המדבר האדום

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

המדבר האדום (באיטלקית: Il deserto rosso) הוא סרט איטלקי משנת 1964, בבימויו של מיכלאנג'לו אנטוניוני. הסרט נכתב על ידי אנטוניוני וטוני גוארה, ומככבים בו מוניקה ויטי וריצ'רד האריס. זהו סרטו הראשון של אנטוניוני אשר צולם בצבע. שמו הראשוני של הסרט היה "שמיים כחולים וירוקים". הסרט זכה לשבחים רבים מן המבקרים, ובין היתר גרף את פרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה לשנת 1964. הסרט הוא החלק אחרון מסדרה של ארבעה סרטים שאותם עשה אנטוניוני, בשיתוף עם ויטי. שלושת הסרטים שקדמו לו הינם אוונטורה (1960), הלילה (1961), וליקוי חמה (1962).

עלילה

הסרט נפתח בשחרורה של ג'וליאנה (ויטי) מבית-החולים לאחר שניסתה להתאבד. היא מתגוררת עם בעלה אוגו (קרלו צ'יונטי), שמנהל יחד עם בנם הצעיר בית-חרושת הנמצא בתהליך הלאמה, ואשר נמצא במשבר ועל סף פשיטת-רגל. ג'וליאנה מרגישה זרה ותלושה ממשפחתה, ומנותקת מהנעשה בעולמם. זלר (ריצ'רד האריס), חברו של אוגו מחליט להגיע לרוונה, עיר מגורם, במטרה לסייע לו ולהציע עסקת עבודה, ותוך כדי המפגש עימם נוצרת משיכה בינו לבין ג'וליאנה. נראה כי זלר מסוגל להבין את צרותיה ובעיותיה של ג'וליאנה, יותר מאשר בעלה אוגו, אך זה אינו מספיק כדי להשפיע ולמשות אותה מדאגותיה.

צילום

הסרט, שצולם על ידי קרלו די פלמה, מתרחש ברוונה, עיר מתועשת אשר ממוקמת במחוז אמיליה-רומאניה. הצילומים התרכזו בעיקר בסביבת בתי-החרושת אשר היו לזכר ממלחמת העולם השנייה, בהם נמצאות מערכות מכונות תעשייתיות, ועמק למרגלות נהר מזוהם. פס-הקול מורכב מצלילים אורבנים עוצמתיים, צפירות, ורעשים אלקטרוניים. כאמור, סרט זה היה הראשון שאותו עשה אנטוניוני בצבע. אנטוניוני מדגיש כי רצה ליצור מבע שמשול לצביעה על מצע קנבס –

	אני רוצה לצבוע את הסרט כפי שאחד צובע קנבס: ברצוני להמציא סינתזה בין צבעים שונים, ולא רק להגביל עצמי לצבעים טבעיים

כפי שניכר בהמשך עשייתו הקולנועית, אנטוניוני גמא מרחקים ארוכים בניסיונו להגשים משאלה זו. דוגמה לזאת ניתן לראות בעצים והדשא שצבועים בגווני לבן-אפור, אלמנט שמעצים את המתאר האורבני. אנדרוס סאריס תיאר את הצינורות והגדרות שטופי הגוון האדום כ"ארכיטקטורה של החרדה: כל האדום וכל הכחול זועקים באותה מידה שהם מסבירים".

משמעות

על אף שבמובן מסוים "מדבר אדום" נחשב לסרט על תרבות תעשייתית נוקשה אשר ממנה מנסה ג'וליאנה להתפכח ולהימלט, אנטוניוני התייחס מאוחר יותר ואמר שרצה להראות שלטכנולוגיה התעשייתית יופי ייחודי משלה, ובכך למעשה צילם סרט על ההסתגלות האנושית, במובן זה שג'וליאנה –

	חייבת להתעמת עם סביבתה החברתית. לעתים מופשט לומר – כפי שאנשים מסוימים יעידו – שאני מגנה את העולם התעשייתי הלא-אנושי אשר מדכא את האינדיבידואל ומוביל אותו לנוירוזה. כוונתי הייתה לתרגם את קיומנו הפיוטי, בכך שגם בתי-חרושת עשויים להיחוות כמופלאים. קווי המתאר וצורתם של בתי-החרושת, כמו גם הארובות, יכולים להיות יפים יותר גם ממראה העצים המלבלבים, אשר אותם התרגלנו לראות. זהו עולם עשיר, מלא ויטאליות והנאה. הנוירוזה שחיפשתי לתאר בסרט זה מורכבת יותר מסכום חלקיה. ישנם אנשים שאכן מסתגלים, וכאלו שאינם מסוגלים להשתלב – ייתכן בשל היותם כבולים לסגנון חיים שחלף מן העולם.

לקריאה נוספת

• Brunette, Peter. The Films of Michelangelo Antonioni. Cambridge University Press, 1998. Page 169.
• Seymour Benjamin Chatman, Paul Duncan. Michelangelo Antonioni: The Investigation. Taschen, 2004. ISBN 3822830895. Pages 91-95.

קישורים חיצוניים

• "המדבר האדום", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ניתוח הסרט על ידי מבקר הקולנוע דן שניידר (באנגלית)