הרב בנימין לאו כתב בהארץ על הקשת היופי שבקשת והאימה ממנה
מהי בשורת הקשת על פי התורה? בעולמה של האנושות הטבעית התקבלה הקשת בהבנה מדעית ובהתפעלות רגשית. המדע יודע להסביר את תופעת ההתנפצות של קרני השמש אל מול טיפות הגשם, ואין בה שום חריגה ממהלך הטבע הרגיל. אך רגשית מתקבלת הקשת בדרך כלל בהתפעלות עצומה. פירוש מרענן למהותה של הקשת שמעתי באחרונה מפיו של מיכאל קגן, המתאר את העולם של הבריאה שהתנהל ב"שחור לבן", טוב ורע, צדיק ורשע, והמעבר לעולם מורכב מהמון צבעים שמבטאים את היחסיות של הכל.
מסורת ישראל נקטה תמיד יחס מרוחק ומסויג ממראה הקשת, שהרי הקשת באה במקום שהיה ראוי להביא מבול על הארץ, כלומר, כפוטנציאל החורבן של העולם. ברוח זו אפשר להבין דרשה שנראית מוזרה במדרש בראשית רבה (פרשה לה):
ויאמר אליהם זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם... לדורות עולם. אמר רבי יודן: לדרת כתיב, פרט לשני דורות, לדורו של חזקיהו, ולדורו ולדורן??? של אנשי כנסת הגדולה, רבי חזקיה מוציא דורן של אנשי כנסת הגדולה ומביא דורו של ר"ש בן יוחאי.
רבי יודן, מחכמי הגליל במאה השלישית, מדייק מהכתיב החסר של המלה "דורות" וממעט שני דורות, שבהם לא נראתה הקשת. הוא סופר את דורו של חזקיהו המלך ואת דור אנשי כנסת הגדולה (ימי שיבת ציון). חברו רבי חזקיה מחליף את אנשי כנסת הגדולה בדורו של רבי שמעון בר יוחאי. המשמעות של הדרשה פשוטה. אם הקשת באה לבשר על פוטנציאל של מבול בגלל חטאות האדם, קיומם של צדיקים בעולם משמש הגנה במקום הקשת. כל עוד יש צדיק הנושא על כתפיו את תיקון העולם, לא זקוקים לברית הקשת, שהיא ברירת מחדל אחרונה החוסמת מפני מי המבול.
המדרש ממשיך ומספר סיפור פלאי על אליהו הנביא היושב ולומד תורה בחברותא עם רבי יהושע בן לוי, איש העיר לוד (בראשית המאה השלישית). רבי יהושע בן לוי מוכר כאיש שמסר את נפשו לקרב את כל הנידחים והמסכנים בחברה. בשעה שהכל היו מרחיקים את המצורעים והמנוגעים, הוא היה מכתת רגליו ומהלך בינותם כדי לסייע להם. הוא יצר תו תקן חברתי מעל ומעבר כל אנשי דורו (לאחרונה נמצא בתוך צימר במושב ציפורי ציון הקבר שלו, ולוואי ואנשי רשות העתיקות יחזירו את האבן למקומה ויניחו לצדיק לנוח במקומו).
בעת הלימוד הגיעו אליהו ורבי יהושע למימרה משמו של רבי שמעון בר יוחאי, שבעולם הריאלי נסתלק מזמן מן העולם. אמרו: הנה רשב"י כאן, בוא נשאל אותו שיבהיר לנו השמועה. הלך אליהו לרבי שמעון לשאול אותו על שמועתו. אמר לו רשב"י: "מי נמצא אתך?" ענה לו אליהו: "גדול הדור, רבי יהושע בן לוי!" שאל רשב"י: "האם נראתה הקשת בימיו?" ענה לו אליהו: "כן". השיב רשב"י: "אם כך לא ראוי הוא לשמוע שמועה מפי".
זהו סיפור אגדי שמעורר להרבה דמיונות ומחשבות. לענייננו נאמר רק שהקשת ממלאת כאן מקום ברור של ייאוש. אדם שנראתה קשת בימיו לא הצליח להחזיק את הטוב שבעולם. הקשת באה במקום שבו "מלאה הארץ חמס", במקום שיש נתק בין שמים וארץ. כדי לזכות לשמוע שמועה של רבי שמעון מפיו, צריך להיות בתפילה זכה, לא רק בזכות הפרטית שלך אלא בזכות העמדת כל העולם שסביבך בניקיון וטוהר.
השבת, פרשת נח, הוכרזה על ידי עמותת "טבע עברי" (העוסקת באחריות סביבתית יהודית) כשבת של חידוש הברית, הפעם לא מצדו של ה', שנשאר "נאמן בבריתו", אלא מצדה של האנושות, שצריכה לחזור ולהתחייב לשמור על העולם ועל יושביו