הניב המקומי באז'יטו

עד סוף המאה ה-18, הסוחרים היהודים השתמשו בעיקר בשפות: ספרדית ופורטוגזית. השפה הפורטוגזית היתה שפת הפעולות העיסקיות, שפת החוק וההוראות. בשפה הספרדית (קסטיליאנית) שהיה לה את העדיפות התרבותית נכתבו ספרות החול, השירה וההוראה. עם רשויות השלטון היהודים דיברו בשפת המדינה, איטלקית. ממועד איחוד איטליה 1861 נחשבה שיחה בספרדית פחות או יותר פשע. בקהילה עצמה, דלת העם, דיברו בניב מיוחד באז'יטו במקביל ללדינו. אפילו חלק מתושבי המקום נהגו לשוחח בניב היהודי-ליבורנזי, באז'יטו . מקורו של השם הוא בשפה הספרדית, השם "bajo" הוא כינוי חיבה ל"bajito", באיטלקית "basso - bassino/bassetto", שפרושו מהתחתית, נחות לעומת האחרים . השם באז'יטו הוא גם מקור לשמות משפחה באיטליה. מהטיות קלות של השם מתקבלים שמות המשפחה הבאים: בגיטו, בגיטומה ובגיטטה (bagitto, bagittume, bagittate).השפה לא היתה שפה כתובה, בדומה לאידיש, אך נכתבו בה יצירות להצגה. יצירה לדוגמא היא לה גנורה לונה,שפרושה גברת לונה,( La Gnora Luna ). המיוחד לבלדה העממית היא הניב שבו היא נכתבה, באז'יטו לפי גירסה אחת ופיורנטיני, דהיינו מפירנצה, לפי גירסה אחרת או שמדובר בשתי יצירות בעלי אותו שם. היצירה תרמה לשורה של מהומות בכל רחבי איטליה בשנות האמצע של המאה ה-18. . המחזה מתאר, בשפעת פרטים מגוכחים מקרה אסון, שאירע כביכול, בחתונה יהודית באותם הימים. למחזה התלוותה נעימה מלבבת, המינואט של מלך סארדיניה, שהפכה לשיר מקובל, שצליליו הושמעו בפי האספסוף, בראותו יהודי, ליד שערי הגיטו או מתחת לחלונות בתי יהודים. לניב המקומי , הבאז'יטו, היו שני מקורות "נחותים" : שפת הספנים - הניב הליבורנזי המקומי ושפת העם היהודי הפשוט . דוגמאות למילים בשנה זו הם: אנונימו ( Anonimo ) - לא יהודי, בתוליה (Betulia) - חופשיה, אקלארה (aklare) - לאכול, גנבארי 0gannaveare) - לגנוב, אינזיקיארה ( inzekkenire) - להזדקן ו סמנג'וי (smengói) - מזומן אולי נובע מהמונח העברי מעות. בקיצור, היתה זו איטליזציה של מונחים עבריים. נוסיף כי לשפה היו גם מקורות לא-יהודיים  : מספרדית - טומרה (tomare) - לקחת ורושאטה (roschetta)- כעך, מפורטוגזית - גנורה (gnora) - לעולם ומוציקו(mucicco) - ילד ואפילו בערבית קוסקוסו (cuscussú).

כינוס לרענון

מאת : אדם סמואלביץ המקור: מוקד 20 אוקטובר 2010

Qui Livorno - La città riscopre il bagitto

Non poteva che svolgersi all’interno del mercato Buontalenti la presentazione di un archivio sonoro dedicato al bagitto, la storica e pittoresca parlata degli ebrei livornesi. Tra i banchi di uno dei luoghi più ruspanti di Livorno e davanti a un pubblico numeroso, lo studioso Alessandro Orfano ha presentato il frutto di due anni di interviste e incontri con gli ultimi ebrei labronici ancora capaci di sbagittare, contribuendo alla significativa ricerca storica sul tema con un lavoro originale in cui alle varie testimonianze orali si affiancano un ricco glossario e un approfondimento sulle peculiarità di quel gergo vivace che racchiude nei suoi fonemi le mille anime mediterranee della città che lo ha visto nascere. Colsi il bagitto quando si spargeva, questo il titolo del dvd di Orfano (finanziato tra gli altri dall’Unione delle Comunità Ebraiche Italiane e dalla Fondazione Cassa di Risparmi di Livorno) che si ispira all’omonimo sonetto del commediografo Guido Bedarida, apre un nuovo fronte e simboleggia il rinnovato interesse che si respira intorno al bagitto, lingua “bassa” che nel dopoguerra gli ebrei livornesi smisero di adottare perché ritenuta indecorosa e ignorante ma in realtà condensato di patrimoni e ricchezze culturali inestimabili. Ad occuparsi del bagitto sono stati nel passato alcuni studiosi americani, israeliani e olandesi, ma anche il livornese Pardo Fornaciari, menestrello di tradizioni popolari e autore del libro Fate onore al bel Purim. Adesso il testimone della ricerca è passato a Orfano, che proprio al bagitto ha dedicato la sua tesi di laurea a breve in stampa con la casa editrice Gaia Scienza. Nel suggestivo contesto del mercato Buontalenti, eccezionalmente aperto anche di pomeriggio, Orfano e gli altri relatori tra cui il professor Fabrizio Franceschini dell’Università di Pisa e il professor Marcello Aprile dell’Università del Salento, hanno parlato di bagitto come “anima di Livorno” ripercorrendo il nesso esistente tra la parlata della minoranza ebraica labronica e il dialetto di una cittadinanza che la ospitò esule dalla Spagna e dal Portogallo senza mai rinchiuderla nei confini netti di un ghetto. Una commistione linguistica presente ancora oggi, con l’esempio più evidente di “sciagattare”, termine bagitto che fa parte del vocabolario base di ogni livornese doc, e con l’appuntamento dal fornaio di molti buongustai che per il loro snack di metà mattinata scelgono le roschette, prelibatezze di origine ebraica simili ai tarallucci pugliesi e dal nome di derivazione bagitta. Coordinatore della serata del Buontalenti era Gabriele Bedarida, figlio di quel Guido “che colse il bagitto quando si spargeva” e motore culturale della Comunità ebraica livornese. Il dottor Bedarida, nell’introdurre la serata nel corso della quale alcuni sonetti di suo padre hanno allietato i numerosi presenti in sala, ha malinconicamente parlato di “mondo che non v’è più”. Ma a fronte di un glossario che va scomparendo dalla memoria collettiva, continuano ad arrivare nuovi stimoli per proseguire l’approfondimento storico. L’ultimo in ordine di tempo proviene da Alessandria, dove le ricerche di Aldo Perosino hanno portato alla scoperta di un vastissimo carteggio (386 lettere in tutto) intrattenuto dall’ultimo rabbino di Alessandria, il livornese Ruggero Coen, che durante il suo mandato piemontese sviluppò una continuativa corrispondenza epistolare, attingendo in parte dall’espressiva terminologia bagitta, con familiari e molti rabbanim tra cui il Rav Elio Toaff.

Adam Smulevich

תרגום אוטומטי

זה יכול להתרחש רק בתוך השוק Buontalenti את המצגת של ארכיון הצליל המוקדש bagitto, את הנאום ההיסטורי הציורי של היהודים של ליבורנו. בין גדות אחת מגוון ביותר חופשית ליבורנו לפני קהל גדול, הציג החוקר אלסנדרו Orphan פרי שנתיים של ראיונות ומפגשים עם האחרון יהודים Labronici sbagittare עוד מסוגל לתרום למחקר היסטורי משמעותי בנושא עם עבודה מקורית שבה שורה של עדויות בעל פה הם מוקפת מילון מונחים מקיף תובנה ייחודו של הז 'רגון הזה תוסס המקיף הפונמות שלה אלף נשמות של העיר הים התיכון, כי יש לראות את הלידה. Bagitto כאשר לקחתי את מפוזרת, הכותרת של היתום DVD (הממומן בין היתר על ידי איגוד הקהילות היהודיות האיטלקי ואת קסה Fondazione די Risparmio של ליבורנו) השראה של המחזאי eponymous סונטה גידו Bedarida, פותח חדש הכניסה מסמל את העניין המחודש כי שורר סביב bagitto, בשפה "נמוכה", כי היהודים ליבורנו אחרי המלחמה הפסיקו לקחת בגלל זה נחשב יאה ובורה אבל למעשה מעובה הנכסים אוצרות התרבות יסולא בפז. כדי להתמודד עם bagitto היו כמה חוקרים אמריקאי בעבר, ישראלים והולנדים, אלא גם את פרדו ליוורנו Fornaciari, מסורות עממיות הזמר ומחבר הספר להביא כבוד פורים יפה. עכשיו שרביטו הוא עבר מחקר יתום, מי, רק ייעודי bagitto התזה שלו בדפוס קצר עם שותף גיי המדע. בהקשר של שוק Buontalenti מקסים, פתוח במיוחד בשעות אחר הצהריים, יתום דוברים אחרים ובהם פרופסור פבריציו Franceschini, האוניברסיטה של פיזה, פרופ 'מרסלו אפריל אוניברסיטת Salento, bagitto דיבר על "הנשמה של ליבורנו" התחקות את הקישור בין הנאום של הניב מיעוט יהודי ליבורנו לבין האזרחים, כי היה בבית כדי הגלות מספרד ופורטוגל ולא לנעול אותה על גבולות ברורים של גטו. תערובת של היום שפות, עם הדוגמה הברורה ביותר של המושג "sciagattare" bagitto כי הוא חלק מאוצר המילים הבסיסי של כל ליוורנו doc, ולאחר מינויו של המאפייה גורמה רבים עבור חטיף שלהם אמצע הבוקר לבחור roschette, בדומה התענוגות ממוצא יהודי ושמו של הגזירה Puglia bagitta tarallucci. רכזת של הערב היה Bedarida Buontalenti גבריאל, בנו של גידו "כי תפס את bagitto כאשר המנוע מפוזרים והתרבותית של הקהילה היהודית של ליבורנו. ד"ר Bedarida, מציגה את הלילה שבמהלכו כמה סונטות של אביו התעודד רבים בקהל, הוא דיבר בערגה על "העולם שאין יותר." אבל למרות מילון מונחים כי הוא נעלם מן הזיכרון הקולקטיבי, ימשיכו לקבל תמריצים חדשים כדי להמשיך את המחקר של ההיסטוריה. האחרון כדי הזמן הוא מאלכסנדריה, שם לחפש אלדו Perosino הובילו לגילוי של התכתבות עצום (386 אותיות בכל) אירחה את הרב האחרון של אלכסנדריה, ליוורנו רוג 'ר כהן, אשר בתקופת כהונתו פיימונטה פיתח התכתבות רציפה, בחלקו bagitta המינוח הבעה, עם המשפחה והרבנים רבים כולל הרב אליהו טואף.

המקור

DVD של Matteo Scarpettini

העניין במוסיקה אתנית היה קיים תמיד. עם זאת, לאחר הרבה נדודים, כאשר שמעתי קולות ומנגינות אתניות בחמש היבשות, מצאתי כי האתגר הוא מאחורי דלת הכניסה באמצעות שימוש בכלי הקשה, שירה הגעתי לשפת " bagitto" – השפה המדוברת של יהדות ליבורנו . אכן היא בסכנת הכחדה. אבל הסקרנות של היסטוריונים ומומחים הסמיוטיקה, כמו Matteo Scarpettini, בן 30 יליד העיר ליבורנו עם ניסיון רב בתחום, לצד כמה שמות גדולים במוזיקה הבינלאומית, היא כבר מבצעית מלאה בחזית זו. למעשה תמורה שלחו את העבודה של הקמת הלהקה המוקדש bagitto והוא מורכב אנסמבל של נגנים (כינור, גיטרה וכלי הקשה), אשר לאחר מכן יצטרפו אמנים נוספים בהופעות הן קולי אינסטרומנטלי.

"שפת Bagitto היא מרשימה וגיליתי אותה בזכות השורשים היהודיים של אבי", אומר מתיו. ניצוצות שמבטיח: "יש עדיין עבודה אבל הלהקה בקרוב למציאות". בינתיים, הטקסט הראשון למוסיקה, המכונה: Naina nella notte, הוא כבר על הכוונת. אתגר יוצא דופן ואת הערך הגדול שערך Scarpettini. Bagitto אכן ניב פיתח באופן כמעט בלעדי בצורה אוראלית: מי שילבו כמה חתיכות של נייר זו תערובת נפיצה של אלפי הפונמות של השפה היהודית השפיעה ליבורנו. אפילו פחות מי ניסה להלחין יצירות אמנות. ביניהם, Guido Bedarida שחתם בשם העט דוד בן אליעזר. אבל שלו הוא ייחודי יותר נדיר.

"עם זאת bagitto היא בכל מקום", אומר מתיו. מבחן? "כאשר בליבורנו אתה רוצה להקניט מישהו אמר להיות " un bobo ". עבור אנשי ליבורנו פרושו של דבר הוא "אידיוט" טווח. וזו רק דוגמה אחת מני רבות של כמה bagitto הוא חלק בלתי נמנע של הנשמה עמוק העיר צבעוניים. ביטויים הנגזרים bagitta עדיין פופולרי (במיוחד בין דוכני השוק של מרכזי Buontalenti) לאחרונה התאושש מקוטלגים, אחרי שנים של ראיונות מהקהילה היהודית הישנה, אלכסנדר יתום על ידי החוקר בארכיון הצליל שלו, הפיק עם dell'UCEI DVD

]

http://www.moked.it/unione_informa/110629/110629.htmlהמקור: מוקד פורטל יהדות איטליה]

Matteo: “Il bagitto? Per me è musica”

L’interesse per la musica etnica c’è da sempre. Per una volta però, dopo tanto girovagare nei suoni e nelle melodie dei cinque continenti, la sfida da raccogliere è dietro l’uscio di casa. Mettere sotto forma di note, percussioni e vocalizzi il bagitto, secolare oltre che pittoresca parlata degli ebrei di Livorno oggi a rischio di estinzione ma curiosamente sempre più studiata da storici ed esperti di semiotica. Matteo Scarpettini, 30enne livornese con lunga esperienza nel settore, a fianco di alcuni grandi nomi della musica internazionale, è già pienamente operativo su questo fronte. Procede infatti spedito il lavoro di formazione di un complesso musicale dedicato al bagitto e composto da una ensemble di strumentisti (violinista, chitarrista e percussionista) a cui si affiancheranno poi altri interpreti sia in ambito vocale che strumentale. “Il bagitto è una parlata fantastica che ho scoperto grazie alle origini ebraiche di mio padre” spiega Matteo. Che promette scintille: “C’è ancora da lavorare ma la band sarà presto una realtà”. Intanto il primo testo da musicare, dal titolo Naina nella notte, è già sullo spartito. Una sfida insolita e di grande valore quella intrapresa da Scarpettini. Il bagitto è infatti un idioma sviluppatosi quasi esclusivamente in forma orale: pochi quelli che hanno trasposto su carta frammenti di questa esplosiva miscela linguistica influenzata dei mille fonemi della Livorno ebraica. Ancora meno quelli che hanno provato a comporre brani per l’arte. Tra questi spicca Guido Bedarida, sonettista che si firmava con lo pseudonimo di Eliezer Ben David. Ma il suo è un caso più unico che raro. “Eppure il bagitto è ovunque” dice Matteo. Una prova? “Quando a Livorno si vuol prendere in giro qualcuno gli si dice che è un bobo”. Per i profani di cose labroniche l’equivalente non livornese di bobo è il termine “scemo”. E questo è solo uno dei tanti esempi di come il bagitto sia inevitabilmente parte dell’anima più profonda e colorita della città. Espressioni di derivazione bagitta ancora diffuse (specie tra i banchi del centralissimo mercato Buontalenti) sono state recentemente recuperate e catalogate, dopo anni di interviste ai grandi vecchi della Comunità ebraica, dal ricercatore Alessandro Orfano nel suo archivio sonoro, realizzato con il contributo dell’UCEI, Colsi il bagitto quando si spargeva. Un lavoro da amanuense della Memoria, quello di Orfano, che propone numerosi file audio affiancati a un ricco glossario. Inevitabilmente è stata proprio la sua opera a spingere Scarpettini verso questa nuova avventura: “Niente da dire. Alessandro ha fatto proprio un gran lavoro. Il suo dvd sarà per me un punto di riferimento assolutamente essenziale”.

Italia Ebraica, giugno 2011