הפטל הקדוש

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

P1010736 — שמורת הטבע הפרטית של קיבוץ הגושרים עמק הנהר הנעלם

Botanic garden 7 petel kadosh — שיח פטל קדוש בגן הבוטני על הר הצופים צילם:דניאל ונטורה

פטל קדוש (שם מדעי: Rubus sanguineus) הוא שיח קוצני ממשפחת הורדיים, המגיע לגובה של עד 2 מ'.

השיח יוצר סבכים בגדות נחלים, באזורי מעיינות וביצה ובקרקעות לחות הכולאות מים, כמו במרבית חבלי ארץ ישראל שאינם מדבריים. ענפיו ארוכים וסבוכים, מכוסים קוצים כפופים וחדים. עליו שלושה או חמישה עלעלים והם מצוידים בבליטות קוצניות מאונקלות, המסייעות להם להיאחז בענפים ובעצמים שכנים. העלעלים משוננים בשפתם, ומצוידים בקוצים קטנים ומאונקלים.

שמו המדעי מורה על צבעם של הפירות. חז"ל קראו לצמח גם ורדינא, כי פרחיו דומים בצבעם וצורתם לורד. פריחת הצמח מתרחשת בחודשים אפריל-ספטמבר. הפרחים בעלי כותרת בצבע ורוד או אדמדם, ופרותיו ירוקים בהתחלה ולאחר מכן נעשים אדומים והמשחירים בהמשך הבשלתם, הם בעלי טעם מתוק חמצמץ וטובים למאכל. ההאבקה של הפרחים נעשית על ידי דבורי דבש. (הסוג Rubus מונה יותר מ-250 מינים, הגדלים בכל אזורי העולם, בעיקר בצפון הממוזג; ישנם מינים תרבותיים שמשמשים בעיקר למאכל, להכנת ריבות ומיצים.) בישראל מכינים סירופ פטל, וישנן כמה ריבות שמכינים מהפטל הקדוש. הזרעים מופצים על ידי ציפורים האוכלות את הפירות העסיסיים. ניתן לייצר גם דבש מהפטל הקדוש.

בימי קדם ידעו להכין יין מפירותיו ולנצל את כל חלקיו להכנת תרופות לריפוי פצעים שותתי דם ולטחורים. הפטל הקדוש מקובל גם על ערביי ארץ ישראל, כצמח שאוכלים את פירותיו, מתקינים מענפיו סלים ומרפאים בכל חלקיו מחלות שונות בגוף כמו: טחורים, כיב-קיבה (אולקוס), מחלות עור, מורסות (פורונקלים), כוויות, דלקת חניכיים, אנגינה, שיעול ודלקות באברי המין.

הפטל הקדוש נפוץ על גדות נחלים ברחבי הארץ. בין השאר, ניתן למצוא אותו בנחל גמלא, ובאופן דליל יותר בנחל גובתה ובנחל כזיב שבגליל המערבי.

הבהרה:המידע בדף זה אינו ייעוץ רפואי