולם התורה במזרח אירופה ובבלקן, ובזכות פעילותם המסורה זכו לעלות לארץ ולהיקלט בה ראשי ישיבות, אדמו"רים, רבנים ותלמידי ישיבות רבים.

הבחירות למועצת הרבנות הראשית השלישית נדחו בגלל השואה. הן התקיימו בט"ז בשבט תש"ה (1945). כרבנים ראשיים נבחרו בשנית הרב הרצוג והרב עוזיאל. עם הקמת המדינה וכינון משרד הדתות צומצמו הסמכויות של הרבנות הראשית. היא השתדלה לא להתערב בסוגיות פוליטיות-מדיניות כבעבר, וניסתה לשמור על ניטרליות, אך בענייני הלכה וחברה היא השמיעה את קולה. החוק לבחירתה עבר שינויים רבים, והבחירות עצמן נדחו מספר פעמים. הציבור הדתי-לאומי היה התומך העיקרי בפעולותיה, אם כי גם הוא לא תמיד נשמע לכל פסקיה. הרבנות הראשית עברה עליות ומורדות, ואף משברים פקדו אותה, שלא הוסיפו לה כבוד ויוקרה. למרות כל המכשולים, הקשיים, החששות וההתנגדויות – הרבנות הראשית קיימת עד עצם היום הזה, והיא משמרת את השוויון בין אשכנזים לספרדים. היא המוסד ההלכתי העליון של מדינת ישראל, ובניגוד לגופים רבניים עצמאיים, כל פעולותיה נעשות מתוך אחריות ממלכתית הרואה את החברה והמדינה כולה.

הרב שמואל כ"ץ הוא רב אולפנת חורב והממ"ד התורני הר נוף, וחוקר הרבנות הראשית. המאמר המקיף שעליו מבוסס מאמר זה התפרסם בספר יובל המאה של המזרחי, בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ב

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'א באדר א' תשע"א, 25.2.2011

מודעות פרסומת