תאורו המצמרר של יוסף בן מתתיהו על ימי המרד והמצור בירושלים והרעב בעיר מקבל אישוש בחפירה של הארכיאולוג אלי שוקרון סמוך מאד להר הבית ואשר תיעדתי אותה .בלעדית
כולל תיאורים:
- בור מימי בית שני
- אתר מסתור מימי סוף הבית השני
ה קטע המעניין[]
צילום: יואב ארי דודקביץ
פרשה ארכיאולוגית הסעירה השבוע את ירושלים: מי היו אלפי האנשים ששלדיהם צולמו במערה על ידי העיתונאי בני ליס למרגלות החומה המזרחית של הר הבית? • רק בשבוע שעבר, אחרי 16 שנה, שיחרר ליס את התמונות הנדירות ואמר: אלה הרוגי הטבח בהר הבית מימי חורבן המקדש השני • פרופ' בעז זיסו, איש רשות העתיקות לשעבר שהיה עם ליס באתר אך לא נכנס למערה, טוען: "סביר שזו מערת קבורה ביזנטית" • ארכיאולוגים בכירים מבהירים: "עד שהמערה וממצאים ממנה לא יידגמו - כל האפשרויות פתוחות" • בלעדי
באזור המשתרע בין הכותל המזרחי לאפיק נחל קדרון אמנם שוכן בית הקברות המוסלמי והוא צמוד לחומת הר הבית, אבל הארכיאולוגים חששו באותם ימים בעיקר מהחרדים. למדרון שלמרגלות חומת הר הבית הגיעו אפוא בכירי הרשות: אמיר דרורי, המנכ"ל (שנפטר בינתיים), גדעון אבני (אז ארכיאולוג המרחב), בעז זיסו (אז מנהל היחידה למניעת שוד עתיקות), וגם בני ליס, כתב הערוץ הראשון לענייני ארכיאולוגיה, שקשרי הרשות עימו באותם ימים היו הדוקים. באותו לילה נכנסו אנשי הרשות לחלק מהמערות. גם בני ליס והצוות שלו נכנסו לחלק מהמערות. ככל הנראה, סוכם עימם שהמטרה באותו שלב היא תיעוד בלבד, ללא פרסום בתקשורת.
בסוף השבוע שעבר, שלושה ימים לפני צום תשעה באב, הטיל ליס, היום גמלאי של רשות השידור, פצצה ארכיאולוגית: הוא הקרין בפעם הראשונה בציבור, בפני באי כנס מכון מגלים, את הסרט שצולם באותו לילה באחת המערות, ואף הוסיף לתמונות הקשות תזה משלו: אלה הם הרוגי הר הבית מזמן החורבן, כ-6,000 במספר, שיוספוס פלביוס מתאר בכתביו. הקהל היה בהלם. ביום ראשון פירסמנו את עיקרי הדברים בעמודי החדשות של "ישראל היום". מאז, התקשורת הזרה והתקשורת המקומית אינן חדלות לפנות לליס. גם אני חזרתי אליו. יחד צפינו בסרט פעם נוספת.
הנה תחילה תיאור מתמצת ובהיר של התמונות: לילה. חשוך. ליס מחזיק בידו פנס. הצלם אוחז במנורת "לוקס". התאורה אינה אופטימלית, אבל אפשר להסתדר עימה. ראשון יורד ליס במדרגות, אל תוך המערה. אחריו הצלם. פני המערה מכוסים בשלדים, שברי שלדים ורקב שלדים. במקום גם מעט חומר פחמי. מעט מהשלדים פגועים. לאחד חסרה רגל. שניים מהם נראים כאילו הונחו באופן מסודר יותר, ולא הושלכו.
התמונות מזכירות קבר אחים ענק. אלפים-אלפים של עצמות, אם לא יותר. ליס זוכר: "זה היה מעיק מאוד. רציתי לבדוק עד לאיזה עומק מגיע ים העצמות הזה. שכבתי עליהן והכנסתי יד עמוק ככל שיכולתי, עד שגם הכתף שקעה בפנים. לא הגעתי לקצה". התמונות האחרונות בסרטון הן של ליס ושל הצלם שלו, המחלצים עצמם מפתח המערה, מתנשמים בכבדות ומברכים: "ברוך מחיה המתים". קאט.
ליס מציע תזה, "לא קביעה מדעית", הוא מדגיש: בניגוד למערות קבורה סמוכות, אין במערה הזאת סממנים נוצריים, כגון צלבים, אבזמים או סנדלים. המערה הזאת, באזור שער הרחמים, היתה הפתרון האידיאלי בעבור הרומאים ששהו חודש ימים על הר הבית, לאחר שהחריבו את המקדש, כדי להיפטר מאלפי הגופות. מערבה לאזור הכותל המערבי אי אפשר לפנות גופות, כי זו הדרך לעיר העליונה שהרומאים עדיין לא כבשו. צפונה - אי אפשר, כי זה האזור שממנו הם הגיעו וכבשו את ההר. וגם דרומה - לאזור שער חולדה המבונה שהיה הכניסה לבית המקדש - זה לא מתאים. המערות ממזרח, באזור שער הרחמים, שבאותה עת היה נמוך הרבה יותר, היו פתרון טבעי בעבור הרומאים.
ליס נסמך בין היתר על תיאורו הקשה של פלביוס, וגם על מחקרו של ההיסטוריון נתן שור שתיעד את ספרות הנוסעים לארץ ישראל. המחקר של שור מביא עדויות שמלמדות כי על המדרון שליס ואנשי רשות העתיקות ביקרו בו באותו לילה, קברו בסדירות גם יהודים. שור מביא למשל עדות של נוסע יהודי אלמוני, מתלמידי הרמב"ן, על הימצאות קברות יהודים במדרון שממול להר הזיתים, לרגלי חומת העיר, וכן עדות דומה של נזיר איטלקי, ניקולו פוגיבונסי, אך בעיקר תיאור של האזור שרשם ר' יצחק בן מאיר לטיף, יליד איטליה בסוף המאה ה-15. לטיף מדווח שהמוסלמים לקחו מהיהודים את בית הקברות לצידו של שער הרחמים ודחקו אותם אל תחתית המדרון הקרוב של הר הזיתים.
מתחקים אחר חפירות העבר
גם ד"ר דותן גורן מאוניברסיטת בר-אילן, שתיעד את המאמצים היהודיים לקניית אחיזה במקומות הקדושים בירושלים וסביבותיה בשלהי התקופה העות'מאנית, ליקט לא מעט עדויות על הקבורה היהודית הקדומה במקום. ליס מניח שאותו בית קברות שנלקח מידי היהודים היה המשך ליישוב היהודי שהתקיים במקום ולקבורה הפרועה שערכו הרומאים ליהודים טבוחי החורבן.
הבעיה הגדולה של ליס, אך גם של הארכיאולוגים שהשבוע שוחחנו עימם, היא שמערת הקבורה המדוברת לא נדגמה והעצמות והממצאים הנוספים שנמצאים בה, אם נמצאים בה, לא תוארכו. המערה נסגרה על ידי אנשי רשות העתיקות באותה מהירות שבה נפתחה, מכיוון שהפרויקטורים של אנשי טיילת העופל הבהירו שהמערות לא ייפגעו במהלך עבודת בניית הטיילת ושיפור הכביש הסמוך.
גם הניסיון להתחקות אחר חפירות ארכיאולוגיות קודמות באזור זה אינו מסייע לפתרון התעלומה. צ'רלס וורן הידוע חפר שם ב-1869 בניסיון לתעד באמצעות פירים ומנהרות את חלקו התחתון של הכותל המזרחי. רוברט המילטון הבריטי חפר באזור ב-1935 וחשף קברים מהתקופה הביזנטית. ב-1995 התקיימה במקום חפירה של הארכיאולוגים רוני רייך ואלי שוקרון במסגרת עבודות הפיתוח שנעשו בכביש העופל. חפירה זו העלתה ממצאים המרמזים על בתי מגורים, כנראה של יהודים, שהיו באזור בימי בית שני, וכן תיעוד של כ-25 מערות קבורה ביזנטיות לאורך המדרון המזרחי.
אפילו הארכיאולוגים הבכירים הרבים שאליהם פנינו השבוע דבקו בעמימות. כולם דיברו על הצורך לדגום את המערה המדוברת, לפני הסקת מסקנות כלשהן, והבהירו שאין די בתמונות. פרופ' דן בהט העלה את האפשרות שמדובר בשרידי הטבח שהפרסים ביצעו בנוצרים בשנת 614. ד"ר גבריאל ברקאי הזכיר קבורות קיבוציות מוסלמיות באזור. הלל גבע, מנהל החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה וארכיאולוג החברה לפיתוח הרובע היהודי, העלה אפשרות כי מדובר בשרידי קורבנות של רעידת אדמה או מגיפה. גם הוא הזכיר את הטבח הפרסי. כולם אמרו כי "הכל פתוח", כולל האפשרות שהעלה ליס.
ליס עצמו נקלע השבוע לסיטואציה בלתי אפשרית. כולם ביקשו לדעת מי הוביל אותו למקום, ולכל אחד הוא סיפר סיפור אחר. הוא ביקש לשמור על המקורות שלו. עד שהגעתי אל בעז זיסו, אז איש רשות העתיקות וכיום פרופ' בעז זיסו מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, ומי שחיבר יחד עם פרופ' עמוס קלונר את הספר "עיר הקברים" על ירושלים. זיסו פתר חלקית את התעלומה.
"הייתי שם באותו לילה", סיפר. "אמנם לא נכנסתי לתוך המערה שליס והצוות שלו תיעדו, אבל נכנסתי למערה סמוכה. יחד איתנו היו שם אנשי רשות העתיקות, ובהם המנכ"ל אמיר דרורי ז"ל, ארכיאולוג המרחב, גדעון אבני ואחרים". הסרטון שליס צילם, אומר פרופ' זיסו - לאחר שעיין בתמונות סטילס שצולמו מתוך הסרטון והישווה אותן לתמונות שברשותו מאותו הלילה - מלמד כי מדובר במערת קבורה ביזנטית. "מה שמלמד על כך במובהק הוא שוקת כפולה שבתוכה מונחים השלדים והעצמות. גם העובדה שפירי הכניסה אל המערות שאני זוכר מאותו אזור היו מכוסים בלוחות אבן, מאפיינת קבורה ביזנטית".
על איזו מערה אנחנו מדברים?
זיסו מסתמך גם על עבודת הדוקטורט של גדעון אבני, שפורסמה ב-1997, כשנה לאחר אותו לילה. אבני מתעד שם, בצומת כביש העופל (על סמך שיחות בעל פה עם הארכיאולוגים רייך ושוקרון), "סידרת מערות קבורה חצובות בצפיפות רבה ביותר, ובהן מערות הכוללות חדר חצוב אחד שבדפנותיו מקמרים ומשכבים ומערות מורכבות יותר שבהן כמה חדרים וברצפתם משכבי קבורה. בכל המשכבים נמצאה הצטברות עבה של עצמות. בכמה מערות נמצאו כלי זכוכית רבים מהתקופה הביזנטית".
אלא שבדיון המסתורי הזה עדיין לא נאמרה המילה האחרונה. ליס מתעקש שהמערה שהוא תיעד גבוהה יותר, סמוכה לחומה. זיסו מדבר על מטרים אחדים מעל הכביש, הרבה יותר נמוך. ליס אומר שבמערה שהוא תיעד לא היו סממנים נוצריים, ושביסודה היא לא היתה מערה חצובה, אלא טבעית, וזאת בניגוד למערות סמוכות, תחתונות יותר שאותן תיעד. הוא גם מזכיר שרידי פחמים שיכולים לרמז לדבריו כי אכן מדובר בטבוחי הר הבית, וכן עצמות חתוכות או פגועות שיכולות לרמז על פגיעות ופציעות בקרב.
רשות העתיקות מצידה אומרת שהיא אינה יודעת על מה מדובר ותשמח לקבל מליס מידע בעניין. אחד מממשיכיו של גדעון אבני ברשות העתיקות מספר על מערת קבורה גדולה שעליה שמע באזור זה, שמעולם לא נחקרה.
- * *
כך או אחרת, הסיכוי שהמערה שבני ליס תיעד על אלפי שלדיה תיפתח בקרוב - קלושה. המקום שוכן מתחת לבית העלמין המוסלמי, המכסה כיום שטחים נרחבים למרגלות החומה המזרחית של הר הבית, ורק לאחרונה הסתיים מאבק גדול של הוועד למניעת הרס עתיקות בהר הבית נגד המדינה, כדי למנוע את התרחבות בית העלמין הזה דרומה לאזורים ריקים. המוסלמים יתנגדו בחריפות לכל מי שיעז להתקרב לשטח שלהם כדי לנסות לפתור את התעלומה, כך ששמידל ואנשיו ב"אתרא קדישא" יכולים להיות רגועים.
הסיפור גם מלמד אותנו, כנראה, כמה מעט אנו יודעים על ירושלים של הדורות הקודמים ועד כמה הר הבית עצמו, שמעולם לא נחפר ארכיאולוגית בגלל התנגדות המוסלמים, הוא מרכזי גם מבחינה ארכיאולוגית, בניסיון למפות באופן מדויק יותר את עברה של העיר.