Family Wiki
Advertisement


מתוך הערך הזירה_האיטלקית_במלחמת_העולם_השנייה קישור לויקיפדיה


שלבי המערכה האחרונים[]

המערכה האיטלקית הייתה תמיד חזית משנית, ולאחר הפלישה לנורמנדי ביוני, 1944 הדבר הפך לברור מתמיד. יחידות מנוסות של בעלות הברית, שגובשו בשנה של לחימה באיטליה, נשלחו להילחם בחזית העיקרית בצרפת. בין מאי לספטמבר 1944 התקדמו בעלות הברית צפונה באיטליה, כבשו את פירנצה והתקרבו לקו הגנה נוסף שבנו הגרמנים, שכונה "הקו הגותי". קו הגנה זה שנבנה מדרום לבולוניה, אמנם נפרץ במהלך הלחימה בסתיו 1944, אך עד אפריל 1945 לא הושגה התקדמות משמעותית. צ'רצ'יל קיווה שפריצה בסתיו 1944 תאפשר התקדמות מהירה של בעלות הברית דרך לובליאנה לווינה והונגריה על מנת לנסות ולהקדים את הצבא האדום המתקדם מערבה, אך נתקל בהתנגדות של מפקדי הצבא. באופן פרדוקסלי הייתה השפעת המגננה החזקה של הגרמנים בקו הגותי בחורף 1944, חיזוק השליטה של ברית המועצות במדינות דרום מזרח אירופה. כאשר הצבאות הסדירים נעצרו במהלך החורף, עדיין התקיימה מלחמת גרילה עזה, כאשר פרטיזנים איטלקים לחמו הן כנגד הכובש הגרמני, והן כנגד משתפי הפעולה של הרפובליקה של סאלו. שתי ממשלות איטלקיות, אחת בכל צד של קווי הלחימה, התיימרו להיות הממשלה האיטלקית הלגיטימית, והלוחמה קיבלה צורה של מלחמת אזרחים. כמו כן, באזור בולוניה התרחש בסתיו 1944 טבח מרזבוטו, אחד ממעשי הטבח הגדולים ביותר שהתרחשו בחזית האיטלקית.

ב-25 באפריל 1945 החלה מתקפת האביב של בעלות הברית על הקו הגותי, שלוותה במתקפה פרטיזנית כוללת בעורף הקווים. הקו נפרץ, וב-29 באפריל חתם קסלרינג על כתב כניעת כל הכוחות הגרמנים באיטליה, לפיו יסתיימו מעשי האיבה ב-2 במאי.

Advertisement