הסנהדרין החדשה

ב-ט"ו באב תשס"ד (2 באוגוסט 2004) התכנסה בחשאי בירושלים "מועצה מכוננת" שמנתה כ-90 איש "סמוכים". התכנסות רשמית ראשונה של ה"סנהדרין" - "הסנהדרין המתפתחת" או הסנהדרין החדשה - בת 71 החברים התקיימה בטבריה בכ"ח בתשרי תשס"ה (13 באוקטובר 2004), לאור דברי הרמב"ם כי הסנהדרין העתידה תקום לראשונה דווקא שם.

בשנת תשס"ב (2002) הוקמה אגודת "השיבה שופטינו - לכינון בית הדין הגדול", אשר ניסתה להחיות שנית את הרעיון. קבוצת רבנים, ביניהם גם מהעדה החרדית, פתחו ביוזמה לחידוש הסמיכה ולדבריהם אף הצליחו לשכנע את הפוסק החרדי הרב משה הלברשטם להתחיל את תהליך הסמיכה. כתוצאה מכך "נסמכו" רבנים נוספים, והוקם גוף הכולל עשרות "סמוכים", שממנו נועדה להיבחר ה"סנהדרין". מבין הבולטים בפעילות זו, לאחר הקמת הגוף הראשוני, היה פרופ' הלל וייס. הוא גייס לטובתה את הרב ישראל אריאל, העומד בראש "מכון המקדש" (מכון המנסה להכין תשתית הלכתית לבנייה מחודשת של בית המקדש), ואף רבנים מקרב המיינסטרים הרבני, שהבולט בהם הוא הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), המכהן כיום כנשיא הסנהדרין.

פסקי דין הסנהדרין החדשה[]

עידוד מהסנהדרין: הרב אליעזר מלמד לא כרע ולא השתחווה[]

המקור:רוטר נט ב"ה חנוכה, נר שביעי תש"ע.

בשם השם א-ל עולם

אור ליהודים!

הרב אליעזר מלמד לא כרע ולא השתחווה.

יש להניח שמעשהו יוערך באור המכבים בכל החנוכה.

אנו סמוכים ובטוחים בחסדי השם שיורה את הדרך לכל ראשי ישיבות ההסדר כי בידם להסיר עול סובלו של אהוד ברק, ולהסיר את עולו של אהרון ברק וכל בית משפח וכן להסיר את עולו של ברק אובמה וכל מלחכי פנכתו - מתייוונים בגולה ובארץ. ביה"ד של הסנהדרין הכריז שבוע לפני ההקפאה כי הריבונות ביהודה והשומרון ובשאר חבלי הארץ הפדויה היא של העם היהודי היושב בחבלי הארץ הללו. אין למימשל, שלא זכה להכיר בריבונות היהודים בחבלי הארץ הקדושים, חלק ונחלה בארץ הקדושה היא ארץ ישראל, עד שיתקן דרכיו. על המימשל, כרמיזת שר המשפטים יעקב נאמן, להחיל חוק התורה, כפי עצת הסנהדרין שהורתה להקים בכל יישוב למיצער בית דין של שלושה.

מי להשם אל בית ישראל סבא המשוחרר מעול המתייוונים ובעלי בריתם הזרים.

ולברק שר הבטחון יאמר - סורה חושך הלאה שחור. הינך דוגמה למדינאי מושחת המטיף לשמירת חוק ומפירו בעצמו. קידומו של ברק ברח בצבא היה ביסודו פוליטי שהרי מפקדתך נכשלה כשלון חרוץ בקרב שולטאן יעקב אותו ניהלת ברשלנות מופלגת, שעלתה בחייהם של חיילי הסדר רבים, שנתנו בך אמון ושלמו על כך בחייהם.

מאז כל כשלונות זרועות הבטחון הם פרי הבאושים של אישיותך שהצליחה למוטט גם את ביתך הפוליטי.

במבצע עופרת יצוקה שבימים אלה מלא לו שנה הוכיחו בחורי ההסדר כי צהל נשען על כידוניהם. על אף הנצחון העדפת תבוסה שהביאה את דו"ח גולדסטון, העדפת להפקיר את הרצועה, לא לסיים את המלחמה, להגביר את שחצנות החמאס ולהביא את צרת גלעד שליט. ובכך לחזק את אירן ואת כל שונאי ישראל.

כעת הינך מתאנה לחיילי ההסדר ברחבי ארץ הקדש ערש אבותינו ביהודה ושומרון, כדי לרצות את בוחריך הערביים במפלגת המערך שהעלוך לשלטון, ולהחניף לפריץ - ברק אובאמה כדי להשיג את תמיכתו הפוליטית לקידומך האישי הפוליטי.

בלי להסס ובלי למצמץ אנו מורים לכל הציבור הנפלא להתעודד בלימוד התורה להאזין למשפט התורה, להתרחק מערכאות ומכל הדומה לכיעור ולהמשיך במלוא התנופה בבנין עדי עד בכל רחבי ארץ ישראל

רבי פרופ' הלל וייס - דובר הסנהדרין, רבי דב שטיין - מזכיר הסנהדרין

חידוש הסנהדרין[]

לפי חידוש_הסנהדרין

לאחר שהסנהדרין ששימשה כמועצה השופטת, בוטלה בעקבות הגלות, היו ניסיונות שונים במשך השנים לחדש את הסנהדרין החל מימי "פולמוס הסמיכה" ועד ימינו. הבעיה העיקרית בחידוש הסנהדרין היה המחסור בבית דין סמוכים. על כן היוזמה הראשונה לחידוש הסנהדרין הייתה בנושא הסמיכה.

פולמוס הסמיכה הראשון[]

היוזמה הראשונה לחידוש הסנהדרין אחרי ביטולה הייתה בשנת רצ"ח (1538) בראשות רבי יעקב בירב (ידוע גם כמהר"י בירב; רל"ד 1474 - כ"ח באייר ש"ו 1546), מגדולי חכמי ארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-16. מארגן ניסיון חידוש הסמיכה ב-1538. הסיבה לרעיון חידוש הסנהדרין היה לאפשר כפרה לאנוסי גירוש ספרד על מנת להפטר מעונש כרת, ע"י חיוב מלקות. לצורך כך נסמך מהר"י בירב על חידושו של הרמב"ם שניתן לחדש את סמיכה על ידי הסכמת כל חכמי ארץ ישראל (או רובם) לכך; ואכן רבנים רבים התכנסו וסמכו את מהר"י בירב. היוזמה עוררה התנגדות בעיקר מצד מהר"ל בן חביב, רבה של ירושלים. למרות ההתנגדות הספיק מהר"י בירב לסמוך ארבעה רבנים, ביניהם ר' יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך וכן ר' משה מטראני, (המבי"ט). הפולמוס שהתקיים בין מהר"י בירב למהר"ל בן חביב, התייחס אף בצד העקרוני לחידושו של הרמב"ם בדבר אפשרות חידוש הסמיכה, לעומת החולקים עליו, כמו-כן הובא בחשבון הבעיתיות שתגרור חידוש הסנהדרין (כחובת קידוש החודש ע"י עדים). בנוסף מתוך כתבי הפולמוס ניכר שמהר"ל בן חביב, רבה של ירושלים, התנגד למהלך שלא לקח אותו בחשבון, ובכך למעשה לא איגד את מכלול הרבנים. ביחס ליחסו של ר' יוסף קארו לחידוש הסמיכה, קיימים חילוקי דעות. יש המציינים לקיומם של עדויות על כך שר' יוסף קארו סמך כמה מתלמידיו, ובכך מוצאים אישור לכך שהוא קיבל את פעולת הסמיכה כלגיטימית; אחרים טוענים שבסוף ימיו חזר בו ר' יוסף קארו מתמיכתו בחידוש הסמיכה, אולם אין מקורות בני-התקופה התומכים בגישה זו.

הסנהדרין של נפוליון[]

בשנת ה'תקס"ז (1806), כשהחלה הסתה אנטישמית נגד יהודי צרפת, שנושאה העיקרי היה "חוסר היכולת של היהודים להיות אזרחי מדינה לא יהודית", החליט נפוליון לכנס את נכבדי היהודים ולהציג בפניהם 12 שאלות, שמטרתן לברר את העניין. האספה הגישה את את תשובותיה לקיסר. כדי לתת תוקף לתשובות אלו, כינס נפוליון "סנהדרין" - אספה בת 71 חברים, רובם מרבני צרפת, אשר תאשר את התשובות. בראש ה"סנהדרין" הועמד רבי דוד זינצהיים משטרסבורג (סטרסבור), מגדולי פוסקי ההלכה שבאותו הדור. החלטות ה"סנהדרין" נוסחו ב-9 עקרונות, שבהן השכילו להשביע את רצון הקיסר בלי לוותר על עיקרי אמונת ישראל. בין העקרונות: האיסור לשאת שתי נשים, גטין וקידושין יקבלו תוקף רק אם אושרו בידי השלטון האזרחי, היהודים ינהגו באזרחים אחרים של מדינת מושבם כבאחיהם, ויראו את הארץ שבה הם יושבים כמולדתם. היו שראו בהחלטות אלו התרפסות של החכמים בפני השלטונות, שהרי מטרת כינוס ה"סנהדרין" הייתה להכפיף את היהודים לחוק האזרחי בצרפת. עם זאת, העקרונות האלה מנחים, גם היום, יהודים דתיים וקהילות יהודיות בכל העולם. אפילו בישראל, שבה ניתנה אוטונומיה לרבנות בענייני נישואין וגירושין, קיים שיתוף פעולה בין הרבנות לשלטון האזרחי, כך שקידושין וגטין מתבצעים רק אם הם עולים בקנה אחד עם מגבלות החוק האזרחי.

ראו גם: למי שמחפש לגוון את היום, הנה הרצאה מיוחדת במינה: למה לנפוליאון היה חשוב לחדש את הסנהדרין; יוזמה לאחר הכשלון של כיבוש ארץ ישראל; בעקבות כיבוש איטליה והריסת חומות הגטאות היהודיים; ועוד ועוד. הסרטון בצרפתית אך יש כיתוביות בעברית כפי שתראו מהצילומים. ההשפעות ניכרות עוד היום באירופה היהודית בכלל וביהודות צרפת בפרט

ראו למטה צילומים מהסרטון המחכים

יוזמתו של ר' ישראל משקלוב[]

במסגרת עליית תלמידי הגר"א לארץ, ניסה אחד מבכיריהם, רבי ישראל משקלוב לחדש את ה"סמיכה", כחלק מהתקוות המשיחיות של אותה עת ומאמונתם של תלמידיו הגר"א בכך שיש לפעול להבאת הגאולה באופן מעשי. למוד לקח מ"פולמוס הסמיכה" של מהר"י בירב ומהר"ל בן חביב, החליט ר' ישראל משקלוב (בשנת תקצ"א - 1830) לנסות דרך אחרת. בשונה ממהר"י בירב, שהסתמך על חידושו של הרמב"ם בנושא, שיש אפשרות לחדש את הסמיכה על ידי הסכמת רוב חכמי ארץ ישראל, הסתמך ר' ישראל משקלוב על הרדב"ז, שהתנגד לחידושו של הרמב"ם אך הציע כמה דרכים שבהם יוכל להתממש חידוש הסנהדרין בזמן הגאולה - ואחת מהם היא על ידי עשרת השבטים, שגלו שנים רבות לפני שפסקה הסמיכה בארץ ישראל. ר' ישראל משקלוב ניסח איגרת לעשרת השבטים, שבה הביע את בטחונו שלא רק שהם קיימים ושומרים תורה ומצוות, אלא גם שהם משמרים את מוסד הסמיכה, וביקשם לעזור לחידוש הסמיכה (וכתוצאה מכך - הסנהדרין) בארץ ישראל. משלא נמצאו אנשי השבטים האבודים, כשלה גם יוזמה זו.

הסנהדרין בקהיר[]

ניסיון נוסף לחידוש הסנהדרין היה בשנת תרס"א (1901) על ידי הרב אהרן מנדל הכהן שהיה רב בקהיר. עקב לימוד קונטרס הסמיכה (שנכתב בפולמוס הסמיכה הראשון) חשב לנכון לחדש את הסמיכה ושלח לשם כך מכתבים לרבנים שונים. היו שתמכו ברעיונו והיו שהתנגדו ואחר דין ודברים חזר בו הרב אהרן מהרעיון וההצעה התבטלה.

יוזמת הרב מימון לחידוש הסנהדרין[]

בשנת תש"י (1950) העלה הרב י"ל מימון, שר הדתות הראשון (מטעם המפד"ל), רעיון לחידוש הסנהדרין וניסה לפעול, יחד עם רבנים והוגים נוספים, לטובת הרעיון בשנותיה הראשונות של המדינה. עיקר ההתנגדות לרעיון זה של הרב מימון הייתה מהרב יצחק זאב סולובייצ'יק.

סיכום[]

פעילות סמיכה שבבסיסו של המהלך בעייתית כשלעצמה מבחינה הלכתית, שכן גם מי שמודה באפשרות חידוש הסמיכה, מצריך את הסכמת כל החכמים בישראל (או רובם). הנימוק ההלכתי לפעילות הזו על אף זאת, היה שמונים לעניין זה רק את מי שמסכים להשתתף בדיונים, וכך, כמובן, הושג אותו רוב נדרש. עם זאת, גם בתוך המקימים רבים רואים בכך רק יצירת תשתית לזמן בו יסכימו גדולי הדור להשתתף במוסד.